http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564865החיים שלי,נקודה,מה שכואב לי,מה שטוב לי,מה שרע לי...מה שבא לי. (:heCopyright 2026 -אי שם בדרך למטרה-. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564865http://f.nanafiles.co.il/upload/102006/IsraBlog/347575/misc/7751269.bmphttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564865&blogcode=9480207<div align="right" dir="rtl">קראתי שיש תחרות בבלוג:"כתיבה נוצרת",וסתם החלטתי לנסות להשתתף... ו..אשמח לתגובות: שם השיר:מורדות ומעלות. לאהוב את המר,לאהוב את המתוק. לשיר בלי לדעת,לכתוב ולשתוק. ללכת בלי לראות,ליפול בלי לגעת, לעוף הרחק הרחק,לעוף בלי לדעת. ללכת הרבה,ללכת רחוק. לחשוב הרבה ופשוט לשתוק. לחשוב על הרע,לחשוב על הטוב, להתמקד גם במעט ולא רק ברב. לומר מה שנמצא היישר בלב לא משנה שונא,אוהב. להמשיך ללכת גם כשיש תקלות להמשיך בדרך גם במורדות ומעלות. לנסות בלי להתייאש, לא לזכור מה שאין לזכור מה שיש לחצות את הקו את הקו האחרון, להעז,לנסות,לחצות אותו ראשון.</div>Mon, 30 Jun 2008 20:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (-אי שם בדרך למטרה-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564865&blogcode=9480207http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=564865&blog=9480207http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564865&blogcode=9412396<div align="right" dir="rtl">ים של דמעות. והן זולגות וזולגות, כי שוב הגיעה השבירה,השבירה שמוטטה אותי.... ואין לי מה לעשות,רק לבכות ולבכות ולבכות. כי באמת,אף אחד לא יכול לעזור,אף אחד. אפילו לא אני.</div>Sat, 21 Jun 2008 03:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (-אי שם בדרך למטרה-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564865&blogcode=9412396http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=564865&blog=9412396http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564865&blogcode=9322669<div align="right" dir="rtl"> ואמנם,כמו תמיד מצאתי על מה להתמרמר. ^^" על החדרים הלא משהו,על השירותים האדיוטים,והמזגן "המקול[ק]ל". אבל בסכ"ה?היה טוב. הרבה זמן לא קניתי לעצמי כ"כ הרבה דברים,ועוד דברים שאני באמת רוצה,לא משנה שהם לא כ"כ הכרחיים ואני אסתדר בלעדיהם,קניתי ואני די מרוצה מי זה. :] במהלך החופשה הקצרצרה והמעולה,קצת התגמשתי,הייתי רגועה יותר. לא נתתי ללחצים להשפיע עלי,או לאנשים. לא נתתי למחשבות להסיח את דעתי יותר מידי,וככה לא הייתי ממורמרת יותר מידי. וכך גם היה לי קצת שקט נפשי,מה שהרבהההה זמן לא היה. אנשים לא הטרידו אותי,היה לי שקט נפשי,פיזי.. אז,אני שמחה על החופשה הזו,והייתי מסכימה בכיף לעוד 3-4 ימים כאלה בלי לחשוב פעמיים. אז בימים הקרובים יש לי לחרוש למתכונת.. זה הולך להיות קשה... =_=" אבל עברנו את פרעה,ואת הנסיעה הארוכההההההה לאילת,אז נעבור גם את זה. ^^ עד לפה,חפירות שני מרמורים בע"מ! שלא הייתה ממורמרת כל השבוע .XD</div>Sat, 07 Jun 2008 02:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (-אי שם בדרך למטרה-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564865&blogcode=9322669http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=564865&blog=9322669http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564865&blogcode=9283370<div align="right" dir="rtl">אז אולי זה לא ניראה ככה.... אבל כן אכפת לי. אני כועסת נכון,אז..זה אומר שלא אכפת לי....? אני אפילו לא יודעת אם אפשר להגדיר את זה ככועסת... אני יותר מאוכזבת... אבל אכפת לי שכואב לכם,ואכפת לי שרע לכם,ואכפת לי מה עובר עליכם.. למרות שאני לא מראה את זה..... וכן,אני כועסת,ואני אמשיך לכעוס עוד הרבה זמן,ויש לי סיבה לזה.... אבל זה לא אומר שלא אכפת לי.