http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=563895כמו עפיפון אני מרחף בשמי האופק.heCopyright 2026 * עפיפון. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=563895http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/95/38/56/563895/misc/20860665.JPGhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=563895&blogcode=12450312<div align="right" dir="rtl">בימים האחרונים אני הולך הרבה. אחרי שאני מסיים את החברים באיזורים האהובים עלינו בתל אביב אני ממשיך להסתובב לבד, חושב עם עצמי. הרגליים מושכות אותי לבד ואני נמצא בעולם משלי, חולף בדרך על פני המון אנשים. המון אנגלית ברקע. הרבה ספרדית. גם צרפתית ושפות אחרות. עצרתי וישבתי בבית הקפה שאני אוהב, באיזו סמטה שנושקת לרחוב קינג ג'ורג'. פתחתי את המחברת ונתתי למחשבות להפוך למילים. שיחה עם חבר גרמה לי להבין שיש בי המון צדדים ומשקעים שאני בקושי נותן להם מקום. כמה שאני אומר שאני מחובר לעצמי.. אני בעצם לא ממש יודע מה עובר עליי. על עצמי. אני כל הזמן יושב ושואל את עצמי למה לעזאזל אני לא נכנס למערכת יחסים - הרי יש לי דיי הרבה מה להציע. אני יודע שאני יפה, חושב שאני איש שיחה מאוד נחמד ומעניין וכמובן לא בסרטים כמו הרבה הומואים אחרים. אני מחוץ לארון, כבר לא מפחד, יש לי משפחה נהדרת וערכים שאני חושב שהרבה מחפשים באחרים. אני יושב ושואל את עצמי למה זה לא קורה לי. אני חושב שיש לי מושג. ישבתי במונית ופתאום הרגשתי חנק בגרון וצריבה בעיניים כשהבנתי שאני עדיין מפחד. כל הזמן פחדתי. קשה לי קצת להודות בזה, אבל ע</div>Sun, 24 Apr 2011 18:21:00 +0200skid.blog@gmail.com (* עפיפון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=563895&blogcode=12450312http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=563895&blog=12450312http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=563895&blogcode=12374197<div align="right" dir="rtl">אז עפיפון לאחרונה קצת מתנדנד. הוא שוב לבד, מגשש ברוח שלפעמים קצת חזקה מדיי אבל עדיין מוצא את הדרך בחזרה אל החוף.הייתי חייב להיפרד מהבחור הקודם.. אני אקרא לו תומר. כמה פערים שהיו בינינו גרמו לי להבין את זה וגם העובדה שהוא הודה בפני שהוא מאוהב בסטרייט ולא באמת פנוי ריגשית. כאב לי עם זה, עבר כמעט חודש מאז הפרידה ואני עדיין קצת מתגעגע. אבל אני חושב שאני לא מתגעגע לתומר כמו שאני מתגעגע ללהיות בזוגיות עם תומר.אני מאוד נפתחתי, יותר זורם עם דייטים והיכרויות ובהחלט מוכן ללכת על זה.עדיין יש לי את המחשבות האלה שלוקחות אותי אחורה בכל פעם שאני מרגיש שאני מתקדם. לעיתים אני מרגיש שעל אף כל המאמצים שאני מנסה להשקיע אם זה הירידה במשקל והשינוי החשיבתי הפנימי שאני כל כך מתאמץ לשנות, לא משנה מה זה לא עוזר ואני עדיין נשאר לבד.זה מחשבות כל כך דביליות שלפעמים מצליחות לשבור אותי.אני שונא את ההכירויות האלה דרך אטרף, זה נראה לי כל כך מוזר וצבוע. את תומר הכרתי דרך ידיד משותף שהכיר בינינו והיה לי הרבה יותר נוח עם זה. אני מאוד רוצה להכיר בצורה שהיא לא דרך אטרף, אבל אין לי מושג איך זה קורה בכלל.