http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=559316heCopyright 2026 אולי ואולי. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=559316http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=559316&blogcode=12180788<div align="right" dir="rtl">אם הייתם אומרים לי שאני כבר ילד בוגר, הייתי צוחק ועובר בחינניות לענייני-היום התכופים. ככה זה, כשאתה בן 18, כשאתה כבר לא ילד אשר תלוי במסגרות ובאנשים, אך גם לא בוגר במלואו, אשר זקוק לזיקי ההקשר בינך לבין סביבתך שמחזיקה אותך, כפי שניתן להגיד, ב"הולד", עד לחיים האמיתיים. כפי שחברה טובה שלי נוהגת לומר: "להיות מספיק בוגרים כדי לדעת שאלו שטויות, ומספיק ילדים כדי ליהנות מהן". תקופת-המעבר בין התיכון לבין הצבא מציבה בפניי ילדון צעיר ומושתן שרק הרגע סיים את חממת הנעורים תהיות לא פשוטות שעליו להתמודד עימן. פתאום יש יותר עומק, פתאום יש יותר עניין, ומשמעות. פתאום יש מטרה, וכיוון, ודרך. פתאום כל הדברים מתחברים תחת מכנה משותף יחיד שתוחם תחתיו שלל אספקטים מחיי היום-יום. פתאום ההבנה מתחדדת, ועימה גם החושים, ומהן תהיינה הנגזרות לצורות המחשבה השונות שאותן ייאלץ לאמץ להמשך חייו. ככה זה, כשאתה אדון לעצמך, אך גם חבר בכת האדונים הממלכתית. מנסה בכוח ללמוד, לשאוב פריטי מידע מכל אבן שמתגלגלת במורד המדרכה, אך במקביל לזה משתדל יותר לחיות, וליהנות מהרגע. לצד ההתבשלות המעיקה בתוך ה"אני" שבעצמך, לצד המשמרות ש</div>Sun, 28 Nov 2010 02:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (אולי ואולי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=559316&blogcode=12180788http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=559316&blog=12180788http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=559316&blogcode=11978362<div align="right" dir="rtl">הכי גאה שיש. סקר מהיר - כל כמה זמן מחליפים מגבת? מקלחת אחת? יומיים? שבוע?</div>Sun, 15 Aug 2010 06:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (אולי ואולי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=559316&blogcode=11978362http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=559316&blog=11978362http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=559316&blogcode=10532451<div align="right" dir="rtl">נכון תמיד ביוטיוב, בסוף כזה שנגמר נניח שיר, יש את הדברים המשותפים לו שתמיד מופיעים בשניים שאפשר ללחוץ באדום?אז אני ודור שמענו בלידיניג לאב, כי היה לנו משעמם, ואז בסוף הופיע לינק לשיר של אבריל לבין. עידן: "מה הקשר ביניהן בכלל?!"דור: "שתיהן פאקצות אמריקקיות שחושבות שהן יודעות לשיר!"הלכתי לתחנה המרכזית בתל אביב. תהרגו אותי, היה לי משעמם.נכנסתי למקדולנדס מפאת חוסר פחמימות בקיבה, הריחות היו ממש מגרים.כשנכנסתי, ראיתי אתיופית שישבה עם חברותייה, ניגשת למוכר ומוסרת לו עשרה שקלים, תוך כדי מבקשת: "תן לה לזאתי שם המבורגר וקולה ב10 שקל", בזמן שהמוכר הסיט את מבטו אל עבר אישה דקיקה שעמדה בסמוך לחנות עם חולצה שחורה מסביב לראשה.דמעות כמעט שעלו לי בעיניים. "כשאת מדברת אלי, אני עוזב הכל ומקשיב לך."