http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561997heCopyright 2026 UnderCuver*. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561997http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561997&blogcode=10147582<div align="right" dir="rtl">דמעה נופלת, מלוחה, כואבת, צורבת. שוטפת את הלחי, ואחר כך נעלמת. מסתירה בתוכה סיפור עצוב. מבריקה, גדולה. משאירה מאחוריה שובל של הקלה. הלב דופק במהירות צונחת אט אט. משתתק לרגע הבכי, הנה הוא עזב. <P class=Mso</div>Sat, 08 Nov 2008 18:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (UnderCuver*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561997&blogcode=10147582http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=561997&blog=10147582http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561997&blogcode=10100280<div align="right" dir="rtl">מתברר שאני שחקנית מצויינת. אף אחד לא מבין שרע לי בלי שאני אסביר לו. אפילו האנשים הקרובים אליי ביותר. איך לעזאזל, איך הגעתי למצב הזה שאני צריכה להסתיר את הרגשות שלי? אף אחד לא שם לב מתי החיוך שלי אמיתי או מזוייף. מתי התור שלי להיות מאושרת באמת, כמו שצריך, באופן שלם ומושלם יגיע? מתי גם אני אזכה בחיבוק הזה של מישהו שאוהב אותי? מתי מישהו חדש ייכנס לחיים שלי וישנה אותם מהקצה לקצה ככה שבמקום להיות אחרונה בתור אני אהייה ראשונה? אז הנה, גם השמים וגם אני בדואט של דמעות. אני מרגישה פתאום את הקור המצמרר הזה, ואני רואה את טיפות הגשם שנאספו לי על החלון. המצב הזה הוא הנוראי ביותר. להרגיש רע ולא לדעת בדיוק למה. ואני בטוחה שמחר ברגע שאני אכנס לכתה שוב החברות שלי יחבקו אותי, ושוב אני אאלץ חיוכים, ושוב אף אחד לא ישים לב לזה שבכיתי היום. זהו, המקום שלי זה בתיאטרון. אף אחד לא שם לב כמה רע לי. אני מסתירה את זה כל כך טוב. ואני מתה לצעוק, מתה לצרוח, בלי סיבה, סתם להוציא את מיתרי הקול שלי החוצה עד שאהיה צרודה, לצרוח חזק חזק בלי להגיד מלה, פשוט לצעוק. והעולם ישמע אותי, ופתאום יבין שלא הכל דבש. פת</div>Mon, 27 Oct 2008 21:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (UnderCuver*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561997&blogcode=10100280http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=561997&blog=10100280http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561997&blogcode=10092610<div align="right" dir="rtl"> ציטוטיישן D: הגעתי למצברוח של ציטוטים . סיטואציה: אני חותכת סלט, ליבי מנשנשת. ליבי: "לקחתי שניצל" אני: "לאא! לא יהיו לי מספיק בסלט!" ליבי אוכלת את השניצל. אני: "פגעת בי קשות, אכלת לי את השניצל" סיטואציה: אני וליבי חוצות צומת באלכסון. אני: "אלכסון זה אסון" ליבי: "אז אנחנו אסון טבע" אממממ, כלום. פשוט משעמם לי אז כל היום אני כותבת פוסטים חסרי פואנטה -.- סליחה [?] לא עשיתי שיעורים בערבית &gt;&lt;" אוו שיהייה . אני אצא מזה איכשהו DD:</div>Sat, 25 Oct 2008 23:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (UnderCuver*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561997&blogcode=10092610http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=561997&blog=10092610http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561997&blogcode=10090606<div align="right" dir="rtl">אולי זה רק מזג האוויר המשתנה הזה שלא מפסיק להשתגע, קר חם יובש לחות. מה שאני יודעת הוא שאני צריכה שינוי. אני צריכה... לא יודעת. אולי להפסיק משהו שמכאיב לי, אולי לעשות משהו שייתן לי תפנית ? שישנה את חיי לגמרי, שיימצא לי מישהו לחבק, כתף לבכות עליה, או אולי אהבה ? או שאולי אני פשוט צריכה לסלול כביש נוסף שפונה לכיוון השני, אולי אני צריכה לחפש את השינוי הזה במקום אחר ? או אולי שביל צדדי, קיצור דרך, שיוביל אותי למקום אליו אני רוצה להגיע ללא פיתולים ומהמורות. לא, כי אז אני נוגדת את הדבר שאני הכי מאמינה בו, מה שצריך לקרות ייקרה. אני לא יודעת. או שאולי כל מה שאני צריכה הוא כביש מהיר, לא לעצור עד לרמזור האדום הבא. לנסוע ולנסוע... עד שאמצא לי מקום מבטחים, מקום אך ורק בשבילי. מקום בו אני אוכל להסיר מעלי את הזבל ואת הליכלוך שעוטפים אותי. סליחה, אני במצב רוח של מטאפורות &gt;&lt; זה יצא פואטי P: אבל זה כל כך נכון .