http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575803מה קורה לי בפנים? מי קורא לי בשמי? רוצים אותך בטלפון. אם זה אשליה, זה לא בא בחשבון.heCopyright 2026 אשליות83. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575803http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/03/58/57/575803/misc/16061028.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575803&blogcode=10343892<div align="right" dir="rtl">מחר אני כל היום עם אדוני בטיול שטח. מעולם לא ביליתי איתו כל כך הרבה זמן ביחד. עוד שלושה ימים מבחן. עוד ארבעה ימים הגשה. קר לי קצת כאן בסלון. אומרים שתהיה מלחמה. אני חושבת על הכל ואומרת תודה. אני כל הזמן מלאת הכרת תודה. אני גם מודה על הכרת התודה כי גם אותה קיבלתי ואני זוכה להנות ממנה בחסד. תודה על חיי הנפלאים. על השמחה וגם על הדמעות והעצב. על אחי שמצבו משתפר. על ידיד שלי שיוצא עם בחורה שווה בטירוף (אני הייתי עושה אותה ואני סטרייטית למדי). על אדוני. תודה על ההזדמנות כל יום לפתוח עיניים ולהסתכל ימינה ושמאלה ולהעריך את גודל מזלי. ואני משפילה ראשי ומקווה שביום בו מזלי יהיה פחות טוב או בהזדמנות בה אפגוש במישהו פחות חסר מזל אזכור את כל הטוב הזה, ואהיה אדם טוב יותר בזכותו. לצערי לרוב אני חסרת סבלנות. מוכנה לעזור אבל עם פיוז קצר. מפחדת מדברים לא מוכרים. מפחדת קצת מרגעים לא ברורים, בהם אני לא תמיד יודעת מה לעשות. חיי לפעמים חסרי חיכוך עד כדי שאני עפה דרכם כמו במנהרה מצופת וזלין ורוד ומנצנץ. ואני מנסה לזכור, כי זוהי קללתי ועלי להיות אדם יותר טוב בשל כך. ואת חוסר היכולת שלי לשלוט בחי</div>Sat, 27 Dec 2008 19:16:00 +0200ashlayot83@walla.com (אשליות83)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575803&blogcode=10343892http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575803&blog=10343892http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575803&blogcode=10304411<div align="right" dir="rtl">בכיתי היום כל כך הרבהבצהריים בכיתי כי שמחתי כל כך שהאדון שלי כל כך מדהים כאדםבערב בכיתי שוב, קשה לשים על זה את האצבעובלילה בכיתי כי הרגשתי שאני עשויה לדפוק את עצמי קשות. כי אני בנאדם דפוק שמתענה ממש כשיש לו משהו כל כך טוב. אני רוצה להכנע. אני רוצה להרגיש את המשקל עליי. אני רוצה להרגיש את השייכות האינסופית. אני רוצה להרגיש את הכוחות שעולים ומתגייסים בכל פעם כדי לרצות, לאפשר, לתת. אני רוצה להרגיש בטחון ונוחות בצרכים האלה שלי, כי הרי הם חדשים לי. ומצד שני אין אני, ולא ידוע על מי אני מדברת ומי מדבר כעת? נסיונות להעמיד פנים שאשליות אחת היא, נועדו לכשלון מר. אבל אני שקרנית טובה, ורק ממשיכה להשתפר עם השנים. בכי היסטרי רק כי טוב לי בזוגיות הוא אחד מהרבה סימנים שהשקר אין לו רגליים. ונשברו לו הרגליים באמת, אילץ אותי לכרוע על ברכיים סגולות וגם ככה כואבות כדי להתפרק ולהאסף מחדש, כאילו שיש מסקנה ופתרון. הבכי, אני מספרת לעצמי, מי שזה לא יהיה, הבכי אינו חסר טעם. הוא בא לשחרר, להבין דברים. ואני (שוב, מי?) רק מרגישה טפשה יותר, חכמה יותר רק במובן של להבין כמה קטונתי, כולנו קטונו מלדעת משהו על עצמנו. וזה</div>Thu, 18 Dec 2008 00:26:00 +0200ashlayot83@walla.com (אשליות83)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575803&blogcode=10304411http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575803&blog=10304411http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575803&blogcode=10284038<div