<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>החיים עם חציל מעופף</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560343</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 עמית?. All Rights Reserved.</copyright><image><title>החיים עם חציל מעופף</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560343</link><url></url></image><item><title>ריב</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560343&amp;blogcode=12569622</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אנחנו כל הזמן רבים.
ומה שהכי נורא, שהריבים שלנו תמיד מסתיימים בשתיקה.
השתיקה הזו יכולה להיות 5 דקות או שהיא יכולה להיות חצי שעה ואפילו יותר.
אני לא יודעת מה עושים במצב כזה.
איך מתמודדים?
מה אני צריכה הגיד?
מה הוא צריך להגיד?
נמאס לי כבר מהשתיקות האלה.. הם משאירות לי חלל ריק בלב. והחלל הזה כואב.
אוו כמה שהוא כואב.
ומשום מה .. כל פעם שאנחנו רבים, זה עושה לי תחושה כאילו הוא אוהב אותי פחות ופחות.
כאילו האהבה שלו אליי, היא משהו כמותי..
וככל שאנחנו רבים יותר, או לחלופין , שותקים יותר, האהבה קטנה וקטנה וקטנה.
עד שהגעתי כבר למצב שאני כמעט בטוחה במאה אחוז שהוא לא אוהב אותי.
זה מזכיר לי את ההורים שלי.
בתקופה שהם התגרשו הם לא הפסיקו לריב.. והם פשוט לא אהבו יותר.
המטרה שהצבתי לעצמי בחיים היא לא להתגרש..
לעשות הכל כדי שזה יצליח.
שזה יחזיק מעמד.
והנה אפילו לא התחתנתי בכלל.. והנה אני כבר לא מפסיקה לריב..
ומצליחה בקושי לשמור קרוב אלי את האדם שאני אוהבת.
אני כזאת טיפשה.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 20 Jun 2011 12:58:00 +0200</pubDate><author>amit_ta@hotmail.com (עמית?)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560343&amp;blogcode=12569622</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=560343&amp;blog=12569622</comments></item><item><title>מעליות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560343&amp;blogcode=12529766</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אז מה ככה?
באמת הרבה זמן לא הייתי פה.. אני חושבת שזה בגלל שאני פשוט לא מרגישה איזשהו צורך עז להיות פה.
אני פורקת את כל הדברים שאני מרגישה בפני החבר שלי.
אבל יש גם דברים שחבר שלי לא יודע.
אם זה שאני חושבת לפעמים שאני כל כך מעצבנת,
שאני לא מבינה מה הוא עושה איתי.
שאני חושבת מה יותר חשוב לי, החברות או הוא.
וזה מטריף אותי.
ולפעמים בא לי לנסוע רחוק מכולם.
הכי רחוק שאפשר.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 02 Jun 2011 11:17:00 +0200</pubDate><author>amit_ta@hotmail.com (עמית?)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560343&amp;blogcode=12529766</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=560343&amp;blog=12529766</comments></item><item><title>טוסט</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560343&amp;blogcode=12275757</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;טוב.
אז אני בדיכאון.
שוב.
הייתי בטוחה שהתקופה הזאת בחיים שלי עברה.
מסתבר שלא.
אני כבר מתה לסיים את השנה הזאת.
נמאס לי. יב זו שנה מיותרת שהיה אפשר לסיים בי&apos;.
בן היתר אני גם מנסה להבין מה עובר עליי. כי כרגע החיים שלי בגדר שלמות. 
יש לי חבר מקסים שאוהב אותי, יש לי את 3 החברות הכי מדהימות בערך בקיימות בעולם כולו.
אבל אני עדיין לא מאושרת.
שאני חושבת על זה, דיברתי עם אמא אתמול על זה שאני מרחמת על מי שירצה לחיות איתי איי פעם.
אני בנאדם דיי נורא. אני נכנסת לדיכאון נורא נורא מהר, שזה לא מציאה כל כך גדולה.
אני דופקת קטעים לפעמים שזה בכלל מעצבן.
בסך הכל הכללי אני בנאדם דיי נורא.
ואני מצפה שיבוא מישהו שיזעזע אותי ויגיד לי שאני לא בנאדם כזה.
שאני לא כל כך דפוקה, שאני אפילו דיי בסדר יחסית לכל בני האדם העולם.
שאני בנורמה.
אבל אף אחד לא בא ואומר את זה.
ואני חושבת שזה מה שמכניס אותי לדיכאון. זה כל כך מעצבן.
ואין לי כבר כוח לשום דבר.
אני כל כך רוצה לנסוע רחוק רחוק.
בלי שום דאגה על הראש.
כלום כלום כלום.
אני פשוט רוצה להיות רחוק מפה.
רחוק רחוק רחוק .
הכי רחוק שאפשר.&lt;&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 18 Jan 2011 18:55:00 +0200</pubDate><author>amit_ta@hotmail.com (עמית?)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560343&amp;blogcode=12275757</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=560343&amp;blog=12275757</comments></item><item><title>עבר זמן..</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560343&amp;blogcode=12123121</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;טוב, אז הגעתי למסקנה.
אני חושבת שזה מדהים מה שעובר עליי בזמן האחרון.
אמנם, לא כל הדברים שרציתי שיקרו קרו, אבל אני עדיין חושבת שמשהו משתנה בי.
אני לא יודעת מה זה.
אולי זה החבר המדהים שלי, שגורם לי בכל שניה שאני איתו להרגיש שלמה יותר , בטוחה יותר, 
ואולי אפילו..
אמיתית יותר?
בכל מקרה, זה עושה לי טוב כל התקופה הזאת.
מגניב מגניב.
עמית.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 26 Oct 2010 13:29:00 +0200</pubDate><author>amit_ta@hotmail.com (עמית?)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560343&amp;blogcode=12123121</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=560343&amp;blog=12123121</comments></item><item><title>יש חיים מעבר לשיעמום</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560343&amp;blogcode=12023231</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אז הגרמנים המגניבים הגיעו לארץ..
אני מתה עליהם, הם מקסימים והם כל כך שונים מהאמריקאים המעצבנים.
בכל מקרה , אני מרגישה שהשתנתי מאוד בתקופה הזאת של החופש הגדול.
לא מבחינת מראה , אלא מבחינת עמית בתור בנאדם.
אומנם נשארתי עם אותם החברות ואותם האנשים
אבל פתאום הרבה יותר קל לי להתחבר לאנשים גם אם הם ממש שונים ממני.
גם לבנים הרבה יותר קל לי להתחבר.
זה דיי גאוני כל הסיפור הזה.

