http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=579648heCopyright 2026 nehama. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=579648http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=579648&blogcode=12565206<div align="right" dir="rtl">גדלתי במשפחה חילונית , חברים שלי חילונים,וגם אני לא בדיוק מאמינה גדולה. בתור מישהי שמגיל אפס הורגלה להאמין רק במה שהיא רואה,הופתעתי מעצמי שדווקא מפגש עם השכנה בת ה9 שלי יזעזע אותי. תמיד השרישו בי שהדת היא דבר יפה,אבל רוב הדתיים הולכים אחרי העדר,והשבוע נחרדתי לראות עד כמה שזה נכון. תמר היא הבת של השכנים שלי,היא גרה לידי כבר 9 שנים,ראיתי אותה גודלת,מאז שהביאו אותה (היא מאומצת),ראיתי אותה כל יום משחקת בחוץ,כל שישי עוברת לידי בדרך לבית הכנסת,ואף פעם לא טרחתי אפילו לחייך אלייה לשלום. השבוע כשחזרתי מהאינדיגו,ישבתי עם חברים בחוץ,והם התחילו לשחק איתה,מפה לשם,התפתחה שיחה על מה אם לא,הדת, ידיד שלי,אדם,שאל אותה מה זה אלוהים בשבילה,למה היא שומרת שבת ,ובכללי,למה היא מאמינה. כמובן שלא יכולתי לצפות לתשובות עמוקות מילדה בת 9,אבל התשובות שלה היו כל כך מדוקלמות,כאילו היא קוראת מדף,ואני,שחונכתי תמיד לחקור,ולהאמין במה שאני ארצה לא משנה מה,לא יכולתי שלא להזדעזע מיזה. עם כל החילונות של המשפחה שלי,תמיד היה לנו את הצד הדתי,של המשפחה של אמא,הקידוש והשירים בשישי,הסילסולים של סבא,השיחות,ההבנה, איך שהוא י</div>Sat, 18 Jun 2011 12:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (nehama)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=579648&blogcode=12565206http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=579648&blog=12565206http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=579648&blogcode=12553118<div align="right" dir="rtl">חנק,שיגרה כובשת,קוטלת. מטביעה אותי בתוכה. וכמו במערבולת,צריך לתת לה לסחוף אותי לתחתית כדי לעלות ולהינצל. מישום מה אני משתמשת במטאפורה הזאת הרבה בזמן האחרון. זה מה שתמיד רציתי הרי,החלום הטוב הגעתי למצב שאני כבר לא יודעת כלום, ואומרים שזה בגלל שאני יודעת יותר מידי ולא יודעת מה לעשות עם זה, לאנשים תמיד יש תשובות מחוכמות למצבים כל כך פשוטים. אני מוצאת את עצמי בעולם לא ברור,כולם מסוממים והמוזיקה המחתרתית ברקע,ואני לא יכולה להפסיק לרקוד, ופיתאום אין מחשבות,אז ממשיכה למלאות את עצמי בכימיקלים כי עובדה שזה מגרש את השדים, אבל עכשיו,כשאני סוף סוף לבד,במגרש הביתי שלי,זה נראה לי הכול זעיר ולא חשוב. כולנו עוד נקודה קטנה ולא רלוונטית,ביקום גדול ואינסופי וכולנו עבדים של השיגרה,רוקדים לפי החליל הקטן שלה ומי בעצם מכתיב את השיגרה הזאת ,המלכה שלנו,אם לא אנחנו? וכולנו רוצים אותה,וכולנו מתלוננים עליה מנסים לברוח ממנה,אבל בורחים אליה. ובעצם למה לי כל הכאב ראש הזה? אני אצא לעוד מסיבה,ואראה עוד זריחה,ואגיע לעוד תובנות ,ואדבר עם אלוהים,ואכיר עוד אנשים כמוני,שמדברים לפנסים ואז אני אחזור הבייתה,</div>Sun, 12 Jun 2011 18:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (nehama)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=579648&blogcode=12553118http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=579648&blog=12553118http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=579648&blogcode=12525905<div align="right" dir="rtl">לאחרונה נחשפתי לעולם הדייטים המתוסבך,ונידהמתי לגלות ולשמוע על מליוני השיטות והדרכים להביא בחורה למיטה. מה שיותר הפתיע אותי,הוא ששמעתי את זה מנקודת מבט של גבר, (במקרה,חבר שלי). לפני שאני וחבר שלי התחלנו לצאת,הוא יצא עם הרבה בנות לפני,וכמו כל גבר ממוצע,גם התחיל עם מספיק, הקטע הוא,שעד גיל 18 בערך הוא היה אאוטסיידר לגמרי,בחורות היו נראות לו כמו עבמים או פנטזיות רחוקות, וזה מדהים אותי לראות איך כל העולם ונקודת המבט שלך יכולה להישתנות מדבר כל כך פשוט,כמו ללמוד להתחיל עם בחורות. זה נשמע כמו זיוני שכל לגמרי,אבל ראיתי את זה קורה כבר כמה וכמה פעמים,וכל פעם מחדש אני מופתעת לגלות שהגברים פיתחו לעצמם אלפי תאוריות ושיטות,והשקיעו שעות ומחשבות מטורפות,רק כדי להביא אותנו למיטה,או אפילו פחות,רק בשביל מספר טלפון. לדעתי כל הסיפור הוא לא באמת הקטע של הסקס,או כדי לפתח באמת משהו,אלא התחושה של ההישג כשאתה מקבל ממישהי