http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=573021heCopyright 2026 hodaya_y. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=573021http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=573021&blogcode=10718142<div align="right" dir="rtl">הלוואי ובפסח הזה אצא גם אני לחירות, חירות מחשבתית, אפסיק לקוות לדברים שלא יקרו, ואתחיל לתכנן את העתיד שלי.</div>Wed, 08 Apr 2009 01:13:00 +0200hodayay@walla.co.il (hodaya_y)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=573021&blogcode=10718142http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=573021&blog=10718142http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=573021&blogcode=10623908<div align="right" dir="rtl">האמת שבפוסט הקודם הצגתי איזה תמונה ורודה, אני מרגשה נהדר, והכול טוב, וזה למרות העובדה שרק לפני שבוע ויום נפרדת מחבר שלך, אז רציתי להגיד שלא הכול כ"כ ורוד ונהדר, נכון בסה"כ אני בתקופה כזאת שהיה לי את הכוחות להרים את הראש, אבל הגעגועים שבאים מידי פעם יכולים לדקור ממש חזק, והנה אני אחרי ערב שכזה, הייתי באירוסין של חברה, והבטחתי לעצמי שאני לא אחשוב עליו בכלל, בפועל מה שקרה הוא שהתגעגעתי נורא, הגעגועים התחילו אומנם לדעוך, עד לפני כמה ימים לא הייתי מפסיקה לחשוב עליו, הייתי חייבת להתקשר ולא התקשרתי, בימים האחרונים זה קצת נרגע, עוד יש לי כמה קטעי געגוע אבל יש לי גם בעיקר דאגה, אני מתה לדעת איך הוא מתמודד, אם הוא צריך בכלל או שלא ממש מזיז לו, ויש לי גם כעס כלפיו, לא על זה שהוא לא רואה אותנו ביחד, אלא על 2 דברים אחרים, על זה שהמשפט הזה הגיע בשלב כ"כ מאוחר, ועל זה שאין לו הסבר לזה שהוא במקביל גם אוהב אותי, ובמקביל לכל אלה יש לי עוד אהבה קטנה כלפיו. בקיצור אני מרגישה מתוסבכת, ולא יודעת איך לצאת מזה.</div>Thu, 12 Mar 2009 00:47:00 +0200hodayay@walla.co.il (hodaya_y)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=573021&blogcode=10623908http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=573021&blog=10623908http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=573021&blogcode=10613154<div align="right" dir="rtl">ושוב אנחנו ליד הים, ברור שכמו שהתחיל זה הולך להסתיים, המבט בעיניים מסגיר את התשובה, שנה שלמה ביחד, הטיול, הצבא, השיחות, הכול נגמר מלבד הגעגוע, אני כ"כ אוהב אותך, ככה אמרת לי ואני האמנתי, ועדיין מאמינה, רק תסביר לי איך קורה שאתה לא רואה את עצמך חי עם מי שאתה אוהב? הולך לישון לידה, וקם לידה ומחנך את הילדים איתה, כי אתה הרי אוהב אותה.כבר באותה השבת ירד גשם של הבכי העתידי, היה לנו ברור מה הלאה, וקשה לבטא את הברור מאליו, שאין יותר הלאה, ההחלטה החכמה היתה לדחות את הבלתי נמנע, את הסוף, את הקץ.עברו שבועיים של כאב, ובכי, והשלמה, ושיחות עמוקות כמו שלא היו הרבה זמן, קרבה שלא נראה לי שחווינו, ונשאר עוד יום אחד לפגישה.אני לא יודעת איך זה קרה אבל הסוף כבר ברור וידוע, ומאותה שיחת טלפון נפרדו דרכינו.