http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=574323בלוגים עם פיקים של האחים ג'ונאסheCopyright 2026 לייטי. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=574323http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=574323&blogcode=10075338<div align="right" dir="rtl">פרק 2"אז...מה את הולכת לעשות?" הוא שאל ועיניי העגל שלו בחנו אותי...בדיוק כמו של אח שלו."דבר ראשון ללכת מכאן, דבר שלי לוודא שאתה לא מספר עליי לאף אחד" אמרתי לפרנקי."לאן תלכי? תגידי לאן ואני אעזוב אותך." הוא אמר וחיכה לתשובה, לא ידעתי מה לענות לו, הילד הקטן צודק, אין לי לאן ללכת..."אני אסתדר כבר" אמרתי,שיקרתי."אני אדבר עם ההורים שלי אולי תוכלי להישאר פה קצת" הוא אמר ואני ישאר צעקתי."לא" צעקתי יותר מדי חזק וכבר התחלתי לשמוע צעדים לכיוון החדר."פרנקי מי צועק שם?" שמעתי את הקול שלו, הרגליים שלי קפאו לא יכולתי לזוז."נו זה ניק, הוא בטוח יעזור לך" הוא אמר."לא אני לא יכולה" אבל זה כבר היה מאוחר מדי, הילד המתולתל הילד הייתי איתו רוב חיי נמצא איתי בחדר ומסתכל עליי בעיניים גדולות,בוחנות.שתקתי ואז פתאום."רייץ'?" שמעתי אותו כמעט בלחישה.הרמתי את הראש והתחלתי לבכות, פרנקי לא הבין כלום כשראה את אחיו בוכה גם, ומתחבק עם הנערה הזרה."אני...פספסתי פה משהו?" פרנקי שאל באי נוחות."פרנקי...איך מצאת אותה?" ניק שאל והרים את פרנקי גבוה עם חיוך מעול בבכי."תוריד אותי" פרנקי צעק ," זה שאני קטן זה לא אומר שמותר לך לע</div>Wed, 22 Oct 2008 14:49:00 +0200or_karady@walla.com (לייטי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=574323&blogcode=10075338http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=574323&blog=10075338http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=574323&blogcode=9975602<div align="right" dir="rtl">פרק 1 ברחתי, פשוט רצתי וברחתי...ממנו מהמפלצת הזאת אל המקום היחיד שאני מרגישה בו בטוחה. הייתי בסערת רגשות, ילדה בת 15 משוטטת לבדה בגשם, בגשם שמשקף את מה שאני מרגישה, את הבכי הפנימי שלי, את הרגשות שלי, את הלב הפצוע שלי. ואני רצה ורצה כאילו בורחת מהגיהינום לחופש לנקודת האור היחידה, עד שהגעתי אליה. רעדתי מקור, קפאתי יותר נכון. נכנסתי לחצר הכל כך מוכרת אבל גם הכל כך רחוקה, החצר שביליתי בה את רוב חיי הקצרים. הלכתי בשביל המוביל אל הדלת החומה והביתית. ניצבתי אל מול הדלת ליד היה welcome שבור ודפקתי בחולשה היד שלי רעדה ולא רק מהקור. שמעתי מישהו צועק 'רגע' וקפיצות מהירות מהמדרגות. שמעתי את מפתח המנעול מסתובב רעדתי נשמעה חריקה עמומה של הדלת. "שלום?"</div>Thu, 02 Oct 2008 19:07:00 +0200or_karady@walla.com (לייטי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=574323&blogcode=9975602http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=574323&blog=9975602http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=574323&blogcode=9915381<div align="right" dir="rtl">פרק אחרון!!! "ניק מה אתה עושה פה?" אמרתי בשקט וקמתי מהדשא. "את?" הוא המשיך והתקרב. "אני..." אמרתי והורדתי את הראש. "שקרנית" הוא צעק. "סליחה" אמרתי ודמעות התחילו לזלוג לי מהעיניים "כל כך הרבה פעמים היו לך הזדמנויות לומר לי למה?" הוא אמר בשקט. "פחדתי...