<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>חוויות מתל אביב</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575995</link><description>עוד רווקה בעיר הגדולה...</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 התל אביבית. All Rights Reserved.</copyright><image><title>חוויות מתל אביב</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575995</link><url></url></image><item><title>היאוש מתגבר</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575995&amp;blogcode=9904860</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני לא יודעת מה יש לי אבל כנראה שבזמן האחרון יש לי הרבה יותר מידי זמן על הידיים כי אני מוצאת את עצמי חושבת יותר מידי וחופרת עמוק מידי.

אני מרגישה שאם אני אסכם את השנתיים האחרונות אז הכל ממש לא טוב....כל גבר שיצא איתי לא החזיק מעמד הרבה זמן מקסימום חודש (וגם זה רק מעטים)...אני מרגישה שגברים מסתכלים עלי כטובה רק לסקס.....נכון שאני לא איזה שה תמים....אני משתפת פעולה בכל העניין אבל גם כשאני מנסה לפי &quot;החוקים&quot; לחכות ורק אז והכל.....

אני לא יודעת מה יש בי שגורם לכולם לעזוב......אני מרגישה שמסתכלים עלי ורואים סקס בענק על הפנים. כל גבר שאני פוגשת ישר מתחיל לשלוח ידיים....ישר מנסה להביא אותי למיטה. אני בטוחה שאני לא היחידה שיש לה בעיות כאלה אבל מתי יגיע מישהו שיסתכל עלי בתור בן אדם ולא בתור אובייקט....


אוי עכשיו אני ממש נשמעת כמו איזה פמיניסטית פלצנית...אז שלא תבינו אותי לא נכון אני אוהבת סקס ונהנת מ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 16 Sep 2008 15:34:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (התל אביבית)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575995&amp;blogcode=9904860</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575995&amp;blog=9904860</comments></item><item><title>יום ראשון בבוקר....קשה קשה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575995&amp;blogcode=9867344</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בר שנים שאני מנסה להיפטר מקללת יום ראשון בבוקר ללא הצלחה. כל יום ראשון אני קמה עייפה כי ברור שבשבת אני לא יכולה ללכת לישון מוקדם גם כי בשבת בבוקר קמים מאוחר, גם כי שבת הוא יום מנוחה אז אני לא מתעייפת את עצמי יותר מידי וגם כי תמיד אני רוצה למשוך את הסופ&quot;ש.

אז מה עושים? הלוואי ויכולתי למצוא פתרון הגיוני למרות שכבר כמה פעמים יצאתי בקריאה שנעבור ל-4 ימי עבודה.....מה לא הגיוני שיהיו 3 ימי סופ&quot;ש....לדעתי אנחנו חייבים לעשות את זה...אז מי איתי?!?!?!

דבר היחיד שבאמת מנחם אותי הוא שבקרוב מגיע תקופת החגים ואז יהיה אפשר לנוח....המבאס בעניין הוא שיש עוד שבועיים עד זה יגיע וגם אני כבר יודעת מראש שכשזה יגיע זה יעבור כל כך מהר....

&lt;P dir=rtl style=&quot;DIRECTIO&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 07 Sep 2008 11:32:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (התל אביבית)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575995&amp;blogcode=9867344</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575995&amp;blog=9867344</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575995&amp;blogcode=9862126</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;קורה לכם לפעמים שאתם מתחילים לחשוב על העבר וחושבים אולי פספסתם משהו....
היום עברתי קצת על העבר שלי ואני יכולה לחשוב על סך הכל 2 גברים בחיי שבאמת האמנתי שאני יכולה לבנות משהו אמיתי איתם...כיום אחד נשוי והשני לא מוכן לדבר איתי (לא ברור למה בוא נגיד שמהרגע שהוא החליט שזה נגמר הוא גם ההחליט שלא צריך לטרוח ולעדכן אותי בזה).....

בקיצר אני כבר לא צעירה ולחשוב אחורה ולהגיד היו רק 2 גברים בחיי שבאמת הרגשתי אליהם רגשות זקים זה קצת עצוב....

כולם מסביבי מזדווגים ואני מרגישה שאני נשארת מאחרו...אני מתחילה לאבד את התקווה וממש לא בא לי להיות המיואשת....

אני לא צריכה גבר כדי להשלים אותי פשוט רוצה אהבה בחיים ומרגישה באמת ובתמים שמגיע לי...שהגיע זמני רק שאני לא מצליחה לראות את האור בקצה המנהרה....&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 06 Sep 2008 02:22:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (התל אביבית)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575995&amp;blogcode=9862126</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575995&amp;blog=9862126</comments></item><item><title>יאוש</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575995&amp;blogcode=9782634</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אז לפני שבוע היה לי לילה מדהים עם איזה בחור שיצאתי איתו...נשארנו ערים עד 6 בבוקר...ולא לא רק התגלגלנו בסדינים...גם דיברנו, ליטפנו והכרנו אחד את השנייה. למחרת הוא נשאר אצלי עד 16:00 והיה ממש כיף. אבל אז מה....הבחור לא התקשר ולגמרי משחק את המשחק של לשמור אותי על אש קטנה מבלי להתחייב או להרגיש צורך לראות אותי אלא אם כן זה בזין שלו.