</div>Fri, 13 Feb 2009 22:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (אולי ואולי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=559316&blogcode=10532451http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=559316&blog=10532451http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=559316&blogcode=10411523<div align="right" dir="rtl">שני חברים מתקבצים לשיחה ולאכילה משותפת. נערה שלובת ברכיים וחסרת הבעה נשענת על נער גבוה לאור השמש הבוהק. עצי האורן המיתמרים צופים בפליאה בנערה המדדה את צעדיה לאורך השביל הארוך. איש זקן במעיל שחור סוקר את השטח במבט מאיים. הוא פוסע באיטיות מפה לשם, ומדי פעם מציץ אל עבר שני הנערים השוכבים על פיסת הדשא, מטרים ספורים ממנו. איש תחזוקה עם מכנסים מוזרים חוצה גם הוא את המדשאה במהירות ועוצר ליד השער הכחול. למשמע הצלצול, קבוצת נערים בתיקים שלובים עושים את דרכם במעלה הגבעה הירוקה. קבוצת נערות בהליכה הססנית צועדת גם היא לאורך השביל המפותל. כל אחד עסוק בענייניו. למה שלאנשים יהיה איכפת מהסובב אותם מפרט לעצמם? בימים שכאלו, אני אוהב להסתכל מבעד לחלון הזגוגית ולהציץ לרגע אל תוך חיים של אנשים אחרים.</div>Tue, 13 Jan 2009 07:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (אולי ואולי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=559316&blogcode=10411523http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=559316&blog=10411523http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=559316&blogcode=10368724<div align="right" dir="rtl">"אנשים נעלמים מסביביממשיכים וממשיכים להיעלם.לא היעלמות רגשית, או היעלמות זמניתזו היעלמות פיסית.היעלמות אמיתית, ממש כך, שאנשים יותר לא נמצאים.היעלמות כזאת שתופסת אותך הכי לא מוכן ומכה בך בחוזקה בלי להתכונן מראש.שנה אחת, כל כך הרבה אבידות,כל כך הרבה חסר."צריך כבר לעשות תורות,לחלק את הזמןשנספיק ללכת לכולםלכבד את כולםלכל קבר וקבר."זה קשה לי.הפחד להיעלם.ובנימה אופטימית זאת, שתהיה לכולם שנת 2009 שנה טובה. :‏-)</div>Fri, 02 Jan 2009 00:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (אולי ואולי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=559316&blogcode=10368724http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=559316&blog=10368724http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=559316&blogcode=10178143<div align="right" dir="rtl"> שיר. ישן. "בשבילה" - 19.2.08. שיער שחור המתנופף ברוח, עיניים מבריקות בחשיכה. עם שמלה קצרצרה וארשת של כח, מטלטלת כל מי שסביבה. היה לו מבט כחול בעיניים, יותר מכל אוקיינוס או אגם בעולם. עם חיוך של שקיעה ומבט של גן-עדן ביחד, ביחד, אל הלא-נודע. מבט מאיים, כמו שהשטן יצר, הליכה גבוהה ואיטית. חיוך מאיים, עם סימן של עבר, אהבה רומסת כוחית. הוא אכל את הכל, ממש כמו כלבלב, מאמין לדברים שנראו. שם הוא אבד, ייצור של תקווה בין כל הדברים שקרו. אז היא צועדת לבד, צעדים של אכזבה שוכחת מאחוריה כל מה שעברה. ידיים משולבות, הילה של אדום, עוטפת אותה למותה. "נכתב על זוג חברים, עם אישה כוחנית, משמידה את הכל - אפילו אותו. גבר לא נודע, יפה, שקט ולא מזיק. על היחסים שהיא גורמת, ועל כן שם השיר: 'בשבילה' - שהיא תבין