בכיתי שעתיים, ואחרי יום עמוס כ"כ מצאתי את עצמי ערה ובוכה, ההחלטה החכמה היתה לנסות וללכת לישון, מי יודע אולי ארדם, ונרדמתי בעיניים אדומות, ופתאום להקיץ ולדעת שאתה כבר אינך בחיי, ולדעת ששוב השגרה ממשיכה ורק אנחנו כבר לא, ווהחלטה הזאת של אני מחייכת והיום יהיה טוב, כי בגן טוב לי, ואף אחד לא צריך לסבול כי לי כו</div>Mon, 09 Mar 2009 13:10:00 +0200hodayay@walla.co.il (hodaya_y)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=573021&blogcode=10613154http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=573021&blog=10613154http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=573021&blogcode=10486290<div align="right" dir="rtl">עזבתי לפני שבועיים את השירות לאומי שלי בקדימה, אז אני אתן לכם כמה מהסיבות.תפקיד הבת:בת השירות בקדימה עושה הכול, הא מתחילה את יום העבודה שלה ב9 בבוקר (חוץ מיום אחד שבו מתחילים ב10 בגלל ניקיון הדירה) וגומרת את היום ב7 וחצי בערב, בזמן זה הבת עושה הכול היא מכינה:פעילויות ערכיות ועזרים לפעילויות אלו, חוגים למשך השבוע אותם,דפי עבודה,חוץ מזה יש לה עוד תפקידים:להעביר את הפעילויות,לדאוג למשמעת,להעניש כשצריך,לבדוק דפי עבודה,לעזור בשעת למידה,להגיש ארוחת צהריים,לפגוש את המורות,להגיע לביקורי בית,לנקות את בית הנוער אם יש צורך (ובד"כ יש, אני בחודשיים הראשונים ניקיתי יום יום את השירותים),ובזמן שנשאר לנסות ליצור קשר אישי עם חניכים.מה כלפי החניך? לחניכים פחות או יותר אסור הכול, אסור להם פלאפונים, ממתקים, וכסף בבתי הנוער, החטיפים שמגיעים בד"כ לא ממש בתאריך הנכון, אסור להם לרוץ בתוך בית הנוער, אסור לצעוק, ועל כל דבר כמובן יש עונשים שמתחילים מלהעיר, להחרים דברים, ונגמרים בטלפונים להורים, השעיות והעפות של חניכים מבית הנוער, בבית הנוער בו הייתי הועפו 3 חניכים, כשכמובן המחליטה הבלעדית הייתה המנהלת. הנה</div>Sun, 01 Feb 2009 21:07:00 +0200hodayay@walla.co.il (hodaya_y)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=573021&blogcode=10486290http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=573021&blog=10486290http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=573021&blogcode=9932903<div align="right" dir="rtl">יש לי שירות בסדר, אני מדריכה כיתות ב'-ג' בבית נור קדימה בכ"ס, אני אגת שהם יאכלו, עוזרת בשיעורי בית מעבירה פעילות ערכית לפי נושא שבועי, מעבירה חוג, ובעיקר נמצאת שם בשביל להעניק להם חום והרבה הרבה אהבה ותשומת לב, יש צעקות,כי בכל זאת אני קצת מורה, וצריכה להעיר המון על משמעת, כי אנחנו היחידים ששמים גבולות לילדים האלה, אם אנחנו לא נשים את הגבול אז לא יהיו להם גבולות אף פעם, בסה"כ שירות סבבה אבלאיכשהו בסירת התלהבתי יותר, אולי כי אז זה לא היה בתחום אחריותי או אולי כי לא הכרתי את המנהלת שלי. יש לי מנהלת שהיתה מ"כית בנים בעברה, הבעיה היא שהיא חושבת שגם היום היא בתפקיד כזה, אז זהו שנחנו לא חיילים, יש לנו פעם בשבוע תורנות מטבח, ואי צריכה לנקות כל יום שירותים. המנהלת הזאת לא סומכת עלינו בכלל, והיא צועקת עלינו ליד החניכים, זה דבר שמאו מורריד את העוצמה שלנו, ועוד דבר שמאוד בעייתי איתה הוא שגם אם אנחנו לא חושבות כמוה זה לא משנה בכלל, אין לנו זכות ביטוי ואין ראש גדול, ואלו דברים מאוד חשובים בשירות, מי שהגיע לקדימה, שם אני עובדת, זה אנשים עם ראש גדול, עם רעיונות, והמנהלת הזאת פשוט מורידה לנו כל טיפת</div>Mon, 22 Sep 2008 23:46:00 +0200hodayay@walla.co.il (hodaya_y)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=573021&blogcode=9932903http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=573021&blog=9932903http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=573021&blogcode=9865620<div align="right" dir="rtl">אז זהו, יצאי לחיים, לשירות. בשנה