אז מה תגידו לי...למה גברים לא עושים את ההפרדה? בסדר סקס זה סקס...זה לאו דווקא אמור להוביל למשהו...אבל כשיש סקס ויש גם סוג של אינטימיות זה אחרת...אז למה גברים מרגישים צורך ליצור אינטימיות מבלי להתכוון אליה?
אין לי בעיה לשכב עם מישהו וזהו לא לשמוע ממנו...באמת שבכיף שלי אבל כשהבן אדם מתחיל יצור איתי קשר יותר ממשי אז זה מבאס לדעת שיום אחרי זה הוא יכול להעיף אותי כלאחר יד...ואני לא מתכוונת שהוא מתקשר ואומר שזה לא מתאים אלא אפיו לא חושב שיש צורך להרים צלצול להגיד משהו.

&lt;P&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 21 Aug 2008 11:03:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (התל אביבית)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575995&amp;blogcode=9782634</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575995&amp;blog=9782634</comments></item><item><title>ערב הזוי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575995&amp;blogcode=9740117</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אתמול היה לי ערב הזוי ביותר.
יצאתי לבליינד דייט....עכשיו הבחור במבט ראשון לא היה ממש הטעם שלי אבל אמרתי יאללה נשתה בירה נפטפט קצת ונלך הביתה. הלכנו לבר השכונתי שלי התחלנו לשתות והבחור פשוט לא שתק לשנייה. האמת שגם לא ממש עניין אותי שום דבר ממה שהוא אמר...אבל אני בחורה נחמדה ומנומסת אז חייכתי והקשבתי, או לפחות גרמתי לו לחשוב שאני מקשיבה. באמצע הבירה הראשונה התיישבו לידינו שני גברים שאחד ממש מצא חן בעיני. מצאתי את עצמי בפעם הראשונה בחיי יושבת בדייט עם גבר אחד ועושה עיניים לגבר שני. תאמינו לי אני ממש לא כזאת, אבל גם שיעמם לי וגם הבחור לא הפסיק להסתכל עלי.
אחרי הבירה הראשונה הגיעה שנייה וגם כמה צ&apos;ייסרים על הדרך אז אפשר להגיד שקצת השתחררתי. כל פעם שהלכתי לשירותים הבחור שעשיתי לו עיניים הלך אחרי, בפעמים הראשונות סתם חייכתי אליו או שאמרתי לו מה קורה. בפעם האחרונה לפני שהוא עזב את הבר הוא תפס אותי וניסה לשכנע אותי שאני אנטוש את הדייט שלי ואלך איתו לדייט שני כמו שהוא הגדיר את זה. עכשיו נכון עשיתי עיניים לאותו בחור אבל אני לא עד כדי כך רעה שאני אנטוש אחד ואמשיך עם השני. ואז הכי מפתיע הוא ניסה ל&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 13 Aug 2008 09:46:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (התל אביבית)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575995&amp;blogcode=9740117</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575995&amp;blog=9740117</comments></item><item><title>שישי לבד</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575995&amp;blogcode=9717551</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מכירים את ההרגשה זאת שפשוט משעמם לכם בחיים. בא לי שיקרה לי משהו מסעיר וסוחף. הנה שישי בערב ושוב אני מוצאת את עצמי לבד. נכון יש ארוחה משפחתית, אחרי זה חברים או שיוצאים אבל הכל כל כך רגיל שום דבר מעניין שיגרום לי להגיד וואו איזה כיף.

בא לי הרפתקה, בא לי שהחיים שלי יעברו איזה מייקאובר של עניין.

סך הכל מי שמסתכל מהצד אולי חושב שהחיים שלי לא כאלה משעממים אבל לי משעמם. לצאת לדייטים לא מוצלחים, לקוות, לרצות ואז לבסוף להתאכזב. לראות את כולם מסביב מתקדמים ולהרגיש כאילו נשארתי מאחור. כל הדברים האלה פשוט לא מרפים.

&lt;SPAN lang=HE&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 09 Aug 2008 02:52:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (התל אביבית)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575995&amp;blogcode=9717551</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575995&amp;blog=9717551</comments></item><item><title>החיים ממשיכים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575995&amp;blogcode=9706874</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;טוב לפני כמה ימים יצאתי עם מישהו. מדובר בעוד מישהו מהאינטרנט שכבר תקופה ארוכה אנחנו מתכתבים אבל לא נפגשנו. אמני מודה שעד עכשיו לא נפגשנו כי התחמקתי מזה. ואז אמרתי לעצמי יאללה נלך למשהו קליל בלתי מחייב ככה שאם לא מתאים אני אוכל לברוח במהירות.

