http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57427סתם, אסף.heCopyright 2026 אסף ספיר. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57427http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57427&blogcode=13640434<div align="right" dir="rtl">האמת, שהאור הוא מהשירותים. שכחתי לכבות שם את האור, ואין לי ממש כוח לקום. אני קם עוד פחות מדי שעות, למשמרת עמוס ה (כי זה יום ראשון) כמשתלם פרמדיקים במד"א, ונקווה שנשרוד. שיהיה בסדר. צריך לכתוב פרה-סמינר בימים הקרובים, לא ממש יודע איך והאם זה יקרה. זה שלי: אסף. תתחדש, וזה.</div>Sun, 20 Jan 2013 02:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (אסף ספיר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57427&blogcode=13640434http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=57427&blog=13640434http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57427&blogcode=13347864<div align="right" dir="rtl">קיץ, חורף, סתיו, אביב. בשבועות האחרונים אני כל כך מתגעגע לארה"ב. חסרה לי מאוד תחושת החופש שהיתה לי שם. אני רק מפחד שזה לא באמת היה ככה, ואני מאדיר את המציאות שלא הייתה. אולי היתי צריך להישאר שם יותר. אולי לא היתי צריך להתחיל ללמוד. אבל אז לא הייתי פוגש את מ. ולא מתחתן. ולא כמעט אבא עכשיו. אבל משהו חסר. מתפספס. דברים לא הולכים טוב, אפילו הולכים גרוע. מה נעשה? כל מקום משעמם, עצוב, דיכאוני. דורש לישון. חסר חיים. כמה עוד זוכרים, כמה עוד יודעים מה קורה פה ושם, שם ופה. אסף. יש אי שם, מישהו חושב עליך?</div>Tue, 03 Jul 2012 23:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (אסף ספיר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57427&blogcode=13347864http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=57427&blog=13347864http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57427&blogcode=12920566<div align="right" dir="rtl">היא לא דבר של מה בכך. יושבים ולומדים (שנה ג' מתוך 4), ומתוסכלים, ומרוצים, וחווים אכזבה (מסכם קורס פראמדיק) והצלחה (המגה-קוד האחרון), ופחות כיף, ויותר כיף. ומצד אחד, אתה מתבודד יותר. אבל מהצד השני, אתה מתעצבן ומעיר הרבה יותר מדי. שוב, שטף תודעה, שמעניין את ה... כנראה, לרוב האנשים. מנסה להיות אופטימי, אבל לא ממש. אני לא חושב שאני כותב פה כשאני אופטימי. אולי, אבל לא נראה לי. אדם רע, מבודד, מנדה עצמו בכוח לעתים. משועמם. נכשל. אסף. מצאתי משהו אחד, מחפש דברים אחרים, לא קשורים. (אני בספק אם אני אקרא מה כתבתי פה עוד חצי שעה ואבין על מה דיברתי :O )</div>Wed, 07 Dec 2011 22:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (אסף ספיר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57427&blogcode=12920566http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=57427&blog=12920566http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57427&blogcode=12675997<div align="right" dir="rtl">יש רק שיגרה. שיגרה שלא הולכת לשום מקום, שלא משנה שום דבר. זה לא רע שיגרה, שיהיה ברור, כן? אבל לפעמים זה לא טוב לאנשים. ואז מנסים להתגבר על השגרה, אבל השגרה מתגברת עלינו - נופלים דברים, כואבים דברים (כרגע הגב), ועבודה, ולימודים. אבל לפעמים, דווקא השגרה היא זאת שמרגיעה. הלשכב לידה בחושך. להסתובב בלילה ולראות אותה שם. כל כך הרבה חיכית לזה. וזה קורה. סוף סוף. וזה כל כך טוב. אסף. ללא חרטה.</div>Wed, 10 Aug 2011 15:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (אסף ספיר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57427&blogcode=12675997http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=57427&blog=12675997http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57427&blogcode=12508374<div align="right" dir="rtl">מי שלא מכיר, זה שיר של עוזי חיטמן. (תחפשו ב YouTube. אין מחילה לעצלנים). אז הנה, זה קורה עוד שבוע. יש כבר דירה שיש בה כבר כמעט הכל. ברבנות הכל סגור. עם הקייטרינג הכל סגור, למרות חריקות