<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>יש לך שקל?</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57461</link><description>בלוג ככל הבלוגים. רחובותית, טבעונית, בכיתה י&quot;ב.</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 שלמה הבלש!. All Rights Reserved.</copyright><image><title>יש לך שקל?</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57461</link><url></url></image><item><title>:)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57461&amp;blogcode=8187592</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אאאאאההההה!!!!!!!!!!
היום היה ממש נחמד. למרות שהיה בית ספר, והודיעו לנו שהולכים להוסיף לנו שעות, להאריך את הלימודים ב11 יום (לא כולל ימי מתכונות ובגרויות) וכו&apos;. אבל בכל זאת, לראות את כולם במסדרונות, ולחזור לאותה שגרה משעממת אבל נחמדה אני חושבת. 
פתאום היה נראה לי נחמד לבוא לבית ספר. בסדר, כבר המורים התרגלו שאני לא כותבת (&quot;אני מקשיבה, לכתוב ביומן עוזר לי מאוד להתרכז&quot;), לנגן בחדר מוסיקה בהפסקות (שדרך אגב, ביטלו לנו את הסמינר מוסיקה, ולא יודעים עדיין מה יהיה עם הערב מגמה)...

ואחר כך הלכתי עם אבא שלי וטובה לת&quot;א. כמה זמן אבא שלי מדבר איתי על מצלמות, אומר לי לשאול את בן דוד שלי כי הוא רוצה לקנות לו מצלמה. טוב...
עכשיו היה בי משהו שחשד שהוא בעצם רוצה לקנות לי את המצלמה, אבל לא רציתי סתם לפתח ציפיות.
בכל מקרה, הלכנו לחנות מצלמות ואז הם סיפרו לי שהמצלמה מיועדת לי!!!!!!!!.
ממש ממש שמחתי כי מאז הגירושים של ההורים שלי אני מתה למצלמת וידאו (המצלמת וידאו היתה שייכת לאבא שלי, והוא לקח אותה בחלוקת רכוש כשהיתי בת 6). ופתאום, ניהיה לי מזל.
האמת, מצד אחד זה נורא נחמד שהוא עושה את זה, אבל מצד שני&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 13 Dec 2007 23:53:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (שלמה הבלש!)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57461&amp;blogcode=8187592</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=57461&amp;blog=8187592</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57461&amp;blogcode=8115697</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
טוב, אז את השאלון לקחתי מנמו, שלקחה מאליאנה...
משעמם לי, אז תתמודדו.

[X] מסטיק נפל מהפה שלך כשדיברת. 
[] מסטיק נפל מהפה שלך כשלא דיברת. 
] ] רצת לתוך דלת זכוכית.
&lt;P class=MsoNormal dir=rtl style=&quot;MARGIN: 0cm 0cm 0&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 06 Dec 2007 03:00:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (שלמה הבלש!)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57461&amp;blogcode=8115697</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=57461&amp;blog=8115697</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57461&amp;blogcode=8060123</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;השעה עכשיו 9 בבוקר, ולא ישנתי כל הלילה. כלומר, התעוררתי אתמול ב17:30 ומאז אני ערה. 
אני מתחילה לפתח אובססיה חדשה- היא נקראת אוהד חיטמן.
יוצא שאני פשוט מנסה למצוא כל פיסה קטנה עליו באינטרנט- אם זה שיר, או קליפ, או משהו שהוא כתב או כתבו עליו...
אני מרגישה שאני נהית אובססיבית ברמה שכל דבר שקורה לי בחיים מקושר לי בראש אליו ולמוסיקה שלו.
אני לא סתם אוהבת את המוסיקה שלו, אני אוהבת אותו כבן אדם, כיוצר, כזמר וכפסנתרן.
אני לא רוצה להשמע מעריצה פקצה מפגרת שאומרת כמה היא חולה עליו (כפרות, נשמות מואה מואה), כי אני לא מעריצה בסגנון הזה בכלל. 
אבל פתאום אני רואה שבחיים לא הערצתי אדם באופן הזה. וזה מפחיד אותי לחשוב על זה. 
כל האומנים שאי פעם הערצתי- הערצתי את המוסיקה, את הביצוע, את היצירה. ובו יש משהו שקוסם לי. 
עזבו, אני כבר לא יודעת מה לחשוב. 
ובמיוחד, עכשיו, אחרי שלא ישנתי אני ניהית מסטולה מרגע לרגע.