מאיך שתגיב..."אמרתי ונתתי לדמעות לרדת. "איך חשבת שאני אגיב?" הוא התרכך. "ככה" אמרתי לו והסתכלתי לו בעיניים. "ואם אני אגיב ככה?" הוא רכן אליי ונישק אותי, נשיקה מלוחה,מלאת דמעות משני הצדדים. התנתקנו אחד מהשני. "את זוכרת מה הבטחתי לא משנה מה תעשי אני תמיד אבל תמיד אהיה לצידך עד המוות" הוא</div>Fri, 19 Sep 2008 09:53:00 +0200or_karady@walla.com (לייטי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=574323&blogcode=9915381http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=574323&blog=9915381http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=574323&blogcode=9902723<div align="right" dir="rtl">פרק אחד לפני אחרון!!!! "נו ניק יוליה שלך באה?" ג'ו שאל את ניק כשנכנס הבייתה. "יוליה כועסת על רומיאו שלה" ניק אמר בעצב. "מה? למה?" ג'ו שאל את ניק והתיישב על הכיסא שליד שולחן המטבח. "התפרצתי עליה, אבל נמאס לי כבר, קרה לה משהו שהיא הייתה קטנה וכשהיא לא רוצה לעשות משהו היא מקשרת את זה למה שקרה לה ונמאס לי כבר מהתירוצים שלה" ניק אמר. "אחח ריח של מריבה ראשונה" ג'ו שאף אוויר ועשה את פרצופו כאילו מוקסם מהריח. " נו מה לעשות איתה?" ניק אמר בשקט, " אני אוהב אותה כל כך, אבל יש פעמים שפשוט בא לי שהיא תיעלם" ניק אמר. "זאת אהבה אמיתי ניק, אהבה שכואבת, אהבה ,אתה מרגיש כאילו מוציאים לך את המעיים ואתה אוהב אותה מרוב ייסורים זאת אהבה אמיתית" ג'ו אמר לניק "ממתי אתה מבין כזה גדול?" ניק שאל את ג'ו בזלזול. "אני ד"ר אהבה, אני יודע הכל בכל מכל" הוא אמר בהתלהבות. "אבל זה היה משפט יפה...ואמיתי" ניק אמר בשקט את</div>Mon, 15 Sep 2008 20:53:00 +0200or_karady@walla.com (לייטי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=574323&blogcode=9902723http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=574323&blog=9902723http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=574323&blogcode=9894182<div align="right" dir="rtl">"אוי ניק בדיוק האדם שחיפשתי" ג'ו אמר כשראה את ניק יורד במהירות מהמדרגות. "כן, ג'ו" הוא אמר והוציא מהמקרר פחית של דיאט קולה. "תוציא גם לי" ג'ו אמר לניק וניק זרק לו פחית. "נו מה רצית?" ניק אמר. "אה כן" ג'ו הפסיק ללגום מהקולה שלו, " איך לא סיפרת לי על בחורה שלך???" ג'ו אמר בכעס. "אממ...שכחתי..." ניק אמר וגירד את העורף שלו באי נוחות. "שכחתי, מלכת אנגליה שכחה" ג'ו אמר וחיקה את ניק. "נו ג'ו אני מצטער, וחוץ מזה אתה לא רץ ומספר לי על כל בחורה שאתה יוצא איתה" ניק החזיר ולגם עוד שלוק. "כי בזמן שהייתי מספר לך על כל בחורה שיצאתי איתה היית מסיים כבר את התיכון, חסכתי לך, ראית איזה אח טוב אני?" ג'ו אמר בהתלהבות. "כן משהו" ניק אמר. "טוב נו דבר על הילדה..." ג'ו אמר ומשך את ניק לכיוון הספה.</</div>Sat, 13 Sep 2008 20:20:00 +0200or_karady@walla.com (לייטי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=574323&blogcode=9894182http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=574323&blog=9894182http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=574323&blogcode=9886590<div align="right" dir="rtl">פרק 14...