align="right" dir="rtl">כמעט נראה קלישאתי לכתוב כמה אני חרמנית, בפעם המיליון. אבל זה נכון. זה עז. זה חזק ומזל שהכיסא מחזיק חזק שאני לא אחליק ממנו לרצפה. אל דאגה, אני כבר הולכת לטפל בעצמי. קיבלתי הוראות. מיד אחרי שאני אוריד איזו כנף עוף חרוכה. לא שתיתי כל כך הרבה זמן שאפילו הבירה האחת הזאת שעוד לא גמרתי כבר עושה בי שפטים. אני לומדת המון בזמן האחרון, וחבל מאוד כי זה מונע ממני אפשרות לקבל את הזין העסיסי של האדון שלי.. אבל זה הכל למטרות טובות, רק עוד כמה ימים לחכות. אני אחזיק מעמד. נראה לי. בפעם ההיא שנפגשנו, לא יודעת.. באיזה שהוא מקום ציפיתי שכשהכל ייגמר, אני אסתכל בתדהמה שוב על עצמי ועל "מה עשיתי ויי זמיר" אבל במקום זה, הייתי פשוט שלווה, רגועה, נינוחה. כאב לי קצת פה, קצת שם, הרגע זיין אותי גבר שפגשתי בפעם הראשונה, ועשה לי עוד כמה דברים, ואני כל כך בסדר עם זה.. יותר מבסדר. מרוצה. מסופקת. מחכה לפעם הבאה. מחבבת אותו. רוצה לדעת מה עוד הוא יעשה לי. זה לא שאני לא יכולה לחיות בלי שמישהו יעשה בי שפטים. עובדה שחייתי מאוד טוב בלי זה די הרבה זמן. אבל זה מוצא חן בעיני, מאוד-מאוד.. וזה כל המידע שדרוש לי כרגע D: </div>Fri, 12 Dec 2008 22:31:00 +0200ashlayot83@walla.com (אשליות83)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575803&blogcode=10284038http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575803&blog=10284038http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575803&blogcode=10266231<div align="right" dir="rtl">אני בוכה מהואגינה דמעות אדומות של התרגשות הבטן שוקעת פנימה טיפות שמנות של דם נחסמות באיבן על ידי הטמפון הרחום אבל אני מרגישה את הדם יוצא היום אני אראה אותך בפעם הראשונה ואני רוצה להיות הזונה שלך. יש לי פקק בכוס אבל אני בטוחה שתמצא בי שימוש תרביץ לי והרי הכל כואב יותר כשאני במחזור אני מיוחמת. אבל יש לי פקק בכוס הכוס שלי הוא שלך. תגע לי בשדיים, הם שלך. אני אשתדל להיות טובה.</div>Mon, 08 Dec 2008 09:40:00 +0200ashlayot83@walla.com (אשליות83)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575803&blogcode=10266231http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575803&blog=10266231http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575803&blogcode=10247132<div align="right" dir="rtl">אני אשליות ואני על גלולות. כבר הרבה זמן אני על גלולות, ועברו כמה שבועות מאז התלוננתי על איך חיי השתנו בעקבות הגלולות (נגד הריון.) החזה שלי עדיין ענק, תודה :) 75D ובימים טובים הוא עוד גולש החוצה מהחזייה. הפנים נקיות יותר, פחות פצעים, זה נכון, כמעט חלקות אפילו לפעמים. אבל הנפש, הנפש, תאמינו לי, המגירה מעולם לא נראתה חשוכה יותר. בשבועיים האחרונים, שלוש התקפות בכי ספונטניות, בלתי-רצויות, מוגזמות בעליל, על הדברים הפעוטים ביותר. היום הייתי אצל רופאת משפחה להוציא מרשם חדש לגלולות (אך, הסימבוליות!) והיא אמרה לי שרק רופא נשים יכול לתת מעכשיו את הגלולות שלי. ישבתי שם, הקשבתי לה, הבנתי, התחלתי לחשב מה אני אעשה, ותוך כדי התחיל לעלות בי הבכי. יצאתי מהמשרד של הרופאה הנחמדה שכנראה ראתה כמה זה מפריע לי והתנצלה כמה פעמים, ואיך שיצאתי ממשרדה עשיתי פניית פרסה לשירותים, ועוד לפני שהספקתי לנעול את הדלת פרצתי בבכי. הרגשתי מטומטמת, אני מודה. איזו סיבה מוזרה לבכות! בכיתי