</div>Sat, 25 Oct 2008 18:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (UnderCuver*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561997&blogcode=10090606http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=561997&blog=10090606http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561997&blogcode=10090401<div align="right" dir="rtl">היא תמיד רצתה את זה. להרגיש קרובה למישהו כמו בטלוויזיה, רק בחיים. היא מעולם לא חשבה על אותו הערב הגשום, היפה. היא מעולם לא ידעה שהוא יחכה לה שם, רק למענה. והיא הייתה מאושרת, אילו הייתה יכולה היא הייתה צורחת מאושר. אך פתאום המלים נעתקו מגרונה הלשון דממה. היא לא הצליחה לבטא אף לא מלה קטנה. היא לא מצאה את אותה המלה שתתאר את האושר שחוותה. היא שתקה והביטה בעיניו מלאות התבונה, מעכשיו הריגשה כי מעולם לא תפגע. XD אל תשאלו . אין לי מה להגיד . המבין יבין, ואם אף אחד לא מבין שלא יישאל &gt;&lt; 3&gt; </div>Sat, 25 Oct 2008 17:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (UnderCuver*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561997&blogcode=10090401http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=561997&blog=10090401http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561997&blogcode=10087037<div align="right" dir="rtl">אין כותרת . סתם לכתוב על רגשות.. מרגישים את זה שאתם שמחים ? שהלב שלכם פועם בעצמה ואתם מרגישים כאילו אתם לא יכולים להפסיק את החיוך? והחיוך שלכם כזה נאיבי, וטיפשי. ונראה לכם כאילו הכל מסתדר. הציונים עולים, עם החברים הכל טוב, אבל מה? תמיד יהייה המשהו הקטן הזה שיהייה חסר . ואף פעם אין לכם מושג מה זה. זה כמו שמחדשים מלתחה, וקונים בגדים. לא משנה כמה בגדים יהיו מקופלים בארון, אף פעם לא נרגיש כאילו די, זה מספיק. תמיד הרצון הזה לעוד ועוד משתלט ומעיק, כשבעצם כל הדברים שאנחנו צריכים כאן מסביבינו. צריך למצוא את האושר בכל דבר יומיומי פשוט - צחוק, בכי, שינה, אנרגיה, אוכל, תחביבים. אתם מאושרים ואפילו לא מודעים לזה. טיפ לחיים - תתחילו להעריך את הדברים הקטנים ביומיום. זה מה שייגרום לכם להיות מאושרים באמת . ליבי פה DDD: ייאאאייי D: 3&gt; 3&gt; 3&gt; 3&gt; 3&gt; 3&gt; . המזל שלי - גדי - אולי ככה תכירו אותי קצת יותר XDD זה כל כך נכון O: לבת גדי רצון עז להשיג הישגים ולהתגבר על מכשולים. היא שאפתנית מאוד אך לוקחת הכל ללב, ונוטה לשקוע בעצבות כשדברים אי</div>Fri, 24 Oct 2008 22:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (UnderCuver*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561997&blogcode=10087037http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=561997&blog=10087037http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561997&blogcode=10061210<div align="right" dir="rtl"> PICS באלי לשים תמונות D: ותהרגו אותי אם אני מבינה למה כשמשעמם אני שמה תמונות &gt;&lt;" אבל באלי P: ואני חופרת -.- תעבירו את העכבר על התמונות .. XD יוצא לי להיות בתקופות כאלה של כן לעדכן ולא לעדכן -.