http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582004אימהות, בית, משפחה, חברות, אהבה, עצבים, לחץ וכמה תובנות...heCopyright 2026 ok5. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582004http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582004&blogcode=13680363<div align="right" dir="rtl">האבל, אין בו מקוריות. לא נותרו עוד מילים שלא אמרנו. דמעות שלא בכינו. כאב שלא כאבנו. והיֵש שָזור מסרים מלָווים. וזיכרונות. זיכרון זה או אחר. רגע בתחושה אחרת, בריח אחר, שפנים לו אחרות. רגע כזה של עונג, של חיוך, של קסם. ולמרות הקסם אף רגע כזה אינו מזוקק או חף מהמציאות. רגע שכוחו מחמם ומקפיא את הלב בו זמנית. פוצע. זועק. מתריס. כואב. ולדמעות, לדמעות תמיד אותו הטעם. וכשנדמה שכבר שכך זעמו של היקום, שוב נטרפים הקלפים, שוב כאב ופרידה, שוב מציף הכל בסערה, ושוב הכל מהתחלה. קשה להאמין. ומקור כל הכאב, הוא גם מקור הכח, וכשנראה שהכל מתפרק, הכל גם מזכיר שאפשר. שמותר. שאין ברירה. ואתה כוכב מפציע. ואתה מלאך שומר. ואתה בדיוק כמו בשיר האומר: "באור חיוור, במלכודת השעה, בא מלאך, תראו מה יש לו ביד, מה שמפריד בין טוב לרע, זה אחי..." כי גם אם יגמרו המילים האהבה נצחית היא. וגעגוע, ונחמה. וזיכרונות מתעוררים, וזיכרונות מיוצרים, ובבואם ובלכתם רוחך. מתגעגעת אליך אחי הקטן והיקר. https://www.youtube.com/watch?v=KD3ZRseQz0U <span style="fo</div>Thu, 21 Feb 2013 10:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (ok5)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582004&blogcode=13680363http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=582004&blog=13680363http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582004&blogcode=13649068<div align="right" dir="rtl">ט"ו בשבט הוא חג מקסים ונפלא, חג בו סופסופ כולנו עוצרים רגע ומוקירים תודה ליקום. ט"ו בשבט הוא גם הזדמנות מצוינת לאחל לעצמינו כמה דברים ברוח החג... שנזכה להעמיק את שורשינו, וניגע גם בצמרת. שיעלה בידינו לטעת תקוות ולממשן. שנשכיל לשתול מחשבות חיוביות. שנצליח לנבוט לצמוח ולגדול, לפרוח, ללבלב וכן, גם לדעת לנבול. שלא נשכח כי לכל סוף מצטרפת התחלה, ושגם יער שלם שנשרף תמיד ימצא את הדרך להתחדש. כי מעגל החיים הוא מעגל החיים, ובטבע כמו בטבע... חג שמח, לנו ולפאר הבריאה, והלוואי שיביא עלינו עוד ימים רבים יפים כאלה. </div>Sat, 26 Jan 2013 22:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (ok5)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582004&blogcode=13649068http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=582004&blog=13649068http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582004&blogcode=13643766<div align="right" dir="rtl"> מאחלת לך אהובה מעומקו של הלב שלי (ויש לו עומק...!) שיהיו ימייך מוארים ולילותייך שלווים שיהיו מעשייך ברוכים והצלחותייך נפלאות שיהיו החלטותייך מושכלות וצעדייך נבונים שיהיו חוויותייך מהנות ומכַוְונות שיהיו פנייך מחויכים ולבך מלא באהבה שתהייה אמונתך בעצמך גדולה ובטוחה שתהיה דרכך מלאת תובנות שיהיה בך הכח לתת ולקבל ובקיצור ממוש (ואת יודעת שאני לא מהקצרניות...) שיהיו חייך גדושים מכל טוב הארץ (ואם אפשר גם קצת חוצלארצ... :) ולנו נאחל (כי גם לנו מגיע, בכל זאת - הגענו עד הלום...) - שנמשיך ליהנות מזיו פנייך משירתך המרטיטה את נשמתנו("עודהפעם... עודהפעם...") מצחוקך הסוחף