http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=570151זה מורכב לחיות, לנשום, לראות. במיוחד כשמאחורי כל דבר יש כוונות.heCopyright 2026 זאתי שלא מבינה.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=570151http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=570151&blogcode=9909411<div align="right" dir="rtl"> תקופה של שינויים. לא אחת אמרו לי שהשתניתי בתקופה האחרונה. פעם אחת בצורה חיובית, ופעם אחת בצורה שלילית. כמה חבל שאת העובדה שהשתניתי לרעה קיבלתי דווקא מחברה שאני מחזיקה מהדעה שלה, ככה שזה הותיר אותי בהרגשה לא נעימה. אבל יכול להיות שבאמת השתניתי. אני כבר לא חסרת עמוד שדרה. אני מעירה על דברים שלא מוצאים חן בעיני, ואני לא נותנת שידרכו עליי. יש אנשים שזה לא מוצא חן בעיניהם. הם רגילים לנגב בי את הרגליים, משל הייתי סמרטוט ורוד ולח ("לא מזיק ברובו"...XD). מביש? החלט. אבל אני שמתי לזה סוף. אני כבר לא מהססת לומר לחברות שלי - אפילו כאלו שקרובות במיוחד - שאני מתכוונת להתרחק מהן אם ימשיכו כך. אין שום סיבה לכך שארגיש לא בנוח איתן. אלו חברות שלי, אנשים שאני אמורה להרגיש איתן הכי בנוח בעולם. אז למה אני צריכה להתפתל במבוכה בזמן שצוחקים עליי? זו השאלה. מה אתם חושבים? אני נוהגת נכון, או שאני צריכה פשוט "לבלוע" את כל החרא שדוחפים לי?... "אור של זיכרונות בא והעיר מהשינה שמשהו בכל זאת השתנה העיר בשיפוצים את הרחוב מפוצצים כדי לשאוב ולהחזיר בחזרה ולך יש חלומות לפתוח מסעדה קטנ</div>Wed, 17 Sep 2008 18:37:00 +0200adi.lubotzki@windowslive.com (זאתי שלא מבינה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=570151&blogcode=9909411http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=570151&blog=9909411http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=570151&blogcode=9901007<div align="right" dir="rtl"> וואו, כמה זמן לא עדכנתיO_ם אני בטוחה שכל חמש הקוראות הקבועות שלי רוצות לרצוח אותי^^ אז אני מתנצלת. למען האמת, רציתי לעדכן כבר זמן מה, אבל רציתי לחכות לעיצוב החדש בשביל להכריז: הבלוג הזה - אישי! אני אוהבת לייעץ, אבל אין לי כוח בשביל זה יותר. מצטערת.(: מה שקרה הוא שהזמנתי עיצוב (משהו ממש יפה) מבלוג עיצובים, אבל הם לא הכינו לי אותו. עברו יותר משבועיים - וכלום. אבל למזלי הכרתי את שני המדהימה שלי, הכפילה ואשתי הראשונה [התחתנתי! יוהו] שעיצבה בחסד את הבלוג החמוד הזהD: אז קודם כל שלוש קריאות כיפאק היי לשני ההורסת, וגם לכם, שהמשכתם להיכנס ולחפש עידכונים. אני אוהבתותכם3&gt;. ביום חמישי שעבר היה לנו מבחן במתמטיקה. כל החומר של שנה שעברה באלגברה, משוואות, נעלמים וכל החרטה. ממש מבאס. למדתי קצת (איזה שוק!) ולמרבה ההפתעה, המבחן - בעל ארבע השאלות - היה ממש קל.(: ונחשו מה? אתמול גיליתי שקיבלתי 100. זה ממש נחמד, כי אני גרועה במתמטיקה. כמובן שמיהרתי להשוויץ לפני אבא ואמא, וכאן מגיעות כמה שורות שמסבירות את מהלך העניינים: אני האחות הבכורה, נחשבת למטומטמת בכל הנוגע למקצועות ריאליים (ל</div>Mon, 15 Sep 2008 15:36:00 +0200adi.lubotzki@windowslive.com (זאתי שלא מבינה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=570151&blogcode=9901007http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=570151&blog=9901007http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=570151&blogcode=9884620<div align="right" dir="rtl">עדי,כפילתי הנהדרת,אני מקווה שאהבת את העיצוב, ממש מקווה.