http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569460heCopyright 2026 ~~Jessica~~. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569460http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569460&blogcode=9891445<div align="right" dir="rtl"><</div>Sat, 13 Sep 2008 11:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (~~Jessica~~)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569460&blogcode=9891445http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=569460&blog=9891445http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569460&blogcode=9704013<div align="right" dir="rtl"> אני שונאת לנגב אבק. ממש. זה לא שאני אוהבת לשטוף את הבית. אבל עם זה השלמתי (בניגוד לאבק). יש לי כוננית ספרים שאני ממש אוהבת שלצערי הרב מתמלאת אבק. כיוון שהספרים האלה קשורים אלי בכל נימי נשמתי מפריע לי שהספרים המסכנים צריכים לסבול תנאי חיים לא נאותים (בגלל שהבעלים שלהם חסרת אחריות - מזל שאני לא מגדלת כלב ואפילו לא עציץ )כיוון שיש לי חיבור גם לכוננית וכיוון שהתקציב (בתור סטודנטית) הוא לא משהו החלטתי ללכת בגישת "עשה זאת בעצמך". מדדתי את הכוננית, אורך, גובה. חילקתי את הרוחב לשניים בכדי לייצר עבור הכוננית שתי דלתות. את הדלתות אני הולכת להכין מפלסטיק שקוף עבה (ברח לי השם של איך קוראים לזה - כל הזוכר מוזמן להזכיר), מסביב לפלסטיק אני הולכת להצמיד בצורה יפה ואסטתית לייסטים לא רחבים מידי בכדי שיהיה נעים לעין. עוד 3 פריטים חשובים - ציר לחיבור שגם זה שכחתי איך קוראים לזה, אני זוכרת שזה היה שם של כלי נגינה - אקורדיון? יש מצב? עוד פריט חשוב לשם הנוחיות עיגולים מגנטיים שיאפשרו סגירה טובה יותר של הדלתות ואחרון חביב ידיות נדבקות חמודות שיאפשרו סגירה נעימה יותר ואולי גם יוסיפו ל"לוק הכללי".מבטיחה</div>Wed, 06 Aug 2008 19:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (~~Jessica~~)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569460&blogcode=9704013http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=569460&blog=9704013http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569460&blogcode=9696369<div align="right" dir="rtl">טוב, הסיפור עם "ההוא" נגמר. טוב, טכנית הוא אפילו לא התחיל... זה סתם היה בדרך ולא הגיע לשום מקום. חבל, אבל צריך לדעת לוותר. וזה מה שאני עושה כרגע.. לצערי, בגלל השביתה המפגרת של הסטודנטים (לא הסטודנטים מפגרים אלא הממשלה) אני עדיין בתקופת בחינות. היא צריכה להסתיים "בקרוב" כלומר, בסוף החודש. אז כרגע גם ככה לא נוח לי להכיר, להתחייב וכאלה. עדיף שאני אהיה עם העניינים שלי (מבחנים)ולא אחפש לי איך לבזבז את הזמן שאין לי... מעבר לזה, אני רוצה להיות ב"זמן סביר אחרי הפרידה" גם אם בפועל זה לא ממש משנה בגלל שהפרידה היתה סוג של מסטיק - תקופה ארוכה מלאה בלבטים שבסופו של דבר הביאה לפרידה ואחריה היה עוד בערך חודש וחצי שבו היינו במעין הפסקה בכדי לראות לאן הרוח נושבת. הרוח נשבה והפריחה לשלום את הקשר. אני לפחות שמחה שהוא נגמר יפה ובלי ריבים. אז כרגע יש לנו שקט לחודש הקרוב אבל אחריו, אם לא יהיה מי שיכיר לי, אני אטריח את עצמי בפעם הראשונה בהיסטוריה שלי ארשם לאתר הכרויות. לא רק שאני הולכת להרשם, אני הולכת לעשות מהלך מזעזע - אני חושבת שאני אפילו הולכת לשלם! (קודם אמרתי לעצמי אם נרשמים - רק לאתר חינמי). אבל</div>Tue, 05 Aug 2008 12:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (~~Jessica~~)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569460&blogcode=9696369http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=569460&blog=9696369http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569460&blogcode=9696131<div align="right" dir="rtl">בעקבות הבלגן בבלוגיה בנושא "המוות של אליה =&gt; אמת או פיקצה"אני מפרסמת פוסט אחרון (באמת!) בנושא.