http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=567765בלוג זה הוא אוסף של שטויות, מעשה ידה של מאי אחת, קטנה ממש. heCopyright 2026 מאי הממש קטנה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=567765http://forumsgallery.tapuz.co.il/ForumsGallery/galleryimages/small/1362_1009200574960.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=567765&blogcode=12708601<div align="right" dir="rtl"><p>בהמשך ישיר לפוסט הקודם, לפעמים כשחושבים יותר מידי הורסים את הכל. אני, אני בדיוק הטיפוס שמנתח כל צעד, 'מה הוא אמר?' 'למה הוא השתמש דווקא במילה הזאת?''למה דווקא השיר הזה?' וזה יכול להיות יותר מידי. לחשוב יותר מידי, לתכנן יותר מדי, להעביר את המילים בראש לפני שהן עוברות על הלשון.</p> <p>וואלה, נשבר לי. אין יותר לחשוב, רק לזרום. היא יודעת והוא יודע וכולם יודעים, על הז*ן שלי! ולא אכפת לי יותר, וכלום לא חשוב מספיק כדי שאני אעצור, אמתן את עצמי, ארגע ואהיה מישהי קרה ומחושבת. בדיוק מי שאני לא רוצה להיות, ורד מהפוסט הקודם. </p> <p>&nbsp;</p> <p>ברור לי שאין מה להשוות, אני לא ורד (שם בדוי) ואני לעולם לא אהיה. היא גם לא בחורה כזאת שאכפת לה בכלל ממה חושבים. זאת אומרת שאכפת לה, רק שהיא מתעקשת להסוות את זה כאילו לא.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בואו נזרוק הכל. נתעצבן פעם אחת ונבטל את הכל. נפסיק לאכול חרא מאנשים שכבר שנים מאכילים אותנו ונחפש חדשים, כדי לאכול מהם בדיוק את אותו החרא. תמימות זו לא מילה זה סטטאוס קוו. (מה? איך יכול להיות סטטאוס שהוא קו? כאילו בפייסבוק החדש?!?!?!). </p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני לא יכולה לשמוע יותר. נמאס לי לראות חברות מתפרקות כי הקאסם תפס אותם באמצע החיים, באמצע המחלה, באמצע רגש מאושר. אני לא רוצה לשמוע את אהובתי, חברת ילדות שכבר הופיעה כאן מספר פעמים מספרת לי שהיא רעדה חצי שעה רק כי האזעקה תפסה אותה מחוץ לבית. או לשמוע חברה אחרת, חדשה אך חשובה גם היא מספרת שעוד קאסם אחד והיא תתפרק לגמרי.</p> <p>הגוף כושל, כאילו יודע שהנפש מתמוטטת. די! החיים האלה במתח, בהמתנה לגרוע מכל, הם לא הגיוניים. אי אפשר ואסור לחיות ככה. על כמה שנים אנחנו מדברים פה? כבר יש לנו עשר? עשר שנים בהן צריך לחשוב פעמיים אם רוצים לנסוע לקנות מצרכים לשבת. צריך לשקול מתי יותר בטוח לנסוע לבקר חברים, כי הבית שלהם קרוב יותר לרצועה משלך. עשר שנים שבהן רוב הזמן, אם להיות כנה, אני מרגישה שמשתינים עלינו. כבר מעבר להתעלם ומעבר להכחיש, כולם יודעים ובוחרים לא לנקוט בצעדים משמעותיים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>האמת שבעופרת יצוקה, נקרעתי בין הדעות השמלאניות החזקות שלי והתחושה הרעה שיש לכל אדם כשהוא יודע שילדים ואזרחים מופגזים בלי הכרה, לתחושה הזו שמישהו דואג לי. לתחושה הזו שלכל ישראלי יש כשהוא רואה את צה"ל בפעולה, את הכוח והעוצמה שיש לצבא הזה שהוא הצבא שלנו, של אחי ואחותי, הבן דוד או האחיין, אבא ודוד. איזה הקלה זה לשמוע את הבומים ולדעת שהפעם הם לא פגעו בשדרות, בקיבוצים או באשקלון. אלה הבומים שלנו! איזו אשמה אני מרגישה כשאני שמחה לשמוע שהקאסם ששוגר נחת ברצועה עצמה או שצה"ל הפציץ בית.</p> <p>&nbsp;</p> <p>כולם בורחים עכשיו. מנצלים את סוף החופש כדי לנסוע לצפון, למרכז, לאן שרק אפשר. כרגע אני בבית אבל כבר בצהריים אני חוזרת לצפון.</p> <p>בשאלון השבועי יש שאלה (<span class="regular">. נשכבתן על הכביש באמצע הרחוב?) שאולי נשמעת טיפשית, אבל באזור שלי היא לגיטימית לגמרי.</span></p> <p> <hr /> <br /></p> <p>גם כאשר אומרים שיש רגיעה, הכוונה שנופלים פחות קאסמים. זה לא אומר שיש שקט או חס וחלילה שלווה. </p> <p>&nbsp;</p> <p><span class="regular"><br /></span></p></div>Fri, 26 Aug 2011 11:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאי הממש קטנה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=567765&blogcode=12708601http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=567765&blog=12708601http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=567765&blogcode=12661582<div align="right" dir="rtl"><p>לא יודעת, לפעמים דברים שאת בונה בראש שלך הם באמת רק זה. רק בראש שלך.</p> <p>הייתי בטוחה שזה נכון, אבל כנראה שראיתי דברים שלא קיימים. אני אתנחם בזה שלרוב אני כן צודקת ולרוב אני רואה את הדברים כמו שהם.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p><em>ורד ושאר פרחים\מאי הממש קטנה<br /></em></p> <p>אם רק היית, מישהי אחרת</p> <p>אם רק חייכת, פשוט זוהרת</p> <p>לו יכולת לראות מעבר, עוד צעד לפנים<br /></p> <p>רק לאחות את השבר, העבר הלא מרשים<br /></p> <p>&nbsp;</p> <p>אולי את יכולה, אולי לא רוצה</p> <p>אולי את נהנית, נהנית מאכזבה (?)</p> <p>אם רק תהיי זו שכולם מחפשים</p> <p>הוא לא ילך, הם מאוד מרוצים</p> <p>&nbsp;</p> <p>אל תשכחי מה באמת היה</p> <p>האלכוהול מתעתע, לא הייתה פשרה</p> <p>התירוצים האלו כבר לא עובדים, את לא קונה<br /></p> <p>מישהי אחרת, חייכנית מאושרת, הייתה מאמינה<br /></p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>לרוב אני סובלת בקיץ, כי חום ואני לא מסתדרים, אבל טוב לי. היום היה ממש נעים. שיחת טלפון עם מטרה אחת ברורה, את חייבת להיות כזו צפויה?</p> <p>&nbsp;</p> <p>אולי אני רק מה שאני בונה לעצמי בראש, אולי אין פה כלום.<br /></p></div>Wed, 03 Aug 2011 20:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאי הממש קטנה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=567765&blogcode=12661582http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=567765&blog=12661582http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=567765&blogcode=12598309<div align="right" dir="rtl"><p>ההבדל האמיתי בין עכשיו לאז, שאז עוד חייתי באשליה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>מאוד שמחתי שהיו לי הרבה חברים, שכולם רצו להיות לידי ושהייתי היצור המאושר והאופטימי שעדיין מתחבא בתוך תוכי. חשבתי שככה זה צריך להיות, ערימת חברים כדי לא להיות לבד, כדי לא לשבת בבית ביום שישי. ואולי בשביל חלק מהאנשים ככה החיים מתנהלים ואולי זה חיובי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>עכשיו כל החברים האלה עדיין איתי בקשר, אבל הם לא יותר מידידיי 'שלום-שלום' שכאלה שאין לי בעיה לדבר אתים על ביה"ס או מוסיקה. אבל רק אני יודעת שהם לא נחשבים לחברים, שכאשר משהו רע יקרה לא להם אני אתקשר. אני אתקשר אלייך, כמו שאתה מתקשר אליי. ואני הכי שמחה בעולם שאנחנו חברים, ושזה אפלטוני לחלוטין ושאני יודעת שאתה לא מצפה שהקשר הזה יהיה רומנטי בשום שלב ושאתה אחי הקטן ואני אחותך. כל הידידים האלה לא יקבלו ממני את הטלפון בשתיים כשהכל מקולקל וחרא והם לא ישבו איתי על סיגריה (למרות שאתה בכלל לא מעשן) וידברו איתי על הכל.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אז אני לא צריכה את הפמליה הישנה וגם לא אתכן, שעם כל פוזת שלישיית החברות הכי טובות שלנו לא יכלנו לדבר על הדברים הכי בסייסים שצריכים להיות בין חברות. זוכרות את הפעם ההיא שניסיתי לדבר איתכן? ואיכשהו לא הבנתן אותי ורק ניסתן לעודד אותי, כאילו עוד שנייה אני חותכת לכם ורידים, שם על הדשא. רק רציתי לשמוע את דעתכן, נלחצתן, ממש נלחצתן.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בנות תמיד נלחצות, גם את נלחצת. "וואו מאי את ממש טובה בזה", מה חשבת? אבל עלייך אין לי שום דבר רע כי את מתמודדת בטוב עם כל דבר שאני מפילה עלייך, לפעמים בטעות. "את כבר לא יכולה לשקר לי מאי".</p> <p>&nbsp;</p> <p>ואתה. פעם לדבר איתך היה שעמום, מטלה שכזאת בחוסר חשק. לא הבנת אותי ואני לא אותך, שתי נקודות מבט בלי קשר ועכשיו הכל טוב ויפה ומסתבר שרק היינו צריכים עוד זמן אחד עם השנייה. לסנכרן את המחשבות שלנו. אני מאוד אוהבת אותך, ואולי אתה האדם שהכי קשה לי להגיד לו את זה אולי בגלל שאתה כל כך מרוחק ואולי בגלל כל השנים שעברו עלינו יחד. אבל רק שתדע, או לפחות שאני אדע ואזכור שאתה חשוב לי מאוד גם כשאנחנו לא משדרים על אותו גל.