אחרונות. סה"כ - הכל בסדר גמור. יש מנהג כזה, של לא להתראות בשבוע שלפני החתונה. אז כמובן שאנחנו החלטנו לקחת אותו באקסטרים, וגם לא לדבר. או לשלוח מייל או כל דבר כזה. מקסימום - שינוי במסמך Google Docs שמרכז את כל האירוע. וגם זה בקושי. אוף, שיגיע כבר. לראות אותה יורדת מלמעלה. לדעת שעוד משהו מאחוריך. שהדבר שכל כך רצית קרה. שזה באמת באמת קורה, וזה לא חלום. ואתה נאחז בכתובה שתתמלא בקרוב. ובטבעת שקנית והיא בהפתעה מוחלטת. וברצון הזה, בעיקר בו אתה נאחז. ברצון הזה להיות שם. כשהיא באמת תצטרך אותך. אסף. מקלחת, ולישון. מחר לימודים. </div>Sun, 22 May 2011 22:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (אסף ספיר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57427&blogcode=12508374http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=57427&blog=12508374http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57427&blogcode=12313696<div align="right" dir="rtl">מוזר לחזור לפה אחרי כמעט חצי שנה. ותאמינו או לא - זאת היתה חצי שנה, מלאה לגמרי, אפילו קצת נשפכת. חזרתי לכתוב בגלל ההגדרה, במקום אחר של "אסף ספיר - הכי געגוע". קצת מוזר לי האמת, אבל מילא. כי אני גם קצת מתגעגע לכתוב. אז אני באמצע השנה השניה, קצת יותר משליש דרך (זה 4 שנים, למתחכמים). בדרך לעבודה עוד רגע. משם לחברה - איתה אני מתחתן בקיץ (ולחשוב כמה חפרתי על זה פה), ומשם לארגונים, סידורים, הביתה - לא הייתי שם כבר כמעט חודש. מחכה להתחיל קליניקות מתקדמות, מחכה לחיות את החיים, אבל, כרגיל, גם מפחד עם זה נורא. מעניין מי עדיין מחפש אסף ספיר בישראבלוג, או בגוגל בכלל. מסתבר שזה די נפוץ, לפי הסטטיסטיקות. עדיין עם לינוקס על המחשב, מתוך נוחות אך גם מתוך הרגל. השתניתי בשנה-שנתיים האחרונות, אבל נשארתי אותו פחדן מבפנים. משתדל לחייך יותר, זה באמת עוזר. רוצה ללכת, להמשיך, אבל גם להישאר. באלוהים, אני (כרגיל), לא מבין את מה שאני כותב. זה סוג של זרם תודעה כזה. סטודנט לסיעוד (להיות אח, כן? לא פיליפיני), בקיץ גם חניך בקורס פאראמדיקים, סה"כ נהנה מהחיים. אסף. ההוא, זה, כן, נו.</div>Wed, 09 Feb 2011 14:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (אסף ספיר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57427&blogcode=12313696http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=57427&blog=12313696http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57427&blogcode=11920349<div align="right" dir="rtl">לפעמים, אתה מגיע למצב שפשוט הכל מסתדר. יש לך חברה, שאתה אוהב אותה, והיא אותך, ואתם כבר (עוד שבועיים) חצי שנה יחד. ובאמת מדברים אולי על חתונה או משהו הזוי שכזה. הלימודים הולכים סבבה. אתה מרגיש שסוף סוף אתה יודע איך ללמוד, ואיך זה להשקיע בלימודים, ושאתה הולך להיות טוב במה שאתה עושה. יש לך את החבר'ה שלך. אומנם, אתה כבר לא מוקף באנשים כמו בהתחלה, וזה אומנם החמיא לך אז, אבל סה"כ נוח לך בקבוצה הקטנה שנוצרה לך. עם ההורים הכל סבבה, זורם על מי מנוחות. אז למה. למה תמיד אתה מרגיש צורך שיהיה "אבל" כלשהוא. למה הכל לא יכול להיות לך פשוט מספיק טוב. להנות מהספק. להתרווח על זרי הדפנה אבל להמשיך לעבוד קשה. אתה חייב את הלמה הזה. אולי כדי שיהיה לך תירוץ למה כל כך הרבה פעמים רע לך בפנים, דווקא ברגעים הכי טובים שלך. כמו אז, בחתונה של האח הגדול. כמו אז, בצבא, שאף פעם לא באמת ידעת להתחבר לשמחה של האנשים. כמו היום, שכל פעם שאתה שוכב לידה, אתה מבקש להשקיט את הנפש הבלתי אפשרית שלך, אבל לא מצליח לצאת מעצמך בשביל זה. תמיד חרד, דואג, מדמיין רעות וחולות. ובאמת, שסה"כ מאוד טוב לך. אסף. רק כי ביקשו.</div>Sat, 17 Jul 2010 23:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (אסף ספיר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57427&blogcode=11920349http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=57427&blog=11920349http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57427&blogcode=11692587<div align="right" dir="rtl">לא שאני לא חושב גם ככה.ואולי בעצם אני חושב יותר מדי, כרגיל.