http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582740...heCopyright 2026 December Flowers. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582740http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582740&blogcode=14289904<div align="right" dir="rtl">תמיד כשאני נקלעת איכשהו למפגשי משפחות של אנשים אחרים, אני מתבוננת מהצד.אני יודעת שאין לזה שום קשר אליי, אצלי אין דבר כזה אירועים משפחתיים,מעולם לא היה. הדבר היחיד שקישר אותי לאנשים שלפעמים חלקתי איתם אותו חלל דירה,היה קשר דם אקראי .שותפים לגנים דומים ושמות משפחה זהים. יש לי אמא,יש לי גם אבא ואפילו אח ואחות,אבל הקשר בינינו מקרי לחלוטין.זה לא דבר רע ולא דבר טוב. זה לגדול עם משפחה אבל ללא בית, זה להיות קרוב לאנשים,אבל עם זאת רחוק שנות אור. אני חושבת שבסופו של דבר זה השורש להכל. לא למדתי מה זה בית,המושג הזה לא אומר לי דבר חוץ מחלל שבו ניתן לאכסן את הדברים שלך וגם זה רק מדי פעם. יש לי חור קטן שמסתיר שנים של אובדן בחלל הריק,כי תמיד ידעתי שבסוף של השביל בו אני פוסעת, אין לי לאן לחזור.מעולם לא יצרתי מקום שאני יכולה לשוב אליו כשהדרך הופכת לארוכה מדי. הדרך הפכה להיות הבית,כשכל חפציי ארוזים בתיק על הגב. ככה זה פחות כואב,לא נותר מה לאבד.בעצם אף פעם לא היה. הייתי רוצה לשים לעצמי למטרה- לבנות בית.שלי. אבל התמונה מטושטשת,והחלום נראה רחוק מדי בשביל שתיי ידיי הקצרות המושטות לתפסו. הלוואי הי</div>Sat, 28 Feb 2015 12:32:00 +0200bell1234567@nana.co.il (December Flowers)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582740&blogcode=14289904http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=582740&blog=14289904http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582740&blogcode=14287850<div align="right" dir="rtl">הדבר הראשון שראיתי כשפקחתי את עיני והבטתי מבעד לתריסים הסגורים,זה זוהר לבן של יום נטול צבעים. השמיים בהקו בלבן מצמרר,ומבעד לקרעי העננים יכלתי לראות את השמש ,כולה עטופה בדוק חלבי שאיפשר לי להביט ישר לתוכה בלי למצמץ.תמיד כשאני מתעוררת לימים לבנים,פחד ואי שקט מתעוררים אצלי באיזשהי פינה בין ההיגיון לרגש. בשנייה אחת ,כמו ברגרסיה אכזרית,החרדה חוזרת,והדבר היחיד שבא לי לעשות זה להתחפר עמוק בתוך השמיכות,לכסות את עצמי בלפחות מיליון שכבות ולחכות שהלילה יגיע. אז...אז אוכל לזחול לאטי,סנטימטר סנטימטר אל מחוץ לבור.בהתחלה עיני יתקשו להתרגל לאור המלאכותי של הניאון,אך לאחר שאכין לעצמי כוס תה רותח,ואבהה בתקרה דקות ארוכות בעוד עשן מסתלסל מבין שפתיי,פתאום ההבנה שהיום כבר מאחורי תכה בי.חיוך קטן יתפשט בלבי, חיוך מלא צבע, כי אני יודעת שזה בסך הכל עוד יום,יום לבן.</div>Mon, 23 Feb 2015 23:43:00 +0200bell1234567@nana.co.il (December Flowers)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582740&blogcode=14287850http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=582740&blog=14287850http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582740&blogcode=14286835<div align="right" dir="rtl">בצורה מקרית לחלוטין נתקלתי במקום הזה שוב. הוא קיים בשבילי כבר 5 שנים (אולי יותר),ותמיד היינו במן יחסי אהבה-שנאה. הדבר השני שעשיתי אחרי שקצת ציחקקתי לעצמי(פפף מי כבר יודע מה זה בלוגים היום) זה לקרוא אחורה,חודש אחר חודש,יום אחרי יום. אני מזהה את עצמי בכל אות ואות, ועם כל קטע שקראתי אני מבינה כמה השינוי שעברתי במשך השנים הוא אסטרונומי. אני יכולה להיזכר בתחושות והרגשות שחוויתי