http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577395" וזה גורם לך לתהות...מה יותר קשה...למות כבן אנוש או לחיות כערפד...."heCopyright 2026 †....The Author....†. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577395http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/95/73/57/577395/misc/16503735.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577395&blogcode=9931910<div align="right" dir="rtl">היא נרתעה אחורה מהגופה. הסתכלה על גופו הקר וחסר החיים. היא הלכה אחורה בצעדים איטיים, עיניה התרוצצו מסביב, חיפשו מפלט מן הסיוט הזה. היא עצרה, נשכה מעט את השפה התחתונה והרגיעה את עצמה על ידי נשימות עמוקות. היא הביטה בו והמחשבה על לנסות להחיות אותו חצתה את מוחה כברק, הבזיקה אל מחשבותיה. אפשר לנסות להנשים אותו... זהו, בדיוק, הוא לא נושם, אולי אנסה להנשים אותו. היא חשבה אך מיד שללה, צאי מזה קאסי, זה לא סרט מצויר, את אפילו לא יודעת איך להנשים. היא הנידה את ראשה לשלילה בגסות, כאילו ניסתה לנער את המחשבה מראשה. אבל עדיין... התבוננה באריק במבט נואש ומודאג. היא התקרבה איליו בהיסוס, הניחה את ידה על חזהו. לאט-לאט הרכינה את גופה, נשמה עמוק וקרבה את פיה לפיו. אך לפתע, לפני שעוד הספיקה לגעת בשפתיו, שמעה שאיפה חנוקה והרגישה את חזהו עולה ואת ליבו הפועם בקצב מהיר, כאילו מנסה לכפר על הזמן שלא עבד. <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0</div>Mon, 22 Sep 2008 21:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (†....The Author....†)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577395&blogcode=9931910http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=577395&blog=9931910http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577395&blogcode=9886748<div align="right" dir="rtl">אני, יודעת, אני יודעת, המון המון זמן לא עיכנתי וזה כי אני התחלתי ללמוד. אז קצת לא היה זמן אבל עכשיו, יש זמן^^. אז א' למי שלא שם לב יש לי עיצוב חדש ויפייפה^^. וב' לקח לי המון זמן לכתוב פשוט את סוף הפרק אז לא עדכנתי@.@ (זה לא סוףך הפרק מה שאני מפרסמת). אז אנא קבלו את המשך הפרק!^^ פרק שלישי:"ערפד.." המשך.. עמוד שבעה עשר:: "כן! כן,כן, מהשמש! לא,לא סתם כווית שיזוף, כל הכתף שלו חרוכה!" קאסי צעקה לתוך הטלפון הולכת אל פתח חדר השינה ואל המטבח, הלוך ושוב, מתוחה ועצבנית. "ת-תקשיבי לי, אוקי, הוא פתח את הדלת ונש- נכון, זה לא הגיוני, אבל זו המציאות! לא, לא ידוע לי על רגישות מסויימת... לתאר את הנפגע? אוקי חכי.." היא הלכה בחוסר סבלנות אל הסלון ותוך כדי סיפר</div>Fri, 12 Sep 2008 10:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (†....The Author....†)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577395&blogcode=9886748http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=577395&blog=9886748http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577395&blogcode=9842877<div align="right" dir="rtl">תגידו, יש טעם להמשיך? כי הרבה זמן לא פרסמתי ואני תוהה אם אתם עדיין קוראיםOם. טוב מילא, נפרסם נראה מה יהיה... פרק שלישי:"ערפד" המשך... עמוד חמישה עשר: הוא ניסה להיזכר בליל אמש, חיפש בזיכרונותיו, פשפש בכל פינות מוחו, עד שנכנס לחלק אחר במוחו שאליו לא היה אמור להיכנס, חלק שבתת-מודעתו הדחיק. לפתע נתקף הזיה, חיזיון, הבזק. הוא אחז בידה המטפטפת דם ושלף את ניביו מעורקה. הוא הביט למטה וראה את קאסי מרימה אליו מבט נואש וממששת משהו על הרצפה ואז... הוא כמעט יכול היה להרגיש את הלהב בחזה. "לך" פקד קולה של