<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>New Morning</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561845</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 Cora Says. All Rights Reserved.</copyright><image><title>New Morning</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561845</link><url></url></image><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561845&amp;blogcode=13826823</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הרגשתי את הצורך לכתוב, והבנתי שהרבה יותר קל לי לבטא את עצמי כשאני יודעת שבסופו של דבר ה&quot;יצירה&quot; שלי תצא אל העולם, גם אם ברור לי שאף אחד לא יקרא אותה, מאשר אם היא תישמר כעוד אחת מהמסות הלא גמורות בתייקית המסמכים במחשב שלי. זרם הכתיבה נעשה קולח יותר והשכל חד יותר.
את הפוסט האחרון שלי כתבתי ערב הגיוס לצבא והיום אני יושבת בבית בגימלים נפשיים, ממתינה לועדה לבדיקת כשירות נפשית להמשך שירותי הצבאי. אני מאוד שמחה שזה המצב, כי אני מבינה שמכול האלטרנטיבות שלי, זו הטובה ביותר. ברגע שאדע סופית שהמערכת האדיוטית הזו לא נושפת לי עוד בעורף, אוכל למצוא עבודה, להירשם לשירות לאומי, ואפשר לומר, להתחיל את החיים שלי.
היות וזו הסיטואציה בחיים שלי כרגע, אני לא יכולה להמנע מלחשוב על העתיד שלי ובמה אעסוק. יש כל כך הרבה דברים שמעניינים אותי, אותם אני רוצה ללמוד, דברים שאני מרגישה שאוכל באמצעותם לתרום לחברה, לעזור לאנשים, וכנגזרת מכך, גם לעצמי. אני רוצה לכתוב, אני רוצה לעשות קולנוע, אני רוצה לעזור לאנשים באחד מתחומי הרווחה. כמה חבל שאי אפשר לעשות את כל אלו במקביל. עם זאת, בכל פעם שאני נמצאת בבית לפרק זמן ולו הקצר&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 25 Jun 2013 09:25:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Cora Says)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561845&amp;blogcode=13826823</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=561845&amp;blog=13826823</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561845&amp;blogcode=13659259</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מי שחשב שסוף העולם עומד להגיע ב-21.12.12 טעהסוף העולם מגיע מחרמחר הוא יום הגיוס שליאני מפחדת, עצובה, מתוחה, בעיקר מפחדת ועצובה אבל ללחץ יש מקום מכובדרשימת הטו דו שלי כזאת חמודהכבר 2013 איזה חודש, סיימתי תיכון, היו לי הרבה עדשות בעיניים, קראתי הרבה ספרים מאז, היו לי שתי עבודות... אופניים לעולם לא יהיו לי, tho&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 03 Feb 2013 18:02:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Cora Says)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561845&amp;blogcode=13659259</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=561845&amp;blog=13659259</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561845&amp;blogcode=13474064</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אוווווווווווווווווו
גם אני הייתי מגיבה ככה אם הייתי פוגשת את ברגמן חח&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 22 Sep 2012 15:35:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Cora Says)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561845&amp;blogcode=13474064</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=561845&amp;blog=13474064</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561845&amp;blogcode=13439195</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
התמונה הזאת כל כך משמחת אותי שכדי שאני אוכל לראות את הבטן הגדולה של אנה פקווין כמה שיותר פעמים ביום ולחייך למראה החלטתי לשים אותה כשומר מסך&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 28 Aug 2012 22:50:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Cora Says)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561845&amp;blogcode=13439195</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=561845&amp;blog=13439195</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561845&amp;blogcode=13327473</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;טוב, אז התחלתי ללכת לטיפול. הגיע הזמן.
ועכשיו הייתי רוצה שכל יום יהיה טיפול, אבל זה לא, ואני צריכה לחכות עד שבוע הבא כדי להביע את העצבים שלי, אממה
אני עצבנית עכשיו
יותר נכון תמיד
אבל עכשיו

אני עצבנית
כי עם כל השנאה העצמית
ואל תדאגו, יש מספיק ודי כדי להאכיל בה את כל הילדים הרעבים באפריקה
אני לא רואה הצדקה לחוסר בתשומת לב הזה שאני זוכה לו
אני עושה הכל לבד, לא מקבלת על זה שום קרדיט ושום תמיכה
אני לא רוצה שההורים שלי יגידו לי &quot;כל הכבוד&quot; פעם בשבוע אחרי שאני מוציאה 500 שקל בשבוע (לא, לא על אלכוהול או על בגדים או מסיבות או סמים) על הוצאות אישיות, שכוללות טיפול, נסיעות ותשלומים שונים, כאלה ואחרים (כולל לשלם לאחותי הקטנה על נסיעות באוטובוס)
אני צריכה שיפגינו כלפיי קצת יותר אכפתיות, קצת יותר כבוד
אני רוצה לדעת שחושבים עליי
והדבר בא לידי ביטוי במעשים
לא בבהייה אידיוטית לחלל, חוסר קשב מוחלט והתרכזות מוחלטת בעצמי (עצמי שהוא לא אני. אחרת לא הייתה בעיה)
היה נחמד אם מישהו היה שואל אותי לפעמים מה שלומי (במיוחד אחרי יום שלם שביליתי בחדר שלי עם הפרצוף בתוך המסך כמו אי-ליטרלית מושלמת), וז&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 22 Jun 2012 10:00:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Cora Says)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561845&amp;blogcode=13327473</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=561845&amp;blog=13327473</comments></item><item><title>קרה משהו ממש מטורף</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561845&amp;blogcode=13026635</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;והוא
שהתחשק לי לכתוב פוסט