כבר." מימין לשמאל:יותר השקעה. אני שונא כשהסורק סורק לי ציורים בצורה עקומה שכזאת. </div>Sat, 15 Nov 2008 21:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (אולי ואולי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=559316&blogcode=10178143http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=559316&blog=10178143http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=559316&blogcode=10131230<div align="right" dir="rtl">(יש לקרוא את הקטע הבא במבטא ערסי-וונאבי-היפ-הופ-כבד)ראפ לדם \ 18.3.08מילים: אתי דה(א!)ן ועידן אברהם.לחן: אתי דה(א!)ן ועידן אברהם. (נו, פשוט לקחנו שיר מכמה ערסים בהפסקה ושינינו לו ת'מילים. גם כן כשרוניים.)הלב בנוי מארבעה מדוריםשתי עליות ושני חדרים.תפקידו חשוב - להזרים דם לורידיםאבל מבנהו שונה ביחס לזוחלים או דו-חיים.בקיצור, הלב חשוב בתפקוד החייםרק אל תדפקו אותו בטרשת עורקים!ישנם שני מחזורים בגוף האדםמחזור הדם הגדול ומחזור הדם הקטן. (יאו יאו!)ההבדל ניכר בין שני הסוגיםועל כן נלמד בשלבים הבאים.נתחיל עם מחזור הגוף או בקיצור הגדולשמתמקד בזרימת הדם לגוף ולא בהכל!מהחדר השמאלי בגוף עושה סיבובחוזר אל העלייה הימנית וזה כל הגרוב!ועכשיו נעבור אל מחזור הדם הקטןשמתמקד בדרך הדם לריאות כמובןמקבל חמצן ופולט פחמןבקיצור הדם מבזבז ת'זמן. (מה חשבנו לעצמנו?)אם מחברים את שני המחזורים ההםנקבל את מחזור הדם השלםהוא מורכב ממחזור הגוף וממחזור הריאותאיזה כיף, סיימנו את כל השאלות!בפעם הבאה שייתנו לנו שיעורי בית, נעשה אותם בדרך הרגילה.:-)שאלוהים יברך אותנו. ברצינות.</div>Tue, 04 Nov 2008 18:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (אולי ואולי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=559316&blogcode=10131230http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=559316&blog=10131230http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=559316&blogcode=10111560<div align="right" dir="rtl">הלוואי שפשוט היה קל יותר. מיותר לציין כמה שאני ריאלי, כמה שאני ובעיות בפיסיקה זה מסתדר. אז מחר יש מבחן במתמטיקה, ורמת הייאוש שלי חצתה כבר את כל המדים. ולא, אמרתי לעצמי שאני לא אוותר לעצמי, בתחילת השנה, ושכן אקח 5 יח"ל, כי אני מסוגל, אז למה זה לא קורה? למה? נמאס לי לראות אנשים מסביבי שמצליחים, ולא משנה במה. בתנועה כלשהי, בחבטה, בבעיה, בפתרון, בציור, בכתיבה או בהתנהגות. מתסכל אותי לדעת שעידן הזה צריך להתחלק לשבע-מאות דברים ולהיות אפסי כמעט בכל אחד ואחד מהם. התחביבים שלי פשוט קורסים תחת עצמם. אני כבר לא מוצא את עצמי יותר בטניס, כל כך התרחקתי, כל כך השתניתי, אפילו בסגנון המשחק. אני כבר לא 5 פעמים בשבוע משחק, משום שאין לי זמן, ולפעמים אני בא עייף כי בטעות נרדמתי בצהריים. נמאס לי, אבל כל כך לא נמאס לי. אני רוצה להגיע רחוק, אני שואף לרחוק... אבל זה פשוט לא קורה. וזה נראה כל כך קל לאנשים הסובבים אותי, כאילו שהם בכלל לא מתאמצים. הצופים שכאילו נעלמו חיש קליל. אין יותר את הריח של שישי אחר-הצהריים בשבט, עם כל הטחב והזוהמה ואנשים שמטיילי</div>Thu, 30 Oct 2008 23:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (אולי ואולי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=559316&blogcode=10111560http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=559316&blog=10111560http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=559316&blogcode=10074120<div align="right" dir="rtl">התגעגעתי לכתיבה המוזרה שלי.