ובכיתי, בכי כזה חזק, עוויתי, שלא שואל אותך אם לצאת, שגורם לך לטפטף נחלים של דמעות ונזלת על הרצפה, שקשה להחניק את הצלילים שלו (אפיל</div>Wed, 03 Dec 2008 20:44:00 +0200ashlayot83@walla.com (אשליות83)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575803&blogcode=10247132http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575803&blog=10247132http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575803&blogcode=10239491<div align="right" dir="rtl">התחלתי קשר עם שולט כלשהו, זה ממש ממש בהתחלה, וכרגע הרוב לא ידוע. זו התקופה שהפנטזיות רבות ונקודות העגינה במציאות מועטות. ואני שואלת את עצמי שאלות ומסתקרנת. אבל זה שחזרתי לשם, זה שאני יודעת שאני רוצה את זה כרגע, זה כבר משהו מבחינתי.</div>Mon, 01 Dec 2008 18:54:00 +0200ashlayot83@walla.com (אשליות83)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575803&blogcode=10239491http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575803&blog=10239491http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575803&blogcode=10222825<div align="right" dir="rtl">אוקיי, היות והעניין עם הבחור שמיל נגמר כבר איזה יומיים שלמים, אני פונה למחשבות אחרות. כמו שכתבתי בעבר, די התמכרתי לקריאה באתר הכלוב, זה עושה לי משהו בלתי מוסבר (כלומר, חוץ מזה שלפעמים זה מרטיב אותי רצח) ואני מוצאת את עצמי שואלת- לחזור לאקשן? החשק לקבל מכות ירד, אני מודה. לא שנעלם, אבל לא בלהט שהיה לפני שבועיים-חודש.. ועם זאת לא נעלם. לא נעלם בכלל. אני עוד לא יודעת מה אני רוצה- זוגיות רגילה עם קצת קינק במיטה? דמות אב שתשלים את עולמי? או סתם לחוות כאב מהסוג המזקק והממש-כואב? ואני לא מכירה את עצמי, לא יודעת לנהל שיחות אמת עם מה שבפנים אצלי. אז אני נאלצת לנסות ולהבין בדרכים עקיפות מה יעשה לי טוב. אני יודעת שבקרוב אחזור להתנסות, ולו רק כי הסקרנות להבין מה יש שם ומה אני מחפשת שם גדולים ממני. אני רק מקווה שזה יהיה יותר טוב ויותר עמוק מאשר סיבוב ראשון..</div>Thu, 27 Nov 2008 16:18:00 +0200ashlayot83@walla.com (אשליות83)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575803&blogcode=10222825http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575803&blog=10222825http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575803&blogcode=10217425<div align="right" dir="rtl">מאתמול תהיתי מתי הוא יתקשר והתחלתי לפתח טינה לבנאדם, לא ידעתי איך לפרוק את הכעס הזה כשנדבר. איך מבקשים ממישהו לדבר או להפגש לעתים קרובות יותר. איך להגיד שזה לא מספיק, שאני מחפשת בן זוג ולא ידיד לראות איתו סרטים ולשכב איתו. אז היום הוא התקשר (לפחות טרח להתקשר) ואמר שזה לא זה, ואמרתי טוב, היה נחמד וזהו. נגמר. דיברתי עם ידיד טוב שלי (שנינו בוכים אחד לשני כל הזמן על עולם הדייטינג והזוגיות האכזר) ואמרתי לו שיש לי תחושה שיש לי תבנית קבועה. הוא אומר שלא, שזו לא אותה השיחה עם אותה הבעיה שהיתה לי עם אחרים. ועדיין יש לי תחושה. כאילו, אני בחורה סבבה. ויש לי חשד שזה שאני סבבה אז אנשים לא מרגישים צורך להתאמץ. גם אם לא מדברים כל יום אני סבבה, וגם אם לא מביאים פרחים או משקיעים או ווטאבר זה בסדר לי, באמת. וגם אני אדם פתוח ולא ממש שומרת לעצמי - אם כי כל אחד מאיתנו הוא עולם ומלואו ולדעת כמה עובדות עסיסיות על מישהו ממש לא אומר שאתה מכיר אותו והוא לא מעניין יותר. אז בקיצוראני שוב