http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=558011נראה מה יגרום לי לבחור באחת האפשרויות...heCopyright 2026 looking for something. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=558011http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/11/80/55/558011/misc/15274667.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=558011&blogcode=9680925<div align="right" dir="rtl">אני עוברת דירה. אתן (אולי גם אתם?) מוזמנות בכיףלשלוח לי מייל, ואני אמסור לכן את הכתובת החדשה...כמובן שגם אלו שלא ידעתי על קיומן מוזמנות. looking4s@walla.co.il נשיקות, Looking For Something</div>Sat, 02 Aug 2008 14:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (looking for something)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=558011&blogcode=9680925http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=558011&blog=9680925http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=558011&blogcode=9654250<div align="right" dir="rtl">מצטערת שלא יצא לי לעדכן הרבה בזמן האחרון... ועכשיו אני רק קופצת להגיד "היי". מסיבות כאלה ואחרות יש לי קצת בעיה לעדכן, ואני אנסה לפתור אותה בימים הקרובים. אולי אסגור את הבלוג לפרטי, אבל עוד נראה... בכל מקרה, הייתה איזו בעיה שצצה אתמול שגרמה לי לתהות מה יהיה עתידה של הכתיבה פה...אבל עוד נראה. אני אופטימית... :) מצטערת שלא עניתי לכל התגובות בפוסט הקודם, "ישרא" לא מאפשר לי משום מה... נשיקות עד הפעם הבאה.</div>Mon, 28 Jul 2008 11:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (looking for something)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=558011&blogcode=9654250http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=558011&blog=9654250http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=558011&blogcode=9611333<div align="right" dir="rtl">בשבוע האחרון יש רגעונים קטנים, מן חורים כאלה לreal world, בהם אני מרגישה "נורמלית" קצת יותר מתמיד, ואני לא אוהבת את זה . מסתבר שלא נוח לי לשחרר. אני באמת מעדיפה כרגע להתמודד עם הבעיות שלי מאשר עם הבעיות והעניינים שלעולם יש להציע לי. אני יודעת שזה נשמע כאילו אני מפחדת מהתמודדות, ויכול להיות שזה אפילו ככה במידה מסויימת, אבל יש לי בימים האחרונים הרבה דברים בראש. אין לי חובות של בית הספר, או עבודה מוגזמת. אין לי יותר מידי (למרות שאני מתחילה תיכף לימודי תיאוריה ונהיגה!), אבל כנראה שיש לי מה לסדר עם עצמי לפני שאני מתפנה לשאר הדברים. בזמן האחרון קשה לי להתמודד עם ההרגשה של השחרור. לא רוצה לתת לזה ללכת, וכל פעם שאני מרגישה טוב קצת יותר, עם מצב רוח טוב יותר, או פתוחה יותר מתמיד...אני מתחרטת על זה די מהר. אני אומרת לעצמי שיש לי על מה לחשוב עם עצמי, אבל אני לא מנצלת את הזמן לזה. מרגישה חסרת תועלת, כאילו הזמן חומק לי מבין האצבעות, ואני בכלל לא מרגישה את החופש. <SPAN lang=HE style="FONT-FAM</div>Sun, 20 Jul 2008 16:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (looking for something)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=558011&blogcode=9611333http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=558011&blog=9611333http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=558011&blogcode=9585868<div align="right" dir="rtl">עליתי. רוצה להיעלם (או לחילופין לצאת לרחוב בלי דמעות בעיניים וקרדיגן ביום חם. בלי לחכות לרגעבו אגיע הביתה כדילעשות אמבטיה קרה, להתכסות בפיג'מה ולהמשיך לבכות). </div>Wed, 16 Jul 2008 15:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (looking for something)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=558011&blogcode=9585868http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=558011&blog=9585868http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=558011&blogcode=9576424<div align="right" dir="rtl"> בימים האחרונים הצלחתי להשלים עם הרעיון הזה של פסיכיאטר, פתאום, ולאט לאט, זה נראה לי לא מוגזם עד כדי כך, רק קצת...