סוריאליזם. התריסים הסגורים למחצה נראו על קיר החדר כפסי-צבע משורבטים. השידה, כמתבוננת מתוך החשיכה עמדה דום בזמן שהמאוורר המיתמר לתקרה נע בכבדות בין פסי-הצבע המסנוורים. בגדים פזורים זרוקים מטרים ספורים מהחלון בעוד שפסי-הצבע חולפים על פניהם כמנסים לנוס מהחשיכה. השמיכה המקופלת בדייקנות כעת הסתתרה מתחת לשידה, כמנסה לחמוק מהאורות החולפים. מבעד לחשיכה ניתן היה להבחין בדמות השוכבת בצפיפות במיטה. לגופה הדק חוברה כותונת לבנה אשר היוותה ככיסוייה היחיד. "כנראה שהיא ישנה," מלמל לעצמו כיסא ישן שהתבונן מתוך הלילה. "אולי קר לה?" קולו הנמוך של שעון-הקיר המרובע התלוי על הקיר הדהד בחלל החדר. "אני חושבת שצריך לכסות אותה", פסקה המגירה האמצעית בארון בעצבנות, "תראו, היא ממש קופאת שם!". "תעזבו אותה, היא בסדר גמור, היא ישנה ככה בכל לילה." שולחן פינתי שעמד בקצה החדר הביע את דעתו. "לא פלא שהיא תחטוף הצטננות אחר כך!", הוסיף שעון-הקיר והזעיף מבט. "נכון! ואח"כ היא עוד מתלוננת על זה! חוצפנית הנערה הזאת, אני אומרת לכם...", המשיכה המגירה למלמל לעצמה. </div>Wed, 22 Oct 2008 09:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (אולי ואולי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=559316&blogcode=10074120http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=559316&blog=10074120http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=559316&blogcode=9912024<div align="right" dir="rtl">התרחקתי מכל כך הרבה אנשים מתחילת השנה. וכאילו, לא ש'בא-לי-להתרחק-כי-אתם-לא-מגניבים', אלא זה כי 'עידן-שוב-פעם-חוזר-על-הטעויות-שלו'.אני כבר מתחיל להתייאש. מתחיל לנסות לחשוב על צורת המחשבה שלי בכיתה ז'.לפניי הכל.שאז לא ידעתי שאני מסוגל.לא ידעתי שאני יכול.תקראו לזה פתאטי, עלוב או דורש-צומי-ברמות-מטורפות, אבל בכיתה ז' לא באמת חשבתי שיש לי כישורים חברתיים כלשהם.יצאתי מנקודת הנחה, שפשוט הייתה שם, שאני לא מסוגל להיקשר חברתית.אבל זה השתנה, מכמה וכמה סיבות.אבל היום, כשאני מסתכל בדיעבד על כל מה שעברתי מכיתה ז', אני לא אשקר לעצמי, וכן התקדמתי והתבגרתי ולמדתי, אך גם אני חייב להיות מציאותי ולומר שפחות או יותר נשארתי באותה הנקודה, שממנה כבר שנתיים וחצי אני לא מצליח לצאת.הנקודה ההיא של חוסר ההבנה והיכולת לעשות דברים בצורה ובמידה הנכונה.אז אולי, לא צריך להיכנס לתוך המערכת החברתית הזאת.ואולי, זה כן בסדר לשבת לבד בהפסקות כי פשוט אין לך עם מי להיות, כמה שזה יישמע בכיתה ב'.ואולי, זה כן בסדר להישאר בבית בימי שישי, כי אין לך עם מי להיות ואיפה להיות.ואולי, זה בסדר! באמת באמת בסדר, שבגיל 16 אני לא מצליח למצוא</div>Thu, 18 Sep 2008 14:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (אולי ואולי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=559316&blogcode=9912024http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=559316&blog=9912024