כיוון שהבלוג שלי לא אמור להיות (מבחינתי) בלוג "אנטי אנורקסיה" אני מאחדת את הפוסט הזה עם השניים הקודמים שפירסמתי בעקבות הבלוג של אליה. לומר את האמת, אין לי מושג אם הבלוג מזויף או לא. אני חושבת שהוא מעביר את המסר. גם אם באמצעות שקר. פעם לפני שנים קיבלתי תעודת הצטיינות (לא זוכרת אפילו של מה) וצורף לתעודה ספר. הספר היה ספר על השואה שמצאתי אותו מדהים ומעניין (תוך כדי הקריאה). כשסיימתי את הספר בעמוד האחרון צויין כי הספר נכתב "ברוח השואה" ומבחינת עלילה הוא בדיוני לחלוטין. בהתחלה נורא כעסתי. אח"כ עבר לי. הספר הוא ספר טוב ומעניין ומעביר את נושא השואה בצורה מעניינת ומרגשת וסה"כ בראיה כללית, נהנתי מהספר והוא תרם לי. אותו הדבר בנושא הבלוג של אליה. אמיתי, לא אמיתי, מה זה משנה? בסופו של דבר מועברים בו דברים שהם אמיתיים פשוט אולי לא על "אליה" אלא על בחורה אחרת. במהלך השוטטות שלי בימים אחרי שגיליתי את הבלוג המדובר נגלה לעיני עולם עצום מימדים של "פרו-אנות" שזיעזע אותי לחלוטין. ולכן אני חושבת שאם הבלוג הז</div>Tue, 05 Aug 2008 11:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (~~Jessica~~)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569460&blogcode=9696131http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=569460&blog=9696131http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569460&blogcode=9672916<div align="right" dir="rtl">הכותרת היא סתם תרגום מאנגלית. למרות שאני מאוד אוהבת גרביים. אולי היחידה שבאשכרה לובשת אותם כשהיא לא חייבת. מעין לילה כזה שמרגיש לי שנכון עבורי לקטר. נו, זה בלוג. במקום מסוים, זאת המטרה.. העניין הזה עם "בן זוג" מעצבן אותי בצורה מסוימת. דבר ראשון כי אין לי אחד. דבר שני בגלל שאין לי שום רצון חפש אחד. אז איך אני בדיוק מקדמת את עצמי?! זאת באמת שאלה טובה..אני חושבת שראוי לציין שאני הטרוסקסואלית. למה ראוי לציין? כי מידי פעם אני מוצאת את עצמי סולדת מהמין הגברי. לא שהנשים כאלו מדהימות.. אבל כיוון שאני לא נמשכת אליהן, הן לא נכנסות לקטגוריה. בשבילי למצוא בחור זה באמת משימה (כמעט) בלתי אפשרית. יש הרבה בחורים שהם מקסימים בעיני, לא שלא. אבל גם הרף לא כזה נמוך, אז השילוב של הרף והסלידה לא יוצר מצב נוח למציאת בן זוג. ולמי שתהה להציע לי להוריד את הרף - תשכחו מזה! ניסיתי את זה פעם, לא עשה לי טוב. עכשיו יש את הקטע של ההוא. נו, זה שכבר כתבתי עליו. כרגע אין על מה לדבר. כלומר, מבחינת זוגיות. משהו רציני הכוונה. ובאמת שאני תלויה כאן על חוט בניסיון להבין מה אני רוצה ואולי גם על מה אני מוכנה להתפשר אי לכך שאני</div>Thu, 31 Jul 2008 22:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (~~Jessica~~)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569460&blogcode=9672916http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=569460&blog=9672916http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569460&blogcode=9670501<div