http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564738this is where we areheCopyright 2026 קֶייִט.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564738http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564738&blogcode=9906259<div align="right" dir="rtl">כמובן שלא פנים אל פנים, אבל דיברנו. הוא עשה את העצמו כאילו שהוא שכח, וכך גם אני. האם לפתח מזה ציפיות נוספות? האם לשכוח אותו? אבל אני לא יכולה. [ראו בפוסט הקודם] ניראה לי שזאת תיהיה הדרך היחידה. עד כמובן, שיבוא נסיך החלומות על הסוס הלבן. </div>Tue, 16 Sep 2008 20:22:00 +0200nogi95@nana.co.il (קֶייִט.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564738&blogcode=9906259http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=564738&blog=9906259http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564738&blogcode=9872896<div align="right" dir="rtl">לא שכחתי. פשוט לא. לא שכחתי אותך, ולא ניראה לישאני איפעם אשכח. אתה חרטת את השם שלך בכתוביות גדולות על הלב שלי. ולא, לא שוכחים כ"כ מהר בנאדם. בעיקר לא אותך. אולי גם אתה עוד לא שכחת אותי. אולי גם אתה שוכב לפעמים על המיטה עם עיניים עצומות ודמותי ניקלטת בלבך. אולי, אבל לא ניראה לי. x x x יכלונו ליהיות משו, אני ואתה. יכלנו עכשיו ליהיות ביחד. יכולת לשבת עכשיו בחדר שלי, לצחוק, לדבר, ליהיות איתי. אבל כניראה זה לא מה שבאמת רצית. בראש שלך היו רק משחקים. רק משחקים לגביי. מתי שנוח לך, אתה נחמד, מתחשב, רגיש, נדיב. מתיש לא נוח לך, שזה היה לצערי רוב הזמן, אתה מגעיל, ש ק ר ן, אנוכי וחוסר איכפתי. לחלוטין. אם הייתה קצת מתחשב גם בי, אולי היינו יחד. אולי זה יהיה חברות חסרת משמעות כמו שלך ושל האקסית שלך. ואולי זאת תיהיה חברות אמיתית. כי כמו ששנינו ידענו, אני אוהבת אותך, אתה אוהב אותי. אהבה דו צדדית נצחית. או שלא. אתה לא דיברת. פשוט לא דיברת. לא רצית לדבר, או לא יכולת לדבר. לא ממש איכפת לי. אבל ל-א דיברת. איך לעזזעל אהבה אמורה להבסס ללא דיבורים?! אני לא יודעת. ומסתבר שגם אתה. כי זא</div>Mon, 08 Sep 2008 17:43:00 +0200nogi95@nana.co.il (קֶייִט.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564738&blogcode=9872896http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=564738&blog=9872896http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564738&blogcode=9787633<div align="right" dir="rtl">אספר לכם סיפור קצר, הלקוח מספר שאת שמו שחכתי- היו היה מלך, ולו משרת. יום אחד המשרת בא בריצה למלך, "מלכי, אתה לא מאמין מה אוזני שמעו!" "זה טוב?" שואל המלך. "לא." "זה חשוב?" "לא." עונה המשרת ומרכין את ראשו. "אם כך," אומר המלך, "אם זה לא טוב, לא חשוב, אל תספרלי." בתחילה, כששמעתי את הסיפור, לא הבנתי מה המשמעות שלו. הרי תמיד טוב לשמוע ריכולים וחדשות, לא? לא. לפעמים, אם אין לכם משו חשוב להגיד, אל תגידו. לֶמָה? סתם כדי להעליב? לפגוע? באמת, זה לא כזה כיף לשמוע שהידיד הכי טובשלך מלכלך עליך מאחורי הגב, נכון? אז למה אתם אומרים את זה? כדי לסכסך,כדי שאני יעריך אותכם יותר? לֶמָה? עכשיו אני יושבת לבד בבית ופשוט רוצה לבכות. אני נשמעת ממש כפוית טובה, על זה שאני כועסת עליכם ביגלל שאתם בסך-הכל אומרים מה קרה. אבל הייתי מעדיפה שלא לדעת את זה. אני מרגישה נורא. דווקא לפני שנת הלימודים שרציתי לחזור רעננה וחדשה, וכמובן ששמחה. לא חשבתי על זה שאני יתחיל את שנת הלימודים בלי חברים, או חברים מעטים מאוד. טעיתי. עברתי על רשימת הפוסטים, וראיתי שעשיתי רושם של ילדת צומי בכיינית. אני לא מ</div>Fri, 22 Aug 2008 09:49:00 +0200nogi95@nana.co.il (קֶייִט.