מרגישה שאני פשוט אני ועוד מישהו הגיע שלא ממש יכול להתמודד עם זה. אפילו אם בהתחלה זה הגניב אותו. זה בסדר. הסקס היה אח</div>Tue, 25 Nov 2008 21:32:00 +0200ashlayot83@walla.com (אשליות83)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575803&blogcode=10217425http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575803&blog=10217425http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575803&blogcode=10199229<div align="right" dir="rtl">הבחור שמיל הגיע אלי לישון. זו הפעם הראשונה שמישהו בא אליי לישון בדירה החדשה, ובעצם אי פעם- כי בדירה הקודמת לא ממש היה לי חדר. קצת התרגשתי. היות והוא ביקר זו הפעם השנייה בלבד בעירי, פצחנו את הערב בשיטוט לילי להכרת גינות העיר, מצויידים בג'וינט משובח. אחרי שעישנו, הכל התנהל קצת מוזר מבחינת זמנים, אני אנסה לשחזר. ישבנו על הספסל אחרי שעישנו, דיברנו על שטויות והתפקענו מצחוק. ואז שמיל שמע חתול מיילל איפשהו בגינה, והחליט לעשות לו מיאו בחזרה. הוא לא ענה. אז שמיל המשיך, ואני הצטרפתי. ואז קלטתי שאנחנו יושבים בגן ציבורי ועושים קולות של חתולים. כנראה שהיינו די מסטולים. אז הלכנו לחלק אחר של הגן לראות מתקן ילדים מכוער אך מגניב, ומזרקה מכוערת אך מגניבה. ואז הלכנו לפיצוציה ובחרנו בתבונה בפופקורן מתוק. כל זה לקח בערך שעה+. עד שהגענו הביתה עבר עוד זמן, הלכנו וצחקנו ואני לא בטוחה על מה. אני זוכרת שהגענו הביתה, אני זוכרת שאחי היה שם עם חבר שלו, ואני זוכרת שאני ושמיל לא הלכנו מיד לחדר אלא נשארנו איתם בסלון או משהו, אבל אין לי מושג מה קרה בזמן הזה. בשלב מסויים הלכנו לחדר ושמיל די קפץ עלי וזה הקטע שה</div>Fri, 21 Nov 2008 14:41:00 +0200ashlayot83@walla.com (אשליות83)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575803&blogcode=10199229http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575803&blog=10199229http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575803&blogcode=10186718<div align="right" dir="rtl">אז לאן נעלמתי? הכל טוב מהרגיל, או רע מהרגיל? מצד אחד, חזרתי לחיים מלאים, מלאים בלימודים, אנשים וכולי. הפסקתי לעשן, טיפלתי ביד הדפוקה שלי, התפטרתי משתי עבודות (הלימודים תופסים זמן וגם הרבה יותר מעניינים). עדיין יוצאת עם הבחור שמיל. מצד שני, חתכתי את עצמי פעמיים השבוע, ורציתי הרבה יותר. זה לא קרה לי הרבה זמן, ולא בתכיפות הזאת. מצד שלישי, אני שמחה לחוות פגישות לא צפופות מדי עם בחור שנראה טוב, עושה לי טוב, טוב לי איתו, ומצד רביעי ההתמכרות שלי לקריאה בכלוב לא מפסיקה. אני קוראת, ואז קוראת עוד קצת, ואז קוראת פה, ושם, וכבר אין מה לקרוא, אז קוראת דברים לא מעניינים, ואז מתחילה לקרוא את הבאנרים וה-URL כשממש אין לי מה לקרוא. יש לי תחושה שאני רוצה מכות. (בבקשה, זה לא הזמן להציע הצעות מגונות בתגובות כאן למטה). למה אני רוצה כאב? האם הנשיכות ששמיל מואיל בטובו לתת לי כשהוא מפסיק להתאפק יספיקו לי? למה אני לא יכולה להפסיק לקרוא סיפורים כתובים בעילגות על בחורות שמושפלות עד עפר בצורה שבכלל לא עושה לי כלום? מה אני אמורה לעשות, להמשיך לצוד ולחפש גברים שיעשו בי שמות? להמשיך ולחפש מה בדיוק עושה לי את ז</div>Mon, 17 Nov 2008 23:56:00 +0200ashlayot83@walla.com (אשליות83)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575803&blogcode=10186718http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575803&blog=10186718