נפגשנו בפארק עם בירות וסדין, התיישבנו על הדשא, פטפטנו והיה ממש כיף, כמובן שהייתה גם נשיקה אבל רק נשיקה. המפתיע באמת הוא שהדייט נמשך בערך 5 שעות...שתודו זה מטורף ורוב הזמן רק דיברנו היה כיף.
אמנם התנשקנו קצת אבל אני החלטתי שמעבר לזה כרגע זה לא יתקדם. בעיקרון לרוב אני ממהרת מאוד עם גברים בפן הפיזי והגעתי למסקנה שצריך לחכות קצת, ולא לא בגלל משחקים וכאלה אלא פשוט כי אני מעדיפה להכיר את מי שאני נכנסת איתו למיטה, לפחות כיום זה מה שאני מעדיפה.

&lt;FONT s&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 07 Aug 2008 10:04:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (התל אביבית)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575995&amp;blogcode=9706874</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575995&amp;blog=9706874</comments></item><item><title>בליינד דייט</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575995&amp;blogcode=9690963</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;טוב אין מה לעשות אני רווקה כבר הרבה זמן עוד מירושלים וגם אני עברתי למדיית האינטרנט בתקווה למצוא את נסיך חלומותיי...שאם הזמן עבר מנסיך לאביר ומאביר לליצן וכרגע אני פשוט אומרת שיהיה נורמאלי....בקשה מינימאלית שכזאת. אז התחלתי לחפש באינטרנט.
האמת שזה לא כזה להיט כמו שכולם אומרים. נכון אני כבר כמעט שנתיים און אנד אוף באתרים...וכן אני בכמה אתרים...אתם יודעים בשביל הגיוון. למרות שבסופו של דבר אין ממש גיוון בכל האתרים יש את אותם אנשים. שזה אומר שאלה שהתמונה שלהם מוצאת חן בעיני לא שמים עלי וכל אלה שאני לא שמה עליהם מעוניינים בי...נו חוק מרפי...סיפור חיי....אין מה לעשות מתמודדים.
עכשיו לא מספיק שאני כזאת סקפטית בקשר לדרך הכרות הזאת יש בי גם סוג של בושה בעניין. אני יודעת שכולם כבר שם ואין בזה בושה אבל אני מה לעשות מתביישת...מה שאומר שאני מסתירה את זה מהחברים שלי, או שמספרת להם בדיעבד שאני יוצאת עם מישהו וכאלה. 
באינטרנט יוצא שאני פוגשת כל מיני אנשים בוא נקרא לזה מגוונים, אתה יודעים נמוכים, גבוהים, רזים, שמנים, פסיכופטים, מטורפים...דברים כאלה.&lt;/&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 04 Aug 2008 10:48:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (התל אביבית)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575995&amp;blogcode=9690963</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575995&amp;blog=9690963</comments></item><item><title>הקדמה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575995&amp;blogcode=9686404</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני מתקרבת בצעדי ענק לגיל שלושים, גרה כבר שנתיים בתל אביב ורווקה כבר הרבה מאוד זמן...יותר מידי זמן (כן כמו שאתם יכולים לנחש אני לא מרוצה מזה...אבל אל דאגה עוד נגיע לזה).
הגעתי לת&quot;א מירושלים...עכשיו מי שגר בת&quot;א יודע שהעיר עברה השתלטות של ירושלמית. אני מודה שכל החברים שלי בת&quot;א, אבל ממש כולם הם חברים מירושלים וגם כל החברים של החברים שלי הם ירושלמיים....זאת אומרת, תל אביב הפכה להיות מעוזם של כל היורשלמים הנוטשים (ויש הרבה כאלה)ואני מתה על זה...עוזר לי להרגיש בבית.
אז על ת&quot;א אני מתה...באמת ממש נהנת מהעיר, הים, החיים....טוב יש קצת בעיות אבל איפה אין בעיות באמת?!?!?!
אני עובדת במשרד (תסלחו לי אבל בגלל האנונימיות אני לא אפרט יותר מידי) ומתה על העבודה שלי למרות שאני מוצאת את עצמי הרבה פעמיםחסרת מעש ומשועממת...שזאת בעיה בפני עצמה.
אני גרה בדירה קטנה וחמודה עם עוד שותפה.....השותפה יחסית חדשה, לפני כמה חודשים היה חילוף. בהתחלה היה לי קצת קשה אבל עכשיו אני ממש נהנת.


אז זה באמת בקצרה מי אני ומה אני...לא משהו מיוחד או שונה מהשאר....אבל מקווה שבכל זאת תהנו ממה שיש לי לספר לכם.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 03 Aug 2008 14:14:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (התל אביבית)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575995&amp;blogcode=9686404</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575995&amp;blog=9686404</comments></item></channel></rss>