<br /></p> <p>&nbsp;</p> <p>ואתם, אני מתייחסת לשניכם ביחד כי יש ביניכם דמיון מאוד גדול. אני כאן בשבילכם ומדי פעם אתם יושבים על "כורסת הפסיכולוגית" שלי ומדברים על הכל. "יש לי משהו שאני רוצה לספר לך, זה די חדש, אני קצת מתביישת" "ממני את מביישת?!" אני שמחה שסיפרת לי. אני שמחה שזה קרה. אני שמחה בשבילך, נטו, בלי קנאה. ואותך אני אוהבת מאוד ותמיד אוהב, גם אם אנחנו מדברים פחות או המון. אני מאחלת לך את כל הטוב, זו לא אשמתך שהתאהבת בפוסטמה (אם באמת היית קורא פה, היית ממש מתעצבן עכשיו).</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>ואני לא צריכה את כולכם, את כל החבורה, אני צריכה את האנשים שלי שאני אוהבת ואת השיחה פעם ב..., אם בטלפון ואם פנים אל פנים על תקן הפסיכולוגית. רק לדעת שיש לפחות מישהו אחד לבכות לו בטלפון.</p> <p>&nbsp;</p> <p>ובלי קשר לחלוטין, הקו בין מציאות לחלום מטשטש לי שוב. אני לא מצליחה להחליט מה באמת קרה ומה חלמתי, מה נכון ומה דמיון. זה מפחיד אותי, שוב להניח שמשהו הוא עובדה מוגמרת ולבסוף הוא רק חלום שחזר כל כך הרבה שהפך למציאות בתוך הראש המעוות שלי. לא רוצה, לא רוצה. ילדותי ומפגר אבל אני לא רוצה. </p> <p>לא עוד סבב בדיקות, לא עוד ריח של בתי חולים, עוד ירוק. לא רוצה! </p> <p>&nbsp;</p> <p>אנדקוטה קצרה: אחותי השאילה את הספר 'שומרת אחותי' מחברה והביאה הביתה. לא חשבתי שאני אתחבר לספר כי הוא היה נורא פופולרי וחשבתי שהוא בטח קלישאתי נורא ולא באמת אומר כלום. בכל זאת קראתי, ועם כל עמוד הזלתי דמעה. בכיתי כל כך הרבה שלא רציתי להחזיר את הספר לאחותי שלא תראה כתמי מים. ממש בא לי לקרוא את זה עכשיו, ברגע זה.</p> <p> <hr /> יכול להיות שלפסוט הזה אין באמת רעיון כללי, אלא רק יומן מקוון שבו לשום פסקה אין קשר לשנייה.<br /></p></div>Sun, 03 Jul 2011 19:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאי הממש קטנה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=567765&blogcode=12598309http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=567765&blog=12598309http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=567765&blogcode=12569909<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">אם התקדמות היא לאכול גלידה, עשיתי צעד או יותר.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">אם אהבה היא לחייך כשאת מסתכלת במראה, הבעיה החדשה שלי היא נרקסיזם.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">אם אומץ הוא להסתכל על האסלה ולראות בה רק בית שימוש, אני גיבורה יותר מהמלך ארתור.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">אם כוח הוא להסתכל על סכין כעל כלי מטבח, אני יכולה להפיל הרים.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">אם כל אלה פירושם החלמה, למה אני לא מרגישה טוב יותר? כי הכל בולשיט. אני יודעת שהכל אמור להיות טוב יותר, לאכול לעשות ספורט ברמה הבריאה וללבוש את הגופייה שעושה לי בטן של פיל אבל המחשבות הן אותן מחשבות. מה זה משנה שאני אוכלת אם המחשבות על כמה זה לא נכון וכמה שזה לא בסדר עדיין שם.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">הכל חרטא, זו לא החלמה וכל מה שאני עושה זה רק הצגה. עוד דקה אני אפול להרגלים הישנים והכל יחזור להתחלה. אפילו להפסיק לעשן לא הצלחתי, לא שניסיתי יותר מידי. זה אולי "מנהג מגונה" אבל ממש לא בא לי להשתחרר ממנו. אני חוששת שהכלב שלי מעשן פסיבי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">אולי הפתרון האמיתי הוא להכחיש את הכל. לכולם יש בעיות, רק שכולם מסתירים אותם טוב ממני.<br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">כמוה\מאי הממש קטנה.<br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">כמו ש...</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">אולי בעצם לא</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">כמו ההיא</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">אין מה להשוות</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">אפילו ככה</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">אפילו לא</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">שליליות רווחת</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">אלפי מראות</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">אם כזה</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">וגם אם לא</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">אם כזו</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">מה יש לראות?</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">אני רק אני</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">ואולי גם לא</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">ואולי כמוה</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">שקרים עטופים כמתנות.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;"> </span></span></p> <hr /> <br /> <p>&nbsp;</p> <p>אגב, גם אחרי שראיתי את האופרה עצמה ונוכחתי עד כמה הביצוע המקורי מדהים, אני אוהבת את זה יותר.<br /></p> <p><a class="blog" href="http://www.youtube.com/watch?v=MIDOEsQL7lA" target="_blank">Summer Time - Ella Fitzgerald &amp; Louis Armstrong</a></p> <h1 id="watch-headline-title"><br /></h1></div>Mon, 20 Jun 2011 14:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאי הממש קטנה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=567765&blogcode=12569909http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=567765&blog=12569909http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=567765&blogcode=12445635<div align="right" dir="rtl"><p>סורגים מעץ\ מאי הממש קטנה.<br /></p> <p>&nbsp;</p> <p>מתחת לאצבעות, בזרם אין סופי</p> <p>סימנים ואותות, שברורים רק לי</p> <p>ואני רואה אותם, מרחפים באוויר</p> <p>ואני חשה בם, הקצב מהיר</p> <p>ובלי הפוגה, ובלי הפסקה</p> <p>אין לי ברירה, אני כלואה</p> <p>וגם אם הייתה, אפשרות</p> <p>לנטישה, לבריחה, זו טעות</p> <p>&nbsp;</p> <p>הנאים החדרים בעינייך?</p> <p>נאים לי חדרי כלאי,</p> <p>הנאים השכנים בעינייך?</p> <p>נאים לי שותפיי שלי</p> <p>נאה לי, להישאר בפנים</p> <p>השבי, מזמין פנים</p> <p>ואני כאן כבר שנתיים, אולי יותר</p> <p>אולי פחות, מי סופר</p> <p>&nbsp;</p> <p>מתחת לאצבעות, בזרם אין סופי</p> <p>מיטב המנגינות, מושמעות רק לי.</p> <p> <hr /> </p> <p>לפעמים אני חושבת, שאם אנשים יהיו ישרים במאה אחוז, אם לא יהיו שקרים או סודות וכולם יהיו כנים, לא נוכל לסבול את זה. אני חושבת שהאמת,&nbsp; היא לא משהו שקל לנו לעכל וזה מתחיל בדברים הכי קטנים של 'אני סיימתי את כל החלב, תשתי תה' וממשיך בדברים היותר כבדים של 'איך אני אגיד את זה? תאריך תפוגה'.</p> <p>אנחנו רודפים אחרי האמת, חוקרים ובודקים, שואלים ומנסים אבל אנחנו לא באמת רוצים לדעת. כל המאמץ שאנחנו מוציאים, שואלים שוב ושוב, הכל לשווא. אנחנו לא באמת רוצים לדעת את האמת, אנחנו מעדיפים להישאר תלויים באוויר. אנחנו מעדיפים סימני שאלה, מעדיפים מיסתורין על פני אמת, קשה ומרה. במיוחד כזאת שלא ניתן לשנות.</p> <p>"אולי עד גיל 40" "את יודעת שלא תוכלי להתחתן?" "מה זאת אומרת?" "נו מאי, אם את תתחתני ויהיו לך ילדים, מה הם יעשו כשתמותי?".</p> <p>&nbsp;</p> <p>החיים יפים, קשים, אבל יפים.חג שמח.<br /></p> <p>מאי הממש קטנה.<br /></p></div>Fri, 22 Apr 2011 17:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאי הממש קטנה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=567765&blogcode=12445635http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=567765&blog=12445635http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=567765&blogcode=12395088<div align="right" dir="rtl"><p>הבעיה הכי גדולה שלי, לפחות זה מה שאני חושבת, זה כשמשהו נכנס לי לחיים הוא נתקע שם.