http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=562369this are the days of my livesheCopyright 2026 moving. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=562369http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/69/23/56/562369/misc/15437561.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=562369&blogcode=9577478<div align="right" dir="rtl">4 אותיות שמשנות את הכל. למי שלא יודע מה זה- חפשש=חופשת שיחרור או כל חרטה אחרת שבא לכם. ובמילים פשוטות- ביום ראשון הבא אני משוחררת רשמית (מה שלא ימנע ממני להמשיך להשתמש בכרטיסיות נוער לפחות עד שיהיו לי שני ילדים...) למרות שהחיילים מביניכם יגידו ואי איזה כיף לה ,איזו זונה וכל וריאציה אחרת (והצעירים בגילם יגידו אז מה שחרור עוד סיום) אז זהו שלא! קשה לי לעזוב! לא יודעת כמה ממכם נהנו בשירות שלהם אבל אני פשוט נהניתי רצח! בשנה וחצי הראשונות הייתי באופוריה ונהניתי עד מאד להיות מכ"ית טירונים למרות הקשיים והחרטות שבדרך ואחר-כך שיצאתי כדי לפתור את הבעיות וכו, כשהייתי שג, אומנם נהניתי פחות והרגשתי שאני לא עושה כלום עם עצמי אבל בתאכלס זו הייתה השלמה של כל הדברים שהיו חסרים לי בתור מכית- זמן פנווי, זמן כיף וחסר כל תכלית וזמן בבית לעבוד על הבעיות. ומעבר לכל זה שנהניתי והכל, הצבא היה בשבילי המערכת הראשונה שהסתדרתי עם כולם, כי בתיכון וביסודי כל מי שלא דיבר על הגינס החדש של לי קופר ודיבר על ספרי מדע בדיוני או כל דבר שגובל בקצת השכלה ועניין אז היה אאוט לגמריי ופשוט הוריד לי את הבטחון העצמי לדיי כלום לפעמי</div>Tue, 15 Jul 2008 00:28:00 +0200numbgirl@nana.co.il (moving)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=562369&blogcode=9577478http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=562369&blog=9577478http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=562369&blogcode=9476244<div align="right" dir="rtl">היי שוב. יודעים עכשיו קלטתי תטעות הדקדוקית בכותרת שלי(שאין לי מושג אם מישהו רואה) THIS ARE THE DAYS OF MY LIVES ככה זה שלא נמצאים בשיעורי אנגלית כבר שנתיים. אם אני יודעת להגיד תשם שלי באנגלית היום זה הישג. יודעים, כשהייתי מכית לא הייתה לי שביזות יום א' כמעט (רק כשהיו לי חיילים ממש חארות ו/או סגל חרא) עכשיו יש לי שביזות כל השבוע לפני שאני חוזרת כי אני לא רוצה לחזור. ככה זה ישראלים רוצים את כל היד. סתם תאמת אני דווקא דיי נהנית בבסיס- הדברים היחידים שמציקים לי ובשבילם אני מוכנה כבר להשתחרר זה החום המטורף בבסיס שלי והיתושים הנוראיים שלא נותנים לי לישון בלילות. חברים מהיום נשארו לי שבועיים בבית ושבוע בסיס וזהו עוד 7 ימי בסיס ואני בבית. אתם שואלים אם אני מפחדת... אה לא אני לא מפחדת כי עשיתי לעצמי איזו תוכנית מגניבה בראש שאם היא תתבצע או לפחות תתבצע חלקית, אני אהיה בשלב של הלימודים או הפעלת הראש חלקית בשביל פסיכומטרי רק בעוד איזה חצי שנה-שנה. ולהלן התוכנית- דבר ראשון להשתחרר זה צעד בסיסי בתוכנית. לאחר-מכן לעבוד איזה חודשיים להתחיל מועדפת בתחנת דלק ואחר-כך ליסוע לחול עם החברות ולעבוד ב</div>Mon, 30 Jun 2008 11:20:00 +0200numbgirl@nana.co.il (moving)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=562369&blogcode=9476244http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=562369&blog=9476244http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=562369&blogcode=9445558<div align="right" dir="rtl">"i wanna lock you up in my closet nanana iwanna put your hand in my pocket when no one around and so on,,," אווריל אווריל תאכלס היא באמת עושה לי חם אבל לא זו הייתה כוונת המשוררת כי אם השמש הזאת הקופחת על ראשי הקטן וגורמת לו להתחמם עד מאד ואז להתעצבן על עוברי אורח תמימים יותר או פחות ממש חם לי בש.