קאסי והמציאות הכתה בו בבת-אחת. "מה?" "שמעת אותי" היא עמדה בקצה השני של החדר מרוחקת ממנו, הוא לא שם לב שהתרחקה, היא נופפה בסכין לעבר היציאה "עכשיו צא מפה לפני שאקרא למשטרה." פתאום הוא הבין, הוא הביט בה, איך לא ראה זאת?, היא פוחדת, ידה רעדה מעט ועיניה התאמצו להישאר רציניות אבל הוא יכול לראות-להריח את הפחד שלה. הוא עשה כפי שביקשה הוא הלך צמוד לקיר רחוק ממנה, היא עקבה אחריו בעיניה, הוא לא פחד מהסכין,</div>Mon, 01 Sep 2008 15:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (†....The Author....†)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577395&blogcode=9842877http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=577395&blog=9842877http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577395&blogcode=9829553<div align="right" dir="rtl">אוקי אני אעשה את זה מאוד מהר...: פרק ראשון עמוד שלישי:היא ירדה במדרגות אל קומת הקרקע כשצעדיה מהדהדים על רצפת השיש. היא לבד, כולם כבר הספיקו לעזוב בזמן שהיא דברה עם וינס.אולי אומר לא שאני לא יכולה לבוא...שיש לי משמרת..הרהרה ומחשבות חלפו בראשה בזמן שחצתה את חצר האוניברסיטה אל עבר היציאה.היא עברה בשער הברזל הגדול של המכללה והחלה לצעוד לכיוון תחנת הרכבת התחתית הקרובה.הערב ירד על רחובות ניו יורק, החושך הואר בידי האורות הכתומים של פנסי הרחוב, ערפיליות קלה נישאה באוויר.הרכבת עצרה והיא ירדה אל הרציף בזהירות. הרציף לא היה מלא אנשים בשעה זו של הערב. אחרי שוידאה שהיא בתחנה הנכונה, היא עשתה את דרכה אל המדרגות ועלתה אל פני השטח.היא יצאה מהתחנה, משב רוח קליל קידם את פניה והיא החלה את דרכה לרחוב 26 שם נמצאת הדירה.בדרך היא פסעה בשדרה הרביעית כפי שנהגה לעשות כל יום בדרכה הביתה. היא עברה בין הבניינים הגבוהים שנישאו מצדדיה בגאון, מבנים מדהימים בצורתם. ושוב, היא קנאה, קנאה בכל העשירים שגרים אי שם בראש הבניין שהגיע אל העננים. בעשירים האלה, שאורות זרקורים מלווים אותם בכניסתם אל הדירה. יותר דומה למלון מאש</div>Fri, 29 Aug 2008 23:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (†....The Author....†)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577395&blogcode=9829553http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=577395&blog=9829553http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577395&blogcode=9817562<div align="right" dir="rtl">טוב אממ...אנשים.... אממ...איך אני אגיד את זה... זוכרים שאמרתי שאני רוצה שהספר שלי יהיה כמה שיותר דבוק למציאות?(עד כמה שספר ערפדים יכול להיות~.~). או שאולי לא אמרתי לכם אלא לאנשים במקומות אחרים שפרסמתי(דרך אגב אתם די חדשים בפרסום, כלומר יש מקומות יותר מתקדמים מכם בעלילה). טוב אז לעינייננו. גיליתי פגם קטן. התייחסתי למנהטן כמו לתל אביב. משמע, אתה רוצה להגיע ממקום למקום בעיר? קח אוטובוס או לך ברגל. אז זהו שבמנהטן(עשיתי תחקיר מעמיק ביותר ואני יודעת המון אם לא הכל על מנהטן...כן אני עושה תחקיר על כל דבר שמשתתף בספר שלי) אתה צריך רכבתTT. אז לאלה מבניכם שלא הבינו מה הבעיה(וזו לא הבעיה העיקרית) בכמה מהעמודים, קאסי הולכת לביתה ואם זה באמת היה קורה כך...אז היא הייתה מגיעה הביתה רק בשבוע הבאTT. לאלו מבינכם שרוצים משהו מעט יותר מוחשי: זו רק בעיה אחת. עוד בעיה... במנהטן אין דירות פרטיותO.O כלומר אין בתים פרטיים כזה עם חצר...O.O. אז... אחרי שהבנו את הבעיה... צריך לתקן אותה. וכך עשיתי... אבל זה אומר שאני צריכה לפרסם את שלושת הפרקים מחדש=..= אז אתם לא חייבים לקרוא את כל הפרקים מההתחלה א</div>Wed, 27 Aug 2008 16:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (†....The Author....