</p> <p>&nbsp;</p> <p>כשמשהו נכנס לי לחיים, הוא נכנס לי מתחת לעור, זורם בין הוורידים, מתחפר בעצמות ולא זז. הוא הופך להיות כל דבר בשבילי, אני עוצמת עיניים ואני רואה אותו, אני קוראת ספר אבל הראש שלי עסוק בלקרוא אותו ושום דבר לא חשוב בחיים אם הוא לא הוא.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בדרך כלל, משהו זה משהו אבל לפעמים, משהו זה מישהו. </p> <p>&nbsp;</p> <p>לשבת בשיעור וכשאף אחד לא מסתכל לכתוב את השם שלו. וכשאף אחד לא מסתכל, להוסיף לב מסביב. ולקמט ולהתעצבן על עצמי שאני קלישאה ושאני ילדה קטנה ושיש לי מזל שאף אחד לא מסתכל, כמעט אף פעם.</p> <p>&nbsp;</p> <p>קשה לי להוציא אותו מהראש. קשה לי לא לקוות שכל אסאמאס, כל צלצול, כל דבר קטן בפייסבוק זה הוא. קשה לי לשמוע דפיקה בדלת ולא לחשוב שאולי, במקרה, הוא גרר את עצמו לחור הקטן בו אני גרה. כל שיר הוא עליי, או עליו או עלינו.</p> <p>&nbsp;</p> <p>הרבה דברים איבדתי בזמן האחרון, לא באשמתך כמובן, יותר באשמתי. איבדתי את הפחד ממוות והתחלתי לקבל את זה שלא נשאר לי הרבה זמן ולא משנה כמה הרפואה תתפתח רוב הסיכויים שאני לא אחזיק מעמד יותר מארבעים-ארבעים וחמש שנה כאן. כבר ממש לא אכפת לי שאני לא אזכה לראות את הנכדים שלי או אפילו את הילדים שלי גדלים ומתבגרים. בזמן האחרון אני מטפטפת לאנשים מסביבי (כי אף אחד לא יודע, כמו תמיד) שאני לא אשאר כאן הרבה זמן, שאולי לא יהיו לי ילדים, שאולי לא יגייסו אותי. פרטים קטנים כדי שאנשים לא יהיו מופתעים לגמרי כשאני אחליט לספר להם.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני מאבדת את הסבלנות שלי. לא יודעת מאיפה זה בא, דווקא הייתי שמחה לדעת. (האמת היא, שלאט לאט גם את הסובלנות שלי).</p> <p>&nbsp;</p> <p>נראה כאילו כל הימים עוברים וכלום לא זז. כל העולם סביבי משדר על גל אחד (של בגרויות ולימודים וכסף ועבודה ומה אני אעשה בצבא ומה אני עושה כרגע בצבא וחברים ומסיבות וסדרות טלוייזיה) ורק אני על גל אחר (של צבעים וקולות וגיטרה ובוקר של קפה וסיגריות ופרטים קטנים ובתי חולים וציפורניים וידיים קרות). אם כל העולם בצבעים לבנים, אז אני אולי לא שחור אבל אני גם לא בגווני אפור. אני ורוד דהוי.<br /></p> <p>כבר לא אכפת לי מדברים שאמורים להיות חשובים לי, או מאנשים שאמורים להיות חשובים לי ואפילו אתה, אתה מהפסקות הראשונות פה למעלה, כבר לא כל כך חשוב. כן, אתה עדיין בראש שלי, מסרב לצאת, אבל אתה גם ברקע. אתה גם רק צבע או רק תמונה או רק זיכרון של פעם. פתאום אתה גם לא לבד, דבר שחשבתי שלעולם לא יקרה. נכון, אף אחד לא הצליח "להדיח" אותך מתפקידך, ואף אחד לא תופס כל כך הרבה מקום בראש שלי כמוך, אבל יש כאלו שמנסים ומתיימרים להיות מושלמים כמוך.<br /></p> <p>&nbsp;</p> <p>אז אני תופסת מרחק, כמו תמיד, ורק מוסיקה עכשיו ואפילו שהכל טוב ויפה אני צריכה את הלבד שלי ואת החמש דקות בלי שום רעש חוץ מהסולן של The Smiths באוזן והגיטרה\פסנתר מתחת לאצבעות שלי מפיק צלילים יפים. ואני צריכה עשר דקות לתפוס את עצמי בידיים כי לרוץ בספורט בלי לאכול הולך ונהיה קשה יותר וסחרחורות והתעלפויות ו"**** את ממש לבנה, הכל בסדר?". </p> <p>&nbsp;</p> <p>מה שעצוב שמח ומה ששמח עצוב. יותר ויותר אנשים סביבי מתחילים לתפוס איזה מין יצור מוזר אני.הגיע הזמן. אני יודעת שכולם חושבים על עצמם שהם מוזרים, אבל אני פשוט יודעת שאני מוזרה. זה מתחבר שוב לזה שכל העולם על גל אחד ואני על אחר. זה מתחבר לדרך שבה אני חושבת, ואיך אף אחד אחר לא מבין אותה (חוץ ממך, שלפעמים אתה קצת מבין ואני כל כך אוהבת את זה בך). היום קרו לי שני דברים, לא גדולים. אחד, על פניו הוא דבר שלילי&nbsp; והשני כביכול חיובי. ובכל זאת מהראשון צחקתי וחייכתי ומהשני התעצבתי והתעצבנתי ורק חשבתי למה הכל חייב להיות כמו שהוא.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>אם הייתי קצת יותר נורמלית, אפילו לא היה אכפת לי שאני לא כל כך נורמלית. אבל מה זה נורמה? דבר שמשתנה. יכול להיות שפשוט נולדתי לתקופה הלא נכונה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>יותר ויותר מחשבות על מוות, אנשים מסביב מתחילים לשים לב. "את יודעת שאת מדברת הרבה על לחתוך ורידים, להתאבד?" כן, אבל את מכירה אותי, זה הכל פוזות" "לא, לא נראה לי שזה פוזות... דברי איתי בהזדמנות". העניין הבאמת מצחיק בדו שיח הזה, שלבחורה השניה קוראים מאי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>כל כמה זמן, אני קונה קופסא חדשה ומחליטה על 'שבוע בלי'. לא עישנתי מאז יום שלישי (היום יום ראשון) ואף פעם לא היה לי 'שבוע בלי' כל כך קשה. מזל שאני מכריחה את עצמי להפסיק מידי פעם, רק כדי לראות כמה אני מסוגלת להיות תלויה בסיגריות. אבל אין עוד הרבה, יום שלישי, אחרי ספורט. אני חושבת שהנטיה שלי להתמכרות מתבטאת בכל תחום בחיי. <br /></p> <p>&nbsp;</p> <p>ואני מצטערת שהבלוג נראה כמו שהוא, אבל ככה גם אני בזמן האחרון אז הוא רק משקף אותי. אין שום פואנטה או משמעות, כל זה לא הולך לשום מקום. אני בספק אם הקטע הזה יפורסם, אבל גם אם כן אף אחד לא יבין כלום חוץ ממני, אז למה? אולי כדי שאני לא אאבד אותו. בכל זאת, כל הבלוג הזה, היומן הווירטואלי שלי אוצר זיכרונות שאני לא רוצה לשכוח.<br /></p></div>Sun, 27 Mar 2011 21:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאי הממש קטנה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=567765&blogcode=12395088http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=567765&blog=12395088http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=567765&blogcode=12291538<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">בזמן האחרון נושא האמונה מציק לי מאוד. בדרך כלל, אתאסטים ושאר לא מאמינים מציגים את האמונה כדבר גדול ממך שיש לו את כל התשובות גם לשאלות הכי גדולות. אני עצמי חושבת שהסיבה שכל כך הרבה אנשים נמשכים לדת היא בגלל הפשטות שבה. לעולם לא צריך לחשוב על דברים עד הסוף, להטיל ספק, לפתח דעה. יש חוקים, יש נורמות, הדת תגיד לי מה רע ומה טוב. אין צורך לחשוב לבד, יש כבר מי שעשה זאת בשבילי. אני לא מזלזלת במאמינים, או באמונה. אני כן חושבת שהבחירה שלי, להיות אתאיסטית, להתנתק מכל חלק דתי בחיי, להיות שנה שלמה ברוגז עם המסורת היהודית שגרמה לי להתבלבל בזהות היהודית שלי וגרמה לי להאמין שאני צריכה להיות דתית כדי להיות באמת יהודייה (אפילו אכלתי בכיפור השנה!), הבחירה הזאת דרשה ממני לחשוב מעבר. הבחירה הזאת דרשה ממני לעצור, להסתכל מסביבי ולתהות האם אני באמת חושבת שזה נכון? האם המציאות שמסביבי היא באמת המציאות שאני רוצה מסביבי? אני חושבת שהרבה אנשים מקבלים את המציאות שמונחת לפניהם בלי לחשוב עליה. אנשים חושבים שמה שכתוב בספר עתיק יכול להגיד להם איך לפעול בחייהם, מה נכון ומה לא נכון. ברגע שאתה מקבל על עצמך את הדת (אני לא יודעת אם נכון להגיד מקבל על עצמך, כי זו יכולה להיות גם מציאות שנולדים לתוכה), אתה בדרך כלל גם מקבל על עצמך תפיסות מסוימות, רעיונות מסוימים. אני לא מדברת רק על פוליטיקה, גם מעבר לזה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">זה קל, זה נוח, לא לחשוב, פשוט לקבל את מה שאומרים לך. זה ככה כי ככה.<br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;"><br /></span></span></p> <div style="text-align: left;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;"><span style="visibility: visible;">When I find myself in times of trouble, mother Mary comes to me</span></span></span></div> <div style="text-align: left;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;"><br /></span></span></div> <div style="text-align: right;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;"><span style="visibility: visible;">כן, במשך הרבה זמן חשבתי שזאת הסיבה שאנשים נמשכים לדת, אבל האמת היא שזה לא הכל. יש משהו נורא מנחם באמונה. יש משהו נורא מנחם בידיעה שלכל זה יש מטרה. האמונה נותנת סיבה לקום בבוקר, סיבה להמשיך לחיות, תכלית.