עכשיו, אחרי הפגישה וכשכבר לקחתי את הכדור הראשון, אני מהססת. מפחדת. לא רוצה שייקחו ממני את זה, לא רוצה להרפות. מרגישה באוטובוס את כל המותניים שלי רוטטות, ואני לא יכולה. לא יכולה לחשוב שההרגשה הזאת תגדל, שאני אגדל עוד יותר. ומה יהיה אחר כך? אני בכלל אהיה מרוצה..? על השאלה הזאת אני יכולה לענות בשני אופנים: כן. אני אהיה מרוצה. אני אתעסק פחות בדברים האלה, אני לא אהיה 24/7 בתוך אוכל, ואהיה מרוצה מעצמי יותר. <SPAN lang=HE st</div>Mon, 14 Jul 2008 22:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (looking for something)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=558011&blogcode=9576424http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=558011&blog=9576424http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=558011&blogcode=9541512<div align="right" dir="rtl">הבלוג שלי החליט שאין לו כוח, ושהוא רוצה לשבור את הכלים. כל פעם הוא מראה לי מספר אחר של תגובות וכניסות. מעניין...נראה אם זה יסתדר. אני היחידה או שלא? ראשון ושני עברו עלי נורא. ותמיד אני מרגישה צורך לעדכן פה, אבל כשאני אני בחרא מצב רוח אין לי כוח לכתוב, ועכשיו זה כבר לא ירגיש משחרר באותה מידה... פשוט הרגשתי נורא. באמת. אכלתי והקפדתי על מה שצריך ב-100%, אבל אחרי האוכל אני פשוט בחדר בוכה. או אפילו לא בחדר. אצל דודים, בסלון, ברחוב, בטלפון...בכל מקום. You name it. לא יודעת מה עבר עלי. אולי בגלל שהרגשתי כל הזמן יותר נפוחה מתמיד (מה שהתברר היום כטעות בפגישה עם הדיאטנית שהוסיפה לי עוד לתפריט...יופי) ואולי בגלל שאני יודעת כבר להוציא לפחות חלק החוצה, ולא מימשתי את זה... מאז הפעם הראשונה הקאתי עוד 3 פעמים, ואני לא רוצה להיכנס לזה. באמת שלא. אז אני מחזיקה את עצמי חזק חזק. ואולי זה מה שלוקח ממני את הכוחות ואת מצב הרוח. והצלחתי. הצלחתי פעם אחת, ונראה איך זה ימשיך... <P class=MsoNormal dir=rtl st</div>Wed, 09 Jul 2008 18:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (looking for something)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=558011&blogcode=9541512http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=558011&blog=9541512http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=558011&blogcode=9513388<div align="right" dir="rtl"> בא לי לכתוב. אני אפילו לא יודעת בדיוק מה ואיך. דברים מתבלבלים לי בימים האחרונים. חופש, אבל יש מטלות. בטיפול, אבל דברים לאו דווקא נהיים טובים יותר. קצת חציתי את הגבולות של עצמי לפני כמה ימים, ואין לי מושג איך זה ימשיך מפה...אני לא גאה בזה, אני אפילו מאוכזבת קצת מעצמי. ומצד שני... זה העניין. שום דבר בקטע הזה לא מוחלט. אף פעם אין לי דעה מוצקה אחת. תמיד יש את הצד השני. בגלל זה אני לא תמיד יודעת להודות בבעיה. בגלל שיש את "הצד הטוב". אבל כשאין, או במצבים שהוא לא ממש משתלט, אני שוברת את הגדר של עצמי, וככה פותחת פרצה שאין לי מושג אם אנצל אותה בעתיד או לא. ואם כן, זה עניין שיכול לשנות חיים. אני נשמעת כל כך דרמטית ואני שונאת את זה, אבל זו כל כך לא הכוונה. אני אומרת את זה במובן הכי פשוט: אם הייתי משתלטת על עצמי, מתגברת על ההרגשה המפוצצת, ולא נותנת לה לנצח אותי, הפעם האחת