http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557938"זה בחלקו נכון, אבל זה לא לגמרי נכון. אנשים תמיד חושבים על דברים שהם לגמרי נכונים."-ג'יי די סלינג'רheCopyright 2026 ספל הבורדו. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557938http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557938&blogcode=12811666<div align="right" dir="rtl">אם זה היה חדר, הבלוג הזה, רציני שהוא היה מלא באבק. עכשיו שלוש אחר הצהריים... ואני עדיין ישנה. יש לי ערימה של דברים לעשות ואני מעדיפה לא לעשות אותם. אני עושה אותם, אבל ממש באיזי. כנראה שככה זה החופש. יחיי הספונטאניות. אני אוהבת את התחושה שאני יכולה כאילו לשלוט בזמן. אני אוהבת להתעורר לצלילי השקט ולעשות הכנה חצי שעה לפני השינה של כמה תרגילי יוגה. זה מרגיש טיפשי אבל ממש טוב. לעשות בייביסיטר ותוך כי לראות את הפועל י-ם נגד מכבי. יותר נכון חולון נגד ראשון. התבאסתי קצת על ההגנה, הם סגרו את הצבע יפה, כיף לי לקרוא ספרים. עדיין לא התעוררתי. יש לי שוב עוד הרבההה דברים לעשות, שאותם אני עושה לאט לאט, בכיף שלי, רק חסר לי להיכנס לשעה וחצי לים ולגלוש קצת על הגלשן ילדים שלי. </div>Mon, 17 Oct 2011 15:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (ספל הבורדו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557938&blogcode=12811666http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=557938&blog=12811666http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557938&blogcode=12583908<div align="right" dir="rtl">*אני מכלילה ומקצינה. זאת כתיבה כנה, ממה שעלה לי לראש. סליחה לעם הגברי- או בעצם לנערים בני 16. אולי אני לא טועה בכלל. רוב הבנים סביבי יש להם דפוס התנהוגותי מאוד מקובל. הם אוהבים לשחק כדורגל כדורסל, מתייחסים יפה לבנות שנראות טוב, מתחייסים מגעיל לבנות שנראות רע, או אפילו בנות שנראות בסדר. הם הולכים בחבורה אחת ענקית ממקום למקום, מחפשים משהו, אולי מכרה זהב או מטמון. בשיעורים שבהם אנחנו צריכים להביע את הדעות שלנו, כמו ספרות או היסטוריה למשל, רובם שותקים. מעטים מהבנים יודעים לבטא את עצמם. עוד פחות את הרגשות שלהם.תמיד נדמה לי שלבנים יש שתי מצבים: חרמן או לא חרמן. פתאום כשאחד בן גילי מתחיל לדבר על רגשות שפיתח כלפי מישהי, נדמה לי שהוא בכלל רצה רק דבר אחד, וזה להשכיב אותה. יש לי ידיד שבו אני לא מטילה ספק שהוא אוהב באמת, אבל זהו, לא מעבר. גם בגילאים של צבא- משוחררים- סטודנטים לא חסר כזה דפוס התנהגות. לא חסרים גברים שאומרים "אני אוהבת אותך", מקבלים קצת סקס, ואז בורחים להם לאנשהוא. הבחורות נשארות פגועות. כמובן, אם הן נהנות ממין, ישר תידבק להן הסטיגמה של שרמוטות או משהו מטומטם, כי החברה עדיין אוהב</div>Sun, 26 Jun 2011 20:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (ספל הבורדו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557938&blogcode=12583908http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=557938&blog=12583908http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557938&blogcode=12582231<div align="right" dir="rtl">להתעורר ולגלות שיש לך לו"ז כמעט פנוי לחלוטין. להגיד, וואו, אין לי כמעט מחויבויות. מילא פה ושם כמה עבודות שאני צריכה להגיש, לרענן את הזיכרון שלי המתמטיקה, וזהו. חשבתי על זה- הדבר שהכי מפחיד אותי, במערכות יחסים בעיקר, זה שלא תיהיה לי את האופציה הזאת של להיות מעט חופשייה. לבד. הרבה פעמים יצא לי ש"חנקו" אותי, כלומר, לא הפסיקו לרדוף אחרי ביחסים של חברה קרובה או משהו כזה. מצאתי את עצמי בורחת. זה מנגנון הגנה? או אולי זה פשוט חלק מהאופי שלי? אני חושבת שיש בזה קשר כלשהוא.בכל מקרה, הגיע הזמן באמת להתנקות מעט. לרענן מחשבות. לדעת מי השפיעה עליי השנה... ומה אני רוצה מהחזרה שלי לקיץ.טוב, הלוואי והתוכניות שלי יצאו כמו שרציתי. ביום שלישי הזה אני עוזבת את ההדרכה, עד למחנה, שזה יומיים וחצי. הייתי לי חוויה מאוד לא קלה ו... באיזה שהוא שלב ויתרתי.