סתם רציתי לשחרר,
בעיקר להרהר עם עצמי. 

יום טוב
בר.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 30 Nov 2007 09:00:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (שלמה הבלש!)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57461&amp;blogcode=8060123</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=57461&amp;blog=8060123</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57461&amp;blogcode=7989172</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;רק היום שמתי לב כמה אני תלויה בדברים ובאנשים.
אני לא אדם חומרני. אני מעדיפה לקבל חיבוקים, נשיקות ואהבה גדולה מאנשים, מאשר לקבל מתנות.
אני לא יודעת לקבל מתנות.
היתי חולה מתה בשבועיים, שלוש האחרונים. אבל השיא היה בשבוע האחרון כשבקושי זזתי, השתעלתי כל חצי שניה, היו לי מגרנות (פעם ראשונה בחיים שלי) וגמרתי סטוקים של ניירות טואלט. 
לפני כמה ימים אחרי שחזרתי מהמקהלה הלכתי לבקר את אבא שלי בבריסלס, ופתאום ניהיה לי חום, התחלתי לרעוד, וכל הראש שלי הסתחרר.
כשחזרתי הביתה כל הגוף שלי התחיל לכאוב, ולא הצלחתי לזוז.
אחרי כמה זמן הצלע שלי החליטה לכאוב, ולא יכולתי להיות בשום פוזיציה בלי שיכאב לי. בקושי הצלחתי לנשום.
אני מוכרחה לציין שבכמה ימים האלו לא עישנתי, כי בקושי הצלחתי לנשום.
&lt;SPAN lang=HE&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 22 Nov 2007 15:39:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (שלמה הבלש!)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57461&amp;blogcode=7989172</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=57461&amp;blog=7989172</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57461&amp;blogcode=7605317</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בזמן האחרון נורא כיף לי.
עזבי את השמוץ, למי שלא יודע. ואני מרגישה יותר חופשיה.
כל הזמן אני עושה מוסיקה, מוסיקה ועוד מוסיקה.
התחלתי להסתובב עם אנשים אחרים, יותר בוגרים, שיותר כיף איתם, ולא עם ילדים קטנים שאני מרגישה לידם כמו אחותם הגדולה.
השלמתי עם דור שזה עשה לי ממש טוב כי התגעגעתי אליו ממש.
ועכשיו זה באמת מרגיש כאילו החיים שלי במן עליה. אבל אני מפחדת שהם יובילו לאיזושהי ירידה, וזה מפחיד אותי. ממש.אני מפחדת להיות שמחה מדי, כי אני יודעת שכשזה קורה לי- פתאום באה בבת אחת מכה ממש גדולה שמפילה אותי למטה. וכל פעם המכה הזאת יותר כואבת מהשניה. 

יש משהו גדול שקורה לי בחיים עכשיו, שאני לא יכולה לפרט (ומי שיודע יודע), ובאמת שזה עושה לי טוב, אבל אז אני חושבת שיכול לבוא כישלון וזה יפיל אותי לקרשים. 
לפעמים אני חושבת שיש אלוהים ושהוא מנסה להפיל אותי ממש חזק. וכל פעם אני נעמדת מחדש ואומרת שאני חזקה, אבל זה מתחיל להמאס באיזשהו שלב. 
כל פעם לקום מנפילה כואבת, ולחזור, לא לחשוב על זה, לנסות להדחיק, לא לדבר על זה, לא להזכיר. 