עוד 3 פרקים זה נגמר=[ אבל אז יש לי חדש XD סבתא שלי עם הכוח הנשי שלה הרגיעה אותו. סיפרתי לניק את מה שקרה לי חוץ מהקטע של 'אני אוהבת אותך'. הוא אמר לי שנישאר חזקים ושום דבר לא ישבור בינינו. למחרת בבית הספר הכל השתנה. הכל התחיל בילדה בכיתה ז' שזרקה עליי גליל של נייר טואלט, התעלמתי. היחידה שנשארה איתי זאת ליאת...בערך...מאז שהיא עם בראד הזה אין לה ממש זמן, אבל אני מקבלת את זה, כי ליאת גם אם היא תהיה בקצה השני של העולם, אם אני אצטרך אותה היא תבוא אליי. "אור אל תתייחסי אליהם, הם באמת דפוקים" היא אמרה לי וליוותה אותי לוקר שלי. את האמת לא התפלאתי שהיה רשום לי על הלוקר 'חתיכת פוסטמה מסריחה' 'גנבת' 'מכוערת' 'מה הוא מצא בך?'. "ליאת, מה הוא מצא בי?" שאלתי אותה. "אור אל תתייחסי, הוא בחר אותך כי את ילדה מדהימה, מקסימה, כובשת...להמשיך?" היא אמרה בחיוך גדול. <p class="MsoNormal" dir="rtl</div>Fri, 12 Sep 2008 08:11:00 +0200or_karady@walla.com (לייטי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=574323&blogcode=9886590http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=574323&blog=9886590http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=574323&blogcode=9872302<div align="right" dir="rtl">אני אוהבת לפצות אתכם=]פרק 12 היינו כל כך קרובים, סנטימטרים אחד מהשני, ראיתי את נקודת החן הקטנה שהייתה לו מעל השפתיים,עד שכבר עצמתי עיניים. הוא ליטף את הלחי שלי, שנינו ידענו שזה הרגע, הבטן שלי התהפכה מעצמה. ואז הרגשתי את השפתיים שלו נלחצות בעדינות על שפתיי. אני יודעת שזה מאוד צפוי שאני אומר שהרגשתי פרפרים מכל כיוון ושהייתי בעולם משלי. אבל זה לא מה שהרגשתי, הרגשתי רע, רע עם עצמי, הייתה לי תחושה שבנשיקה הזאת, הנשיקה הקצרה הזאת הכל ייגמר. התנתקנו. "זה היה..." הוא התחיל עם חיוך על הפנים. "טעות" עניתי ומחקתי לו את החיוך מהפרצוף. "על מה את מדברת? זה היה הדבר הכי נפלא שקרה לי" הוא אמר והתקרב ואני רק התרחקתי. "זה באמת היה נפלא אבל, אנחנו לא מתאימים אחד לשני, אתה, אתה..." אמרתי וחיפשתי את המילים. <p</div>Mon, 08 Sep 2008 16:52:00 +0200or_karady@walla.com (לייטי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=574323&blogcode=9872302http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=574323&blog=9872302http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=574323&blogcode=9853768<div align="right" dir="rtl">גיטרה...שמעתי גיטרה...צלילים שקטים ונעימים כאלה...הקולות בראש שלי...ניערתי את ראשי...ניסיתי להפסיק את הצלילים אבל זה לא עזר... הצלילים באו מבחוץ והתחילו כמו לרקד אצלי בחדר...