http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57936"אני יודעת, הכאב בא בשלל צבעים וניחוחות. איך אפשר לאהוב את הבלתי ניתן לתפיסה?" heCopyright 2026 norin. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57936http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/36/79/05/57936/misc/17240524.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57936&blogcode=10205329<div align="right" dir="rtl">ומה עכשיו? שנייה לפני שחרור-סחרור של אפשרויות. עדיין בחיפוש (אולי אפילו נואש) אחרי האהבה הזו החמקנית. אחרי הרגש הזה, הכירבול המתמשך,הבטחון. הידיעה שהכל בסדר. באמת. כבר יותר בטוה בעצמי- או שלא. חא ממש יודעת מה הכיוון, מהי הדרך שמתאימה לי עכשיו, תוהה. הגשם החדש שטף הכל. את המ חשבות הישנות, את התבניות. בוער לי בעצמות לחוות, לטייל, להכיר , לטעום, לאכול מהחיים האלו בכל פה. מערבולות של מחשבות, של תהיות וסרטים שעוברים לי בראש.שונאת ואהבת את עצמי באותה עוצמה. מחפשת ומיואשת. מסתחררת בהוריקן מבלי לראות את המציאות. מבלי לדעת לאן הוא לוקח אותי , כמה אנשים אהרוס בדרך, באיזה סיפור אימים אנחת. נשאר רק להחזיק אצבעות ולקוות שיהיה טוב. </div>Sat, 22 Nov 2008 19:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (norin)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57936&blogcode=10205329http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=57936&blog=10205329http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57936&blogcode=7480122<div align="right" dir="rtl">כן. הרבה זמן עבר מאז שפרקתי את רגשותי בבלוג זה... חחח עברתי כמה שטויות מאז. בעיקר בתחום עצמי. גיליתי לאט לאט את מקורות העינוג הנשיים, לאט לאט אני מגלה חלקים בגוף שלי שעד אז לא העזתי להתקרב אליהם, כמקורות לעונג מתמשך. כבר לא מתביישת לספר, ולהגיד. גיליתי את מחוזות המינרווה, כמחוזות אפלוליים מלאי משחקים בלי פרס, גיליתי את עולם האלכוהול, כמקום להרבה עצב, הרבה טיפשות אנשוית. גיליתי את המים, כמקום אידיאלי לעשיית אהבה, גיליתי את עשיית האהבה כמקום שבו תמיד אפשר לשאוף לגבוהה יותר ולטירוף חושים מסחרר. כן, אני יכולה להגיש שאני כבר בחצי הדרך להיות מבוגרת. וזה לא רע. אני חיה לי במין שיגרה כזו שהצבא כופה עלי, אבל אני לומדת להעריך כל טיפת שמש. כל פרח שמציץ מהאדמה, כל משב רוח מרענן, כל טיפת שינה שאני נותנת לעצמי. אני לומדת להנות מכל שנייה בסופש. כל רגע בצורה משוגעת, לקחת את עצמי לקצוות, להסתחרר,להשתגע, לחוות, לחלום, לאהוב עד טירוף, להתפזר,להתפוצץ,לרקוד, לשיר, להנות, לכאוב,להתגמש,להכנס לאגדות. בימיום אני חוזרת לשיגרה,מעכלת את הסופש, חווה אותו כמו פרה שמעלה גרה, עד שהרגשות נקלטים לי לגמרי במוח.</div>Wed, 19 Sep 2007 20:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (norin)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57936&blogcode=7480122http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=57936&blog=7480122http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57936&blogcode=7137879<div align="right" dir="rtl">"והיא, כן, כנראה הייתי מאוהבת בה אז, אבל עוד לא ידעתי, או לא הרשתי לעצמי לתת לזה שם...." מעניין בכמה בנות אני הייתי מאוהבת מבלי לדעת שזה אהבה. מבלי להבדיל בין זה לבין הערצה, בין אהבה לבין בקשת קרבה, ואולי הכל מעורבב בעצם, אולי אפילו היום אני לא מסוגלת לעשות את ההבחנה בינהם. אולי הכל בעצם זה שאיפה לאחות גדולה. מורה. מישהי