&nbsp;</span></span></span></div> <div style="text-align: right;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;"><span style="visibility: visible;">חוץ מזה, כאדם דתי אתה אף פעם לא לבד. תמיד יש לך את ה"בחור הגדול למעלה", את האל, את ישו, את מוחמד. אתה אף פעם לא לבד, ויותר מזה, אתה אף פעם לא בודד. כמאמין, אתה תמיד שייך לקהילה גדולה ממך ומסביביך תמיד יהיו עוד אנשים שיש ביניכם קשר שאין כמותו בשום מקום אחר. בקטע הזה, אני לגמרי מבינה איך פרצו כל המלחמות סביב דת. אני ממש מבינה את הרבנים שאומרים שהדת מעל המדינה והתורה מעל החוק. יש משהו מאוד חזק בכוח הגדול הזה של אנשים שכולם מאוחדים סביב משהו מאוד בסיסי.&nbsp;</span></span></span></div> <div style="text-align: right;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;"><br /></span></span></div> <div style="text-align: right;"> <div style="text-align: left;"> <pre><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">Speaking words of wisdom; let it be<br /><br /></span></span></pre> <div style="text-align: right;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">אחרי שיחה קצרה עם ***, חסוי, בחור רציני וחכם הבנתי כמה דברים בנוגע לתנועה. לאלו מכם שלא מכירים אותי אישית (רובכם תודה לאל), אני מדריכה בתנועת הנוער, הנוער העובד והלומד.*** דיבר איתי על הליכה אחרי המון, על שטיפות מוח, על השואה ואני יכולתי לחשוב רק על התנועה. אני באמת מאמינה בכל הערכים שדוחפים לי בתנועה? אני באמת מסכימה עם כל הרעיונות שלה? פוליטית, אנחנו באותו ראש?</span></span></div> <div style="text-align: right;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">האם כל מה שאני מאמינה בו כרגע, הוא שטפית מוח אחת גדולה של התנועה? אין לי דעה? זה מאוד מפחיד לחשוב על זה. </span></span></div> </div> <div style="text-align: right;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;"><br /></span></span></div> <div style="text-align: left;"> <pre><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">And in my hour of darkness, she is standing right in front of me<br /><br /></span></span></pre> <div style="text-align: right;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">אני אוהבת את החברים שלי. אני לא יודעת אם זו הצהרה מטומטמת, כי היא לא נשמעת לי כזו. אני אוהבת להיות להם אוזן קשבת, אני אוהבת שהם מרגישים שהם יכולים לבוא ולדבר איתי על הכל. אני אוהבת להיות בשבילם מען כותל, פסיכולוגית בשקל ועשרים. אני אוהבת להיות הבחורה שרואה איך הבן אדם שהיא אוהבת כל כך, שהיא מכירה כבר לא מעט שנים, משתנה לה מול הפרצוף, לחיוב. אני אוהבת להיות הבחורה ששומעת משפטים כמו "רק איתך אני יכולה לדבר על זה" ו"אם לא היית כאן, למי הייתי מספרת?". מה זה אומר עליי? שצרות של אחרים עוזרות לי עם הצרות שלי? למי אכפת, כל עוד האנשים מסביבי מרגישים כאילו הם יכולים לדבר איתי על דברים ולא לשמור בלב.</span></span></div> <div style="text-align: right;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;"><br /></span></span></div> <div style="text-align: left;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">Speaking words of wisdom; let it be</span></span></div> <div style="text-align: right;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;"><br /></span></span></div> <div style="text-align: right;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">אתמול ידיד שלי שאל אותי אם יש לי הפרעות אכילה.</span></span></div> <div style="text-align: right;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">אכלנו ביחד, בחדר האוכל הקיבוצי ודיברנו על זה שאני לא אוכלת בשר. הייתי באמצע ביס כשהוא שאל אותי פתאום אם יש לי הפרעות אכילה. נחקתי והשתעלתי ולקח לי כמעט דקה להבין שהוא מדבר איתי על בעיות גדילה, על חוסר בויטמינים וכל מה שאני חושבת עליו זה הראש שלי, מעל האסלה הנקייה מקיאה כל מה שהיה בתוכי.</span></span></div> <div style="text-align: right;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">בכלל, בזמן האחרון כל החלומות בהקיץ שלי הם או על מוות, או על בולימיה או על אהבות שנגמרו.</span></span></div> <div style="text-align: right;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;"><br /></span></span></div> <div style="text-align: left;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">Let it be, let it be, let it be, let it be.<br /></span></span></div> <pre><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;"><br /></span></span></pre> <div style="text-align: right;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">מצד שני, מישהי תיארה אותי כבלונדינית.</span></span></div> <div style="text-align: right;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">אז מה אם ידיד אותי שאל אותי אם יש לי הפרעות אכילה, מישהי אחרת תיארה אותי כבלונדינית. בשיא הרצינות, היא סיפרה למישהי אחרת עליי וקראה לי בלונדינית! אלו מכם שמעולם לא ראו אותי, יש לי שיער חום. אמנם בהיר, אבל מאוד רחוק מבלונדינית.</span></span></div> <div style="text-align: right;"> <pre><hr /><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;"><br /></span></span></pre> </div> <div style="text-align: right;"> <pre><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">"מוסיקה היא האהבה היחידה שלעולם לא תאכזב".<br /><br /></span></span><h1 id="watch-headline-title"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;"><a class="blog" href="http://www.youtube.com/watch?v=THhw9jHc5Zs" target="_blank">The Smiths - I Know It's Over</a></span></span></h1><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;">מאי הממש קטנה.<br /></span></span></pre> </div> </div> </div> <div style="text-align: right;"> <span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;"><span style="visibility: visible;">&nbsp; נ.ב</span></span></span></div> <div style="text-align: right;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: arial;"><span style="visibility: visible;">קשה להיות ג'ינג'י בעולם של המאה העשרים ואחת. אני לא מבינה למה אנשים כל כך שונאים אותם, בסך הכל צבע שיער.<br /></span></span></span></div></div>Thu, 27 Jan 2011 22:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאי הממש קטנה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=567765&blogcode=12291538http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=567765&blog=12291538http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=567765&blogcode=12084375<div align="right" dir="rtl">הנה תזכורת קטנה לכל אלה שעדיין עוברים כאן מפה לשם. אני מאי הממש קטנה, זאת אומרת, אני גם **** *** (שם פרטי בעל ארבע אותיות ושם משפחה בעל שלוש). מאז ומתמיד הדחקתי רגשות שלא היו אושר או כעס ונתתי להם להתבטא רק על הדף או מעל פני המקלדת. אפילו נתתי שם לרגשות האלו וליצור שמביא אותם, שמבטא אותם, מאי הקטנה.<br />גם למאי יש טווח רגשות מדהים של אושר וכעס, גם היא מותחת את הצוואר כדי לראות אנשים וגם היא חיה במקום נידח שלא מוכר לאף אחד. אז החלטתי לאמץ את אישיותה, לפחות באופן וירטואלי, ובחודשים האחרונים ראיתי את ההשפעה שלה עליי.