רק לי. הסתכלתי על השעון השעה הייתה שלוש לפנות בוקר. שפשפתי את עיניי כמו ילד קטן, הורדתי מעליי באיטיות את השמיכה. הצלילים המשיכו לרקד אצלי בחדר, ואני כמו הייתי מוקסמת, הלכתי לכיוון הצלילים, נסחפתי, ירדתי לקומה הראשונה, בין הצלילים אני שומעת את הנשימות הכבדות שסבא וסבתא שלי, בדקתי שוב בשעון שבסלון השעה הייתה כבר שלוש וחמישה לפנות בוקר. הצלילים הקסומים והמרגיעים באו מבחוץ, פתחתי את הדלת ויצאתי החוצה ראיתי מישהו עם הגב אליי, תלתלים קופצים מכל מקום יושב מרוכז על הדשא עם הגיטרה ביד ומפיק צלילים מרגיעים ונעימים. התקדמתי באיטיות לכיוון הדמות,היה חושך בחוץ והצלילים לאט לאט נבלעו בין רעשי הצרצרים. הלכתי לאט על הדשא של החצר שלנו לא פציתי את פי, רק המשכתי ללכת. פתאום הדמות המתולתלת הסתובבה לכיווני, ואני רק חייכתי חיוך מאיר שהאיר את החושך שרבץ על העולם. <p class="MsoNo</div>Thu, 04 Sep 2008 06:56:00 +0200or_karady@walla.com (לייטי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=574323&blogcode=9853768http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=574323&blog=9853768http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=574323&blogcode=9842319<div align="right" dir="rtl">פרק 10... "ניק קרציה איפה היית כל הזמן הזה חייזרים חטפו אותך?" ג'ו שאל את ניק כשנכנס בסערה הביתה. "חייזרית...מהמאפיה" ניק אמר באדישות ועלה למעלה. "מאפיה? לילד הזה יש בעיות" "איזה ילד?" קווין שאל כשנכנס לסלון עם קופסת גלידה. "אח שלך..." ג'ו אמר ודחף אצבע לתוך הגלידה. "ג'ו דוחה אחד..." קווין דחף את ג'ו והפיל אותו על הרצפה. "אולי תתבגרו כבר" ניק צעק מהמדרגות "מה יש לו?" קווין הסתכל על ג'ו. "לא יודע משהו עם חייזרים...אני חושב שחטפו אותו ועשו לו שטיפת מח" ג'ו אמר בהתלהבות של ילד בן 7 שאוסף קומיקסים. קווין הסתכל עליו בפרצוף חסר הבעה. "נו...כמו שמראים בטלוויזיה שיש כזאת חללית והיא חוטפת פרות נו אתה לא מכיר?" ג'ו אמר ודחף שוב אצבע לגלידה אבל קווין לא שם לב כל כך.</s</div>Mon, 01 Sep 2008 14:24:00 +0200or_karady@walla.com (לייטי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=574323&blogcode=9842319http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=574323&blog=9842319http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=574323&blogcode=9837806<div align="right" dir="rtl">היום שני פרקים למה? כי משעמם לי, תודה על התגובות זה ממש כיף לשמוע שאוהבים את הפיק...=]פרק 8 מספר המזל שלי... אבל חרא פרק :| "פססס...ליאת מה התשובה של 4?" לחשתי לליאת שישבה שולחן לידי באמצע מבחן במתמטיקה...מתמטיקה אף פעם לא היה הצד החזק שלי...בעצם כל מה שהיה קשור לריאלי לא היה הצד החזק שלי... "לא שמעת על אס אם אסים? יצא לי שלוש שמיניות" ליאת אמרה ומהר חזרה למבחן כשהמורה התחילה להחליף לנו מבטים עצבניים. פתאום הרגשתי רטט בכיס...הוצאתי בזהירות את הפלאפון. 'יש לך הודעה חדשה' היה על הצג. עוד לפני שהספקתי להסתכל המורה התקרבה לשולחן שלי וחטפה לי במהירות את הפלאפון. "או...מה יש לנו כאן.." כל התלמידים הרימו את הראש מהמבחן וצפו בנעשה."גברת שכטר המקובלת שלנו מקבלת אס אם אס בזמן מבחן ממי זה יכול להיות" ראיתי אותה מתחילה להסתבך עם המקשים. "לא אל תקראי" אמרתי "זאת חדירה לפרטיות" "הפרטיות של הנוער לא חשובה היום" היא אמרה.. <</div>Sun, 31 Aug 2008 14:42:00 +0200or_karady@walla.com (לייטי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=574323&blogcode=9837806http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=574323&blog=9837806