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564738&blogcode=9787633http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=564738&blog=9787633http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564738&blogcode=9617711<div align="right" dir="rtl">היא רצה ברגלים שרוטות. היא בורחת, אך היא לא יודעת ממה. עינה אדומות מבכי, ולחיה, מוכתמות מדמעות ומאיפור מרוח. רגליה יחפות כביום הולדתה, ולגופה היתה שמלה פשוטה, שפעם היתה לבנה. היא המשיכה לרוץ, לא יודעת לאן. היא לא שלטה בעצמה, רגליה אלא ששלטו בה. היא פחדה. פחד בילתי מוסבר. פחד שלא חוותה מעולם. כל גופה רעד, אבל היא המשיכה לרוץ. היא נפלה רבות כשניתקלה בענפים ובאבנים, אך היא קמה במהרה והמשיכה לרוץ. כפות רגליה נישרטו מקוצים ומאבנים דוקרות, אך היא לא הרגישה דבר. בעודה רצה במהרה, מעדה ונפלה על פניה. היא שכבה על האדמה הקרה, נושמת במהירות. פניה נישרטו וניחבלו. היא כמעט ולא הצליחה לקום, אך היא גייסה את כחותיה האחרונים והתחילה לרוץ. מהר יותר, ומהר יותר, היא בקושי נושמת, אך היא ממשיכה לרוץ. לפתע,רגליה מתנתקות מהריצפה. היא פורסת את ידיה לצדדים ומחייכת. משב האויר שנושב בחוזקה על פניה, מעיף את שערה המאובק לאחור, הדרך למטה ניראת כ"כ יפה ושלווה. היא צונחת במהירות מטה ומטה. דמעות אושר וחרטה זולגות מעיניה, ועולות ממהירות הנפילה מעלה. היא נושמת את נשימותיה הא</div>Mon, 21 Jul 2008 16:48:00 +0200nogi95@nana.co.il (קֶייִט.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564738&blogcode=9617711http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=564738&blog=9617711http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564738&blogcode=9593192<div align="right" dir="rtl">הוא לא ברמה שלי, מגיע לי יותר טוב ממנו. הוא רע, יש לו אופי רע. הוא נצלן, הוא שקרן, הוא תחמן. הוא מגעיל, פשוט מגעיל. אני לא מאמינה איך פעם אהבתי אותו. את החלאה הזאתי. איך פעם חשבתי שהוא האחד, הוא לא אחר. התבגרתי, ושיניתי תדמית. אני כבר לא הילדה הקטנה ותמימה. אני כבר לא הילדה החייכנית ושמחה. אני כבר לא מישהו אחר. אני פשוט אני. אני ולא אחרת. ואי אפשר לשחק בי. בעיקר לא הוא. כבר נמאס לי שמנצלים אותי! כבר נמאס לי לקוות תיקוות שוא! כברנמאס לי לבכות בלילה אל הכרית! כבר נמאס לי לחייך למרות שמבפנים אני רוצה לבכות! כבר נמאס לי מכל הבנים שעושים ת'צמם ידידים שלי, אבל בתכלס, הם אויבים! כבר נמאס לי מכל הבנות שעושות ת'צמם חברות שלי, רק כדי להשיג משהו, אבל מאחורי הגב הן עושות הכל לרעתי! כבר נמאס לי מכל האהבות הניכזבות שלי! כבר נמאס לי לעצור את הדמעות! כבר נמאס לי ליהיות ילדה עצובה! כבר נמאס לי, נמאס לי!</div>Thu, 17 Jul 2008 17:51:00 +0200nogi95@nana.co.il (קֶייִט.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564738&blogcode=9593192http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=564738&blog=9593192http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564738&blogcode=9560019<div align="right" dir="rtl">היות וראיתי שלוגים רבים מישרא, עשו רשימת מטלות לחופש הגדול, חשבתי לאמץ את הרעיון. -ללכת המון לים עם חברים. -למצוא עבודה. -Ipod -לעבוד על אנגלית. -שיעורי חופש. -לנגן בגיטרה. -פיתוח קול. -לבקר את הורי אבי. -לקרוא ספרים. -סופרלנד. -לכתוב שירים וסיפורים. -להנות ולמצות את החופש. </div>Sat, 12 Jul 2008 15:51:00 +0200nogi95@nana.co.il (קֶייִט.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564738&blogcode=9560019http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=564738&blog=9560019http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564738&blogcode=9552553<div align="right" dir="rtl">אכזבה. זאת המילה שמתארת מה אני מרגישה עכשיו מבפנים. אני מאוכזבת מעצמי. וזה כל פעם מחדש. למה אני חייבת ליהיות כ"כ פחדנית? למה אני לא יכולה להתגבר על הפחד כמו כולם? ולמה לא מבינים אותי? למה לא מבינים את המצוקה שבפנים?</div>Fri, 11 Jul 2008 13:46:00 +0200nogi95@nana.co.il (קֶייִט.