והנהדר (בעיקר כשנכנסים לאטרף בלתי נשלט...) מחוכמתך הממלאה את ליבנו גאווה (כל הזמן 100 100 100 זה נורא משעמם!...) ח"י שנים זו רק יריית הפתיחה לעתיד לבוא ולך הוא צופן - בזה אין לי כל ספק - גדולות ונצורות יומולדת שמח מלא חגיגיות, לך - האחת והיחידה, הראשונה מכווווולללללםםם אוהבת אותך בכל הכח כי זאת את! שלך תמיד אמא 21/01/2013 <img style="width: 200px; height: 203px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/X</div>Tue, 22 Jan 2013 21:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (ok5)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582004&blogcode=13643766http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=582004&blog=13643766http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582004&blogcode=13643708<div align="right" dir="rtl">תמונה: שבע בערב. חבר נאמני הקלפי באמצעו של ויכוח סוער ואני עומדת בפתח, ממתינה ליחס (לא חייב חם אבל מינימלי), מקווה שאולי אחד מהם יקלוט שאני שם וירגיש קצת לא נעים (סליחה שנסחפתי), אולי אף יגדיל לעשות ויוריד את הטונים (כן בסדר, הבנתי שהגזמתי). אז אני מחכה, ומחכה, ומחכה, אבל למי למי למי? כלום. הם בשלהם והוויכוח תופס תאוצה. מי יספור מעטפות מי רשם מה מי יעבור לאן. הלללווו??? כשאני מבינה שאין תקנה אין תקוה אין עתיד אין חלום, אני בוחרת להעיר (להאיר בשלב זה היה קצת פתטי). מבקשת שהבת שלי תיחשף לחוויה קצת יותר חיובית, וזוכה - כמה מתבקש - בפרצופים, הקנטות ועוד מיני מינים של גועל נפש. בדיעבד מתברר שהזמן בו שהיתי מאחורי הפרגוד עם הקטנה היווה הזדמנות נקמה מצויינת עבור גברת קלפי, שירתה חיצים בגדולה בת השמונה עשרה (אתמול!) שהיום מימשה את זכותה בפעם הראשונה. סיכום: להקיא. ולתפארת מדינת ישראל. </div>Tue, 22 Jan 2013 20:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (ok5)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582004&blogcode=13643708http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=582004&blog=13643708http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582004&blogcode=13631988<div align="right" dir="rtl"> ספרים מפתיעים, מעוררי סימני שאלה ותהיות, כאלה המגישים לי עלילה במארג - חביבים עלי מאד. עם זאת, סיפור שנבנה בצורה מוקפדת ומהודקת יכול מאד להצליח, גם אם יסופר באופן כרונולוגי לחלוטין. אין חוקים, ובלבד שיהא זה ספר משובח כמובן J דרך חייו של ליM, נפש צעירה ומתייסרת הבועטת לכל הכיוונים, העלילה מטפלת בנושאים חשובים וקשים מאין כמוהם ואכן שוזרת סיפור. הילד שנולד למציאות פחות נורמטיבית, חייו הנעים בקיצוניות בין נטישה לנטישה, התנהגותו המופרעת, המטפלות המתחלפות אותן הוא מכניע במיומנות מחרידה, אביו הכל יכול המגונן ומקבל מתוך אשמה מקננת, האב הקסום והנערץ שלא באמת מצליח להיות האב לו ליM מייחל, וקארי המלאך הגואל, היחידה שהצליחה לחדור את שריון הברזל לגעת לליM בלב. הלוכדת שנפלה ברשת. הסיפור מתחיל טוב, אמין ובונה עלילה בכיוון הנכון, ובכל זאת, ככל שהתקדמתי בקריאה, החלו הניתורים בין עבר להווה להפוך צורמים, החלפת הדוברים לא שכנעה אותי באמינותה, ריבוי סיפורי המסגרת העמיס עלי, שינויי פונטים הפריעו לי בקריאה, התגליות והחיבורים בין האירועים נדמו מאולצים ולסיום, נותרתי עם חורים (לא רציניים) ב</div>Sun, 13 Jan 2013 11:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (ok5)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582004&blogcode=13631988http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=582004&blog=13631988http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582004&blogcode=13615251<div align="right" dir="rtl">רגע לפני שמתיישנת לנו השנה, קחו רגע ותנו לה כבוד. כבוד למי שהייתם, לאהבה שקיבלתם ולזו שהענקתם, לחוויות שהעשירו אתכם, לאכזבות שחיזקו אתכם, להצלחות שליוו אתכם, לכישלונות שלימדו אתכם, לגילויים שהסעירו אתכם, לרעיונות שפעפעו בכם, לחלומות שהגשמתם ולאלה עליהם אתם שומרים לשנה הבאה... תנו כבוד, קחו נשימה עמוקה והתחילו את השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, בצעד אחד ברגל ימין. צעד אחד קטן, בדרך למסע גדול ומרתק של שנה שלמה וחדשה הממתינה לנו ממש מעבר לחצות. שתהא זו שנה ברוכה, מוצלחת ושופעת. תודה שהצטרפתם אלי, תודה שאתם מלווים אותי, מאחלת לכם את כל הטוב שרק אפשר, ותעשו טובה, אל תפסיקו לקרוא, לקרוא, לקרוא! שלכם באהבה גדולה Ok5 </div>Mon, 31 Dec 2012 19:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (ok5)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582004&blogcode=13615251http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=582004&blog=13615251http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582004&blogcode=13601415<div align="right" dir="rtl">מה יש בו בזמן שתופס אותנו כל כך חזק? אנו מציינים כל דבר, סופרים דקות ימים חודשים ושנים, מתקדמים ממועד אחד למשנהו בציפייה או בחשש. ממלאים יומנים, מתכננים תכניות וחלקינו גם מחפשים רמזים סימנים תווים ואותות. לְמה? לכל שאינו נודע. ואפילו כולנו כבר מאד חכמים, כולנו מאד מאד מתקדמים, עדיין אינינו יודעים את כל התורה כולה. אנו צועדים בגאון אל הקידמה, מפותחי טכנולוגיות ועתירי ניסיון, ועדיין רב הנסתר על הגלוי. מתסכל? לא בטוח. חוסר ודאות מעורר סקרנות, סקרנות מעוררת חיפוש. חיפוש מעורר תהיות ואלה לא פעם באות על סיפוקן בדמות התשובות אותן אנו מוצאים בדרכינו. אז במקום להיכנע לתחזיות אפוקליפטיות שיסודן לעיתים טעון בפרשנות לוקה בחסר, אפשר לבחור להסתכל על זה קצת אחרת. מחר יום חדש. בדיוק כמו שהיה יום ששי שעבר. ואם נחדד, גם היום היה בדיוק יום שכזה. חדש. יום חדש צופן בחובו אפשרויות אינספור, לטוב ולפחות טוב, ולמרות שיש לי סימפטיה רבה מאד לזמנים ומועדים (לששון בעיקר...), בשורות טובות או חלילה גזירות רעות, יכולות ליפול עלינו גם בלי שום קשר ברור ללוח השנה. סתם (?) ככה. המטרונום הפרטי של</div>Thu, 20 Dec 2012 23:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (ok5)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582004&blogcode=13601415http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=582004&blog=13601415http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582004&blogcode=13598039<div align="right" dir="rtl">לא קל להיפרד להיפרד צריך לדעת לדעת לא לפחד ואולי דווקא בפחד לגעת... אם נרצה ואם לאו פרידות מסוג זה או אחר ילוו אותנו כל חיינו, מה נבחר לעשות איתן, זה כבר בידיים שלנו. פרידה היא סוג של אימון רגשי שהחיים בוחרים עבורנו - לפעמים לגמרי בלי הזמנה. אם רק נשכיל ללמוד מהתהליך, בטוח ניקח אתנו משהוא מחזק לפעם הבאה. * * * הנה אחד שלא ממש יודע להיפרד ובכל זאת עושה את זה בחן...:) https://www.youtube.com/watch?v=F9qG6Fk3jWI&amp;playnext=1&amp;list=PL6F4527A7E6FCC6FB&amp;feature=results_main