שאני אוכל ללמוד ממנה . זה נראה כאילו זה כל מה שביקשתי. מורה. מישהי ללמוד ממנה על החיים, לתת לה להעשיר אותי בנקודת מבט חדשה בדרך שעדיין לא הבחנתי בקיומה(אך אני בטוחה שהיא שם...). אבל השאיפה הזו לאהבה עדיין קיימת בי, ובכזה חוזק. כאילו אני נשרפת כל כולי בכמיהה לאהבה כזו, אהבה כמו שמתוארת בספרים . אהבה שאני יודעת שקיימת בי, נכונה להתפרץ לכל מי שאני אמצא לנכון. האש הזו מסוגלת להגיע ללהט שאני עדיין לא מכירה, עדיין לא נותנת לו להתפרץ, אבל אני יודעת, שאם האש הזו לא תמצא פורקן , היא תשמיד אותי. היא תשמיד כל חלקה טובה בי. היא תשרוף אותי עד שאפילו אפר לא ישאר ממני. ואני אתנדף ברוח. אהפך לעשן הנזרק לכל כיוון ונעלם. האש הו כרגע נשמרת על גחלת קטנה, אבל יבוא יום ואני כבר ל</div>Sun, 05 Aug 2007 19:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (norin)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57936&blogcode=7137879http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=57936&blog=7137879http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57936&blogcode=6716959<div align="right" dir="rtl"> כן, אז עוד שנה עברה. שמחה? עצובה? לא יודעת. קצת התאכזבתי מהאנשים שקרובים לי. מאנשים שממש חשובים לי, על שלא טרחו להרים טלפון ביום שלי. קצת הרבה אפילו. חצי מהיומולדת שלי התחרבש בגלל זה. אבל הגעתי הביתה ושוחררתי מוקדם. אני שומעת מוסיקה שעושה לי טוב ועושה מוסיקה שעושה לי עוד יותר טוב. אני קוראת ספר חמוד שקניתי אתמול ועוד מעט תהיה ארוחה חגיגית לכבודי :). איזה מזל שיש לי בית ומשפחה שאוהבת אותי ואכפת לה ממני . טוב שאני יכולה לעשות טוב לעצמי. מזל שיש לי דברים שעושים לי טוב שלא קשורים בשום אופן לאנשים מסביב. תודה לך שאקטי, על השנה החולפת. שנה שבה למדתי להאמין, למדתי להעריך, לאהוב. שנה שבה התפתחתי ולמדתי עוד קצת על עצמי ועל הדרך שבה אני ארצה לבחור. שנה שבה אהבתי, הכרתי פיות ושדונים רבים. שנה שבה עזרת לי למצוא את הקסם החבוי בכל מעשה, בכל מילה ובכל צליל שמסביבנו. שנה שבה נהנתי מהטבע, נהנתי מהסביבה, מהאנשים, מעצמי. תודה שאני בריאה בגוף ובנפש, תודה על השמחה הזו, המציפה אותי ברוך ובקפיציות. צודה שגיליתי בעצמי פנים רבות, של הילדה, האישה, האם, המאהבת, המרפאת, הנזירה, האהבה. </div>Tue, 12 Jun 2007 20:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (norin)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57936&blogcode=6716959http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=57936&blog=6716959http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57936&blogcode=6703646<div align="right" dir="rtl"> לראות את האור ביצוע: אפרת גושמילים: ברק פלדמןלחן: אסף אמדורסקיכי ראיתי את דרכי נעלמתביער סבוךבין קירות חורשיםובתוך האדמה המדממתרגליי ננעצוהכו שורשיםולרגע יכולתי לשמועעלים מלמדים שירתםורציתי לעלות גבוהלפרוח איתםהכרתי טיפותיו של הגשםנקוות בתוכייורדות מתחתייוהרוח קרה ונואשתהקפיאה אותיהכבידה עליולרגע יכולתי לנגועבקצה הכאב האפורורציתי לעלות גבוהלראות את האורלראות את האוראומרים השמיים כחולים מעלינומלאים באורותאולי יום אחד אוכל גם אנילראות, לראותונפלתי לארץ בשקט, עצמתי עיניאטמתי ליבי והרגשתי איך אנימתפרקת מכל כאבי, מכל בדידותי.