הקרובה אהיה עסוקה בלנקות את בית הנוער בו אני עובדת, ולהיות מורה ומדריכה לכיתות א'- ב'. עבודה מאתגרת ואני אפילו נהנת מהעבודה, אבל יש לי מנהלת מעצבנת ממש, הכי כיף זה להגיע לדירה ולהוציא עם שאר הבנות את העצבים עליה, לתכנן איך וצחים אותה בכל מיני דרכים שונות, ולדעת שזה לעולם לא יתממש. אבל זה כיף. יש עו דבר אחד שקצת מציק (ואת זה אל תגלו למשפחה) אני מתגעגעת הביתה די הרבה, אני מאוד ילדה של בית כך שלפחות פעם בשבוע (חוץ מימי חמישי שאז אני חוזרת חמשוש) אני נוסעת לישון בבית. כרגע אעדר הרבה, אמנם לא הייתי פה די הרבה, אבל עכשיו כמעט ולא אהיה. בפעם הבאה שיהיה קצת זמן נספר על המנהלתועל השירות בצורהמפורטת יותר. בכל אופן, מתחילים להתרגל ואני מכירה שזה יקרה מהר. </div>Sat, 06 Sep 2008 20:14:00 +0200hodayay@walla.co.il (hodaya_y)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=573021&blogcode=9865620http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=573021&blog=9865620http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=573021&blogcode=9658599<div align="right" dir="rtl">האם חיכית בקוצר רוח לקיץ, או שלא רצית שיגיע כלל?אני בנאדם של חורף לא של קיץ, אז התשובה מובנת בהחלט.למרות, שדווקא לקיץ הזה חיכיתי מאוד. הקיץ בישר לי את תום הלימודים בתיכון וזה עודד אותי מאוד.מה את אוהבת בחורף ומה את אוהבת בקיץ?בחורף? בחורף לא חם, אני יותר אוהבת קור על פני חום, יש בגדים יפים ומגפיים, הבעיתיות בחורף מתחילה בימים שבהם קפוא בבוקר ויורד גשם זלעפות ואז יוצאים לבושים במעיל ומטריה ביד, אבל אז יש מפנה מעניין ביום והשמיים מתבהרים והשמש יוצאת ואין שום טעם במעיל ומטריה וסתם נסחבים עם זה ביד.בקיץ? למצוא משהו כיף בקיץ זה בעייתי אבל ים ובריכה זה נחמד. וכיוון שאני נתנייתית אז יש לי ים בשפע.כיצד את מתלבשת בקיץ? בצורה חושפנית וקלילה או בצורה צנועה יותר?בטח שצנועה. בשביל זה אני דוסית לא?בערב, כשאת יוצאת לבלות, האם קר לך?לא. וחבל מאוד שכך.האם את אוהבת את הקיץ - לצאת יותר מהבית, או שאת יותר אוהבת את החמימות של הבית ולהישאר בו?בקיץ אני יוצאת יותר אבל זה כדי לנצל טוב יותר את החופש, בעיקרון אני מעדיפה את הבית לא בגלל החמימות כי אם בגלל המזגן.מה את עושה בדר&quot;כ בחורף?שותה מרק, מתכרבלת בפוך.ה</div>Tue, 29 Jul 2008 01:21:00 +0200hodayay@walla.co.il (hodaya_y)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=573021&blogcode=9658599http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=573021&blog=9658599http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=573021&blogcode=9627629<div align="right" dir="rtl">עוד חודש אני מתחילה את תקופת השירות הלאומי שלי... זו אמורה להיות תקופה נחמדה אבל אני כ"כ חוששת מפניה, אני מכירה רק בת אחת שאיתה אני אגור מתוך 6 בנות שאיתן אחיה, אעבוד, אגור במשך כל השנה הקרובה, אז אומנם כל סופשבוע אני בבית אבל עדיין זה ממש מלחיץ אותי, איך השאר יהיו? איך יהיה הקשר בדירה? אני אהנה או אסבול? ומעבר לכך עולים סימני שאלה כלפי הילדים, כן, נכון, הילדים מקסימים אבל האם הם יהיו מקסימים כלפי גם כשאני אדריך אותם ולא כשאני אבוא לבקר? איך באמת הם יקבלו אותי כמדריכה? עד לאיפה יגיעו ההשוואות ביני לבין המדריכה הקודמת? ומעבר לשאלות ולפחדים מהשנה הקרובה יש את הפרידה מהבית, מהחברות שליוו אותי 6 שנים, יש את המחשבה שב1 בספטמבר במקום לארגן תיק וללכת לביצפר אני כבר