רק הכרתי אותך,ילדה מדהימה שכמותך.חולה עלייך,סוףסוף.מישהי שבאמת מזדהה איתי,מבינה אותי,עובר עלייה דומה לי.איך הודה לך,יקירתי?ו..לא קשור, הנה המפרידים והחתימה שלך.יא שלוחים,תאחלו לה בהצלחה! היא הופכת את הבלוג לבלוג אישי.אני עשיתי את שלי,כפילתך, אחותך ואישתך,שני.</div>Thu, 11 Sep 2008 18:45:00 +0200adi.lubotzki@windowslive.com (זאתי שלא מבינה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=570151&blogcode=9884620http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=570151&blog=9884620http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=570151&blogcode=9766419<div align="right" dir="rtl"> היי חברים, נטשתי אתכם כבר כמה זמן&gt;: טוב, עם סדר היום העמוס שלי אתם יכולים להבין, לא? נו, מילא. אז אלו הדברים שנוספו לי בשבוע וחצי-שבועיים האחרונים: 1. כאב ראש תמידי 2. רעב תמידי 3. נשירה מוגברת (האנמהי שלי מתחזקת&gt;&lt;) 4. וירוס בגרון 5. שקיות כהות מתחת לעיניים נו, אם תלכו מולי ברחוב לא תזהו אותי): בחיי, העבודה הזאת עושה לי רק רע&gt;&lt; אבל אני מסיימת לעבוד עוד פחות משבוע, ככה שזה בהחלט מעודד. אמא שלי אומרת שאני מרגישה רע כי אני אוכלת רק שקית דובונים לארוחת צהריים כבר כמעט שבוע. טוב, מעניין למה - אולי בגלל שהמזכירה השנייה של אבא שלי יצאה לחופש ואני עובדת עכשיו כל יום - כל היום?! האחיות שלי שרוטות כרגיל. אתמול הן עשו תחרות "את מי עדי אוהבת יותר". זה התחיל בזה שהן יודעות שאני לא מרשה לאף אחד לעלות לי על המיטה, אז הן טיפסו עליה. מה הייתה המטרה אתם שאולים? לבדוק למי אני ארביץ חזק יותר.O_O אוקיי, זה לא עבד, כי נתתי לשתיהם בדיוק אותו מספר בעיטות.(: אבל זה בהחלט גרם לי להרגיש טוב יותר, ואחר כך הלכתי לישון בשתיים עשרה, מוכנה לעוד יום של ייסורים במרפאה. בחיי</div>Mon, 18 Aug 2008 09:11:00 +0200adi.lubotzki@windowslive.com (זאתי שלא מבינה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=570151&blogcode=9766419http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=570151&blog=9766419http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=570151&blogcode=9712532<div align="right" dir="rtl">זה כל כך אופייני לי, עד שאני מצליחה להיכנס לדיכאון אני יוצאת ממנו תוך שעה וחצי. איזו באסה._. אני מתכוונת, תנו ליהנות קצת! למה כולם כל כך... נחמדים?O_O אבל הדיכי הקטנטן שלי באמת עבר. תודות לאלדר וסנוצ'י33&gt;. אז אני רוצה לומר לכן תודה. באמת תודה. זה מדהים אותי בכל פעם מחדש לגלות שלאנשים באמת אכפת, שלאנשים זה כן נוגע, כן משנה. זה מראה לי שהעולם הוא לא רק סביב כסף, אנוכיות, שנאה ומלחמות. הוא סובב גם סביב ערכים של אהבה, חיבה, שלום ואכפתיות. ואני כל כך מודה לשתיכן שהוכחתן לי את זה עוד פעם מחדש3&gt;. לפעמים נותנים לנו דברים שאנחנו לא יודעים להעריך. שמתי לב לזה פעם כשמישהי העליבה אותי, ואני הנחתי את הראש על השולחן, נאבקת בדמעות. מיד קפצו עליי לפחות שלוש בנות, מתחילות לשאול "מי עשה? מה עשה? למה ומדוע", אבל אני לא ידעתי להעריך את זה, ורק נבחתי עליהן שיעזבו אותי בשקט, להתבודד עם העלבון. לא שמתי לב שדווקא המחוות הקטנות האלו, הן אלו שמראות שבאמת אכפת. החברים האמיתיים הם לאו דווקא אלו שאתם מסתובבים איתם ועושים צחוקים - הם הראשונים שמבחינים כשאתם עצובים, הראשון