ולרגע יכולתי לברוחכנוצה על כתפה של ציפורוהצלחתי לעלות גבוהלראות את האורלראות את האור</div>Sun, 10 Jun 2007 22:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (norin)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57936&blogcode=6703646http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=57936&blog=6703646http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57936&blogcode=6627543<div align="right" dir="rtl">דווקא חשבתי שהיום יהיה משהו טוב. אוהבת לחיות באשלייה שאני רוקמת לעצמי. טוב לי לחיות בעולם שכולו אהבה פיות ושדונים. טוב לי לחיות בעולם שבו אני נאהבת . בעולם שבו אני ילדה. ילדה שמשחקת במשחקי מבוגרים. שעושה את הפוזה של אינטלקטואלית כשצריך וחופשייה ומשוחררת ושמחה ואוהבת את כולם כל הזמן. כשאני שמחה אני באמת שמחה. וכשאני עצובה אני לא מבינה שיש גם ההפך. בא לי ללכלך את עצמי. לעשן, לשתות ולעשות דברים מלוכלכים, מגעילים. בא לי להרוס את עצמי. ולחשוב שרק לפני שלוש שעות בערך עוד הודיתי על כל דבר שהיה, הרגשתי את הנוכחות של משהו למעלה כל שנייה וצחקתי כל כך הרבה. וממה זה בא הדכאון הזה? וממה זו באה כל השמחה הזו? אין לי מושג. לא יודעת כבר איך לבטא את עצמי. עכשיו הכל תלוי בי,רק הרצון שלי והאסרטיביות שלי יתחילו להזיז פה דברים. השיר של נוער שולייםמתנגן ברקע, מעורר בי געגועים למקומות רחוקים. את השאיפה לטייל, לעוף מפה. ללכת רחוק ולבד. ללכת למקום שבו אני אוכל לקבל את השקט שלי בלי שאף אחד יפריע לי. בלי להתגעגע , בלי לחשוב, לקחת חופשה גם מן המחשבות שלא מפסיקות להטריד אותי. עם האנשים שלא מפסי</div>Thu, 31 May 2007 20:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (norin)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57936&blogcode=6627543http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=57936&blog=6627543http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57936&blogcode=6244900<div align="right" dir="rtl">פגיעה באגו זה דבר כואב. לא נורא כל כך, משהו שאפשר להתגבר עליו. מן עקצוץ כזה מעצבן שעוקץ ומגרה, אבלאם פוגעיםבאגו של השני, או מוצאים דרך אחרת לפגוע במי שפגע בך, האגו שוכח את הפגיעה, ואפילו מתחזק. ויש גם את הדרך של להבליג ולנסות לשכוח, אבל הדרך הזו אף פעם לא משתלמת לאורך זמן. אחר כך אני משלמת. למה כדאי לעשן? -מכניס אותי לעולם אחר, טוב יותר, עולם שבו השמחה פשוט מפעפעת מתוך תוכי, ללא כל סיבה נראת לעין, פשוט בגלל שאני מאושרת. הכל פתאום יותר טוב, והרע כבר לא משנה.האוויר מריח יותר טוב, הטבע יותר ירוק, האנשים יותר טובים, האש יותר חמה והאוכל הרבה יותר טעים. אני מתענגת על כל דבר שיש לי. על מוסיקה, על אהבה, על שוקולד, על הכל. - אני יותר זורמת. -אני הרבה יותר פתוחה מינית, מגיעה לסיפוק יותר מהר ויותר טוב. -אני יכולה לצחוק על העולם הסחי, ולדעת שאצלי יותר טוב. -אני בראש אחד עם החברים שלי. למה לא כדאי לעשן? -(הכי חשוב!!!!) מפחדת שיתפסו אותי בצבא-זה באלגאן. כלא, תיק במשטרה ומעיפים מהצבא. לא בראש שלי בכלל. -פגיעה בי. בריאות, בזכרון, בגבהים והעמקים של החיים- הכל פתאום בלי משמעות.</div>Tue, 10 Apr 2007 20:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (norin)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57936&blogcode=6244900http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=57936&blog=6244900http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57936&blogcode=6192788<div align="right" dir="rtl">התגאתי תמיד שאני לא פחדנית. אבל עכשיו, כשאני מבוגרת, אני פוחדת כל כך הרבה. מעצמי. מהמיניות שלי. מהגוף שלי, ממה אני מסוגלת לעשות, ממה שאנשים יחשבו עלי. אלוהים, תעזור לי להשתחרר מהפחדים האלו. תעזור לי להיות אדם חדש. בטוח בעצמו, ולא רק לכאורה. תעזור לי לדעת את הדרך, לא ללכת לאיבוד. אני מבקשת עזרה, קשה מאוד לעשות הכל לבד....