http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575171heCopyright 2026 מה שנותר מהילדות. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575171http://f.nanafiles.co.il/upload/82006/IsraBlog/284950/misc/7184928.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575171&blogcode=10623446<div align="right" dir="rtl"> הלוואי שבכל שניה בחיים שלי אני ארגיש אותך מחבק אותי וארגיש כל כך מוגנת בטוחה מעופפת ואהובה</div>Wed, 11 Mar 2009 22:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (מה שנותר מהילדות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575171&blogcode=10623446http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575171&blog=10623446http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575171&blogcode=10564766<div align="right" dir="rtl"> הביטי, הלא הינו הוא פרח? בדממה צומח ונפתח, אך יש מישו שומע? הוא בוכה הוא נובל, ואתם ממשיכים ללכת. אדום,לבן, מסמיק, האכפת ? לפעמים העננים בוכים, לפעמים הרוח מלטפת, לפעמים השמש מאירה ומחממת. אך לזמן לא אכפת. ושוב פרח נבל, ושוב האדמה אותו כיסתה. צעקתו לא נשמעה. </div>Sun, 22 Feb 2009 21:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (מה שנותר מהילדות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575171&blogcode=10564766http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575171&blog=10564766http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575171&blogcode=10551196<div align="right" dir="rtl"> אתמול התפרסמו התוצאות של תחרות ביכורי יצירה בבית הספר, על קטע שכתבתי זכיתי במקום שני וסיווגו אותו לשירה לירית. לפעמים אני לא יודעת אם דברים מתוכננים מראש או שהם רק צירופי מקרים, את הקטע כתבתי לפני שנה, כדי שיעזור לי לשכוחבן אדם שיקר לי מאוד שאהבתי, החלק האירוני הוא שבידיוק לאחר שנה זכיתי על כתיבת הקטע, מה שאומר שלקח לי שנה מאז להגבר עליו. שנה שלמה של אהבה רגעי אושר אבל גם סבל כאב ודמעות, שלמעשה אני לא יודעת אם זה היה שווה הכל, אני רוצה להאמין שכן, הרי מכל דבר מפיקים לקחים. בזמן האחרון חזרתי להיות בקשר עם ילד בשיכבה שלי שהיה בינינו דברים בעבר, מאחורי כל הסיפור הזה בינינו ישחסרונות רבים, לכן קשה לי להיות החלטית, בנתים אני מנסה, כדי לא להגיד אחר כך לעצמי שאני טיפשה ולהצטער שהפסדתי הזדמנות. עם כל החסרונות, ועם כל התקופה המשעמת הזאת, באמת שלא רע לי, כי בנתים יש לי אותו לצידי, בשבועים האחרונים ניפגשנו כל יום, העובדה שלא התנשקנו עדין קצת הרבה מחרפנת אותי, אבל כנראה שבכל דבר יש גם יתרונות, אולי אחרת היה יורד לי ממנו והייתי פוסלת את האפשרות לקטע איתו. בתור בת מזל טלה אני נימש</div>Thu, 19 Feb 2009 00:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (מה שנותר מהילדות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575171&blogcode=10551196http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575171&blog=10551196http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575171&blogcode=10153628<div align="right" dir="rtl"> אם רק היית יודע כמה כואב לי בלב עכשיו, אני לא באה להתבכיין, יום אחד יבוא מישו אחר, יותר טוב, שבאמת יאהב אותי. זה פשוט כל המילים שאמרת לי, שהן כל כך רחוקות מהמציאות.. 'אני ואת זה לנצח'.. כנראה שגם לנצח יש סוף. לפעמים אני רוצה להרגיש פעם אחרונה את ההתמסרות אליך, להרגיש אותך נוגע בי, מנשק אותי, שוכב עלי, לישון איתך, ואז חוזרות לי הדמעות לעיינים,אם רק היית יודע כמה אני מתגעגעת אליך. ואם רק היה לי אומץ להגיד לך שאני לא רוצה שתיהיה חק מהחיים שלי יותר, אני כל כך מאוכזבת ופגועה ממך. אם רק הייתי יכולה לחזור לתאריך הזה לפני שנה. מענין אם הייתי חוזרת על אותם הדברים או הייתי מחשיבה אותם כטעויות. אם רק היינו יכולים לקום בבוקר והעולם היה מקום טוב יותר.