מספר, בדיוק כמו שאנחנו הבחורות מבסוטות כל פעם שמישהו זורק לנו שריקה,או איזה צ'ייסר בבר,תחושת הביטחון עולה אוטומטית,ואתה מתחיל לפתח את זה לא רק בשביל להתחיל עם בנות,אלא גם כדי ליצור קשרים</div>Tue, 31 May 2011 13:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (nehama)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=579648&blogcode=12525905http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=579648&blog=12525905http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=579648&blogcode=12508382<div align="right" dir="rtl">בנתיים הכול מעולה,הכול הולך חלק,בדיוק כמו שזה אמור להיות. אבל אם יש משהו שלמדתי זה שהכול לזמן מוגבל ושום דבר לא נישאר כמו שהוא ,אז מתי זה יחול גם עלינו? אנחנו מדברים על מתי ואיך,אבל השאלה היא אם בכלל? ואני יודעת אני מנתחת את זה יותר מידי,אני צריכה להינות ממה שיש לי עכשיו לפני שגם זה ייגמר, אבל מה אם אני יתחיל להינות יותר מידי? ולהיקשר? וחס וחלילה עוד להתאהב קצת.. הבעיה היא שאני מפחדת לאבד את זה עוד לפני שיש לי את זה בידיים,עוד לפני שאני יודעת שאתה כאן,ואתה שלי. כמה רכושני מצידי. הכול מתפוגג מתי שהוא,בימינו "עד שהמוות יפריד בינינו" הפך לעד שאני אתפוס אותך עם העוזרת, ולא,אני לא רצה מהר מידי,אני לא באמת שואפת כרגע לנישואים ולאהבה של שנים,אני רק אומרת שאם פעם היינורגועים מהמחשבהשמתי שהוא נתחתן,ואז הבן זוג יחיה איתנו לנצח,היום האופציה להישאר לבד היא הרבה יותר נגישה ואפשרית,ובתור נערה בת 16,אני אולי לא מחפשת את זה,אבל מה שאני מנסה להגיד זה,שגם החלום שהיה פעם בגדר משהו קיים וידוע שייקרה,היום הפך להרבה מאוד אנשים לרק חלום. איפה שכחנו את הרומנטיקה ,את ההשקעה,היום במקום מכתבי אהבה אנחנו</div>Sun, 22 May 2011 21:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (nehama)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=579648&blogcode=12508382http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=579648&blog=12508382http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=579648&blogcode=12496500<div align="right" dir="rtl">פאק איט ,הכול רץ מהר מידי בשבילי. הגעתי למצב שאני כבר לא עומדת בקצב,המחשבות רצות לאט מידי והדקות טסות לי. עוד בגרות,עוד ריב,עוד חבר,עוד ליילה הזוי, הכול עובר ואני לא שם,אני כמו צופה מהצד בחיים של עצמי. כל יום עובר כמו דקה,ואני בכלל נמצאת באיזה יקום מקביל ולא מובן. איך נהיינו ביחד בכלל? איך רבתי איתן? מתי השנה הזאת הספיקה להיגמר ? ואיפה לעזאזאל אני הייתי בכול הסיפור המזוין הזה?! אני חייבת לעצור,אני כבר לא שמה לב לכלום,אז בטח שאני לא זוכרת גם. מילים נשלפות,מחשבות רצות,אני עושה דברים שלא הייתי חולמת עלייהם בחיים. אולי זאת מניה? זה אפשרי הרי,אבל מצד שני זה לא הגיוני,כי למרות שהכול בסדר לא טוב לי בשיט כאילו חסר לי איזה משהו בפאזל, ולשם שינוי זאת לא אהבה,או חברות, ואני עדיין מרגישה שזה לא זה,משהו לא מסתדר ואין לי אפילו רמז למה זה יכול להיות. די די די די די די די די די די די די די די די די די די די די דיייייייייייייייייייייי</div>Mon, 16 May 2011 22:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (nehama)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=579648&blogcode=12496500http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=579648&blog=12496500http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=579648&blogcode=12487393<div align="right" dir="rtl">what the hell have I become?</div>Thu, 12 May 2011 19:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (nehama)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=579648&blogcode=12487393http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=579648&blog=12487393http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=579648&blogcode=12480988<div align="right" dir="rtl">בועות,כל החיים שלי מלאים בבועות,החל מהביית של סבתא,לביית חולים,לבתים של חברים,אפילו החצר האחורית שלי נהייתה בועה קטנה וחדשה. מה יש בבועות האלה שאני כל כך מתמכרת אלייהן? זה לא באמת חשוב איפה זה,אלא עם מי זה,עד עכשיו היו לי אנשים בבועות,כאלה שיכולתי לברוח אלייהם, אבל בזמן האחרון מצאתי את עצמי יותר