אני מת להכיר מפה האמ</div>Tue, 15 Mar 2011 22:52:00 +0200skid.blog@gmail.com (* עפיפון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=563895&blogcode=12374197http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=563895&blog=12374197http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=563895&blogcode=12258615<div align="right" dir="rtl">קודם כל, שנה (לועזית) חדשה וטובה לכולם. וואו.. אתם לא מבינים כמה טוב לי. יש לי משפחה נהדרת. אני רזה ושרירי.. סוף סוף. ואני מרגיש מצויין. אני אפילו יוצא עם מישהו.. כדורסלן ובלונדיני כמו שיש בסרטים. הוא כזה מפונק וילד, אבל אני אוהב את זה כי הוא טוב אליי. אפילו התנשקנו בחצות הסילבסטר. הרגשתי שאני מגשים פנטזיה.. אני מתמיד עם הגיטרה. נהנה מהשירות הצבאי. עוד תשעה חודשים ואני מתחפש"ש. וואו. החברים שלי מדהימים. כל החמישה עשר. כנראה שאני פחות צריך את הבלוג, כי הדבר שאני מרגיש שאני הכי רוצה הוא להקרין את כל הטוב הזה לעולם, לתת מעצמי ולקבל בחזרה. טוב לי. עפיפון</div>Sun, 09 Jan 2011 04:14:00 +0200skid.blog@gmail.com (* עפיפון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=563895&blogcode=12258615http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=563895&blog=12258615http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=563895&blogcode=12176393<div align="right" dir="rtl">עברתי למקום חדש, לחדר חדש. הוא קצת מרוחק מהבית. מוזר פתאום בלי כל ההמולה, מוזר בלי הצעקות של ההורים שלי ובלי ערוץ האוכל ברקע של הסלון. מוזר ללכת יותר מעשר צעדים עד לשירותים הקרובים, מוזר שכל כך קר כי כל הקירות כאן חיצוניים ואני קופא. מוזר שאני לא יודע מה קורה בבית, לא שומע מי עבר מבעד לדלת או מי דופק בכלל. פרטיות מזהרת. אני יכול עכשיו להביא לכאן את מי שאני רוצה מבלי לעשות רעש (לא שזה הפריע לי עד עכשיו.. השכנים עוד שנייה מזמינים רוצח בגלל הצעקות שהסבתי להם במהלך השנים), שלא לדבר על להביא לכאן את בן הזוג שלי שיחיה (אני רק צריך למצוא אותו קודם). אבל יש כאן אווירה נעימה. המון עץ, המון חום. אלמנטים של אדמה ויציבות וזה מרגיש לי נכון. הוא היה חמוד מאוד, וראיתי אותו מגניב לעברי כמה מבטים. הוא ישב כמה מושבים ממני אך בטווח העין שלי. הוא היה נראה לי כאילו לקחו אותו מאיזה סרט אמריקאי, עם השיער הבלונדיני והדגמ"ח הטיפוסי. סקרתי אותו במבטי, שתיתי את כוס התה והגנבתי מבט מיוסר אל עבר התיק שנייה לפני שמרחתי את הפרצוף שלי עליו ועצמתי עיניים. אני אוהב לישון ברכבות, כי אני לא שומע כלום ואני</div>Thu, 25 Nov 2010 20:36:00 +0200skid.blog@gmail.com (* עפיפון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=563895&blogcode=12176393http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=563895&blog=12176393http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=563895&blogcode=12170448<div align="right" dir="rtl">אני שוכב על מיטת הברזל עם המחשב שמחמם לי את הברכיים. העיניים שלי מתכווצות ואני משפשף לי את המצח ברכות. עוברת בי צמרמורת של קור שלא בטוח שהיא בגלל האוויר הקפוא שמגיח מהחלון למעלה. אני מרגיש מוזר. הוא גורם לי להרגיש מוזר. לשקול כל מילה שאני אומר. למה? אני ממש לא כזה. תמיד זורק את מה שעובר לי בראש ומה איכפת לי בכלל? אני לא יודע למה אני מרגיש מחובר אליו כל כך.. אם זה אולי בגלל שאני מבין את מה שעובר עליו,אולי כיהוא מיוחד בשבילי ואני מרגיש ששווה להילחם על ההרגשה הטובה שלו (למרות שיוצא שאני דיי חופר). אולי זה בגלל שהוא אולי הראשון שהתחברתי אליו מכאן והראשון שהתחבר אליי בחזרה. אולי זה