וסתם בשביל הכיף שלי- חאן 3&amp;gt;&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 06 Sep 2010 10:41:00 +0200</pubDate><author>amit_ta@hotmail.com (עמית?)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560343&amp;blogcode=12023231</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=560343&amp;blog=12023231</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560343&amp;blogcode=11972524</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;וואו. זה הפך להיות בלתי נסבל.אני לא מצליחה לישון בלילות.אני חולמת עליו בלילה.זה נוראי.בא לי לבכות.אני לא מסוגלת לחיות ככה יותר.
					
			   			&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 12 Aug 2010 12:30:00 +0200</pubDate><author>amit_ta@hotmail.com (עמית?)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560343&amp;blogcode=11972524</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=560343&amp;blog=11972524</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560343&amp;blogcode=11972044</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הנה חזרתי למצב הפתטי שבו הייתי.זה מגוחך , ואני כל כך כועסת על עצמי.
					
			   			&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 12 Aug 2010 02:02:00 +0200</pubDate><author>amit_ta@hotmail.com (עמית?)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560343&amp;blogcode=11972044</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=560343&amp;blog=11972044</comments></item><item><title>אני</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560343&amp;blogcode=11965787</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אז כן.. קצת נמאס לי מאני אני אני.נמאס לי לדבר עלי.אז על מה מדברים?עליו.אז ככה.. האמת שזה קצת בעייתי לדבר עליו מבלי לדבר עליי.בכל מקרה.. היום הייתי בקולנוע.. קולנוע..זה לא בדיוק קולנוע, זה יותר מרכז מסחרי מוצף באנשים .. אין לי הגדרה.. אז פשוט נקרא להם אנשים.ישבתי לי בסרט המקסים שנקרא &quot; זוהי סדום&quot;.הגעתי למסקנה לאחר בדיוק 5 דקות מתחילת הסרט, שהתמצית שלו, הפואנטה, היא סקס.מה שלא בדיוק הפתיע אותי.כי אין סרט שלא מדברים בו על סקס, או לפחות על זין.אחד מהשניים.בכל מקרה.. אני יושבת להנאתי ומנסה להבין מה כל כך מצחיק בסרט, ולפתע מזדחל לאוזניי בערמומיות מסתורית מאוד .. ריח.ריח מאוד מאוד מוכר.מחצית מהסרט ניסיתי לפענח של מי הריח.ריח מסתורי.ריח מוכר.ריח שהרחתי קרוב קרוב.אולי אפילו נישקתי?..ואז זה הכה בי. כמו ברק.זה הריח שלו.זה הבושם שלו.זה פעם ראשונה שאני מריחה את הבושם הזה על מישהו שהוא לא הוא.זה היה מוזר.מה שמביא למסקנה הבאה.אי אפשר להתרכז בסרט שהבנאדם שיושב על ידך משתמש באותו בושם של האקס/ית שלך.זה נוראי.זה כמו להיות בייסורים קשים.אז אני יכולה לסכם את חווית הסרט בכך שאני יהיה חייבת לראות אותו שוב.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 08 Aug 2010 23:44:00 +0200</pubDate><author>amit_ta@hotmail.com (עמית?)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560343&amp;blogcode=11965787</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=560343&amp;blog=11965787</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560343&amp;blogcode=11963577</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני פשוט מתחברת לאנשים הלא נכונים.זהו.זאת המסקנה שלי.
					
			   			&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 07 Aug 2010 23:34:00 +0200</pubDate><author>amit_ta@hotmail.com (עמית?)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560343&amp;blogcode=11963577</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=560343&amp;blog=11963577</comments></item><item><title>יאללההה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560343&amp;blogcode=11952889</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני חתיכת מטומטמת דחוקה בלחץ.יש דברים שאסור להגיד.אסור אסור אסור.ואני אמרתי.מה עושים עכשיו?כלום.מחכים.
					
			   			&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 02 Aug 2010 16:51:00 +0200</pubDate><author>amit_ta@hotmail.com (עמית?)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=560343&amp;blogcode=11952889</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=560343&amp;blog=11952889</comments></item></channel></rss>