רק שאין לי שום כוונה לכתוב, אני סתם אעלה הרבה תמונות יפות.

&lt;img style=&quot;wi&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 29 Jan 2012 21:10:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Cora Says)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561845&amp;blogcode=13026635</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=561845&amp;blog=13026635</comments></item><item><title>צ&apos;או מוצ&apos;אצ&apos;וס,</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561845&amp;blogcode=12743813</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני לא מעדכנת כל כך הרבה, וגם אין יותר מדי שברצוני לחלוק,

אבל לכבוד שבוע האופנה בניו יורק החלטתי להעלות את התצוגה היחידה שמצאה חן בעיניי העונה (שכן רוב התצוגות היו מאכזבות פצצות),
דונה קארן, אלייה אני לא מתחברת בדרך כלל, אבל הפעם היא פשוט הפציצה בעיניי.
עיצובים נשיים, בוגרים, גם אדג&apos;י אם רוצים וגם סופר קלאסי ופנסי וזה

מהמם

&lt;img style=&quot;width: 500px; height: 749px;&quot; src=&quot;http://f.nanafiles.co.il/uploa&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 13 Sep 2011 16:40:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Cora Says)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561845&amp;blogcode=12743813</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=561845&amp;blog=12743813</comments></item><item><title>טירוווווווווף</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561845&amp;blogcode=12705193</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;שטפו את עיניכם, יקירים
טאמבלר זה מקום קסום.





&lt;div style=&quot;text-align: center;&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 24 Aug 2011 16:50:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Cora Says)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561845&amp;blogcode=12705193</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=561845&amp;blog=12705193</comments></item><item><title>איזה אקסייטינג</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561845&amp;blogcode=12690303</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;חברים וחברות (דמיוניים וצרצרים),
יש לי חשק לעדכן! תודו שאתם נרגשים

&lt;img style=&quot;width: 500px; height: 345px;&quot; src=&quot;http://f.nanaf&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 17 Aug 2011 14:25:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Cora Says)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561845&amp;blogcode=12690303</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=561845&amp;blog=12690303</comments></item><item><title>הוא עושה כמיטב יכולו כדי להיות הוא, כשכולם סביבו רוצים שיהיה כמותם.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561845&amp;blogcode=12572007</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;(זה הולך להיות שחזור של מטלת כתיבת מאמר טיעון, לשון והבעה עברית, שאלון ב&apos;)

אתמול, ה-20 ביוני 2011, בשעה שמונה וחצי בערב, הופיע הזמר האגדי בוב דילן באצטדיון רמת גן. בוב דילן הוא אדם מבוגר אשר מלאו לו שבעים במאי האחרון, וכידוע הוא מעולם לא היה הטיפוס ה-2Uאי, כלומר מארגן מופעי ראווה מהופעות הרוק שלו. ההופעות שלו מאז ומתמיד היו שקטות, הוא מעולם לא נצמד בעיבוד הלייב לעיבוד שהוקלט בגרסת הסטודיו. מאז ומתמיד לא תקשר עם הקהל. ידוע על הופעות באירופה בהן ניגן עם הגב לקהל, לא מוציא מילה, שר במשקפי שמש בשעה 9 בלילה, שר שירים לא מוכרים בעיבודים משונים שאף אחד חוץ מהפסיכופתים ההארד-קוריים לא מסוגל לזהות.
כשקראו לו &quot;זמר פולק&quot; בראיון לעיתון Time בשנות ה-60, הוא דחה את הטענה בתוקף. ואני מסכימה איתו. בוב דילן לא שר אל האדם הפשוט, בוב דילן לא מנסה לשמח או לרגש. השירים שלו הם מעבר לאמנות, הם מעבר לשירה או לפואטיקה. אני תופסת את דילן כנביא.
אבל זאת רק אני.

שמעתי הרבה אנשים שאומרים שההופעה אתמול הייתה חרא. שהוא לא יודע לשיר. שאי אפשר לזהות אף שיר, שהוא לא תקשר עם הקהל, שהוא לא הלהיב. שהוא פשוט עמד מו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 21 Jun 2011 14:27:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Cora Says)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561845&amp;blogcode=12572007</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=561845&amp;blog=12572007</comments></item></channel></rss>