†)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577395&blogcode=9817562http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=577395&blog=9817562http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577395&blogcode=9807519<div align="right" dir="rtl">"מתוך האפלה. מתוך שנאה. מתוך אהבה מרה, הוא קם. מרחף לו בין חיים למוות. נתון לחסדי יצריו ומונע על ידי צלמו האנושי. ניזון מדמם של אלו שנחשבו לבני מינו. אך עכשיו, הם טרפו. ללא צפון, הוא מתהלך על האדמה וצד את תשוקתו היחידה בשבילה הוא מתקיים. זהו עונשו של הערפד". זהו, התיאור של הטבעת. חמוד, לא?( קריגXD...עזבו, בדיחה אישית). למעשה אפשר להגיד שהטבעת מיודעת לכל אוהבי הערפדים שבהם...(לא משנה איזה סגנון, טבעת זו פתוחה לכל סגנונות הערפדים באשר הם!). אם לא יהיה מי שיכנס לטבעת אהיה חייבת לסגור אותה(כי זה מעט מייבש/מבאס/תמצאו מילים אחרות, כשאתה לבד בטבעת). אבל גם אם אסגור אותה היה שווה ניסיון^^. טוב, קרוב לודאי שהפוסט הבא הוא עוד עמוד-שניים מהספר. אז התעזרו בסבלנות. </div>Mon, 25 Aug 2008 22:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (†....The Author....†)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577395&blogcode=9807519http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=577395&blog=9807519http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577395&blogcode=9779871<div align="right" dir="rtl">=..=" לא יכולתי להיכנע לדחף המסתורי והדפוק שהכריח אותי כנגד רצוני לפרסם את הפרק השלישי בטרם עת. למה לא רציתי לפרסם? בגלל... שקודם כל, רציתי אולי להשאיר אתכם קצת במתח ולחכות לפרק השלישי. אני לא הולכת לפרסם את כל הפרק השלישי אלארק שני עמודים מתוכו. שנית, עדיין לא סיימתי לכתוב אותו=\. אז יכול להיות שאם אפרסם מהר מידי עמודים אז אתם תדביקו את הפער וזה לא יהיה טוב כי אז אני ארגיש לחוצה, ושמישהו רודף אחרי( אתם לא רודפים אחרי נכון?O.O). שלישית, שני העמודים שאני הולכת לפרסם...איך לומר... הם ללא אקשן. מבולבלים? אתם לא היחידים~.~. אני אסביר, כפי שכבר הסברתי במקום אחר בו אני מפרסמת את הספר, ספר\סיפור הוא כמו גוף. משמע? העלילה היא השלד, עליו כל הספר מונח ומעוצב לפיו. המידע שהסופר מספק הוא השרירים, מניעים את העלילה קדימה. האקשן הוא הבשר. אבל אי אפשר להגיד(למרות שזה יהיה נורא מצחיק לומר) שסיפור בלי אקשן, למשל, הוא כמו גוף של מתעמלת(רק שרירים ועצמות..מצטערת שבתור מתעמלת אני מחמיאה לעצמי יותר מידיXD).לא, יש סיפורים ללא אקשן, ללא מכות, ללא דם וקרביים שעפים לכל עבר וזה הסגנון שלהם^^. אז, אני מפר</div>Wed, 20 Aug 2008 18:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (†....The Author....†)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577395&blogcode=9779871http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=577395&blog=9779871http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577395&blogcode=9773799<div align="right" dir="rtl">אוקי, הפוסט הבא לא יכיל פרקים. אבל, יש לי הודעה קטנה. (לא, אני לא סוגרת את הפרק/מפסיקה לכתוב). מחר אני נוסעת לצפון לחמישה ימים, אז אני כנראה לא אעדכן איזה שבוע. ואני מתלבטת אם לפרסם עוד שני עמודים מהפרק השלישי או לחכות שאחזור מהטיול. אם אני אפרסם עכשיו, אז לכם יהיה מה לקרוא, אבל! בגלל שעדיין לא סיימתי לכתוב את הפרק השלישי אז אתם עלולים לצמצם את הפער שרציתי שיהיה בין הכתיבה שלי לקריאה שלכם. אם לא אפרסם עמודים עד שבוע הבא, זה ייתן לי זמן לכתוב, אבל לכם לא יהיה מה לקרוא וחלקכם יאבדו עניין. אז זו ההתלבטות שלי.