<br />בתקופות ששקדתי וכתבתי הרבה (הרוב בטיוטות), הרגשתי רע. ממש רע. עם עצמי, עם הסביבה שלי עם ההחלטות שלי. כשהתנתקתי מהבלוג (לא בהכרח מישרא) גיליתי שבמקום לכתוב דברים התחלתי להגיד אותם לאנשים, בפנים. מי היה מאמין שזה כל כך קל ללכת לבן אדם ולהגיד לו מה אני חושבת? בטח שלא אני. שנים התחבאתי מאחורי דברים, התחמקתי מלענות תשובות ישירות. עכשיו אני מרגישה שהגעתי לכמה מההחלטות החשובות ביותר בחיי, מהסוג שמשפיע לטווח הארוך.<br /><br />החלטתי שלמרות שכבר שנים אני צוחקת על הציבור הזה, ששנים אני חושבת שזה לא טבעי, אף על פי שכבר כמה זמן שאני לא חושבת שאצליח החלטתי להפסיק לאכול בשר. זה לא כזה דרמטי כמו שאני נותנת לזה להשמע (להקרא?), זו סתם החלטה קטנה בשבילי שאני מקווה לחזיק בה מעמד. כמובן מצאתי לי חברה לא תומכת במיוחד בה הקפתי את עצמי. אבל זה בסדר, יום יבוא ויהיה לי אומץ לספר לכל האנשים מסביבי. ובנימה זאת, בא לי המבורגר! <br />סתם, אני חדשה בעניין הזה של 'כשמצב תעשיית הבשר כמו שהוא, אני לא אהיה מסוגלת לאכול בשר עד ליום האחרון שלי' ושאר שטויות צדקניות שנשמעות ממש בסדר רק כשהן נאמרות בלב. יום יבוא ואני אוכל לענות בפה גדול לשאלות כמו "למה הפסקת לאכול בשר?" "למה את עדיין לא חושבת שטבעונים הם פסיכים לגמרי (או יותר נכון לשאול, כמה זמן יקח לפני שתהפכי לטבעונית)?" ושאר שאלות הרות גורל.<br />כמו כן, החשיבה הפוליטית שלי התעצבה. דעתי על נושאים יומיומיים כמו גירוש ילדי העובדים הזרים ומצב כוח העבודה שכן שוהה באופן חוקי בארץ הפכה למשהו שאני באמת מאמינה בו.<br /><br />הנושא החשוב מכולם, כרגיל, הוא המוסיקה. אחרי שנכחתי בכמה אירועים מוסיקליים (לא בהכרח הופעות של מיטב הזמר) הבנתי שמוסיקה לעולם תהיה חלק בלתי נפרד ממני. זה לא משנה אם אתרחק מהסגנונות שאני שומעת כיום ואצמד למיינסטרים הפשוט לעיכול. זה לא משנה אם אפסיק לנגן ולהתעניין בכלי נגינה שונים. למוסיקה תמיד יהיה מקום אצלי. וכשזה נאמר, מצבי קשה. השיר שמתנגן לי בראש ללא הפסקה כרגע, הוא <a class="blog" href="http://www.youtube.com/watch?v=q28shpqxYyI" target="newWin">מאיה </a>של שלום חנוך. אף על פי זאת, אני לא מצליחה למצוא שום מאיה שתתאים לתיאור הנהדר של שלום. כזכור, הוא שר את השיר לבת שלו, אך תמיד האמנתי שאמצא מאיה מספיק טובה בשביל השיר. כמעט ומצאתי, לפני חודש, אך התאכזבתי (בלי להעליב (למרות שהיא לא קוראת פה או יודעת שאפילו נלקחה בחשבון) היא די פוסטמה).<br />כבר מצאתי <a class="blog" href="http://www.youtube.com/watch?v=OxIoDsAO_Jw" target="newWin">איתי</a>, לשירו הנהדר של יוני בלוך. מצאתי <a class="blog" href="http://www.youtube.com/watch?v=cT1iKXyZJw4" target="newWin">בנימין </a>שיתאים לפרופיל הילד רע. אפילו <a class="blog" href="http://www.youtube.com/watch?v=MILG-QAeri4" target="newWin">אורי </a>שיתאים לתיאורה של רחל מצאתי, וזה היה לא קל. בשביל אישה עקרה, יש לה לא מעט דרישות. אולי בגלל שמאיה היא בחורה? אולי בגלל שתמיד האמנתי ש<a class="blog" href="http://www.youtube.com/watch?v=NWY9GV6IOhY" target="newWin">השיר</a> של כנסיית השכל הוא המשך ישיר של שלום חנוך. המאיות השונות האלו מתנגשות ויוצרות דמות שאי אפשר לדמות לה אף אחת.<br /><br />אתם בטח תוהים איך ל'מאיה יש אקדח' הוא המשך ישיר של 'מאיה', השיר המתוק ששלום חנוך שר לבת הקטנה שלו. טוב, די ברור לי שלחיות בצל אגדה כמו שלום חנוך יכול לשגע כל בן אדם שפוי. מ.ש.ל, דמות טהורה ויפה כמו 'מאיה', הופכת לדמות מסובכת ומתוסבכת כמו שכתב כל כך טוב רן אלמליח.<br /><br /> <hr style="width: 100%; height: 2px;" /> <br />לאלה מכם שלא אכפת להם, ולאלה מכם שכן, הבלוג הזה נפרד מכם לשלום. הסיבה היא שאני מוכרחה להיפרד ממאי לשלום, להתחיל לבטא את עצמי, ולהפסיק להתחבא מאחורי מילים כתובות של דמות בדיונית.<br /><br /><span style="font-style: italic; text-decoration: underline;">אני לא מאי, יש לי שם. </span><br />מאי זה שם נפוץ ומוכר, <br />יש לי שם טיפה יותר מוזר <br />אולי הוא טיפה תנכ"י,<br />אולי עתיק כמותי<br />אולי קשה אותו להגות,<br />אולי יש בו יותר מדי אותיות<br />אך זה השם אתו אשאר,<br />עד שלפי החוק אתבגר<br />אז אוכל לשנות אותו כרצוני,<br />כי זה תמיד היה, ותמיד יהיה, השם שלי.<br /><br />But don't cry for me, ישראבלוג. אני עדיין אותה בחורה. אני עדיין מאמינה שמי שאומר שהריון זה דבר טבעי לחלוטין משקר לנו ולו (או לפחות כך אני מאמינה מאז שראיתי את אותה בחורה צעירה בבריכה בחודש שמיני (לפחות) בבקיני). אני עדיין הבחורה שחושבת שאחד הסממנים הראשונים להתבגרות הוא ההבנה שאין שום קשר בין נישואין לילודה, וההכרה בכך שגם השוטר שנתן לך דו"ח, גם המורה שהכשיל אותך וגם הטסטר שלא העביר אותך, כולם בני אדם שצריכים בסופו של יום לחזור הביתה ולספר למשפחות שלהם איזה יום נורא עבר עליהם. אני עדיין אוהבת מאוד סוגריים, ומשפטים אורכים מדי (ראה דוגמא למעלה). הבלוג ישאר כמו שהוא, פשוט אף אחד לא יעדכן אותו (אמרנו שהוא ישאר כמו שהוא, לא?).<br /><br />להתראות, <br />מאי הממש קטנה.<br /></div>Tue, 05 Oct 2010 21:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאי הממש קטנה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=567765&blogcode=12084375http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=567765&blog=12084375http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=567765&blogcode=11790134<div align="right" dir="rtl"><font size="2">בזמן האחרון אני מרגיש כל כך זקן, כל כך כבד. בניגוד לטבע הקופצני שלי, אני עייף כל הזמן. וכשאני לא עייף אני אוכל, כי פתאום יש לי כוח לקום מהתחת השמן שלי. בכלל, נראה כי הסיבות לקום הולכות ונגמרות. כבר שנים שאני לא יודע איפה המשפחה שלי, כבר שנים שאין לי כוח להמשיך לחפש אותם. <br>זה לא שכל כך רע לי כאן, אני לא לבד. הבן של השכנים נחמד. קצת צעיר, ואולי לא מבין לגמרי מה הבעיה שלי לקום ולהתחיל לעשות משהו עם עצמי, אבל זה רק כי הוא לא הגיע לגילי. הוא עדיין נמרץ, על כל משמעויות המילה, ולצערי הרב עדיין מאושר."מה הבעיות שלך?" הוא נובח עליי באכזריות, "אתה נראה מצוין". ובתוך תוכי אני כבר צוהל ושמח, מוכן לעשות סיבובים במקום מרוב אושר. ואז הוא מוסיף "לגילך" קטן שזורק אותי חזרה לתהום של חיי.<br>אני זקן, אני עייף, אני משמין ואני חושב שאני מתנמך. זה הגיוני? לקראת המוות אנחנו באמת נהיים נמוכים יותר? ראיתי את זה קורה לאחרים, אבל זה אף פעם לא נשמע לי הגיוני. הבן של השכנים אומר שהאדמה קוראת לי, אותי זה כבר לא מצחיק.<br>אולי זו העונה, הקיץ הרפה הזה שלא נותן לי לנשום. האוויר כל כך כבד ורוח אין בכלל. והחום, לעזאזל עם החום! איך בכלל אפשר לזוז כשהחום הזה שורר בכל מקום? לא פלא שכולם מתנהלים כמו דובי פנדה במדבר סהרה. השכנה ממול נראית כאילו היא לא תשרוד עוד חודש, בטח שלא בקיץ הישראלי. היא בקושי קמה, אפילו אחרי השקיעה. לא ראיתי אותה אוכלת כבר שבועות. אני חושש שכבר אין לה אף אחד שידאג לה, שיאכיל ויאהב אותה.<br>החרקים שמסביבי הם באמת מה שמשגע אותי, אני חושב. עפים במהירות מדהימה, בדרך כלל ישירות לפה. מחפשים נקודות נחיתה בדמות אוזניי או גפיי. טפילים מוצצי דם, מוצצים את שאריות החיים שלי.<br>נדמה שאני מתעורר רק כשהשמש שוקעת, דבר לא טוב בכלל. מבחינת החברה (וגם מבחינה פיזיולוגית) אני אמור להיות ערני כהשמש זורחת, וישנוני כשהיא שוקעת. אא אם כן בא לי לפתח קריירה צדדית כערפד או רוח רפאים. ערפד אמיתי, לא איזה אדוארד שמנצנץ בשמש.<br>לא רק פיזית, משהו בי שבור מבחינה מנטלית. אני מקרין חיוכים לכל עבר, אך כלום בי לא שמח. אני צוחק לשווא מבדיחות שלא מתחילות להצחיק אותי. מסביבי כמען ענן של קהות חושים, כמו ים של שום דבר. אפילו כשפונים אליי כל מה שאני שומע זה רעש סטטי, קולות רע. כלום כבר לא חד וברור. שום דבר אינו טוב או רע. נקודת השיא ביומי הוא סיומו, אך זוהי גם נקודת השפל. כי בסוף כל יום עומד יום חדש, סתמי יותר מקודמו.