</div>Sat, 31 May 2008 14:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (-אי שם בדרך למטרה-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564865&blogcode=9283370http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=564865&blog=9283370http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564865&blogcode=9217130<div align="right" dir="rtl">וזו האמת. פעם הייתי נעלבת יותר,נפגעת יותר,בוכה יותר,חלשה נפשית יותר... והיום?פחות.הדחקתי את הכל. לא יודעת אולי החיים חיזקו אותי,אחרי עצב ממושך במשך המון זמן... אולי כי פשוט השתניתי,או אולי כי נפגעתי יותר מידי... לא חסר. בזמן האחרון יש לי תקופה רעה,אפשר להגיד רעה מאוד... אנשים מסויימים מאכזבים,מדכאים,צבועים. ולא מעט...אז אם אני נפגעת?כן,אם אני נעלבת?כן,אם אני מדוכאת?לפעמים.. פיתאום לגלות שאי אפשר לסמוך על אף אחד,ודגש.. על אף אחד...לא קל,אין לך עם מי לדבר,אז אתה שותק,ואוגר,ואוגר,עד שפשוט נמאס לך...ואז מגיע הבום האמיתי. ואז מה?כל מה שהדחקתי פיתאום חוזר,כל מה שברחתי ממנו?רודף אחרי... העבר...העצב,הפחד,הדכאונות..הכל. אני מנסה לשאול את עצמי ואיך אני עכשיו?ואין לי תשובה... פשוט אין לי תשובה. </div>Mon, 19 May 2008 22:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (-אי שם בדרך למטרה-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564865&blogcode=9217130http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=564865&blog=9217130http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564865&blogcode=9193647<div align="right" dir="rtl">כי זה לא ממש היה צפוי... כאילו היה אבל לא בצורה הזו,בצורה הכי שפלה והכי מגעילה שיש... בלי לכבד אף אחד הכל יוצא,בלי לדעת כמה המילים האלה הן כמו סכין.... כל מילה דוקרת יותר חזק,עד שפשוט אין לך כח. יש בי חלק שאומר שעכשיו אפשר לסמוך רק על עצמי,כי אין לדעת מי שותף,מי יכול להפנות לך פיתאום את הגב... הדבר היחיד שאני יודעת זה שהם לא יהיו פה בשבילי,אני לא בטוחה שאפילו אני יהיה שם.. אבל לא כי אני לא רוצה,אלא כי אין לי כח להתמודד יותר...מול אף אחד. אין לי כח לנסות להבין מי בצד שלי ומי לא,על מי אני יכולה לסמוך ועל מי לא... כי תכלס?אני לא חושבת שאני יכולה לסמוך על מישהו...וזה מה שכ"כ עצוב,כ"כ... וכמה כיף לשמוע שאתה לא שווה כלום?לא,הא? פשוט תהנוג,אבל אתם יודעים מה יותר טוב?לשמוע שהולכים להוציא אותך לא בסדר... שיודעים לספר צד אחד של הסיפור...הסיפור הטוב והיפה.... הסיפור המלוכלך?מטונף מידי...... קיצ'ר החיים נפלאים!</div>Fri, 16 May 2008 00:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (-אי שם בדרך למטרה-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564865&blogcode=9193647http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=564865&blog=9193647http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564865&blogcode=9176369<div align="right" dir="rtl">לא יודעת למה כתבתי את זה,והאמת זה ממש לא מוצלח. אבל זה פשוט נכון.... כשציירתי אמרו לי שהציור כה יפה,אבל ידעתי ששלו יפה יותר. כשרקדתי אמרו לי שאני רוקדת בצורה מקסימה,אבל ידעתי שהיא רוקדת טוב יותר. כששחיתי אמרו לי שאני שוחה מהר אבל תמיד ידעתי שהוא שוחהמהר יותר. כשבניתי בקוביות תמיד אמרו לי שהמגדל כה גבוה,אבל ידעתי ששלהגבוה יותר כששרתי אמרו לי שאני שרה יפה,אבל תמיד ידעתי שהוא שרמדוייק יותר. כשכתבתי תמיד אמרו לי איזה כישרון,אבל תמיד ידעתי שהיאכישרונית יותר. כשאמרו לי שאני מיוחדת,תמיד ידעתי שהוא והיא גם שכל אחד בדרכו מיוחד