</div>Mon, 10 Nov 2008 00:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (מה שנותר מהילדות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575171&blogcode=10153628http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575171&blog=10153628http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575171&blogcode=9841699<div align="right" dir="rtl"> אני חוזרת מבית הספר נישכבת על המיטה ומתחילה לבכות, באלי פשוט למות, אני שונאת את המיסגרת הזאת, אני מרגישה מבוגרת מידי בשבילה, אני לא רוצה שיגידו לי מה לעשות וגם אם זה לטובתי, אני פשוט יודעת שאני לא מסוגלת לעמוד בכל הלחץ של השנה,8 שעות פיזיקה,11 מתמטיקה 7 אנגלית מזה השטויות האלה אני חוטפת עצבים לשבת שעתים. אין לי כוח לזיוני שכל, לקום מוקדם, למבחנים שיעורים בגרויות לכלום, לא רוצה הפסקות לא כלום רק לחזור הביתה ולחיות כמו בנאדם שגם את זה לא יהיה לי מרוב שיעורים פרטים:[ אני לא מרחמת על עצמי אני פשוט לא יודעת מה לעשות זה אפילו לא התחיל ואני לא יודעת איך אני אעבור את השנה הזאת, יש למשפחה שלי ולי וכל מיני אנשים כל כך הרבה ציפיות ממני שאני לא יודעת אם אני יכולה לעמוד בהם.והכי מבאס שכולם יהיו מאוכזבים ממני וגם אני אם אני לא אעמוד בהם. ובשביל מה אני צריכה את כל השטויות האלה? הרי אני לא יהיה פיזיקאית, והיתרון היחידי שאני יכול לעשות מה שאני ארצה בעתיד וככל שיודעים יותר זה רק מועיל, אבל אני רוצה לדעת יותר בדברים שמעניינים אותי שכיף לי לעשות אותם. אני כולה בת 17 וחצי אני רוצה ללכת לעוד</div>Mon, 01 Sep 2008 11:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (מה שנותר מהילדות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575171&blogcode=9841699http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575171&blog=9841699http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575171&blogcode=9653822<div align="right" dir="rtl"> כל מה שעשינו היום היה טעות. ואני עדין לא מבינה למה אני התחלתי עם זה. האם כמה רגעים של הנאהשוות אחריהם את הכאב?</div>Mon, 28 Jul 2008 05:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (מה שנותר מהילדות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575171&blogcode=9653822http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575171&blog=9653822http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575171&blogcode=9620886<div align="right" dir="rtl"> אנדריי,אני חושבת שעדיף שלא תקרא את זה, זה יהיה סתם מיותר, ואלו סתם מחשבות שעלו לי באמצע הלילה כי לא הצלחתי להירדם אז הייתי חייבת לכתוב קצת להשתחרר ועכשיו אני הולכת לישון. חסר לי, חסר לי מישהו שיחבק אותי, חסר לי מישהו שיסתכל עלי ויחייך, אני כבר לא חושבת שיש את האחד הספציפי שחסר לי, הרי הוא כ"כ צפוי לטעמי, ואני כבת מזל טלה צריכה אקשן, כל הזמן דברים חדשים שיעניינו אותי, אחרת אני משתעממת ועוזבת את הרעיון. לפעמים הייתי רצה לדעת מה יקרה בעתיד, גם אם זה יהרוס לי את הסקרנות. פשוט לדעת בשביל מה עוד אני חיה, מה אני עלולה להחמיץ. מיצד אחד הרגשות שלי אליך השתנו, אהבה אין לי אליך, ואני בספק אם גם משיכה, אז למה המחשבות לפעמים מחזירות אותי לעבר? זה הזיכרון? הרצון לשחזר אותו חודש\ים מדהים\ים? מיצד שני אני לא מצליחה להמשיך הלאה, אני לא מצליחה לפתח רגשות לאף אדם אחר, ואולי זה בעצם כי נמאס לי להיפגע כל הזמן, אני צופה באחרים ולומדת על כמה אהבה ורגשות תלותיים, אני