אני צריכה להחליט עד מחר בערב. שנית, אני רוצה להקים טבעת של אוהבי ערפדים! אבל אני צריכה שיהיו כאלה שירצו להיכנס אליה. עכשיו, כשאני חושבת על זה, זה מצחיק להקים טבעת שאני לא אעשה איתה כלום והיא לא תשמש אותי, אבל זה יהיה כזה סימבוליXD אז אם יש כאלה הרוצים להיכלל בטבעת(ונדרש קצת יותר משלושה אנשים) אז שיגידו לי אני אקים ותוכלו להיצטרף^^ </div>Tue, 19 Aug 2008 17:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (†....The Author....†)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577395&blogcode=9773799http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=577395&blog=9773799http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577395&blogcode=9760703<div align="right" dir="rtl">(בואו נראה...איזה עוד התחלות יש..) אולה סניורה!(OO?) הבא ונמשיך את הפרק השני!^^. פרק שני:"קולות ויצרים.." עמוד תשיעי: קול פגיעתו בקרקע היה עוצמתי והרעיד את כל המרפסת. גלי אבק פרצו מן המרצפות ועפו לכל עבר. היא קמה מאחוריי המזרקה שיערה החום מאובק, היא משפשפת את עיניה, עומדת בתוך ענן האבק. ובדיוק כשנראה כאילו גורלו נחרץ, היא שמעה קול צעדים. האבק התפזר וחשף מכתש במרצפות בקוטר חצי מטר ולעברה, על שברי השיש צועד לו האיש. מרכין ראשו מתלתל לעברה נוהם נהמה עמוקה, שיערו השחור והפרוע מסתיר את עיניו. כשלפתע משום מקום ידו נשלחת לעברה והיא מתחמקת במזל."מה לעזאזל?!..." ליבה התחיל לפעום בקצב, היא ראתה את פניו עכשיו, עיניים אדומות ופיו הפתוח חושף שתי ניבים מחודדות וארוכות. היא מעדה לאחור והוא קפץ לכיוונה, ניסה לתפוס את צווארה, אך היא התגלגלה ותוך כדי קימה תפסה מוט ברזל. הוא קם לעברה אך לפני שהספיק לעמוד היא הניפה את המוט וחבטה בראשו בשיא העוצמה. קול ריסוק מבחיל בקע מצווארו והוא נפל דומם על הרצפה. הכל קרה כל כך מהר, האדרנלין שטף את דמה והיא הרגישה את ליבה פועם חזק כל כך כאילו מבקש לקרו</div>Sun, 17 Aug 2008 07:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (†....The Author....†)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577395&blogcode=9760703http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=577395&blog=9760703http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577395&blogcode=9750000<div align="right" dir="rtl">ברכות בני אנוש^^. פרק שני יוצא לדרך! והוא מעט יותר ארוך הפעם... ARE YOU READY?! פרק שני-"קולות ויצרים.." עמוד שישי: הבוקר הפציעה בצורה של קרניים חמימות. כאופייני למנהטן העמוסה, אנשים מתרוצצים, ממהרים, מסתכלים בשעון,מגלים שהם מאחרים, תופסים מונית ודוהרים בכביש. "נו איפה הוא?"-" מישהו ראה את אריק?"- איפה אריק?"-"זו השעה הנכונה, נכון?" כעשרים נערים על בימת המכללה היו אמורים להתכונן לטקס סיום הלימודים,אך במקום, הם מתהלכים שוב ושוב ברחבי האולם והבמה, קוראים בשמו של אריק ומסיטים את וילון הבמה מידי פעם, שמא הוא מסתתר שם. ביניהם על ספסל הפסנתר יושבת לה קאסי, אדישה למתרחש. כל החזרות הן סתם נטל עבורה, גם כי הן לוקחות לה את זמן המנוחה בין שעות המכללה לבין שעות משמרת הלילה וגם כי זמן מנוחה הזה נטול אריק, והחזרות בבימויו של אריק . <P class=MsoNormal dir=rtl style="M</div>Fri, 15 Aug 2008 09:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (†....The Author....†)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=577395&blogcode=9750000http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=577395&blog=9750000