ב24 באוגוסט אארגן תיק גדול אעלה על אוטובוס ואסע לכפר סבא כדי להתחיל את השנה הזאת. יהיה מוזר. ומה אני אמורה לעשות עם הקשיים? איך שומרים על קשר עם 38 בנות שאף אחת מהן לא איתי בכפר סבא? ולעניין אחר. לפני כמה שבועות עשינו בנות הכיתה מסיבת סיום, האמת? התרגשתי. לא מהמסיבה אלא ממה שקרה אח"כ אבל זה מתחיל בסיפור: כשהייתי בס</div>Wed, 23 Jul 2008 12:16:00 +0200hodayay@walla.co.il (hodaya_y)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=573021&blogcode=9627629http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=573021&blog=9627629http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=573021&blogcode=9168535<div align="right" dir="rtl">כן זה קרה, אחרי אינספור ראיונות, ואינספור נסיעות, ואינספור מקומות שראתי, אחרי כל האכזבות סוף סוף סגרתי מקום לשירות לאומי... בכלל לא מה שחשבתי.. חשבתי על חינוך מיוחד ובסוף סגרתי בבתי נוער... האמת שתנאי השירות שלי יהיו נוחים למדי, אני אתחיל את היום ב9 בבוקר, מה שאומר שינה לפחות עד 8 בבוקר ולא עד 6.. מלבד זאת כל השבתות אני אהיה בבית... ארוחות הצהריים הם במקום עצמו מה שחוסך לי כסף מהמשכורת הלא גדולה גם כך של בנות שירות, והדבר האחרון זה מוסד שנמצא ב15 ערים שונות מה שאומר שאני בוחרת את העיר ולכן אני יכולה לבחור להיות ליד חברות... בקיצור.. נ-ה-ד-ר!! אז... איך היה יום העצמאות שלכם? שלי היה די רגיל... יש לי משפחה שמתנגדת לצאת ביום העצמאות מהבית... אז בערב עשינו סעודת ערב חג כמצוות החג על האש... ויצאתי לבמה החסידית שארגנו בבני עקיבא, ראינו את המופע האור קולי שהיה מהמם, והתחלנו להשתעמם, תוך שאנו מתלבטות בין לא לעשות כלום לבין ללכת לטיש חסידי לבנות, בסוף אכלנו גלידה. הבמה של העיר לא היתה בכלל באופציות... ובבוקר? בבוקר עוד על האש ויום שלם בשוטטות בין הטלוויזיה (חידון התנ"ך... מישהו מוכן</div>Sun, 11 May 2008 18:45:00 +0200hodayay@walla.co.il (hodaya_y)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=573021&blogcode=9168535http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=573021&blog=9168535http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=573021&blogcode=8808582<div align="right" dir="rtl">טוב, התחלנו לקבל תשובות על הסיירות, האמת שציפיתי ליותר, לא התקבלתי ליותר מידי, או נכון יותר להגיד לא התקבלתי לכלום! השיא שלי היה קריית שמונה- שם אני בממתינה, ובנ"ע- שם אמרו לי שאני לא מתאימה לקומונה אלא לגרעינים. האמת שהדבר די מבאס, אבל יאללה מה איכפת לי? ברור לי שלמקומות האלה או שלא התאמתי, או שהמקומות הפסידו, ובכל מקרה אני הרווחתי, כי אניאצליח למצואאת המקום הכי טוב לי! רק מעצבן אותי העובדה שבנות רוצות לתת ולעשות והמקומות, והרכזות כל כך מקשות על העניין, למה הם לא מבינים את זה? כל הניחומים הם נכונים אבל בלב יש את הצביטה הקטנה, כל פעם שמישהי סוגרת שירות... וכן יש קצת יאוש, שלא נותנים לו להשתלט! אז אחרי פורים (מכוון מראש בגלל ההכתרה) נשאר עוד מקום אחד לבינתיים, פנימיית חנ"מ בקיריית אונו, וזהו! אני מקווה שלשם אני כן אתקבל! אבל יהיה טוב! ועוד מילה לסיום! ריקי- מזל טוב לרכזת המאורסת שלנו!</div>Fri, 14 Mar 2008 00:14:00 +0200hodayay@walla.co.il (hodaya_y)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=573021&blogcode=8808582http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=573021&blog=8808582