להלן המילים, שירות עד הבית... (מקווה שיחייך גם אתכם) 50 Ways To Say Goodbye</stron</div>Tue, 18 Dec 2012 13:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (ok5)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582004&blogcode=13598039http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=582004&blog=13598039http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582004&blogcode=13589117<div align="right" dir="rtl">מכירים את השירהנודניק הזה שנדבק ולא עוזב? וכשהוא בא ומשתקע, כלשאנחנו מנסים לעשות מתמקד בלנסות להעיף אותו בבעיטה מהמח כי אחרי איזה עשרהסיבובים, גם אם זה שיר שאנחנו ממש אוהבים, רבאק - יש גבול... זה מטריד. ומטריד.ומטריד. והמלחמה הזאת, גוזלת חתיכת אנרגיה די נכבדת מהרגע, ובדרך כלל הסיכוייםלנצח בה קלושים. השיר נתקע על play בניגון חוזר ורק כשאנחנו לגמרי לא שמים לב ומרפים, הוא עוזב. מרצונוהחופשי. מפסיק להטריד, נעלם ונשכח. מסתבר שמערכת היחסים שפיתחתיעם השיר האחרון שבא לבקר בלי הזמנה וגם נשאר לארוחת ערב - עובדת. מה זה עובדת. עובדה: מהפך! מועקה הפכה למסר. שיר אחד שלא עזב - לאודווקא אחד שפיתחתי אליו איזו חיבה מיוחדת, ובכל זאת נעם לאזניי - שב וחזר אלי משךכל אותו היום. ולאור (כן כן, כבר לא 'לנוכח') העובדה שנתקע, בסופו של דבר הייתי מספיק קשובה וזיהיתיהתרחשויות סביבו כשגם טרח להתנגן ברדיו - התקיף בכל החזיתות ולא עזב. ועיקשותוהנחרצת הצליחה סוף סוף להזיז אותי מעיקשותי הנחרצת, וירד האסימון. איף יו קאנט ביט דם - ג'וין דם... איך? איך לאעליתי על הפשטות הזו קודם??? כשישב לקפה, במקום</div>Wed, 12 Dec 2012 01:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (ok5)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582004&blogcode=13589117http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=582004&blog=13589117http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582004&blogcode=13561829<div align="right" dir="rtl">ממוש, כל כך הרבה יש לי לומר לך וכל כך לא רציתי ... ימים קשים ומטורפים את עוברת, כבר כל כך הרבה זמן, ומעוררת בי הערצה. כולך נתינה ומסירות, לא מקטרת, לא מתלוננת, נאחזת במה שגורם לך לחייך ולשמוח למרות הכל... היום אין על מה לשמוח, ונראה גם כי אין במה להתנחם, הנורא מכל קרה, ועידית איננה. אולם בליבך חיי נצח יש לה. לא קלה הייתה הדרך, ולפנייך המסע עוד ארוך וקשים יהיו בו הימים, קשים יהיו בו הלילות. תני לעצמך להתאבל, שחררי עד הסוף, ואפילו תתרסקי כמו שצריך, כי משם גם אפשר לעלות כמו שצריך. הגעגועים לא ירפו, וטוב שכך, אל תתני להם, הגעגועים משמרים זיכרון. שלם שום דבר כבר לא יהיה, והחסר יהיה חסר לתמיד, אבל לומדים להבין (אם לדבר בשפה שלך...) שהחלקי הוא השלם החדש. מתרגלים אליו, בסוף גם מפסיקים להילחם בו, ומסגלים את החיים לדבר הבלתי נתפס הזה, הנוגד את כל חוקי ההיגיון והלב. תחת עננים של גשם, ושל מלחמה, לעיתים נראה כי אין שום תקווה, ואת כבר יודעת שאין לוותר עליה. יש בשביל מה להמשיך, יש בשביל מי להמשיך, ואיך אמא שלי אמרה לי במילים אחרות שהחיים חזקים מהכל? "... מאמי, את עוד תרקדי</div>Thu, 22 Nov 2012 00:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (ok5)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=582004&blogcode=13561829http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=582004&blog=13561829