<br>נראה כי עדיף ללכת לחורשה הסמוכה ופשוט לסיים עם זה. אתמול התחלתי ללכת, אך באמצע התעייפתי ונדרשו לי מספר רגעים ארוכים כדי לאסוף את עצמי ולחזור הביתה. קשה לי לתאר את עצמי הולך את כל הדרך הארוכה למקום מבודד רק די למות בו. אני בקושי מצליח לעלות בעלייה.<br>האמת היא שקשה להיות אני בימי אלו. אך אני ממקשקש בזנבי, מברך את בעליי שלום וממשיך הלאה.<br></font><hr style="width: 100%; height: 2px;"><font size="2">ותודה ליצור-הביצות-הגדול ששימש כהשראה (הכלב שלי). <br>קצת מציק לי שהשאלון השבועי "די, די לבכות!" ממש ליד הנושא החם "היום הבינלאומי להומופוביה". בנוגע להומופוביה (הפוביה הכי דבילית), תמיד כשאני חושבת שאנחנו חברה מתקדמת יותר מקודמינו בעניין הזה אני נוכחת לראות כמה מפגרים אנחנו. אנחנו עדיין חיים במציאות שהומו זה קללה. (במקרה לגמרי אני שומעת עכשיו את הזמר המוכשר רופוס, הומו מוצהר, ששר לי </font><pre><font size="2"><font size="3">Tell me, do you really think you go to hell for having loved?)</font><br>מאי הממש קטנה.<br></font></pre><font style="font-style: italic;" size="2">&nbsp; דברים שצריך לזכור: יותר מידי.</font></div>Mon, 17 May 2010 21:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאי הממש קטנה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=567765&blogcode=11790134http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=567765&blog=11790134http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=567765&blogcode=11734377<div align="right" dir="rtl"><![if !mso]> <font size="2"><xml><w:worddocument><w:compatibility><w:breakwrappedtables><![endif]> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">כאן נח לו פוסט סתמי פלוס מינוס. הפלוס מינוס נדבק לי משיעורי מתמטיקה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">ונוסחת שורשים. מצטערת, אני בכל זאת תלמידה והדברים האלו לא יוצאים לי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">מהראש. בגלל שהפוסט נורא מושקע, קבלו שאלון שבועי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>:<br> <br> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">עד כמה אתם בלוגרים משקיעים</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>?<br style=""> <![if !supportLineBreakNewLine]><br style=""> <![endif]><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 18pt; text-indent: -18pt;"><![if !supportLists]><span style="font-size: 12pt;"><span style="">1.<span style="" times="" new="" roman="" ;=""> </span></span></span><![endif]><span dir="RTL"><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">כמה בלוגים יש לך?</span></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><br> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">אחד. אני לא צריכה יותר מבלוג אחד, כי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">בלוג אישי הוא לא משהו שיעבוד אצלי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span style="font-size: 12pt;" lang="HE"><o:p><br></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 18pt; text-indent: -18pt;"><![if !supportLists]><span style="font-size: 12pt;"><span style="">2. <span style="" times="" new="" roman="" ;=""></span></span></span><![endif]><span dir="RTL"><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">כל כמה זמן את מפרסמת פוסט חדש?</span></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><br> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">פעם פעמיים בחודש. בזמן</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">האחרון זה חצי פעם בחודש, ואני באמת מתנצלת על זה, פשוט שאני מרגישה שהכל</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">עמוס לי. אם קורה מצב נדיר של זמן פנוי הוא מנוצל לצפייה באחד ממיליון</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">הדברים שמעמיסים על היס מקס המשוכלל שלנו. כרגע אני מתקשקשת עם ידידים</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">בפייסבוק ומשלימה פערים ברוק ישראלי תוך כדי חשיבה מסיבית על השיעורים</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">בפונקציות (ראה, פלוס מינוס</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>).<br style=""> <![if !supportLineBreakNewLine]><br style=""> <![endif]><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 18pt; text-indent: -18pt;"><![if !supportLists]><span style="font-size: 12pt;"><span style="">3.<span style="" times="" new="" roman="" ;=""> </span></span></span><![endif]><span dir="RTL"><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">איך מגיעים לך רעיונות לפוסטים חדשים?</span></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><br> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">אהמ... דברים שמפריעים לי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>, </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">דברים שמשמחים אותי, דברים שאני מרגישה צורך לפרוק. ההשראה העיקרית שלי היא</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">כמובן שום דבר והכל, שכמה שזה נשמע פלצני ודבילי זה נכון</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><br></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 18pt; text-indent: -18pt;"><![if !supportLists]><span style="font-size: 12pt;"><span style="">4.<span style="" times="" new="" roman="" ;=""></span></span></span><![endif]><span dir="RTL"><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">מהי ההפסקה הכי גדולה שעשית בין פוסט לפוסט?</span></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>&nbsp; <br> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">אם היה לי יותר אנרגיה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">ופחות דברים על הראש (השיער שלי בכל זאת צומח בחזרה) אולי הייתי בודקת. אני</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">מניחה שחודש, אבל זה לא באמת משנה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>. <br style=""> <![if !supportLineBreakNewLine]><br style=""> <![endif]><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 18pt; text-indent: -18pt;"><![if !supportLists]><span style="font-size: 12pt;"><span style="">5.<span style="" times="" new="" roman="" ;=""> </span></span></span><![endif]><span dir="RTL"><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">פרסמת פעם פוסט שאת מתחרטת עליו?</span></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><br> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">כל מה שאני מפרסמת אחרי חמש דקות</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">אני כבר מתחרטת עליו. ככה זה, יש לי חרדת נטישה רק בכיוון ההפוך. אני מפחדת</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">לנטוש את הטקסטים שלי באוויר העולם חשופים לכל. בטח ששמי הפיקטיבי מתנוסס</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">עליהם לעיני כל</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<br style=""> <![if !supportLineBreakNewLine]><br style=""> <![endif]><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><o:p><br></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 18pt; text-indent: -18pt;"><![if !supportLists]><span style="font-size: 12pt;"><span style="">6.<span style="" times="" new="" roman="" ;=""> </span></span></span><![endif]><span dir="RTL"><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">האם את מעדיפה הרבה כניסות לבלוג ומעט תגובות, או הרבה תגובות ומעט </span></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">כניסות</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>?