קצת מהכל. אני נזכר בשיחה האחרונה שלנו ובכלל בכל השיחות שלנו לאחרונה. נראה כאילו עברנו למימד אחר. הוא גם מקבל פה אזכורים תכופים לאחרונה, גם אם זה בין השורות.. כנראה שזה בגלל שהוא בכל זאת חלק מסוים מהחיים שלי ומהמחשבות שעוברות לי בראש. אין לי מושג איך זה אמור להיות כיההיכרות הזו כל כך מוזרה. לא נראה לי שתהיה לנו את ההזדמנות בכל מקרה. יש רגעים שהוא מחזיר אותי לקרקע וגורם לי להסתכל מסביב ולתהות איך ולמה, ויש רג</div>Mon, 22 Nov 2010 02:57:00 +0200skid.blog@gmail.com (* עפיפון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=563895&blogcode=12170448http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=563895&blog=12170448http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=563895&blogcode=12160543<div align="right" dir="rtl">דווקא ברגע שבו אתה כמעט באפיסת כוחות, בעייפות מוחלטת וכשממש כבר נשבר לך הזין - פתאום הכל נגמר. פרויקט צבאי שעבדתי עליו למעלה מחודשיים הגיע לסיומו. בדרך הבייתה אני רואה את עצי האורן למרגלות הרי ירושלים ואני נושם לרווחה. תחושת סיפוק, עייפות וחיוך לפני עצימת העיניים. עפיפון :)</div>Tue, 16 Nov 2010 16:34:00 +0200skid.blog@gmail.com (* עפיפון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=563895&blogcode=12160543http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=563895&blog=12160543http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=563895&blogcode=12140986<div align="right" dir="rtl">אני שוכח מהכל כשאני שם. כל פעם במקום אחר, אבל תמיד שם. בפינה הקטנה שלי. חיוך גדול עולה לי על הפרצוף. אני לפעמים אוהב לשיר את המילים ולהתנהג כאילו השיר מדבר עליי. אני אוהב לזוז עם המילים, לנוע עם הקצב, לעצום את העיניים. הגוף שלי מתפוצץ. הרגליים שלי מתנוענעות לבד. חופש ועוצמתיות. וכמובן חיוך. עפיפון</div>Fri, 05 Nov 2010 14:10:00 +0200skid.blog@gmail.com (* עפיפון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=563895&blogcode=12140986http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=563895&blog=12140986http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=563895&blogcode=12129175<div align="right" dir="rtl">על אבא לא דיברתי כאן בהרחבה. מובן לי למה. אני מת על אבא שלי. מגיל צעיר נסעתי לטיולים עם כל המשפחה, בערך הזכרונות הראשונים שלי הם מזה שהלכנו לאיזה פארק לאומי והיה שם מטוס ענקי שטיפסתי עליו כי זה היה נראה לי נורא מגניב. הייתי הולך מלא עם אבא שלי ללונה פארק ומייבש אותו אחרי שעשיתי את המתקן של הספינה המתגלגלת אולי בערך 18 פעם ומקיא בבית את כל הפופקורן שאכלתי. זה היה תענוג . עם מותו של סבא שלי בתחילת שנות ה-90, אבא שלי פצח בדרך חיים שונה שעמדה לשנות את כל המשפחה ואת ההתנהלות שלה. הוא ואבא שלו לא היו קרובים, תמיד היה בינהם יחסים של אבא ובן מאוד רישמיים כאלה. סבא היה מאוד מקורב לדת, היה לו מושב משלו בבית הכנסת שליד הבית שלהם והוא היה פוקד את בית הכנסת בכל יום ובכל שבת. עם מותו של סבא אבא שלי החל להתקרב מאוד לדת, ראשית כי הוא מרגיש קרוב יותר לאבא שלו ובמידה מסוימת משלים את החיבור בינהם על ידי שהוא ממשיך לפקוד את בית הכנסת ולשמור על המושב של סבא ושנית כי זה פשוט עושה לו טוב. וזה כבר אומר הכל. השינויים שעברה המשפחה היו מטורפים