שמנגבים לכם את הדמעות, ה</div>Fri, 08 Aug 2008 10:27:00 +0200adi.lubotzki@windowslive.com (זאתי שלא מבינה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=570151&blogcode=9712532http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=570151&blog=9712532http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=570151&blogcode=9701379<div align="right" dir="rtl">היי חבר'ס. עוברת עליי תקופה מוזרה בזמן האחרון&gt;&lt;. כאילו... אני לא יודעת. אני מניחה שאם הייתי דמות בסיפור היו אומרים עליי שאני OOC. [לאלו שלא קוראים פאנפיקים - הסבר בסוף]. אני מתכוונת, אני יודעת שבד"כ אני קלילה יחסית ועליזה (בבקשה אל תבינו את זה לא נכון), אבל אני די מצוברחת. ולא בגלל שפגעו בי או משהו - פשוט אין לי כוח לדברים. אני נעשית אדישה, וזה די מבאס, היות ואני הילדה הכי מתלהבת בעולם(:. אני מתכוונת, אני עוברת דירה עוד פחות משלושה שבועות לגבעת שמואל, וזה לא מזיז לי את הצ'ופצ'יק שבפופיק. וחוצמזה סנוצ'י שלחה לי המון קטעים ומדאבל קיי והייתי ממש כזה "הממ, טוב, אוקיי." וזה מוזר בהתחשב בעובדה שנדנדתי לה רבע שעה לפני כמה ימים תשלח לי עוד פרקים. אולי זה בגלל שבזמן האחרון הדברים מתחילים להיות מנותקים כאלו. הפורום מתחיל לקרוס, אני מרגישה את זה. פרקים לא מתפרסמים [פרסמתי פרק של DCT לפני שבועיים בערך וזה היה כמו קו ישר בבדיקת א.ק.ג], בקושי מגיבים והכל הולך איום ונורא. שלא לדבר על הבנות מבצפר שאני בקושי בקשר איתן. חברות כבר לא מתקשרות אליי לקבוע דברים, אני בקושי עומדת בקצב של שיע</div>Wed, 06 Aug 2008 09:24:00 +0200adi.lubotzki@windowslive.com (זאתי שלא מבינה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=570151&blogcode=9701379http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=570151&blog=9701379http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=570151&blogcode=9690723<div align="right" dir="rtl"> אפשר למצוא את המשפט הזה כמעט בכל בלוג עזרים, אבל הבאתי אותו בגלל שהמשמעות שלו מקסימה בעיניי(: לאלו מאיתנו שלא אוהבים לקרוא אנגלית אני אתרגם "חיוך, זה גורם לאנשים לתהות מה אתה חושב". והאמת? זה נכון. חיוך הוא קו עקום שמישר הכל. משפט חרוש, הא? אז חייכו, חבריה, בגלל שגם אם כרגע קשה, ואתם נמצאים בתחתית הבור - הגלגל עוד יסתובב, ותגיעו לפסגה.(: [כן, אני מכורה לפתיחה בקלפי טארוט. אז מה?]. החברות שלי יודעות שאני נוהגת לכנס את בנות השכבה לפני חלוקת התעודות לעשות איתן מדיטציה [ובינינו, הן פקעות עצבים מהלכות!], וחוץ מזה אני גם חובבת יוגה. אז נכון, אני לא גמישה במיוחד, אבל אני אוהבת לעשות דברים שנחשבים ספורט אבל מצליחים לא להוציא אותי מהכליםD:. אז אחרי המון חיפושים מצאתי כמה תרגילי יוגה נהדרים בבלוג החמוד הזה, ואני מביאה אותם לכאן בשביל שגם אתם תוכלו לתעמל, להירגע ואולי אח"כ להתמסטל, לנסוע להודו ולהיכשל באודישנים לתוכנית זמר. כמובן שכל הזכויות על מציאת התרגילים שייכות לבלוג הבלוג "girl friends" ואני לא מנסה לגנוב, חלילה. מתי להתחיל להתאפר? וואו, אתן</div>Mon, 04 Aug 2008 09:28:00 +0200adi.lubotzki@windowslive.com (זאתי שלא מבינה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=570151&blogcode=9690723http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=570151&blog=9690723http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=570151&blogcode=9669558<div