- נאככס . עזבו (: אה וורד ? את לא יודעת לדבר אנגלית D: </div>Sun, 19 Oct 2008 23:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (UnderCuver*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561997&blogcode=10061210http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=561997&blog=10061210http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561997&blogcode=10057904<div align="right" dir="rtl">הלוהא אנשים יפים DDD: סוכות הזה ממש נחמד. יש לי המון שיעורים, אבל בכל זאת נחמד ^^ החלפתי עיצוב כמו שראיתם. ואממ, אני מתה משיעמום P: ליבי - זאת לא הפעם הראשונה שאני מקדישה לך קטע בפוסט. אבל את צריכה להבין שאת הכי הכי שיש. את החברה הכי הכי טובה שיש. את הבן אדם שאפשר לסמוך עליו הכי הכי בעולם . את הבן אדם שתמיד יקשיב לי כמה שאני ארצה. אני אוהבת אותך הכי הכי בלי חברה כמוך הייתי משתגעת. הייתי מתפוצצת בפנים. אז - 3&gt; שיכול להגיד הכל . בזמן האחרון מצאתי את עצמי מצלמת הרבה ועורכת את התמונות. הגעתי למסקנה שזה עוד אחד מהתחביבים שלי: לצלם P: Pics. התמונה הזאת יצאה אמנותית P: זאת אני ^^ </div>Sun, 19 Oct 2008 13:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (UnderCuver*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561997&blogcode=10057904http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=561997&blog=10057904http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561997&blogcode=9992985<div align="right" dir="rtl">אז לאחר הפריקה של הפוסט הודקם בואו נגיד שהשתפר לי המצברוח ^^" אין לי ממש נושא לפוסט... יותר בקטע של פוסט חפירה 3: אולי אני גם אכניס תמונות בהמשך סופסוף XD בקיצור היה היום כיף [?]. התחלנו ללמוד ב9:00 במקום 8:15 D: היה נחמדודי. ליבי, אני רוצה שתדעי - את הכי מדהימה בעולם3&gt; את הכי מושלמת בעולם. את החברה הכי טובה שיש 3&gt; כל אחת מאחלת לעצמה חברה כמוך! ואני קבלתי אותך. ואני זכיתי בך. את בין האנשים היחידים שנהנים להקשיב. את הבן אדם היחיד שכל זמן שאני מעבירה איתו הוא טוב, גם אם אנחנו רבות. ואני רוצה שתדעי - שכולם יכולים לקנאות אבל את שלי. ואנחנו חברות לנצח - תצטרכי לסבול אותי D: ברור? P: אחח, באמת שאין לי מושג מה הייתי עושה בלעדייך. D; הילה- READ IT מדברת לא מדברת. אומרת לא אומרת. מנפנפת לא מנפנפת. תגידי מה את צוחקת ?! זה ממש לא אמור לצאת חרוז. זה קטע כעסני עלייך ועל המצב רוח המטומטם הזה שחולף עלי</div>Mon, 06 Oct 2008 14:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (UnderCuver*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561997&blogcode=9992985http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=561997&blog=9992985http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561997&blogcode=9990553<div align="right" dir="rtl">למה תמיד אני צריכה להסתתר?? כאילו, לעזאזל. אני מרגישה כאילו אני מכוסה בזבל פשוט זבל. נמאס לי! ראבק, נמאס! למה אנשים לא יכולים לבוא אליי רק מדי פעם ולשאול, מה קורה איתי? אם אני בסדר? אני מסתתרת מתחת לחיוך הזה כשלפעמים בא לי לבכות בהיסטריה. נמאס לי לעזור לאנשים שבסוף מתנהגים אליי כמו אל זבל. נמאס לי לעזור לאנשים שאחר כך אפילו לא אומרים תודה. שאחר כך פשוט שוכחים. נמאס לי להיות הבן אדם הזה שכולם באים לפרוק עליו ולבקש עזרה. נמאס לי לתת ולתת ולתת כל הזמן לכולם ולא לעצמי. נמאס לי לשאול את כולם אם הם בסדר. נמאס לי לבכות בלי שאף אחד ישים לב. נמאס לי מזה שכולם בוכים על הכתף שלי, אבל אני על כרית. נמאס לי מזה שהחברות שלי כל כך לא מכירות אותי בשביל לדעת שגם אני לפעמים סובלת. נמאס לי . ובאמת שאין לי בעייה להקשיב לאנשים, לעזור להם בבעיות שלהם. אבל בחייאת, כל האנשים שאי פעם עזרתי להם במשהו [הרבה אנשים], חשבתם פעם לעזור לי?! </div>Sun, 05 Oct 2008 20:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (UnderCuver*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561997&blogcode=9990553http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=561997&blog=9990553