http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=583733heCopyright 2019 marie j. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=583733http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=583733&blogcode=11440983<div align="right" dir="rtl">גם לי, באמצע הדרך, מותר לאבד את השפיות קל לי לשכוח שהדברים הקטנים הם אלה שבעצם יכולים להציל חיים, ויכולתי למות, אבל הלא כך כולנו בעצם? הכל יפה ושום דבר לא כואב מכירים את זה שאתם מאוהבים או דלוקים על מישהו ונראה שזה בחיים לא יעזוב אותכם, לא משנה מה? זה בחיים לא יעזוב אותכם גם לא בעוד מיליוני שנים? כי אתם יודעים שאתם לא יכולים לדמיין את עצמכם מבלי רגשות כאלה חזקים כלפי האדם ההוא? וזה בכלל לא משנה שאותו האדם בכלל לא מודע שאתם שם ואתם חולמים עליו כל לילה וכל כוכב נופל אתם מבקשים רק אותו, ואתם מדמיינים דג זהב או שד שחי בתוך מנורה שיעניקו לכם שלושים משאלות, ואתם מוצאים את עצמכם מבקשים את אותו האדם שלושים פעם. אז יש את הבעיה, תוכנית, פעולה, תוצאה. אני מדלגת, בלי שום ידע כללי בתוך הראש מה ואיך אני אמורה לעשות, אני איכשהו תמיד מצפה שהתוצאה תיהיה שם, רק שזה קשה יותר. אני שמנה-בעיה. אני מפסיקה לאכל-פעולה. אני אגע בקצה של האושר-תוצאה. אני סקרנית: תספרו לי. מה אתם רוצים? מתי אתם רוצים את זה? למדתי שלחלוק יכול לעזור קצת לשכוח את הרעב.</div>Tue, 08 Dec 2009 08:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (marie j)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=583733&blogcode=11440983http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=583733&blog=11440983http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=583733&blogcode=11172323<div align="right" dir="rtl"> כל הרגשה טובה ורעה שאי פעם הרגשתי עברה לי בכל הגוף באותו הרגע. שאלתי איפה השירותים, עזבתי את הסמים יחד איתה, נכנסתי לחדר קטן, סגרתי את הדלת, והסתכלתי לתוך המראה. סקס בהיי זה מדהים. ידעתי שהייתי צריכה לעזוב מיד.</div>Thu, 20 Aug 2009 10:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (marie j)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=583733&blogcode=11172323http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=583733&blog=11172323http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=583733&blogcode=11084946<div align="right" dir="rtl">התחלות חדשות גורמות כאב חדש </div>Wed, 22 Jul 2009 10:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (marie j)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=583733&blogcode=11084946http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=583733&blog=11084946http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=583733&blogcode=11021314<div align="right" dir="rtl">מחר אנחנו קמים מאושרים, מלאי תקווה חדשה נוצצת שתאיר לנו את היום. מחר אנחנו נרגיש כמו דוגמניות, רזות, יפות, מלאי חיים. מחר נחייך כ"כ הרבה עד שהלחיים יכאבו וישארו סימנים. מחר נתעלם מהכאב והחוסר ביטחון, מהרעד הרעב הקרירות האדישות וחוסר אכפתיות של האנשים מסביבנו. כי מחר נלמד דברים חדשים. מחר נרים קול ונגיד דעתנו. כי ממחר אני אדם חדש. וכל יום הוא יפה יותר מהקודם. מחר אני רזה יותר, זוהרת יותר, אופטימית. מחר פחות תפוח בבטן. </div>Thu, 02 Jul 2009 13:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (marie j)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=583733&blogcode=11021314http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=583733&blog=11021314http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=583733&blogcode=10992778<div align="right" dir="rtl">אני מאוכזבת מעצמי בצורה מגוחכת. אין לי מילים, נאבדו לי המילים... אני לבד, שוב. והאוכל כבר מזמן רקוב ומורעל. חלמתי בהקיץ שאני פוגשת גבר נפלא שלא גורם לי להרגיש רע עם עצמי אפילו לא לרגע, וזה לא שהוא מחמיא לי כל הזמן, נדוש זה נדוש. חלמתי שאנחנו מקימים משפחה כשזה רק שנינו ואין אף אחד אחר, הוא לא מפסיק לגרום לי להיות מאושרת וכשאני מאושרת הוא לא מפסיק לחייך.</div>Tue, 23 Jun 2009 18:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (marie j)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=583733&blogcode=10992778http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=583733&blog=10992778http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=583733&blogcode=10966858<div align="right" dir="rtl"> always and forever baby.</div>Tue, 16 Jun 2009 12:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (marie j)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=583733&blogcode=10966858http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=583733&blog=10966858http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=583733&blogcode=10955282<div align="right" dir="rtl">נצמדתי אליו וחיכיתי שהוא ינשק אותי ואז נשבר לי לחכות, ונישקתי אותו חזק הרגשתי את החיוך שלו באמצע this is your world. shape it or someone else will.