http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=566367heCopyright 2026 יא-מאמע. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=566367http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=566367&blogcode=11180561<div align="right" dir="rtl">למטה</div>Sun, 23 Aug 2009 00:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (יא-מאמע)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=566367&blogcode=11180561http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=566367&blog=11180561http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=566367&blogcode=11180468<div align="right" dir="rtl"> דבר ראשון, שלום. כי איך אפשר להתחיל פוסט מבלי לברך את הקוראים הנכבדים שלי? בהתחלה, בגלל שהחופש הולך ונגמר , הייתי רוצה לסכם את החופש שהיה לי. לדעתי המילים המושלמות בשביל לתאר את החופש שלי הן "משעמם ובנאלי" ובגלל זה אני מרגישה שניצלתי אותו (: כי מה עוד צריך לעשות בחופש חוץ מלנוח ולהתחפשן רוב הזמן(ואני חושבת שדיי הצלחתי במטרה הזו). ~~~ באחד מימי החמישי האחרונים, אמא נגשה אלי בערב בהבעה חמורת סבר שמסתירה מאחוריה בקשה. ישר הבנתי שאת יום המחר אני הולכת לבלות בחברת ידידי הטובים הלא הם - שואבי, מטליתוש, ובעיקר סנו מקסימה. אך אל תדאגו! לא נתתי למשימה כה פשוטה (שלוקחת בערך שלוש שעות) לדכדך אותי, כי ידעתי שהמטרה נעלה ביותר - לשמור על הסדר בבית ולגרום לו להראות הרמוני ושלוו. אבל תגידו לי - מה הטעם?!?! אם במילא אחותי בת השלוש תחזור בעוד כשעה מהגן ותתחיל לגזור ביסקוויטים. ולא סתם לגזור אותם מעל לשולחן, אלא מעל לרצפה הנקייה מאוד מאוד שלי... אבל אתם יודעים מה, גם אותי תקפה פעם רוח הניקיון, והחלטתי לחוס על הטוסטר שעבר הרבה מאוד התעללויות ולשטוף אותו. הבעיה היחידה הייתה שאי אפשר לפרק אותו ולשט</div>Sat, 22 Aug 2009 23:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (יא-מאמע)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=566367&blogcode=11180468http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=566367&blog=11180468http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=566367&blogcode=11106586<div align="right" dir="rtl">שלום. החלטתי למחוק את כל מה שהיה כתוב לי בבלוג וזה בגלל שהוא שעמם אותי. ועכשיו לעניין, לפני חודשיים בערךיצאנו עםהשכבה לטיול שנתי. היה ממש כיף, חוץ מזהשחזרתי הביתה עם עונש שבוע התייצבות בשעת אפס. כן היה ממש כיף. אם אתם שולאים את עצמכם למה זה קרה לי אז אתם תגלו עוד שניה, ואם אתם לא שואלים את עצמכם אז עומדות בפנכים כמה אופציות: א. להפסיק לקרוא את החלק הזה ולעבור לחלק הבא. ב. להפסיק לקרוא את הפוסט בכלל. ג. לצאת מהבלוג שלי ולעשות עליו חרם. בקיצור, מה שעשיתי בשביל לקבל את העונש הזה היה בסך הכל להמשיך להתקדם בלי הכיתה, ובלי להודיע למחנכת (שהיא מסוג הזונות הצועקות). ובכן, המשכתי לטייל להנהתי עם שתי חברותי הטובות שגם הן עזבו את כיתתן (אגב, בכלל לא שמו לב ש-הן נעלמו) עד שהחלטנו להצטרף בחזרה לכתיתות שלנו, אז ישבנו לנו בצד וחכינו שהכיתות יגיעו, אבל משום מה אף אחד כבר לא בא.לכן המשכנו לשבת ולחכות ולאכול אתהחטיפים שנשארו לנו,עד שרכז השכבה מצא אותנו (שהוא גם המחנך של שתי חברותיי). מה שהתברר לנו זה שעצרו את הטיול בשביל למצוא אותי (ולא אותן, כמו שכבר הזכרתי) וככה אני זכיתי בכל התהילה... (וכן, דיבר</div>Wed, 29 Jul 2009 14:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (יא-מאמע)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=566367&blogcode=11106586http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=566367&blog=11106586