בכלל, התחלתי את הפוסט הזה כמשהו חיובי. אבל אני חייבת להגיד לעצמי לא&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 06 Oct 2007 04:53:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (שלמה הבלש!)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57461&amp;blogcode=7605317</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=57461&amp;blog=7605317</comments></item><item><title>...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57461&amp;blogcode=7440440</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בדקה הזאת יש לי יומולדת.
לא יודעת כמה אני שמחה. 
יותר שמחה שאני יכולה להגיד רשמית שאני בת 17, ושבכל המקומות אני אהיה רשומה בת 17 ולא 16.
ושמחה שהיומולדת שלי התחילה במשהו מאוד נחמד שעושהלי כל כך טוב על הלב.
*יש פה רעשים מוזרים*

אני מסתכלת על בלוגים של אנשים ואני רואה כל הזמן המון עצב וכאב. וכשאני רואה אותם הם תמיד נמצאים במן שמחה ענקית, בחיוך רחב. 
זה קצת מוזר לי שאנשים מסתירים לרב את כל הרגשות שלהם, ופשוט בוחרים להוציא אותן רק פה, במקום הזה.
אני מוכרחה להודות שאני גם עושה את זה, פורקת ממני דברים, אבל את הדברים החשובים באמת אני אומרת לאנשים הקרובים אלי. 
ועובדה שאני כבר לא ממש מעדכנת בקביעות, אלא רק שבאמת יש לי מה להגיד, ומתחשק לי.

אני חושבת שאפשר לומר שכבר הסתיו בהחלט נמצא באוויר, ואני יכולה להרגיש אותו בכל משב רוח, ובכל עלה שנושר עלי בדרך לבית ספר, ובקולות ה&quot;מתפצחים&quot; ששומעים כשהולכים על המדרכה.
האמת שזה עצוב לי קצת. אני יודעת שאחרי כל סתיו בא החורף. 
ואני לא אוהבת את החורף, במיוחד לא את החורף ברחוב שלי. 
אני שונאת כשקר לי, אני שונאת כשאני חולה כל הזמן, ואני שונאת את הא&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 14 Sep 2007 00:00:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (שלמה הבלש!)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57461&amp;blogcode=7440440</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=57461&amp;blog=7440440</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57461&amp;blogcode=6971654</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אם יש משהו שאני ממש שונאת זה שלא מאמינים לי. שחושבים שאני משקרת,שאני מנסה לעשות מניפולציות.ואני לא. אני לא. נמאס לי מכל החרא הזה שלך. כמה אני יכולה לשבת באוטו ולשמוע אותך אומר שאני משקרת, שכל מה שאני אומרת זה ניסיון למרוח אותך.איך?.אני מצטערת שגדלת עם אמא מניפולטיבית, אבל זה לא אומר שגם אני ככה.זה לא אומר שאם אתה מתנהג בצורה מסוימת, כולם מתנהגים אותו הדבר.אני לא מניפולטיבית כמוך.אני לא מסובבת אנשים שיעשו מה שאני רוצה.אני עומדת על שלי, ואני יודעת שאני צודקת.איך אני יכולה לדבר איתך, כשכל מילה שאני מוציאה מהפה-זה מבחינתך שקר?.אז אתה אומר:&quot;את שקטה נורא היום&quot;&quot;ואללה&quot; אני עונה.אני יודעת שכל מילה שאני אוציא-תגרור ויכוח, או שתגיד שאני מורחת אותך.ותמיד בסוף אני אשמה.אז אל תאמין לי. ואני לא אאמין לך.נחיה כולנו בשקר,בבית המסריח הזה שלך, עם המשפחה הדפוקה שלך,שרק עושה לי פרצופים.מעניין למה אני לא רוצה לפגוש אותך...&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 15 Jul 2007 14:35:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (שלמה הבלש!)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57461&amp;blogcode=6971654</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=57461&amp;blog=6971654</comments></item><item><title>גלעד שליט, אוונסנס ועוד...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57461&amp;blogcode=6821769</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אז כולנו שמענו את הקלטת שבה גלעד שליט מדבר בשידורים חוזרים שוב ושוב, כאילו אחרי פעם אחת שנשמע אותה יהיה משהו שונה. 
אז כן, מישהו הכתיב לו מה להגיד (כמה מפתיע), ולא באמת יודעים אם הוא זקוק לאישפוז ממושך ואם הוא באמת חושב ששווה לשחרר אסירים של החמאס תמורתו. 
אני אישית חושבת שאסור לשחרר שום אסיר. 
בסופו של דבר כל אסיר שאנחנו נשחרר ילך ויעשה נגדנו טרור. 
על כל אסיר שאנחנו משחררים יכולים למות עוד אזרחים ישראלים. זה מה שאחנו רוצים?
האם חיי אדם אחד שווים מוות של עוד הרבה אנשים אחרים? ברור שלא. 
לפי דעתי צריך למצוא פיתרון אחר לשחרור גלעד שליט. 
פיתרון שלא יכלול שום דבר שיכול לגרום למותם של עוד אנשים בין אם הם יהודים ובין אם הם ערבים. 
ואני בטוחה שגלעד שליט מבין את זה. ואני חושבת שגם המשפחה שלו צריכה להבין את זה. 
נכון, זה כואב. מאוד. 
וזה קשה שהבן שלך נמצא באיזה חור, ואתה לא יודע איפה הוא, ומה המצב שלו. 
אבל האם זה שווה להרוס עוד משפחות בגלל הכאב שלך?. לא נראה לי. 
האם זה היה שווה לשחרר את אלפי האסירים תמורת שלושת החטופים? לא.
מי יודע אם האסירים ששחררנו לא המשיכו לפגוע בנו. 
אני&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 26 Jun 2007 11:10:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (שלמה הבלש!)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57461&amp;blogcode=6821769</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=57461&amp;blog=6821769</comments></item><item><title>מוסיקה....</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57461&amp;blogcode=6804288</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הגעתי למסקנה שלמרות כל זה שאני נורא אוהבת פסיכולוגיה החיים שלי הם מוסיקה.
אני פשוט מאהבת בכל הדבר הזה.
אני חיה את זה
נושמת את זה.
זה הכל בשבילי...