מי יודע, אולי אחזור לכתוב, לצייר, לנגן. לקרוא ספר טוב- כרגע כבר סיימתי ספר. בלי לדאוג שזה גוזל זמן מללמוד למבחן מסויים. </div>Sat, 25 Jun 2011 23:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (ספל הבורדו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557938&blogcode=12582231http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=557938&blog=12582231http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557938&blogcode=12567404<div align="right" dir="rtl"> </div>Sun, 19 Jun 2011 13:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (ספל הבורדו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557938&blogcode=12567404http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=557938&blog=12567404http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557938&blogcode=12550438<div align="right" dir="rtl">כיצד חגגתם את יום העצמאות?אפשר להגיד איך חגגתי את שבועות?מה לדעתך יותר כיף - להשתולל בבמות בערב יום העצמות, או לעשות מנגל עם כל המשפחה בבוקר?לשלב בין השתיים, כמובן!האם לדעתך יום העצמאות הוא כמו יום חג דתי (נניח, ראש השנה או שבועות), או שצריך להתייחס אליו באופן אחר?מין הסתם באופן אחראיזה יום עצמאות היה המהנה ביותר שהיה לך עד כה?יום העצמאות 2007האם את נוהגת לצפות בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל בערב, או שזה משעמם אותך?זה די משעמם.מה דעתך על המעבר החד מיום הזיכרון העצוב ליום העצמאות השמח?מאפיין את המדינה שלנו. תמיד מעבירים קיצוניים בטווח קצרמה הדבר שאת הכי אוהבת ביום העצמאות?מנגל, בוודאימה תאחלי למדינה שלנו, לרגל יום הולדתה?שנחגוג עוד שישים, למרות העתיד המזהיר</div>Sat, 11 Jun 2011 17:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (ספל הבורדו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557938&blogcode=12550438http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=557938&blog=12550438http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557938&blogcode=12548406<div align="right" dir="rtl">*הפוסט הזה הוא פוסט זעם. הוא עלול להכליל ולפגוע- אבל זאת לא המטרה,חברים. המטרה היא לעורר מודעות. מקווה שזה יעזור. הרצל יקר, רציתי לשאול, איזו מדינה רצית לעשות? מדינה שבה קווי האוטובוסים מופרדים בין נשים לגברים ונשים מאחור?מדינה שבה יורקים על בחורה ברחוב כי היא עם מכנסיים קצרים?מדינה שלא נותנת לאנשים להינשא בה בצורה שהם רוצים? זאת לא דרישה גדולה מידי... נכון? להינשא בדרך שארצה,בארץ שלי.מדינה שבה 50% מהאוכלוסייה מקבלת פי שתיים תקציב מהאוכלוסייה האחרת, ועוד שהאוכלוסייה האחרת מפרנסת את האוכלוסייה ה"חלשה" מבחינת תקציב? מדינה שבה הרופאים שלנו סובלים מאוד ואין מספיק כסף, מדינה שבה הופרטו הקיבוצים, מדינה שבא המורים לא מרוצים?מדינה שמתעסקת בטפל ולא עיקר... מדינה שבה סטונדטים לכלכלה צריכים לגרד את הקופה ועד גיל 40 לא יכולים לחיות בלי עזרה מההורים. הצעירים בורחים. לאן? למדינה האחרת. למדינה פתוחה. מדינה שבה הקהל הפתוח לוקח חלק במצעד הגאווה- כי הם תומכים. מדינה שבה להיות שונה זה נורמלי לחלוטין, והיא חיקוי קטן ויפה של ניו יורק, ליד הים, עיר ישנה-חדשה.מדינה באמצע הנגב, תוססת ושמחה.מדינה בצפו</div>Fri, 10 Jun 2011 19:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (ספל הבורדו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557938&blogcode=12548406http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=557938&blog=12548406http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557938&blogcode=12539881<div align="right" dir="rtl">מסיבה מסויימת ומאוד ברורה אני מפחדת פחד מוות מהפקות. או מאנשים שיש להם יותר מידי אלכוהול במוח. או סתם אנשים שמתנהגים מוזר לקראת שתיים או שלוש בבוקר. המוסיקה הבועטת, שהיא כיפית לריקוד, העשן, המצלמות שמצלמים כל אדם שני בפוזה "קשוחה" או "סקסית" ובפריים עקום, הבגדים ספק חולצה ספק שמלה... לא עושים לי את זה. ובטח לא לאנשים אצלי בבית- ישר "הפקה" מביא לאסציאציות כמו "אלכוהול" ומשם כל הדברים הרעים. אני מפחדת ממסיבות הפקה גדולות. אני מרגישה בנוח עם קבוצה קטנה ואינטימית של חברים, אם אני יכולה להשתגע מבלי לדאוג שלא אחזור הביתה. זה רק אני?</div>Mon, 06 Jun 2011 21:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (ספל הבורדו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557938&blogcode=12539881http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=557938&blog=12539881http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557938&blogcode=12536688<div align="right" dir="rtl"> "בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים,אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט,ואז הם לקחו את היהודים,ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי,ואז הם לקחו את חברי האגודים המקצועיים,ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר אגוד מקצועי,ואז הם לקחו את הקתולים,ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי,ואז הם לקחו אותי,אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני."-מרטין נימלר. רבי אילעאי: אדם ניכר בכוסו, בכיסו ובכעסו. (חז"ל, עירובין ס"ה) כלומר, אתה תכיר אדם כשהוא שיכור, כשהוא נדרש לתת כסף וכשהוא כועס. אז בעצם, אם יש "מפלצת" באדם היא תתפרץ עם האלכוהול, לפי המקור. מכעיס אותי כל כך שדקרו ילד. השאירו אותו לבד. עזבו אם זה היה סתם ילד, זה עדיין היה מכעיס אותי. החבר הכי טוב של הנדקר. למה לעזעזל אתם ילדים בני 16 ומסתובבים עם סכין? הכעס שלי כל כך גדול. ואני לא יכולה לעשות איתו כלום. הכעס על ההורים של הילד הזה, שרצח את פיליפ. ועל ההוא שרצח אותו. אתה בכיתה י'. אתה בגיל שלי. אתה אמור להיות בוגר מספיק כדי להבין שבעיות לא פותרים באלימות. והחברים המטופשים שסביבו. עם חברים כמו</div>Sun, 05 Jun 2011 13:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (ספל הבורדו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557938&blogcode=12536688http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=557938&blog=12536688http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557938&blogcode=12522954<div align="right" dir="rtl">כשמדובר במילים ובמעשים 24 שניות זה יכול להיות קצת מידי. יש לי אגו בגודל של בית בכפר שמריהו, כפי שמצויין ברשימות. ידיד שלי בתחילת שנה נשען עליי כדי לעלות על מדרגה, מה שהפך אותי גם למדרגה, בגובה מטר חמישים. התגובה הייתה מידיית. נתתי לו מכה בעורף והוא הסתובב, באדישות כי זה לא כאב לו, ושאל "מי עשה את זה?"הוא ראה אותי מולו, עם מבט די רצחני בעיניים, "תתנצל. אני לא המדרגה שלך.".דמיינו את הסיטואציה. כמה זמן היא לקחה? חצי התקפה בכדורסל.כמו שאני לא אוהבת במיוחד שפוגעים בי, אני לא מסוגלת להיות בשקט עם עצמי כשאני פוגעת באחרים. בעיקר אם מדובר במשהו שקשור ליצירה. המקרה הבא קרה ביום שישי בתשע בבוקר, לפני ארבעים ושמונה שעות, בתוך כיתה רועשת. אתם יודעים איך נראת כיתה בתיכון. אוסף של ילדים חולי חטטת צועקים ורועשים, תלוי במורה, או כיתה שקטה שישנה על השולחן. אמירה שלי התפזרה באוויר. זאת הייתה אמירה שכללה בה סטיגמה על סוג מסויים של אמנים. הדבר לא כלל קללה כלשהיא. פשוט סטיגמה. זה היה יכול להיות גם על במאים, אדירכלים(המקצוע שלי לעתיד), מעצבי אופנה, ציירים, תסריטאים ומה לא. אבל ברגע שאמרתי את האמירה הזו, המור</div>Sun, 29 May 2011 21:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (ספל הבורדו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557938&blogcode=12522954http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=557938&blog=12522954http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557938&blogcode=12489556<div align="right" dir="rtl">התאבדות בגלל הפייסבוק.פעם ראשונה שאין לי הרבה מה להגיב, לפחות לא בקשר להתאבדות. עדיף לא להגיד דבר מאשר לצאת מטומטמת, מטומטמת מידי, דבר שרובינו עושים ולא רק שהסביבה לא באמת תסלח לנו על זה- אנחנו לא נסלח לעצמינו. קשה לנו להאמין לעובדה שלמילים שלנו יש כח. למילים שלנו יש כוח בדיוק כמו לאגרופים, אפילו לכלי נשק. מילה כתובה יכולה לחזות מדינה, לתת אישור לשלוט בה (הצהרת בלפור) או להכריז עליה ("אנו מכריזים בזאת...", בן גוריון). מילה שנאמרת ומתפזרת באוויר יכולה להעליב או לשקם. פייסבוק, או האינטרנט בכלל, זה בדיוק כמו לצאת לחצר מבלי לצאת לחצר. אנחנו לא מסננים את מה שאנחנו אומרים, כי הרבה יותר קל לנו לפגוע כשאנחנו לא רואים את האדם בעיניים, בייחוד כשיש לידינו סמכות. זאת לא המצאה שלי, זה הוכח מדעית (ניסוי מילגרם). ורוב האנשים, כשרואים דברים כאלו מתעלמים, עוברים ליד זה... ייתכן מאוד שאני אחד מהאנשים שעוברים ליד, כי בישראל אסור להתערב. בחודש האחרון קראו כמה אירועים בעיר שלי שקשורים במקלדת ובאלימות. זה מסוכן. צריך לזכור שכל דבר שאנחנו כותבים באינטרנט לא נאמר ומתפזר באוויר. זה עניין של ש</div>Fri, 13 May 2011 19:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (ספל הבורדו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557938&blogcode=12489556http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=557938&blog=12489556