פשוט מרגישה שאו שאני לא יודעת מהי אהבה, או שאני יודעת ואני לא רוצה כזאת בחיים שלי, אנשים לא נהנים או שמחים מ</div>Tue, 22 Jul 2008 02:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (מה שנותר מהילדות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575171&blogcode=9620886http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575171&blog=9620886http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575171&blogcode=9537853<div align="right" dir="rtl"></div>Wed, 09 Jul 2008 03:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (מה שנותר מהילדות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575171&blogcode=9537853http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575171&blog=9537853http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575171&blogcode=9421426<div align="right" dir="rtl">לא כתבתי פה המון זמן, ובאמת שעברו המון דברים, אני לא הולכת להשלים אותן, העבר ישאר בעבר, אבל ההווה הוא זה שמשגע אותי, יש 3 בנים שמתרוצצים לי כל הזמן בראש, עם 2 ביניהם אני צריכה להתרחק ועוד אחד שנחשב לממש חתיך ואני אפילו לא נמשכת אליו. איך אדם מסוגל לוותר על משו שהוא היה רוצה באותה שניה את הדבר הזה יותר מהכל? מה מונע אותך? מה גורם לך להגיד לו? זה כעס? זה פחד? זה כאב? או שזה בכלל מחשבה על מישו אחר? שבעצם גם עליו אסור לי לחשוב. אני מרגישה שאני נמצאת בתוך מבוך, הראש שלי והלב שלי אומרים 2 דברים מנוגדים, והכי מוזר שאני לא מדברת רק על אדם ספיציפי. אני מחפשת את התשובה מי יעזור לי להבין מה הדבר שנכון לעשות? מיצד אחד נמאס לי סתם להיות שרמוטה עם כמה בנים, זה לא מתאים ובעיקר לא לבת לדעתי. מיצד אחר אני לא רוצה אהבה,אני לא רוצה להיפגע, אני לא רוצה להיות תלויה,ולא נשלטת. יותר מהכל אני זקוקה לחופש, הרתפקאות</div>Sun, 22 Jun 2008 13:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (מה שנותר מהילדות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575171&blogcode=9421426http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575171&blog=9421426http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575171&blogcode=8855948<div align="right" dir="rtl"> איך ברגע אחד, שניה אחת, כל מה שידעת, כל מה שהבנת, מתנפץ. בן אדם יכול לגרום לך להעריץ אותו למשך כל כך הרבה זמן, ובשניה אחת כל אותה האשליה מתנפצת, כל המציאות שלך שבה על עצמה. כל אותם הדימויים אותם הרגשות חזרו. אבל בפעם הראשונה גם כעס בלבול ואי הבנה. אני כבר לא יודעת מה הייתי רוצה, אני כבר לא יודעת מה לחשוב. כל אותו העריצות שחשתי התמוגגה במספר שניות, ממשהו ענקי הפכת לכזה קטן. החילוקי דעות שלי עם המצב רק מחלישות אותי, ולמרות שזה מיותר. הקנאה אוכלת אותי ואני לא יכולה לתאר את זה במילים בכלל, מבחוץ אני נראת כל כך חזקה, גם מבפנים אני חזקה, פגיעה ישירה אני לא פוגעת בעצמי, הבעיה שאני לא מתאמצת מספיק, לא מספיק חזקה כדי לשכוח, כדי להגיד דיי. זה פתטי להגיד את זה אבל לפחות הדמעות שיורדות עליך שוות את זה. אני החלטתי שאני מוותרת, אבל לשם שינוי למציאות, האשליות אולי ימשיכו אבל אני לא אחזור לדבר איתו, זה מסוכן מידי שהכל יחזור בין רגע, ומלבד זאת אני רוצה לטובתו, ואם טוב לו, ואם הוא מאושר איתה, ואם הוא נהנה, אז שימשיך , כנראה שכל אחד מוצא מה שהוא שווה. פעם חשבתי שאני לא שווה א</div>Fri, 21 Mar 2008 22:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (מה שנותר מהילדות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=575171&blogcode=8855948http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=575171&blog=8855948