<br> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">כניסות ולא תגובות. כי אני מבינה את ההרגשה שאהבתי את הכתיבה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">ו\או את הנושא ו\או את הרעיון ואני בכל זאת לא מוצאת מה להגיב. הפייסבוק</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">פתר את זה בצורה הפשוטה של like </span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;">&nbsp; </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">רעיון מצוין</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><o:p><br></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 18pt; text-indent: -18pt;"><![if !supportLists]><span style="font-size: 12pt;"><span style="">7.<span style="" times="" new="" roman="" ;=""> </span></span></span><![endif]><span dir="RTL"><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">את מגדירה את עצמך כמכורה לבלוג?</span></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> <br> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">אני מכורה לבלוגים אחרים, אני</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">מניחה. יותר לכתיבה המשגעת או לאדם ופחות לבלוג עצמו. ואם כבר התמכרות, פעם</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">הייתי מדפדפת אחורה בבלוגים עד לפוסטים הראשונים ביותר. הרגל משונה, לראות</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">איך הכתיבה של האדם משתנה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<br style=""> <![if !supportLineBreakNewLine]><br style=""> <![endif]><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><o:p><br></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 18pt; text-indent: -18pt;"><![if !supportLists]><span style="font-size: 12pt;"><span style="">8.<span style="" times="" new="" roman="" ;=""> </span></span></span><![endif]><span dir="RTL"><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">מי יודע על הבלוג שלך?</span></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><br> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">מי שהכרתי דרך הבלוג הזה. אח שלי חושד, אולי גם</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">יודע. אבל זה לא משנה, כי הוא כספת וגם אם הוא ידע זה לא יפריע לי. אם הוא</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">יכנס ויתחיל לקרוא, זה יפריע לי. פתום עלתה בי מחשבה, איזה קטע אם הוא</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">קורא את זה ברגע זה. אם כן, צא ומיד! אה, ודווח, אני לא יכולה לנחש</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<br style=""> <![if !supportLineBreakNewLine]><br></span></p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 18pt; text-indent: -18pt;"><![if !supportLists]><span dir="RTL"></span><span style="font-size: 12pt;"><span style="">9.<span style="" times="" new="" roman="" ;=""> </span></span></span><span dir="RTL"><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span style=""></span></span></span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">איזה בלוגים את קוראת</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>?<br> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">המון המונים, אני לא אכנס לזה. בהכללה, בלוגים</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">שבעליהם מנסחים היטב והכתיבה שלהם מוצאת חן בעיניי. טיפ טיפה בלוגים</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">אישיים, אבל לא יותר מידי אישיים</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<br style=""> <![if !supportLineBreakNewLine]><br style=""> <![endif]><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><o:p><br></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 18pt; text-indent: -18pt;"><![if !supportLists]><span style="font-size: 12pt;"><span style="">10.<span style="" times="" new="" roman="" ;=""></span></span></span><![endif]><span dir="RTL"><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">איזו עצה היית נותנת לבלוגר מתחיל?</span></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>&nbsp; <br> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">אל תחשוב\י על מה שיעסיק הכי הרבה קוראים או עוברי אורח תמימים בבלוגך</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>, </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">תחשוב על מה שמעניין אותך לכתוב עליו והאנשים שמתעניינים בו יגיעו לבד</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<br> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">למרות</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">שמי אני שאדבר? אני לא כותבת על שום נושא קבוע ונמצאת כאן אחת לחודש</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>. <br style=""> <![if !supportLineBreakNewLine]><br style=""> <![endif]><o:p></o:p></span></p> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: left;" align="right"><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"> <hr align="right" size="3" width="100%"> </span></div> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom: 12pt;"><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">ופוסט</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">שנשאר בטיוטות (ומיד תבינו למה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>).<br> <br> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">בעת שיטוטי בפייסבוק (נו</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>, </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">לפעמים אני שם! זה אתם שלא שם) נתקלתי בסטאטוס</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">ההזוי ביותר. "אפצ'יייייייי". זהו. מה שיותר גרוע הן התגובות. "לבריאות</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>" </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">ואז באופן מפתיע, "תודה". היה גם הסטאטוס החשוב "חיחיחיחיחי" והתגובות, כפי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">שתוכלו לנחש "קורעעעעעעעעעעעע</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>".<br> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">אם מישהו חושב שבשביל זה קיים</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">הפייסבוק, או יותר גרוע, למישהו אכפת מכל עיטוש ושיעול קטן שלו, הוא חי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">בהוליווד. לא סתם בסרט, בבירת הסרטים. לא בשביל זה נוצרו רשתות חברתיות, זה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">בטוח. כל מי שחושב שכן, צריך להיכנס לעמוד ו\או לחשבון שלו ברשת זו או</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">אחרת, ולמחוק את עצמו. רצוי בהקדם. אנשים כמוכם הורסים את הפואנטה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<br> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">שלא</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">לדבר על אלה שלא החליפו איתי מילה בחיים, וגם לא יחליפו, ובכל זאת הרגישו</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">צורך בוער להוסיף אותי לפייסבוק שלהם. למה? כדי לראות כמה רע אני מצטלמת</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>? </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">כדי לגלות למי אני קוראת חברים ולמי אני מעדיפה לא לקרוא, כי הם בכל מקרה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">באים לבד</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>?