ג וכמובן שכל יום התחזית היא התחממות- פאקינג גלובל וורמינג אנחנו טיפשים שאנחנו לא עושים שום דבר וזה יתנקם בנו עוד ממש ממש מעט! אניויי, מי שמעצבן אותי הם בעיקר על אנשי סגל מפגרים. למשל: סמבצים מפגרת שקשה לה להזיז את ישבנה ממצב ישיבה למצב ישיבה+טלפון. כן זה ממש קשה לשבת במזגן ולחייג למרפאה לשאול אם יש תור לחייל המסכן שמתבשל בגללה רבע שעה בשמש סתם. או שסתם בא לבסיס שלנו ובגלל שלה כמובן קשה לחייג בגלל הפרנץ, אז הוא יחזור מאוכזב לבסיס בלי שקם. אז בגלל זה אני נהנית (יחסית)שהיא חוטפת צעקות ולא כזה אכפת לי למרות שבסוף אני חוטפת על זה (הזכרתי שאני משתחררת ב20 ומה-13 אני בבית וזה סופי- ביררתי?, כי אם לא אז זה נכון:) עוד דוגמא לכוכב עולה בבסיס: בעל תפקיד משתנה ולא מוגדר שתופס מעצמו וגם הוא כה זקן ע</div>Wed, 25 Jun 2008 20:34:00 +0200numbgirl@nana.co.il (moving)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=562369&blogcode=9445558http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=562369&blog=9445558http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=562369&blogcode=9403617<div align="right" dir="rtl">היי שוב. נראה לי שזה יותר ממכר לרשום במחשב מאשר ביומן. יש הווי מסויים. למרות שגם זה בסדר. אני מרגישה קצת כמו קארי בראדשו עם איזה קוסמופוליטן חביב. האמת שבתאכלס זאת הייתה סדרה מצויינת ואפילו הסרט היה מאד מתחבב... ואפילו (דה) היה סוף טוב ואני לא אגלה איזה כי אני לא ספוילר מהלך אני בחורה! אז מה היה לנו מאתמול? ממממ המייל שחיכיתי לו מהחבר הכי טוב שלי שנסע לארה"ב לתקופה בלתי ידועה או מבוטלת לא הגיע ואני מאד רוצה שהוא יגיע. אני מתגעגעת אליו כמו שהתגעגעו פעם לירושלים הבנויה אני נשבעת! הוא עובד בסוכנות היהודית ואחרכך כנראה שיעסוק בעגלות (מה שאני גם אעשה אם זה יתגלה כהדבר הנכון) ואחר-כך אולי גם יטייל קצת. אצלי בכל אופן זאת הפעם הראשונה שאני יודעת מהו געגוע אמת וכלכך עמוק. סתם שתבינו את מידת ההיכרות שלנו- מכירים שלוש שנים אחרי שהכרתי אותו דרך רע לעבודה (שאיתו לא שמרתי על קשר). הוא התחיל איתי ואחרי שדחיתי אותו (דה לסבית) נשארנו ידידים ואז גילינו שאנחנו נהנים להיות ביחד ושיש לנו תחומי עניין משותפים ואז נהיינו החברים הכי טובים שנפגשים כל איזה יום יומיים, כמה פעמים ביום, סופשים שמישהו מאיתנו בבי</div>Thu, 19 Jun 2008 20:27:00 +0200numbgirl@nana.co.il (moving)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=562369&blogcode=9403617http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=562369&blog=9403617http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=562369&blogcode=9394547<div align="right" dir="rtl">התחלה חדשה. לא מרגיש כלכך אופטימי וורוד. למה? כי אני מבואסת רצח מכירים את הימים האלה שאתה כלכך עצוב עד כדי כאב פיזי? אחרים היו אולי חותכים ורידים אבל אני לא כזאת אני"פייטרית" ,אבל זה לא מפריע לי להפסיד לעצמי כל פעם מחדש. אני במצב רוח של אין כח לכלום, הכל גדול עליי והייתי נשארת כל היום בבית עד העבודה אם לא הייתי משתגעת מזה אז עוד מעט אני אוציא את עצמי לסיבוב של סידורים הכרחיים למה אני פה כותבת? כי אני אוהבת לכתוב ואני מאמינה בפידבקים של אנשים שיודעים, אם הם יזדמנו למקום שלי.יש לי יומן אישי כבר שנתיים ואני מאמינה שכמו בכתבה שקראתי לאחרונה יהיו לי יומנים גם בעוד 20 שנה. זה כיף זה משחרר זה מביא אותך לידיעת עצמך ובעיותך טוב יותר וכן אפשר לראות בעייה שהייתה מטורפת לפניי חמש שנים והיום היא לא קיימת. הלוואי שעוד מעט הבעיות שלי לא יהיו קיימות. בסך הכל אין לי יותר מידי בעיות. פשוט הבעיות שיש לי לא נפתרות בקלות ובמהירות ודורשות דיי הרבה זמן או לחלופין דורשות ממני את מירב כוחותיי, ובגלל שכך, זה מתיש אותי- וכך הגעתי למצבי הנוכחי של אין כח. זה מצחיק איך יש דברים שכלכך קלים לאנשים מסויימים ויש</div>Wed, 18 Jun 2008 13:28:00 +0200numbgirl@nana.co.il (moving)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=562369&blogcode=9394547http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=562369&blog=9394547