במשך אותן שנים בבירור מוחלט,הכאב היה כל כך גדול שהוא התגבר על כל דבר אחר. היום אני בת 20. המילים עדיין תופסות חלק עצום ממני,בכל יום שעובר נחרטות על הדף החלק אותיות נוספות שמתחברות לבסוף למשפטים. גדלתי. אך לא אפצח במונולוג אופטימיסטי חסר תקנה על כך שהכל הסתדר בדיוק במקומו עם השנים שחלפו. לא,הכל עדיין דפוק. לפעמים עדיין בא לי לאסוף את כל מה שנשאר ולברוח, לא משנה לאן... אבל איכשהו אני יודעת שתמיד אשוב, כי תמיד יש משהו נוסף ללמוד,עוד משהו לגלות,עוד אדם מעניין להכיר. החיים מרתקים,כואבים להפליא,אבל לא מפסיקים להפתיע. ובנימה אופטימית זו, טוב לחזור הביתה(: </div>Sat, 21 Feb 2015 23:47:00 +0200bell1234567@nana.co.il (December Flowers)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582740&blogcode=14286835http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=582740&blog=14286835http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582740&blogcode=14077659<div align="right" dir="rtl">התחננתי.התחננתי שתשחרר,או שתישאר לתמיד.התחננתי שתרפה,אבל בפנים קיוויתי שעוד נשאר לך הרצון להילחםעליינפשי ידעה שקט כשהיית קרוב,ועכשיו אני מתחננת שתיתן לי ללכת,רק כדי שלא אצטרך להתמודד עם העובדה שאתה כבר לא חלק ממני.הפעם אני הולכתבלי כוונה לחזור.</div>Mon, 31 Mar 2014 22:38:00 +0200bell1234567@nana.co.il (December Flowers)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582740&blogcode=14077659http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=582740&blog=14077659http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582740&blogcode=14075209<div align="right" dir="rtl">לאנשים קשה להבין למה אני כלכך אוהבת לנסוע באוטובוסים. מבחינתם זה לשבת על כיסא לא נוח,מוקפים אנשים לא מוכרים,בדרך ליעד רחוק מהבית.מחכים רק שזה יגמר. חבל שהם לא יכולים לראות מה שאני רואה. בשבילי הנסיעה זה הזמן האולטימטיבי לחשוב,להעריך מה שהיה ויהיה,להריץ מחדש את הכול. הנופים שנמרחים ומשתנים בכזאת מהירות מבעד לשמשה המלוכלכת וקולות האנשים מסביב,מרגיעים אותי, נותנים תחושה שיש עוד למה לצפות. לפעמים מקידמת האוטובוס אני מבחינה בבנאדם מעניין שיושב לבדו ונשען על החלון,אם אני במצברוח דברני אתיישב לידו ואנסה להכיר אותו, אולי יווצר בינינו קליק ואז נחליף מספרים,ואולי אפילו נשב לבירה וסיגריה מתישהו,כמו שני זרים שבמקרה דרכיהם נשזרו זו בזו. ואם לאמחשקת לי חברה פשוט אתיישב לבד ואריץ את כל חיי כנגד עיני כמו סרט אילם בשחור לבן. אני אוהבת נסיעות, פעם שאלו אותי איפה נמצא המקום שאני הכי אוהבת, עניתי שאין כזה. אני לא אוהבת "מקום" ספציפי,אני אוהבת את הדרך. הדרך היא מה שחשוב הייעד הוא בסך הכל נתון בר שינוי הדרך היא תמיד שם.</div>Fri, 28 Mar 2014 17:41:00 +0200bell1234567@nana.co.il (December Flowers)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582740&blogcode=14075209http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=582740&blog=14075209http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582740&blogcode=14068209<div align="right" dir="rtl">אני חושבת שפרידות זה אחד הדברים הכי שנואים עליי בעולם כולו. למה אי אפשר לדלג ישר לשלב שהכל כבר מאחורייך?? אקס טרי נוסף לחיי, אני מריחה ריבאונד באופק.