למרות שלאחרונה יש סיכוי שהבעיה הפוכה - אני חושב פחות מדי. אני פוגע באנשים.עזבו אנשים, באחת חשובה, רק בגלל, שכרגיל, אני לא מסוגל לעצור.העצירה היא הבעיה. הכוח המניע את העולם שלי הוא ההתמדה. הפשטות שבה דברים קורים כי הם קורים.מצד שני, אני לא מכיר את הצורך האמיתי להתאמץ כדי להצליח. הניחום העצמי שב"נו, כנראה שזה לא שווה את זה", לא תמיד עובד. במיוחד לא ברגעים כאלו.אני מצטער על פוסטים מבולגנים. אני צריך להתחיל לכתוב באופן מסודר ועל נושאים קוהרנטיים, אבל קשה לי, ואני לא יודע על מה לכתוב. מצד שני, אני לא רוצה להפסיק לכתוב. וכבר אמרו טובים ממני - כשאין לך מה להגיד, פשוט אל תגיד. והלוואי והיתי יודע לעשות את זה.מאיפה בא הצורך הזה לכתוב?למה תמיד אני מתחבר לאנשים שקשה להם? שדברים בקושי הולכים להם, שיש להם תהיות על עצמם? למה בפעם היחידה שיצאתי עם מישהי שכנראה יותר חכמה (מבחינת ידע וקלות למידה) ממני (ולא שזה קשה במיוחד), היא אמרה לא, בלי לנמק?אולי נוח לי להיות זה שמצטיין. זה שקל לו, זה שלא מתלבט יותר מדי, אלא פשוט עושה, כי מה שיהיה יהיה.אין לי</div>Sat, 03 Apr 2010 16:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (אסף ספיר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57427&blogcode=11692587http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=57427&blog=11692587http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57427&blogcode=11672219<div align="right" dir="rtl">"גם אם שוב אעצום את עיני השמש תזרח, כולם יחיו בטוב גם בלעדי".וזאת השאלה האמיתית, כרגע, מבחינתי.האם אכפת למישהו? האם כואב למישהו עלי?ובעקיפין - האם כואב לי על מישהו?תמונת מצב:העבודה מחורבנת - לא מצליח לשלב אותה עם הלימודים.הלימודים - אני רואה איך אני נכשל במבחן ביום ראשון (כן, יש לי מועדי א' של סמסטר א' עדיין. ולא אחד, אלא שניים).החברה - יש עליות ומורדות, כמו תמיד. אבל יש איזה שהוא נתיב נכון. מצד שני, יש חרטה על דברים שנאמרו בעבר (כמו "אני לא רואה את עצמי מתחתן בקרוב"). לא שזה רלוונטי באמת כרגע, אבל מישום מה, ובאופן מעצבן, זה בוער בעצמותי. חסר לי. ואני רק ילד, בן 24. מי אני בכלל?כל הנושא הזה בכלל די מציק.אסף.אני ופיאז'ה? ככה!</div>Thu, 25 Mar 2010 16:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (אסף ספיר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57427&blogcode=11672219http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=57427&blog=11672219http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57427&blogcode=11616274<div align="right" dir="rtl">מסכות, רעשנים, שירים וריקודים.חזרתי עכשיו מקריאת מגילה. אתם יודעים - הסיפור הרגיל, שלא השתנה כבר כמעט 2500 שנה, והחבר'ה הרגילים - מרדכי ואסתר, אחשוורוש, ושתי, ובחור (לא ממש האמת, סריס) חביב בשם חרבונא שזכור לטוב.נראה לי, שרוב האנשים (ואולי אני סתם פסימי\מזלזל) מעולם לא באמת קראו את המגילה. לשמחתי, יצא לי לקרוא אותה וללמוד אותה קצת יותר לעומק.למשל, הידעתם, שיש פסוקים שקוראים במגילת אסתר במנגינה של מגילת איכה? "אֲשֶׁ&#1444;ר הָגְלָה&#1433; מִיר&#1443;וּשָׁלַ&#1428;יִם עִם־הַגֹּלָה&#1433; אֲשֶׁ&#1443;ר הָגְלְתָ&#1428;ה עִ&#1430;ם יְכָנְיָ&#1443;ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ&#1425;ה אֲשֶׁ&#1443;ר הֶגְלָ&#1428;ה נְבוּכַדְנֶאצַּ&#1430;ר מֶ&#1445;לֶךְ בָּבֶֽל׃". זה אומר הרבה המעבר הזה, בתוך המגילה הכי שמחה שלנו, למגילה הכי עצובה שלנו. לענ"ד דעתי, זה מראה את הסיבה האמיתית לכל קורות המגילה - הכל התחיל בגלל דבר הרבה יותר גדול - גלות בבל. אם לא הינו גולים, לא הינו צריכים את ה"ניסים" (במרכאות, כי זה לא ממש היה נס גלוי) הללו.ובכלל, אם אנחנו כבר בנושא הזה - כל הסיפור של המגילה לא נשמע כמו שלפעמים מתארים אות</div>Sat, 27 Feb 2010 19:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (אסף ספיר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=57427&blogcode=11616274http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=57427&blog=11616274