<br> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">פייסבוק לא משמש אותי כדי "להעביר את הזמן" או כדי ל"ענות על</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">שאלונים" (למה בגרשיים? כי אתה לא באמת עונה ואלה לא באמת שאלונים</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>), </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">פייסבוק הוא כלי תקשורת. כלי תקשורת שחוצה יבשות (תודה לאל). כלי תקשורת</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">שגורם לי לשכוח שיש הבדלי שעות (ולשאול שאלות טיפשיות כמו</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> why are you still awake?) . </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">כלי תקשורת</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">שחוצה גם את ארצנו הקטנטונת</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<br> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">תודה לאל על הפייסבוק, באמת שהוא מציל</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">נפשות. רק חבל שכל כך הרבה אידיוטים שוכנים שם</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>. <br> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">מה גם, שאם אתם מתייגים</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">אותי בתמונה מסוימת, אני מקבלת הודעה על כל תגובה שלכם. טיפשית ככל שזו</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">תהיה. וגם לתגובה של חברה שלכם, שפשוט הייתה חייבת להוסיף את דעתה המלומדת</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>. </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">ואת של חברה שלה וכו' וכו' וכו'. למרות שבאופן עקרוני, אני מעדיפה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">שיתייגו אותי, ככה אני יודעת אלו תמונות שלי מסתובבות ברשת. עדיף מתמונות</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">שעל קיומן אני לא יודעת, אבל הרבה אנשים דווקא כן. זה נכון שיש לי פרצוף רב</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">הבעתי, אבל את ההבעה הספציפית הזאת לא חשבתי שאי פעם מישהו יצלם. אגב, אם</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">אתם מדמיינים איזו הבעה זו, לכו לכיוון המופתעת עד נדהמת, עם טיפ-טיפה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">בוחקת (בוכה וצוחקת). וזה רע כמו שזה נשמע</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<br> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">אני אפילו לא אפתח את פי על</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">הסטאטוסים החביבים של חבריי לספסל הלימודים בקשר לחייל החטוף (זה שלוש</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">שנים!) גלעד שליט. זה הולך בערך ככה "כמה זמן לוקח לכתוב סטאטוס? כמה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">שניות, חצי דקה. גלעד שליט נתן לכם שלוש שנים מהחיים שלו! תעתיקו את</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">הסטאטוס הזה אם באמת אכפת לכם! מי שלא מעתיק לא בן אדם ותיפול עליו עז</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">סורית עוד שעתיים ושלוש דקות" ואלה העוד שפויים</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<br> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">עכשיו, זה לא שלא אכפת</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">לי מגלעד שליט או שלא חשוב לי להעלות את המודעות. ואני שמחה שגם אחרי שלוש</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">שנים (!) השם גלעד שליט מכווץ משהו בלב של כולנו. אלו באמת הדברים שהכי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">יפים במנטאליות הישראלית, אבל על זה ארחיב בפעם אחרת. גם לי כואב לראות</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">תמונות שלו ליד המילה הצילו בכתב ידו שלו. גם לי ברור שהוא צריך להיות</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">בבית, לא מחר, לא עכשיו, לפני שלוש שנים. גם לי הוא קצת מזכיר מישהו (אח</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">שלי הגדול) שגם שריונר וגם קצת דומה לו חיצונית ופנימית</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<br> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">אבל הסטאטוסים</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">האלו (ואתם באמת לא רוצים לראות את הסוג הגרוע) לא מה שיחזיר אותו הביתה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>. </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">גם לא קבוצות ה"בואו נראה כמה אנשים רוצים שגלעד שליט יחזור הביתה עד ראש</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">השנה\סוכות\חנוכה". אני לא חושבת שיש הרבה אנשים שלא רוצים שגלעד יחזור</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">הביתה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<br> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">ותפסיקו להזכיר לי שהדגים שלי על סף גסיסה! לא באמת אכפת לי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<br> <br> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">מה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">שהכי גרוע בפייסבוק? כולם התלוננו עליו לפניי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></p> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: left;" align="right"><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"> <hr align="right" size="3" width="100%"> </span></div> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">מאי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">הממש קטנה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<br> <i><br> </i></span><i><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">דברים שצריך לעשות</span></i><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><i><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>:<br> </span></i><i><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">לזכור</span></i><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><i><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<br> </span></i><i><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">ימי זיכרון הם אולי פעם בשנה, אבל את התוכן</span></i><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><i><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span></i><i><span style="font-size: 12pt;" lang="HE">שלהם אנחנו צריכים לזכור כל יום</span></i><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><i><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.</span></i><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><strong><span dir="LTR" style="font-weight: normal;"><o:p>&amp;nbsp;</o:p></span></strong></p></w:breakwrappedtables></w:compatibility></w:worddocument></xml></font></div>Wed, 21 Apr 2010 21:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאי הממש קטנה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=567765&blogcode=11734377http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=567765&blog=11734377