align="right" dir="rtl">ל': מ': מדוזה, ריקוד - ריקוד שהמצאתי בשלהי 05' ועוסק בהרמת הזרועות וטלטולן כמדוזה הצדה ילדים זבי חוטם. נ': ס': סתיוע - בחורה מוכשרת בטרוף אבל עצלנית._. כמו שנאמר "אלוהים נותן אגוזים למי שאין לו שיניים". ע': פ': צ': ק': ר': ש': שעון - דבר שמאפשר לבדוק את השעה. וזה בגדר המלצה, לא יותר. אני באופן אישי לא יכולה גנטית לקרוא שעון לא דיגיטלי. ת':</div>Thu, 31 Jul 2008 11:42:00 +0200adi.lubotzki@windowslive.com (זאתי שלא מבינה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=570151&blogcode=9669558http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=570151&blog=9669558http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=570151&blogcode=9669552<div align="right" dir="rtl">רק כמה ערכים פסיכוטיים מעולמי המופרך. א': אינוקגו - הזוג המושלם, אהבה, חיבוקים נשיקות וכל המשתמע. אלדר - חייזרית מוכשרת עד כאב, ניתנת להשגה גם בשם "דרע" [כפילתה המרושעת, עליה נפרט בהמשך]. אבא/אמא - אפשרות להשגת כספים מהירה, לעיתים משמשים גם כדרכי הגעה ממקום א' לב'. אולי - התשובה שלי לשאלות מטרידות. אהבה זה כואב - הפיק הראשון שכתבתי, והכי גרוע. איתן - החבר הדמיוני שלי. נולד במהלך התנדבות כיתתית ומלווה אותי לכל מקום. איתן הוא חבר מתקפל, שניתן לשאת בכיס. מגניב, לא? ב': ג': גברים - ראה ערך "חרא". ד': דרע - כפילתה המרושעת של אלדר, או סתם פיצול אישיות. אף פעם לא הבנתי. דורש - הבלטה מכוונת של התחת שפשוט "דורשת" כאפה רצינית. ה': ו': ז': ח': חרא - ממצא ארכיא</div>Thu, 31 Jul 2008 11:39:00 +0200adi.lubotzki@windowslive.com (זאתי שלא מבינה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=570151&blogcode=9669552http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=570151&blog=9669552http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=570151&blogcode=9660913<div align="right" dir="rtl">שאלום לכם, שני האנשים והחתול שהיחידים שקוראים כאן^^ היום נכנסתי סתם ככה לבלוג שלי בתפוז [שנטשתי ועברתי לכאן], וגיליתי בערך 2400 צפיות, והמון המון תגובות. אני חייבת לומר שהתרשמתיD: מישהו אפילו הציע לי נישואים, לכו תדעוXD; נו, כנראה שאבא שלי ידע משהו כשאמר לי שהוא רוצה נכד עד גיל חמישיםO_O אבל אני מניחה שיש לי בערך עוד שלוש שנים או משהו. שמתי לב שאיש לא מגיב פה. אלא אם כן אתם מתייחסים לפוסט תמיכה בגרפיטי, שהגיבו בו כמעט 10 תגובות [!]. אני מניחה שאלדר שקרה לי כשאמרה "בישראבלוג מגיבים המון ויש המון צפיות". נו, מילא. בנות דודותיי האפרתיות באו לביקור אצל סבתא שלי בגבעת שמואל^^. אז אנחנו עושות שבוע מלא פעילות. ביום ראשון הלכנו לקניון הגבעה שרק נפתח, ואח"כ לקניון קריית אונו וראינו וול E. זה היה מופרךXD "וול E" - "איבה!" "וול E..." -"איבה!" ושאר החלקים היו ברובם פנטומימה33&gt;. אתמול הלכנו למוזיאון הילדים בחולון ל"דיאלוג בחשיכה", שלא היה מפחיד בכלל כיוון שהייתי שם בכיתה ד'. אחותי, לעומת זאת, פרצה בצרחות ונסתה להימלט בחסות החשיכה [מה שהוביל לנפילה אקזוטית במיוחד]. היום נלך ל</div>Tue, 29 Jul 2008 16:02:00 +0200adi.lubotzki@windowslive.com (זאתי שלא מבינה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=570151&blogcode=9660913http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=570151&blog=9660913