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564738&blogcode=9552553http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=564738&blog=9552553http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564738&blogcode=9514831<div align="right" dir="rtl">תמיד כשקשה, שאתה מרגיש לבד, מלאך הכוח בא, תכף ומיד. הוא בא ממקומות נידחים, רחוקים, הוא בא לחזק את האנשים הקטנים. פנוי העדינות, הקטנות, מכוסות בליכלוך ועפר, שספגו מאותם מקומות בו הוא עבר. תלתליו הזכים, השחורים נחים על פניו בשלווה, ועיניו הירוקות, מלאות אהבה. בסופו של דבר, לאחר המון מסעות, שם פתר לכולם את הבעיות, הגיע המלאך לילדה אחת, בבית אחד, בעיר אחת. הילדה היתה צריכה חיזוק, וזה מה שהמלאך נתן לה-בידיוק. עכשיו הילדה מאושרת ושמחה, ולא האמינה שפעם בכתה. הודתה למלאך, באלפי תודות, והמלאך המשיך לחזק ולשמח ילדות. מאז הילדה יודעת בודעות, לבכות על בנים-זו שטות! בנייון כושל, היא מנסה אותו לשכוח, והיא עוד תצליח. אם לא בכיף, אז בכוח. "יש הרבה דגים בים" כך כולם לה אומרים, אבל מה זה משנה, אם כולם מאושרים? </div>Sat, 05 Jul 2008 20:56:00 +0200nogi95@nana.co.il (קֶייִט.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564738&blogcode=9514831http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=564738&blog=9514831http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564738&blogcode=9491026<div align="right" dir="rtl">לפני שנים רבות, בארץ רחוקה, רחוקה, חיה לה-נסיכה. הנסיכה היתה יפה מאוד, כך אמרו אנשי הארמון. ומעריציה הרבים, בלילות לא יכלו לישון. היא היתה בעלת הרבה חברים, ובעלת חיוך רחב וגדול. היא היתה מוכשרת, ויכלה לעשות הכל. כולם אהבו את הנסיכה היפה. והיא, החזירה להם אהבה. וכולם חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה. אז זהו שלא. יום אחד, הגיע לארמון נסיך יפה טוהר, רכוב על סוס גבוה ולבן. הנסיכה התאהבה בו, כמובן. הוא אהבה אותה בחזרה, הרי הזכרנו כבר, הנסיכה היתה יפה. אך, הרי ופלא, הם לא מתאימים! לא מצאים מילה מהפה, לא מדברים. הנסיך האביר, שבר את ליבה, ומאז הנסיכה, הפכה ליהיות עצובה. לא הרבה מחייכת, לרוב היא בוכה. שמו לב לזה אנשי הממלכה. ליצנים ובדרנים באו מכל היבשות, לשמח את הנסיכה, שתפסיק לבכות. <P align=rig</div>Wed, 02 Jul 2008 10:32:00 +0200nogi95@nana.co.il (קֶייִט.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564738&blogcode=9491026http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=564738&blog=9491026http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564738&blogcode=9478820<div align="right" dir="rtl">מי איתי? מי נגדי? מי בצד שלי? כולם משתנים, כולם הפכפים. אף-אחד לא החליט. השנה הזאת בילבלה אותי, יותר מכל שנה אחרת. אולי אני לא במקום שאני צריכה ליהיות בו? אני לא שייכת לכאן. הם גורמים לי ליהיות לא שייכת. זה הכל ביגללם. הם אלו שמערערים את הביטחון שלי. הם. אלו שכל-כך אהבתי וכל-כך סמכתי עליהם. אני מודעת לכך שהם לא התכוונו, שהם לא עשו את זה בכוונה. הם אפילו לא יודעים מה אני מרגישה עכשיו. הם חושבים שהם לא עשו כלום. ובאמת, הם לא עשו כלום. זאת אני. אני זאת הילדה חסרת הביטחון. אני יצאתי מהמקום הזה. אבל הם בטח רצו את זה. האמנם? הרי לא הגיוני שהם הבעיתיים. זה קורה לי עם כולם. זה היתכן שאני בסדר גמור וכולם הם החריגים? לא ולא. אני צריכה ללמוד להאשים את עצמי, ולא את האחרים. כמה שזה קשה. והוא. אני כל הזמן מאשימה אותו. ואולי בלי סיבה? אולי אני גורמת לכל הויכוחים שלנו, אולי אני גורמת להכל? והוא מאשים אותי ובצדק. אבל כולם אומרים לי שהוא רע, שאין לו אופי טוב. שהוא משחק בי. אז אולי גם הוא בעייתי? אז עם שנינו הבעייתים, אז מה הבעיה? לכו תבינו.</div>Mon, 30 Jun 2008 17:22:00 +0200nogi95@nana.co.il (קֶייִט.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=564738&blogcode=9478820http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=564738&blog=9478820