וכמוהו אין עוד אף אחד. הוא טוב בלשיר,והיא טובה בלרקוד היא טובה בלכתוב,ואני יודעת לשמור סוד. ואין עוד אדם כמותם בעולם, וכל אחד מיוחד יותר מכולם. </div>Mon, 12 May 2008 22:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (-אי שם בדרך למטרה-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564865&blogcode=9176369http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=564865&blog=9176369http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564865&blogcode=9148791<div align="right" dir="rtl">יום ארוך במיוחד,לפרט?... יש לי זמן. אתמול היה לי יום ארוך במיוחד. התחיל בבכי של המורה שלי כשסיפרה על אביה ההלום קרב,וממש ריגשה אותי,החזקתי את עצמי חזק כדי לא לבכות. המשיך בטקס די גרוע של יום הזיכרון,וחזרה הביתה ב10 וחצי. המשיך עם מפגש אמריקאים,ולסידור קטן של הבית. ואז תדרוך למה לעשות בעבודה.וכל מיני פרטים קטנים ולא חשובים. ומפה החלק המעניין.בערך. הגענו לעבודה ב20 ל8...התחלתי לעבוד 8 וחצי... ויצא לי לדבר קצת עם שניים מהבוסים,וממש נהניתי,במיוחד נהניתי לדבר עם אחד כ"כ חמוד. וניראה די טוב.היה לי ממש מצחיק... כשהעבודה התחילה היה לי קצת משעמם אבל בסדר,פיתאום מישהו בא ונעמד מולי... ואני כזה מסתכלת מסתכלת ואז נופל לי האסימון שזה איתי וינקור.אז הוא אמר לי שלום ודיברנו עד שאיזה מפגרת אחת צעקה עליי להתייחס אליה. &gt;&lt;" ואז הוא נעלם.אבל לפחות הוא נתן לי חיבוק לפני שנעלם. וזה מזכיר שבמפגש עם האמריקאים ראיתי את ניב וגם הוא בא להגיד לי שלום וקיבלתי עודחיבוק. וליהיא הגיעה,ורקדנו קצת לשירי ילדים ש"בוצעו" ע"י סופי צדקה.היה משעשע ואנשים הסתכלו עלינו די מוזר. *פרצוף תוהה* מעניין למה.</div>Thu, 08 May 2008 20:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (-אי שם בדרך למטרה-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564865&blogcode=9148791http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=564865&blog=9148791http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564865&blogcode=9142312<div align="right" dir="rtl">פוסט ליום הזיכרון לחללי צה"ל.</div>Wed, 07 May 2008 17:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (-אי שם בדרך למטרה-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564865&blogcode=9142312http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=564865&blog=9142312http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564865&blogcode=9139706<div align="right" dir="rtl">כ"כ הרבה הרוגים,כ"כ הרבה פצועים והכל בשבילנו. הכל למען שתיהיה לנו מדינה,שנוכל לחיות בשלום,בשלווה.. כ"כ הרבה סיפורים על קרבות,על חיילים שנפגעו וידיהם קטועות. על אמהות ואבות שהתייתמו מילדיהם,ואין מה שיחזיר אותם.. הכאב לא ירפא לעולם,החור שנישאר?לא יסתם,ובטח ובטח שלא יעלם. יהי זכרם של כל אלה שנפלו במטרה להגן עלינו,להגן על מדינתו,על כל אלה שנלחמו למען השלום ואיבדו את חייהם. יהי זכרם ברוך. משהו שכתבתי אתמול: משם הוא לא ישוב, משם הוא לא יחזור עוד משפחה שקולה,בלב גדל החור. וכל מה שנישאר זה לזכור. עוד אמא זועקת שכאן בשביל בנה הכל הסתיים עוד הורה שמבנו התייתם ועוד אח שימשיך להתקיים בעוד אחיו איננו. וכל מה שנישאר זה אפר ואבק כל מה שנישאר זה זיכרון מאובק לא נשמע עוד את קולו ,וכל דבר אותו יזכיר כל מה שנישאר זו התמונה על הקיר. </FO</div>Wed, 07 May 2008 11:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (-אי שם בדרך למטרה-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564865&blogcode=9139706http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=564865&blog=9139706