</div>Wed, 19 Mar 2014 19:12:00 +0200bell1234567@nana.co.il (December Flowers)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582740&blogcode=14068209http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=582740&blog=14068209http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582740&blogcode=14067468<div align="right" dir="rtl">לזמן מה שכחתי שהמקום הזה אי פעם היה קיים,אבל איכשהו אני תמיד נזכרת. מאז ומתמיד זאתהייתה פינה ניטרלית שידעתי שאני יכולה לברוח אליה. פינה שבה אני לא צריכה להעמיד פנים,פינה שבה אני לא צריכה להתנצל או להסתיר את הכיעור שמציץ ומטפס מהמקומות האפלים ביותר. בראש שלי המילים נשפכות על גבי עשרות דפי נייר דמיוניים,ממלאות עמודים בשבריר שנייה ואז במהירות עוברות לדף הבא והבא והבא...ונעלמות. כלכך הרבה רגשות ואותיות,ואני אפילו לא יודעת מהיכן להתחיל, לאן נעלמים כל אותם דפים? לאחרונה החיים עפים במהירות עצומה,מסחררים וכבר קשה לי לעקוב. בין לבין הטירוף אני מבחינה בהבזק של מציאות צורבת,חדה, בין לבין העשן המסתלסל מבין שפתי,אני יכולה להרגיש את הקור של הפיכחות,מופיע ונעלם,נשאב כמו העשן הסמיך אל תוך המוח. רוב הזמן הכל מעורפל ואני כבר לא זוכרת מתי בפעם האחרונה התמודדתי עם משהו,אני במנוסה אינסופית אבל לא ברור ממה. כבר שנים שאני בורחת,מעצמי,מהסביבה,מהשדים ומהאהבה. בורחת ללא יעד,כשרק אני עצמי לרשותי. עוד שאכטה ועוד אחת,עשן מיתמר כמו קיטור,מסתיר אותי מהבדידות האינסופית. אנשים התמגנטו להרס העצמי ולחופש שנד</div>Tue, 18 Mar 2014 18:46:00 +0200bell1234567@nana.co.il (December Flowers)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582740&blogcode=14067468http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=582740&blog=14067468http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582740&blogcode=13893888<div align="right" dir="rtl">הריח שלך נמצא על הסדינים, וכל דבר פה מלא באיזכורים לקיומך יש לי רצון כזה שתישאר ולא תלך אף פעם. אתה אשליה אבל אחת צורבת אשליה שמזכירה לי את עצמי. את עצמי אני מחפשת לא אותך,אותי. הידיעה שאף פעם לא תהיה שלי נמצאת בכל מילה שאתה מוציא. הכול עניין של זמן וגם זמננו יעבור, עינייך שופכות לא מסתירות. ופה אני מבינה,שגם אתה פוחד לאבד. פוחד לכאוב. לא תהיה שלי ואני לא אהיה שלך, הכל עניין של זמן גם זמננו יעבור. </div>Thu, 29 Aug 2013 18:48:00 +0200bell1234567@nana.co.il (December Flowers)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582740&blogcode=13893888http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=582740&blog=13893888http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582740&blogcode=13893614<div align="right" dir="rtl">יש לי חשק עז לכתוב והמילים לא באות...</div>Thu, 29 Aug 2013 11:45:00 +0200bell1234567@nana.co.il (December Flowers)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582740&blogcode=13893614http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=582740&blog=13893614http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582740&blogcode=13893181<div align="right" dir="rtl">אחרי יותר משנה שלא הייתי כאן...לקרוא את הדברים שכתבתי מכניס אותי לסוג של הלם. איך זה שאתה נשאר אותו אחד,אבל מרגיש כל כך אחרת. התבגרות?אולי. אני מצליחה לזהות את עצמי בין השורות אבל זה נורא רחוק.כאילו קרה לפני שנים. החלמתי. (:</div>Wed, 28 Aug 2013 19:55:00 +0200bell1234567@nana.co.il (December Flowers)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582740&blogcode=13893181http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=582740&blog=13893181