כשאני במצב רוח רע אני הולכת לפסנתר ומחברת איזה שיר.
וככה התחברו להם הרבה שירים שלי, שעושים לי טוב כל פעם מחדש.

הבעיה היא שיש הרבה שעוסקים במוסיקה. המון מוכשרים, ורק חלקם זוכים לתהילה.
פגשתי אדם מדהים שהחיים שלו זה רק מוסיקה. הוא פשוט יושב כל יום ומעבד, מקליט, כותב, שר...
אבל הוא ממש לא מרוויח טוב. 
למרות שהוא עובד על פרוייקטים גדולים.

זה קשה. 
וחבל שיש אנשים שיודעים לשיר 2 שורות ומחזיקים מהם &quot;זמרים&quot;, בעוד שיש המון יוצרים שרק מחכים להזדמנות.
אולי זה צריך להיות ככה, כדי שנעריך את המוכשרים באמת.

סתם, תהיות של 7:44 בבוקר, ללא שינה...

אני.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 24 Jun 2007 07:34:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (שלמה הבלש!)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57461&amp;blogcode=6804288</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=57461&amp;blog=6804288</comments></item><item><title>אהההההה!</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57461&amp;blogcode=6696770</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;טוב. הלכתי לניסיון, להקליט סקיצה באולפן הקלטות, עם מפיק מדהים. בנאדם ענק. 
וזהו. 
יש לי דברים לחשוב עליהם...

ושהבחירה תיהיה טובה :)&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 10 Jun 2007 01:26:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (שלמה הבלש!)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57461&amp;blogcode=6696770</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=57461&amp;blog=6696770</comments></item></channel></rss>