ויותר בחצר האחורית שלי ,לבד,רק אני והכלבה.. ואולי הבועה האידיאלית שלי היא בעצם בלי אנשים,ככה יותר טוב לא? למרות שאז זאת לא באמת בועה,כי הרי כל המטרה של הבועה היא לברוח מהמחשבות ומהמציאות והמסביב,והרי החצר שלי היא בבית,ואני לבד,ומכאן מובן מאליו שאני חושבת, אני חושבת על חן,ועל גילי,ועל אמא,ועל הלימודים,ולפעמים גם על עצמי,ועל מה אני בעצם עושה לעזאזאל.. אבל באיזו שהיא דרך מוזרה ולא הגיונית לחלוטין,לחשוב עושה לי טוב,ולא,זה לא הגיוני,כי כל החיים שלי ברחתי מהמחשבות,כי ברחתי מהתוצאות. אז אולי זה דווקא מוכיח לטובה? אולי זה מוכיח שאני אשכרה מתחילה לאהוב את התוצאות? איזה כייף לי. כייף לי נכון? הכול ניראה כל כך טוב פתאום. ואז יוצאים החוצה.ובום.כמו סיכה שמנפצת בלון ככה גם הבועה שלי מתנפצת לה לאלפי</div>Mon, 09 May 2011 15:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (nehama)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=579648&blogcode=12480988http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=579648&blog=12480988http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=579648&blogcode=12473275<div align="right" dir="rtl"> התכוונתי לרשום כאן על כמה שאני מרגישה שאני טובעת,על זה שאיבדתי כל כך הרבה בזמן כל כך קצר,על זה שאני לבד,ובכללי על כמה שהמצב שלי הוא חרא אחד גדול. ואז חשבתי על זה לרגע,והבנתי שבתכלס,הכול יותר מידי בראש שלי. אז אולי בכללי המצב ניראה דיי עגמומי ומבאוס,ואולי באמת איבדתי קצת יותר מידי אנשים בשנה האחרונה,וכן,אני לבד אחרי יותר מידי זמן של מערכות יחסים מתחלפות אחת אחרי השניה ברצף,והבגרויות,אוי הבגרויות.... אבל בתכלס לא כל כך רע לי כשחושבים על זה,אני יצרתי בעיות,ואני יכולה להתמודד איתן יפה מאוד גם בזכות עצמי. איבדתי אנשים,ועברתי מחברה לחברה בצורה קיצונית בזמן נורא קצר,אבל איבדתי אותם כי הם לא התאימו לי באותן תקופות,וכי אני בחרתי את צורת ההתנהגות שלי,וברוב המקרים גם בחרתי להמשיך הלאה ולהתקדם למקומות יותר טובים,ושיותר התאימו לי אז. אז זה קצת זיעזע אותי כל פעם מחדש המעברים מאנשים כל כך שונים בהפרשי זמן כל כך הזויים,אבל צברתי ניסיון,ולמדתי להכיר עולמות חדשים וסוגים שונים של אנשים והנאות חדשות כל פעם מחדש,והיום אני יכולה להגיד שבאמת התנסיתי והכרתי ונהינתי בכול אחת מהתקופות,ועם כל אחד ואחד מהא</div>Thu, 05 May 2011 20:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (nehama)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=579648&blogcode=12473275http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=579648&blog=12473275http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=579648&blogcode=12469833<div align="right" dir="rtl">וככה ברגע,פתאום כל נשימה נהיית כבדה מידי, כל נשימה נראית כמו נצח, וזה הדבר היחיד שמעסיק אותי רק להמשיך לנשום, לא לשכוח.כי זה קל לשכוח. ואז נכנסות המחשבות לתמונה, ואז הן מעסיקות אותי באובססיביות, ואז אני שוכחת לנשום. וכשזה ניגמר,והמחשבות נעלמות להן, לא נישאר לי כלום להתעסק בו חוץ מהנשימות הנישכחות .. והרי בלי לנשום אין חיים.</div>Tue, 03 May 2011 23:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (nehama)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=579648&blogcode=12469833http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=579648&blog=12469833http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=579648&blogcode=12466403<div align="right" dir="rtl">השנה כבר ניגמרת,והקייץ מגיע .. ואני שוב נידהמת עד כמה הזמן חמק לי מבין האצבעות.. השנה עברה לי כל כך מהר,וזה רק מזכיר לי שגיל ההתבגרות שלי בשיאו, מה שאומר שהשלב הבא והקרוב מתמיד הוא הסוף שלו. ומה אם הזמן יעבור לי מהר מידי? כי זה דיי מה שקורה עכשיו, ואז אני אמצע את עצמי,בת שלושים,עם בעל וילד שאני לא באמת מבינה מאיפה הגיעו, ורק אז אני אטרח לעצור ולתהות לאן החיים שלי מתקדמים,ואיפה לעזאזאל הנעורים שלי? תעצרו את החיים,אני רוצה לרדת.</div>Mon, 02 May 2011 12:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (nehama)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=579648&blogcode=12466403http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=579648&blog=12466403