הזאת לא הייתה מעלה לי את האופציה להמשיך. אבל עכשיו, ובגלל נפילה אחת, בגלל פעם מפגרת אחת, אני יודעת שהאופציה שם, וזה לא מפסיק לפמפם. ואולי זה גם לא יפסיק... -שונאת לשנוא א</div>Sat, 05 Jul 2008 17:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (looking for something)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=558011&blogcode=9513388http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=558011&blog=9513388http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=558011&blogcode=9475952<div align="right" dir="rtl"> סוף הערב. כמעט כולם כבר הלכו. אחרי שיחה קצרה ברוח טובה, היא מסכלת לי בעיניים וחותמת את השקט שנוצר בסוף בשתי מילים שקטות. "יפהפייה אחת." דווקא היא. שומעת את הצמד הזה. היא כבר התרחקה. נושמת נשימה עמוקה שאמורה להזכיר לי לא להתרגש, ושהיא לא התכוונה. אבל זה לא משנה. אני כבר מרגישה בכי חרישי מתחיל להגיע וקצת דמעות מטשטשות לי את הראייה. הם גורמים לי לרוץ מהר לכיוון השירותים. רק שאף אחד לא יראה שאני ילדה מפגרת שבוכה ממחמאה שכל אחת הייתה שמחה ממנה. פותחת את הדלת, סוגרת ונועלת ישר. הרגשתי ממש כמו בסרטים, מתייפחת בתוך תא שירותים מחניק. שתי מילים ששברו אותי. <</div>Mon, 30 Jun 2008 10:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (looking for something)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=558011&blogcode=9475952http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=558011&blog=9475952http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=558011&blogcode=9426113<div align="right" dir="rtl">בין כל המספרים שמתרוצצים לי בראש בגלל הבגרות במתמטיקה שמתקרבת יש, כמובן, מספרים שלא איכפת להם מהסתברויות, סטטיסטיקה או תכנון ליניארי (כן, כן, שלוש יחידות 002 שהולך להסתיים ממש מחר ...). אני לא בדיוק יודעת במה זה תלוי, אבל יש תקופות שקשה לי להתפקס על מה שבאמת צריך. הראש כנראה מחליט לנדוד למחשבות מוכרות. עכשיו זו תקופה כזו, והיא לא הגיעה בזמן נוח במיוחד. קצת נמאס. מעצמי, ומהעיניים הגדולות שמסביב. לפעמים אני מרגישה שאני לא יכולה לנשום. צריכה שיהיה לי את הכוח להחליט מה לאכול ומה לא, לא לאבא ואמא, וגם לא לדיאטנית...למה אני לא יכולה? שייתנו לי צ'אנס להראות להם שאפשר לסמוך עלי. באמת. או לפחות בדרך כלל...</div>Sun, 22 Jun 2008 22:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (looking for something)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=558011&blogcode=9426113http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=558011&blog=9426113http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=558011&blogcode=9398097<div align="right" dir="rtl"> "נראה שלא השקעתי מספיק מאמצים. אולי לא אצליח?" אבל זו תמיד המחשבה, ותמיד הכל יוצא בסדר. ואולי זה מה שגרם לי ללמוד פחות חזק. "אבל הפעם אני באמת לא אצליח. דווקא הפעם, כשאת הכי צריכה את זה. מטומטמת" תמיד מעניין אותי לחשוב שעוד כמה שעות/ימים המחשבות האלה כבר לא יהיו רלוונטיות, כי כבר אדע מה היה, כבר אדבר מהעתיד כמו שאני כל כך אוהבת. אבל אני אוהבת לדבר משם בשמחה, לא בהרגשה של "אמרתי לך שצריך הפעם יותר". כל המחשבות האלה כל כך לא משנות. לא רק המחשבות האלה... חושבת משהו אחד, עושה משהו אחר. פסיכולוגית, דיאטנית, תפסיקו להגיד כל הזמן "</div>Wed, 18 Jun 2008 22:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (looking for something)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=558011&blogcode=9398097http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=558011&blog=9398097