http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=581884בלוג של מאטיס אברמוביץ'heCopyright 2026 sitam. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=581884http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/84/18/58/581884/misc/16395293.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=581884&blogcode=9831015<div align="right" dir="rtl">שמתי לב בביקורים שלי בחוגים ובקבוצות של מורים אחרים שאפשר לחלקם לשני סוגים של אימונים. סוג אחד הוא בשביל ללמוד, להתקדם, להשתפר. האימונים מפרכים, קשים עם מיקוד בעקרונות כלליים של התמודדות עם כוח תוקף והפעלה נכונה של הגוף והנפש במצבי קרב. יש חוגים כאלה אפילו בתחום של אומנויות לחימה מסורתיות, כאשר לומדים להשתמש בכלי נשק ובתרגילים שאינם ישימים בעולם המודרני. סוג כזה של מורים ותלמידים מעוררים בי כבוד ואהדה.<br><br><img src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/84/18/58/581884/posts/16422645.jpg" style="width: 200px; height: 282px;" border="0"><br><br>אבל קיים עוד סוג של "לוחמים", שמאמנים ומתאמנים כידי להנאות. ובעיקר להנאות. המורה בחוג כזה אינו ממש דואג לשיפור יכולות וכישוריו של תלמידיו. הוא פשוט יוצר אווירה נעימה, מככב כמרצה ושחקן, גורם להנאה ומצב רוח נעים בקבוצה. עם להסתכל&amp;nbsp; בעין בוחנת על מורה כזה יתברר שהוא בעצמו כבר מזמן איבד את תכונות הלוחם שלו ומשקיע רק בכישוריו הראוותניות מול קהל. מעניין, שגם מהזרם הזה אני מוצא מה ללמוד.<br><br><img src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/84/18/58/581884/posts/16422720.jpg" style="width: 312px; height: 221px;" border="0"><br><br>כן, בהחלט, לוחמים לא מגדלים שם, אבל המשחק הזה מעולה למטרות השיווק שקיימות בעסק הקטן והפרטי שאני מנהל. גם לי יש חשיבות למשוך את תשומת ליבם ולהרשים את התלמידים הפוטנציאליים. רק דבר אחד, דבר חשוב - עלי לזכור ותמיד להקפיד להעביר בראש את קו ההפרדה בין "הפוזות" והידע והיכולות המקוריים של אומנות לחימה בה אני עוסק, תמיד לדעת בעצמי איפה הגבול בין המשחק והאשליה לבין האמת הפנימית של וו-שו (קונג פו). יש ספורט, יש ראווה, יש קרבות זירה, יש הגנה עצמית ברחוב העכשווי ויש טכניקות היסטוריות שנוצרו פעם למצבי קרב של העבר.<br>כמובן שבמקביל לכל זה קיים התחום של התפתחות פנימית, נפשית, רוחנית. אבל זה כבר סיפור אחר...<br><br></div>Sat, 30 Aug 2008 10:37:00 +0200admin@israel-kungfu.com (sitam)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=581884&blogcode=9831015http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=581884&blog=9831015http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=581884&blogcode=9825477<div align="right" dir="rtl"><![if gte mso 9]><span lang="HE">המורה הזקן (לאו צה) כתב מילים פשוטות למידי, רעיונות הנראים לנו צודקים, עמוקים, נכונים ו... בלתי ניתנים להשגה:<br><span style="font-style: italic;">"השמים והארץ מתמשכים לעד</span><br style="font-style: italic;"><span style="font-style: italic;">השמים והארץ מתמשכים לעד</span><br style="font-style: italic;"><span style="font-style: italic;">&nbsp;&nbsp;&nbsp; &nbsp;&nbsp;&nbsp; &nbsp;&nbsp;&nbsp; מפני שקיימים לא בשביל עצמם</span><br style="font-style: italic;"><span style="font-style: italic;">לכן הם קיימים לעד</span><br style="font-style: italic;"><span style="font-style: italic;">החכם מוותר לכולם</span><br style="font-style: italic;"><span style="font-style: italic;">&nbsp;&nbsp;&nbsp; &nbsp;&nbsp;&nbsp; לכן נמצא בסוף לפני כולם</span><br style="font-style: italic;"><span style="font-style: italic;">אינו דואג לחייו של עצמו</span><br style="font-style: italic;"><span style="font-style: italic;">&nbsp;&nbsp;&nbsp; &nbsp;&nbsp;&nbsp; לכן חי</span><br style="font-style: italic;"><span style="font-style: italic;">הכל מסיבה שהוא אינו חושב על ענייניו –</span><br style="font-style: italic;"><span style="font-style: italic;">&nbsp;&nbsp;&nbsp; &nbsp;&nbsp;&nbsp; &nbsp;&nbsp;&nbsp; &nbsp;&nbsp;&nbsp; הם מסתדרים מעצמם"</span><br><br>ואני אומר, למי יש אומץ היום להתקיים בדרך הזו, בעולם המודרני המשוגע?<br><br></span><xml><w:worddocument><w:punctuationkerning><w:validateagainstschemas><w:compatibility><w:breakwrappedtables><w:snaptogridincell><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><o:p></o:p></span></p> </w:snaptogridincell></w:breakwrappedtables></w:compatibility></w:validateagainstschemas></w:punctuationkerning></w:worddocument></xml></div>Fri, 29 Aug 2008 10:24:00 +0200admin@israel-kungfu.com (sitam)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=581884&blogcode=9825477http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=581884&blog=9825477http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=581884&blogcode=9819249<div align="right" dir="rtl"><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">תלמיד אחד התקשה להגיע להארה בדרכים הרגילות. אז מורה שלו נתן לו מטלה – ללכת למערה ולחשוב רק על שור. יום אחרי יום התלמיד החרוץ חשב רק על החיה הזו. ואז, באחד הימים הגיע המורה לפתח המערה וצעק לתלמידו קריאה לצאת.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">"אינני יכול" – שמע תגובה. – "הקרניים מפריעות לי!"</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">ואז בעוד רגע ראה המורה את התלמיד יוצא מחייך ושמח מההארה הרגיש באותו העת.<o:p></o:p></span></p> <span dir="rtl" style="font-size: 12pt;" times="" new="" roman="" ;="" lang="HE"></span></div>Thu, 28 Aug 2008 00:09:00 +0200admin@israel-kungfu.com (sitam)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=581884&blogcode=9819249http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=581884&blog=9819249