</div>Sat, 13 Jun 2009 02:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (marie j)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=583733&blogcode=10955282http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=583733&blog=10955282http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=583733&blogcode=10941916<div align="right" dir="rtl">"my favorite memory was the first date i went on where someone else was driving that was't an adult and we were the only people in the car and i felt really dizzy and fantastic and mature. i was fifteen and he was seventeen." ואז הוא נישק אותי, והרגשתי אותו מחייך. והוא נתן לי את ההרגשה שלא ציפיתי לה, לא הרגשתי אליו משהו שנקרא "אהבה" אבל הרגשתי משהו אל עצמי, הוא גורם לי להרגיש יפה. אז כדאי שאתחיל לאהוב אותו, לפני שיגמר הזמן שלי ללכת על פני כדור הארץ. החיים יכולים להפתיע לפעמים, לשמש לנו מין כלי תחבורה אל המציאות זה נדוש אבל זה נכון, זכרונות יפים הם חלק מהזכרונות הרעים. הוא נוצרים מאיתנו ומועברים האלה, אל דף מחוספס של יומן ישן, או במקרה שלי, דף אינטרנט. בגרות אחרונה ואני יכולה לישון בשקט, הפעם כדאי שבאמת אלך לישון. now tell me YOUR favourite memory </div>Tue, 09 Jun 2009 04:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (marie j)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=583733&blogcode=10941916http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=583733&blog=10941916http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=583733&blogcode=10930899<div align="right" dir="rtl">האנרגיה שלי עולה לשמייםכמו אוויר דק, אני רוצה לרוץ לעבר צוק גדול, או מפל מים רועש. לרוץ כ"כ מהר כדי שאפסיק להרגיש את הרגליים, ושארגיש קור בכל הגוף למרות שחם, שתיהיה ליצמרמורת. אני רוצה להמשיך לרוץ, ואז בשלב מסויים לקפוץ לאוויר,הכי גבוה שאוכל, ולנחות מתחת למפל או הצוק, אחרי שארחף באוויר כמה דקות שקטות ובחיי, אני לא אעצום עיניים אף לא לרגע. נתת לי שוקולד, לא יכולתי לסרב. לא בגלל שאני אוהבת שוקולד, ה' ישמור, בגלל שאני אוהבת אותך. עבר זמן מאז שאכלתי שוקולד, זה כבר לא אותו הטעם. שום דבר כבר לא מרגיש כמו אותו הטעם יותר. לפעמים אני לא בטוחה אם היה צריך לעשות את הטעויות האלה יחד. אתה עושה לי תאבון, שזה כבר משהו רע אחד לאוסף. המסקרה זולגת על הלחיים ונראה שהיא מתחילה להחליף צבעים. רגעים אני יושבת מתוסכלת, כפופה, שרוטה, משומשת.אין דרך לחזור לשם יותר. אין דרך לחזור לשם יותר אני יושבת באוטובוס ושומעת מוזיקה, ולפני ששמתי לב, הרגל שלי התחילה לזוז בקצב הצלילים. מיד אחרי זה התחלתי להרגיש שהאוטובוס רועד, האמנתי שזה בגללי, בגלל שאני מזיזה את הרגל. הסתובבתי לראות אם מישהו מאחורה שם לב ואולי יביט</div>Sat, 06 Jun 2009 03:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (marie j)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=583733&blogcode=10930899http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=583733&blog=10930899http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=583733&blogcode=10892991<div align="right" dir="rtl">אני מניחה שזה לא הסוף, הסוף מגיע בחבילות קטנות יותר. הרבה יותר. העובדה שכולם ראו אותי כמו שאני לא מחזקת דבר. אז מה, עשיתי חיים, דברים שאולי אתחרט עליהם, אבל זה כבר לא משנה, נכון? לפחות יהיה לי ממה לחיות. הזכרונות זה מה שחשוב בסופו של דבר, מכל זווית ומכל עיניין. בין אם כותבים את זה על מחברת קטנה ודקה, או בין אם מקבלים מכה, שוק, או רגע מסויים שפשוט זוכרים. קשה להגיד שאני גאה בחלק הדברים שנטלתי בהם חלק מכובד, אבל טוב לדעת שיש ממה להתחיל, ממה להמשיך, מאיפה לעזאזל להתחיל לחתור. גם התקופה שאנחנו חיים כבר לא רלוונטית. זה טוב כשיש עבר, אני מניחה. למי אכפת, אני תמיד אשאר אני. אני, הילדה שמרעיבה את עצמה, אני, הילדה שכולם ראו בלי בגדים, אני, הילדונת הקטנטונת שהתעלפה בגלל סמים. חייה את החיים, בטוב או ברע, כן? ועכשיו אני מחכה לרגע שקרב ובא, שבו איהיה בת 18, שבו אתגייס לצבא. עכשיו זה החלק שאני מתחילה לחיות באמת. חוויה חדשה תמיד מתחילה מזכרונות ישניםולפעמים אני לא רוצה לשכוח, כדי לדעת שתמיד, אבל תמיד, יש משהו יותר גרוע. כמו העבר שלי למשל. שבתקווה נוצצת, ישאר בעבר. יש קטעים שאשמע כמו ילדה קטנה שלא</div>Tue, 26 May 2009 10:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (marie j)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=583733&blogcode=10892991http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=583733&blog=10892991