align="right" dir="rtl">חוץ מה Day Job שלי שזאת גם לא משרה מלאה (לפחות כשאני על תקן "סטודנטית פעילה") יש לי עוד משרונת קטנה שאני מחזיקה בשביל ה"פאן" אבל לא רק. לא מדובר כאן במשהו ממש מכניס. אלא משהו שאני עושה כחלק מההסתז'רות שלי למקצוע העתיד. קצת שוחה במים הרדודים להרגיש מה זה. אז יש לי פעם בשבוע של כמה שעות שאני "בוחנת את השטח" ומנסה לבנות לעצמי עתיד מקצועי. הכמה שעות המסכנות האלה פשוט עושות לי את השבוע. אין ספק אפשר לומר סוף סוף - מצאתי את הייעוד שלי! - כיף להגיד את זה ולהרגיש את השלווה מבפנים שאני סוף סוף על דרך המלך ולא בעוד מסלול לימודי חסר כיוון, עוד מסלול תעסוקתי לא מעניין.. שנים חיכיתי לרגע הזה ואין ספק שזה בדיוק מה שאני שואפת אליו בחיים - עבודה כייפית ומספקת. גם אם לא קלה בכלל.. כתבתי איפשהו שהייתי מתה לעוף מכאן וכבר לא אכפת לי ממש לאן. אבל כשאני חושבת לעצמי מה אני מעדיפה - חו"ל חסר עתיד אל מול המקצוע שלי. המקצוע שלי לוקח ובגדול (גם מטעמים כלכליים מן הסתם). אני מקווה לבנות את עצמי כאן בשנים הקרובות. מתוך כך נראה שאצטרך להמשיך לסבול את המדינה הקייצית (לחה ועצבנית) הזאת עוד כמה שנים טובות ואולי אפילו</div>Thu, 31 Jul 2008 14:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (~~Jessica~~)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569460&blogcode=9670501http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=569460&blog=9670501http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569460&blogcode=9662634<div align="right" dir="rtl">תקנות בית השיכר. אחלה ספר. אל תגידו סרט... הסרט מצוין, אבל הוא לא מחצית מהספר. טוב, דיברנו. שברנו את השתיקה. ובגדול, נחים. לנוח זה טוב ללא צל של ספק! רק שלנוח יותר מידי זה אפילו מעייף כרגע, אני חושבת שאני אהיה סבלנית. מה יכול להיות...אני מאמינה שהוא שווה את זה, וזה לא משנה כרגע מה בדיוק אני מחפשת בו/איתו.הוא מספיק מיוחד ומעניין בכדי שאני אהיה מוכנה לקחת דברים ב"איזי" ולראות לאן זורמים (ואולי אם זורמים)שיהיה בהצלחה...</div>Tue, 29 Jul 2008 22:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (~~Jessica~~)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569460&blogcode=9662634http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=569460&blog=9662634http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569460&blogcode=9648892<div align="right" dir="rtl">זה מה שהוא אמר לי. חשבתי שאנחנו באיזשהו עידן מתקדם שבו בחורה יכולה להתחיל עם גבר (נגיד, כמו שהוא מתחיל עם בחורה) ושזה יתפס כ- בחורה אסרטיבית שיודעת מה היא רוצה ולא מתביישת לבוא ולהציג את מה שהיא רוצה. מממ.... לטענתו ברגע שבחורה משחקת אותה "קלה להשגה" כלומר, יוזמת ומנסה לתפוס את "הגבר שלה" הגבר משתעמם ומאבד עניין. משיחות עם נשים עולה, שאם את "מנסה יותר מידי" את בכלל הופעת לפתטית (למדנו לכתוב מילה חדשה ) ואלי אפילו תלותית, לוחצנית. מתוך זה אני מבינה שמותר קצת ככה לרמוז לנסות, אבל בגדול נראה שגם נשים וגם גברים עדיין מסכימים בגדול שמעבר ל"משפט פתיחה" או משהו בסגנון, תפקידו של הגבר לכבוש את האישה שלו. אני מוצאת את זה פרימיטיבי ומעצבן. גם לא אוהבת לשחק משחקים וגם לא חושבת שאני צריכה לחכות לגבר שיעשה את הצעד הראשון. אני יושבת בבית, אמורה ללמוד למבחן