</div>Wed, 04 Apr 2007 00:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (norin)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57936&blogcode=6192788http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=57936&blog=6192788http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57936&blogcode=6175925<div align="right" dir="rtl">כמה דברים שמצאתי תוך כדי חיטוט בדברים שלי... מה אני עושה פה? נעלמה לי הדרך ואני לא מוצאת אותה . אין פה אנשים שאוהבים אותי. באמת. אנשים שאיתהם אני יכולה להיות אני. אנשים פה כל כך זרים. מרגישה כלך כך לא שייכת. הלוואי וידעתי מה אוכל אותי כל כך. לא מרגישה טוב בשום מקום. מחפשת כל פעם מישהו כדי להתנחם במעט מגע גופני. אז איך הופכים להיות שלמים? - - משחקת בכל כך הרבה קקי. מחפשת משהו אמיתי ורציני. נמאס לי מסטוצים. זה כל כך הרבה לבקש? יש לי צורך אינסופי לכתוב. פשוט לפרוק הכל. מרגישה את הבס בתוכי ורוצה להרגיש שם משהו אחר. מכחה לריק הזה בתוכי שיתמלא. המבט המרוקן הזה. רוצה לנגן על כלי מלוכלך. לפעמים טהורה כמו מלאך ולפעמים מזוהמת כמו ביוב. אולי הפעם? אהבה זה דבר שנבנה, אבל צריך את הקליק הראשוני, לא? אם אני כל כך רוצה לאהוב, אני אקפוץ על כך אחד? אני אתן לו שיתחיל. אם הוא לא יעשה את זה מספיק מהר, אני אלך למישהו אחר. אבל אני צריה מורה ללמוד ממנו. להתכל עליו ולהתפעל. השאלה כמה זמן יעבור עד שאני אמצא מישהו כזה? אולי להסתפק במועט? - אז מה בעצם הדרך הנכונה? מי יראה לי אותה? אנרג</div>Sun, 01 Apr 2007 21:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (norin)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57936&blogcode=6175925http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=57936&blog=6175925http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57936&blogcode=6043863<div align="right" dir="rtl">מי אני? מה אני? "אני חושבת שהתיקון שלך הוא להתכנס קצת בתוך עצמך" כנראה שרק אני יכולה לענות על התשובות האלו. הלוואי וידעתי. הלוואי וידעתי מי אני, מי אני רוצה להיות, מה זה הדבר הזה שנקרא אני. מה הוא מכיל? איזה רגשוצת? איזה מחשבות? מה אני רוצה להיות? למה אני רוצה להתפתח? איך מוצאים את התשובות האלו? איך מוצאים אותן מבלי להכנס לאותו מבוי סתום שאני נכנסת? ועוד מסיבה, ועוד השתגעות, ועוד חוף התופים, סאב קוצ' מילגה או מסיבת רגאיי ומה? לאן זה מוביל אותי? למה אני מעשנת? זה תורם לי בצורה כלשהי?(אבל זה כבר נושא אחר). הרי את הדרך הזו כבר עשיתי, הלכתי בה כברת דרך וראיתי שהיא לא מתאימה לי . ואז חזרתי אליה עוד הפעם והיא עדיין לא התאימה לי. אני צריכה לבחור עכשיו דרך חדשה. כמו משחק מחשב. יש לי את הבסיס אם, שהוא אני, לבד, מתכנסת לתוך עצמי, שאליו אני יכולה לחזור מתי שאני רוצה, ויש לי מליון דרכים שמתפצלות ממנו. חלקן גלויות וברורות וחלקן נסתרות. כבר ניסיתי חלק מהדרכים, ובחלקן אף אשוב לצעוד, אך ישנן עוד דרכים נסתרות שבהם לא עברתי, בשבילן אני צריכה קוד מסוים או ידיעה ברורה שכאן אמרוה לעבו</div>Sat, 17 Mar 2007 00:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (norin)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57936&blogcode=6043863http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=57936&blog=6043863