ובמיוחד היחסים בין ההורים. אמא לא סבלה את זה. פתאום הוא ה</div>Fri, 29 Oct 2010 20:40:00 +0200skid.blog@gmail.com (* עפיפון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=563895&blogcode=12129175http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=563895&blog=12129175http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=563895&blogcode=12114652<div align="right" dir="rtl">השתתפתי בתחרות כתיבה. זה קצת מוזר. לכתוב לשם מטרה. לכתוב ולשכתב כל מילה שנייה או שלישית שאתה כותב. לשים לב לכמות המילים שיוצאות לך מהראש. לא התחברתי לתהליך, אבל מאוד התחברתי לתוצאה. הקו המפריד מציין את ההמשך לסיפור הקיים, שהוא גם קצת חלק מהסיפור שלי. קריאה נעימה. בשביל מה אתה כותב? "בשביל מה אתה כותב? שאל ג'ו. ישבנו לצד דלפק עץ שצפה מבית הקפה אל הרחוב. מלצרית החליפה מאפרות, חטפה מפית והציצה לכוס הקפה לראות אם התרוקנה. שנים רבות היינו חברים ושנינו כתבנו. ג'ו העדיף תמיד להיות עורך וכתב בעווית, רק כשנדרש. חשבתי שהוא נהנה מזה בסתר. היה בו משהו קפוץ. ביישן. עם אימת קהל. לכן העדיף להסתתר מאחורי שולחן העורך. טיפל בטקסטים של אחרים. סוג של מציץ. אני אהבתי לכתוב. נהניתי. הכתיבה מילאה אותי שמחה, אושר. היא הייתה מאהבת טובה. מספקת. משמחת בזמנים קשים. תמיד שם. הוא נתקע מול מסך. אני רצתי. "בשביל לספר", אמרתי. "לספר אתה יכול לעצמך", אמר ג'ו. "בשביל מה לפרסם?" זאת הייתה השאלה שלו. הוא היה תקוע עם כתב יד אוטוביוגרפי שפעל נגד כל מנגנוני ההגנה שלו. כמו חרך בחומה. "כי לספר זה לזולת", אמרת</div>Thu, 21 Oct 2010 22:51:00 +0200skid.blog@gmail.com (* עפיפון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=563895&blogcode=12114652http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=563895&blog=12114652http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=563895&blogcode=12105796<div align="right" dir="rtl">אני משום מה רוצה לזכור את ההרגשה הזו בדיוק. הימים האלה.. שמתחילים רגיל ומסתיימים בצורה הכי לא שגרתית שיש. ימים שאתה מספיק לפגוש אנשים, להכיר אנשים, ליהנות במקומות חדשים. מהימים האלה שדבוק לי חיוך חולמני על הפרצוף. אהבתי שנזרקנו על החוף עם הנרגילה והכרנו אנשים חדשים, והיה פשוט כיף. חזרתי הבייתה ובמשך שעה וחצי שברתי את הראש וניסיתי לספר את שיער הכבש של חבר שלי שפשוט לא רצה לרדת לו מהראש. שישבתי עם חברים טובים שהכרתי לפני המון זמן ועדיין שומר איתם על קשר כי זה חשוב לנו. אני אוהב את האיחודים האלה, ובעיקר אוהב שאני מצליח להוביל אותם אל הרגעים שאני רוצה. שמסביב לשולחן בבר רוק שאני אוהב יושבים ארבעה הומואים מתקופות שונות בחיים שלי, יושבים על בירה וצוחקים ביחד עם החברים הסטרייטים שלי- זה מבחינתי רגעים שאני מתמוגג מהם. לא יודע מה איתכם, אבל השיא של הערב הזה היה שראיתי את האקס המיתולוגי שלי בבית הקפה עם החברים. אמרו לי שהוא דפק בי מבטים וזה היה נורא משעשע . אהבתי שהלכנו למקום עם מוזיקה טובה, ואני יכלתי לקבל את הבריחה המתוקה הזו למקום שהרגליים שלי קיבלו את ההזדמנות לזוז מעצמן. שפגשתי</div>Sun, 17 Oct 2010 03:13:00 +0200skid.blog@gmail.com (* עפיפון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=563895&blogcode=12105796http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=563895&blog=12105796