מחר ותראו מה אני עושה </div>Sun, 27 Jul 2008 11:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (~~Jessica~~)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569460&blogcode=9648892http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=569460&blog=9648892http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569460&blogcode=9630445<div align="right" dir="rtl">בטח הכותרת תמשך קצת יותר אנשים מהרגיל אני כאן בסוג של התלבטות. אני לא טיפוס של סטוצים. היה לי אחד והוא לא נחשב לאחד הזכרונות היותר נעימים שלי.. קצת משעמם לי, אני מודה. וקצת חסר לי גבר, אני מודה. וזה נראה סוג של שילוב מנצח, לא? אפילו יש לי רעיון למישהו. שזה כבר אמור להיות חיובי.... אני פשוט משערת שכיוון שאני בחורה ואני לא מכוערת (וגם מעל גיל 18) איזו סיבה יש לגבר סטרייט להגיד לי לא?! אני לא יודעת אם זה מצחיק או פתטי כשאני חושבת על זה.. אני אפילו לא בטוחה שככה כותבים פתטי! (אולי פטתי? נראה יותר מידי אווזי, אולי האופציה הראשונה היתה הנכונה..). מצד אחד אני אומרת לעצמי - מה יש לך להפסיד. ואז אני מזכירה לעצמי שאולי אני כן אפסיד את מי שטרחתי להציג את עצמי בפניו כ"לא רצינית" ולפסול אופציות לעתיד. לא שמישהו אמר שיהיו כאלה. רוב הסיכויים שלא יהיו גם ככה. אז אולי זה בעצם לא משנה. וגם השאלה היא מה זה "אופציות לעתיד" ולאילו אופציות אני שואפת. וכיוון שאין לי ממש תשובות לכל העניין הזה אני תוהה מה אני בעצם אומרת בפוסט הזה? או שאולי צריך לקרוא לזה רשומה? בשורה התחתונה - מבולבלת. אבל לא מספיק מב</div>Wed, 23 Jul 2008 21:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (~~Jessica~~)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569460&blogcode=9630445http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=569460&blog=9630445http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569460&blogcode=9627221<div align="right" dir="rtl">הגעתי למסקנה לגבי בתקופה האחרונה. משהו שלפי מה שאני רואה כרגע גרר (לפחות) לשני ריבים עם חברות (זה מה שאני זוכרת, יתכן וזה גרם ליותר..). משום מה לא שמתי לב לזה בעבר. הגמל לא רואה את הדבשת של עצמו.. קורה לפעמים שאני דנה עם חברים/חברות בנושא מסוים. ואז זה מגיע לפסים שבעצם לא התכוונתי להגיע אליהם. זה לאו דווקא שזה אינטימי מידי ואני לא רוצה לחשוף. יכול להיות שזה פשוט משהו שאני מרגישה שאני דשה בו כל כך הרבה עם עצמי שאין לי רצון לפתוח עוד. יכול להיות שיש לי מסקנה ברורה לגבי מה אני רוצה לעשות ולא בא לי ממש לפרוס את כל הסיפור שגרם למסקנה הזו. אז אתמול גם היה לי "ריב" כזה. זה בעצם התחיל כשיחה על נושא שלא היה לי כל כך בא לדבר עליו. וזה דווקא בגלל ששעה וחצי קודם טחנתי את הצורה של הנושא עם עצמי. הגעתי למסקנות מבאסות. לצערי אין לי כל כך לאן ללכת - ימינה או שמאלה - בסופו של יום הכל נראה אותו הדבר. ואז דיברנו. לא יודעת איך הגענו לזה. אני חושבת שהגענו לזה דרך משהו שהיה קשור אליה ולא אלי. והיא סה"כ רצתה לעזור. בדרך שלה. אז היא ניסתה לייעץ, להגיד לי איך להתארגן על עצמי וכו'. אבל דוגרי, דשתי ודשתי ודשת</div>Wed, 23 Jul 2008 10:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (~~Jessica~~)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=569460&blogcode=9627221http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=569460&blog=9627221