http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557362את חמשת הבלוגים הקודמים שלי רשמתי עם שמות באנגלית, כינויים באנגלית, כותרות באנגלית, הכל הייה באנגלית! אבל היי! זו הארץ שלנו ובשום מקום אחר אף אחד לא יאהב אתכם כמו פה, בישראל! הבית שלנו! לא, זה לא בלוג ציוני אדוק, זה פשוט... הבלוג שלי!heCopyright 2026 אני.... =]. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557362http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557362&blogcode=12073121<div align="right" dir="rtl"><p>אני לא רוצה להגיע לשם שוב.</p> <p>נשלפתי מהמצב הזה בשניה האחרונה.</p></div>Thu, 30 Sep 2010 18:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (אני.... =])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557362&blogcode=12073121http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=557362&blog=12073121http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557362&blogcode=11422451<div align="right" dir="rtl"><P>אני לא מכחישה. אין מה להכחיש.<BR>אם אני מצטערת? כן, אני מצטערת.<BR>העניין הוא כזה:<BR>אני לא באה בהאשמות, לא בטרוניות ולא בקיטורים, אני חייבת אבל להגיד לך שלאחרונה הפכת להיות אדם שלא מרוצה משום דבר. זה לגיטימי, על כולם עוברות תקופות, גם לי היו תקופות כאלה.<BR>אבל&nbsp;הנקודה העיקרית פה היא שאני נגררת אחרייך לנקודות השפל הרגשיות האלה. אני זוכרת ולא שוכחת&nbsp;אף פעם&nbsp;שגם בתקופות הכי קשות שלי לא נטשת לשניה והיית שם וסבלת איתי ואפילו בשבילי. לא הסכמת להרים ידיים ולברוח כמוני.&nbsp;ועם כל האגואיסטיות שיש בי אני אגיד שאני לא מסוגלת לסבול את זה. לא מסוגלת לסבול את העובדה שהיחסים פה לא הדדיים ושאני לא מסוגלת להעניק כמו שאת מסוגלת.&nbsp;לא מסוגלת לסבול שברגעים שאני מאושרת וטוב לי אני רואה אותך כשרע לך ולי אין שום דרך לעזור. לא סובלת את העובדה שהכל בחיים הולך לי קל פתאום, שאין לי בעיות רציניות על הראש, ועל החברה הכי טובה שלי עוברת תקופה כל כך קשה שזה הגיע למצב שגם מדברים טובים קשה לה להיות מאושרת. ובתור אדם אגואיסטי שכזה אני אגיד שהפיתרון שלי הוא להתרחק. אגואיסטי, נכון? כן, ללא ספק. להתרחק ולהדחיק. לשכוח מהעובדה שרע לאנשים. לשכוח מהעובדה שאני רוצה בכל דרך אפשרית לעזור ולא מסוגלת, לשכוח מהעובדה שזה פוגע באחרים, לשכנע את עצמי שלא אכפת לי ולשנוא את עצמי אחר כך. זה לא משנה, הרי בכל דרך אני אשנא את עצמי בסוף. אם אני אנסה לעזור ולא אצליח או אם אני אתרחק ואפגע יותר. אז כילדה אנוכית שלא אכפת לה מאחרים אני אגיד שהדרך הפשוטה יותר מהשתיים היא ההתרחקות.<BR>וכמה ששינאה עצמית יכולה לאכול מבפנים. לפרק את הצורה, את הנפש ואת טיפות האנושיות והאכפתיות האחרונות שנשארו. היא תעכל את הלב, תלעס את השכל ולא תיתן מנוח. אז הפתרון לבעיה המטרידה הזו, היא להדחיק. וכשמדחיקים את הזכרונות, האהבה ההדדית שידענו, האכפתיות ואפילו התלותיות, פתאום משהוא חסר. משהוא שהיה כל כך יקר עד לפני זמן כל כך קצר. ואז מתחילים להתגעגע. להתגעגע לתחושת השלמות, לתחושה הכל כך נפלאה שיש מישהוא שם, אבל שכחתי את התחושה הזו בנסיון להגן על עצמי על ידי אנוכיות והכחשה. וזה מה שיצא ממני: אדם אנוכי שנראה כאילו לא אכפת לו כלום וכל מה שמשנה לו היא טובתו האישית. אדם שחברים אמיתיים כבר אין לו, ובמקום זה הוא סובל ואוכל את עצמו יותר מאי פעם,&nbsp;אדם שהוא אני.<BR><BR>התגובה הזו גרמה לי להוציא הכל החוצה ולהיזכר.<BR>אם היית יודעת כמה אני שונאת את עצמי לאחרונה.</P></div>Sun, 29 Nov 2009 17:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (אני.... =])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557362&blogcode=11422451http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=557362&blog=11422451http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557362&blogcode=10148908<div align="right" dir="rtl"><P>השעה 20:55.</P> <P>בטלוויזיה ברקע נשמעים הנאומים הנישאים בעצרת ברגע זה בכיכר רבין, תל אביב.</P> <P>הבית כואב.</P> <P>אמא ואבא, וגם אחותי הגדולה יושבים מול הטלוויזיה, מקשיבים בדממה לשירים המוכרים, הכל כך כואבים.</P> <P>קולות הצחוק והשמחה של אחיי הקטנים נעלמו. הערב הלכו לישון מוקדם. אבל מסביב.</P> <P>צמרמורות עוברות בי, אם בגב ואם באיזור הראש. כל איבר בגופי סופג את הכאב המשותף לעם ישראל כולו.</P> <P>כתבתי עד עכשיו שלוש פעמים את השורש 'כ.א.ב', ואפילו עוד לא התחלתי את הפוסט. מה זה אומר?</P> <P>&nbsp;</P> <P>לפעמים נדמה לי שנולדתי מאוחר מדי. נדמה לי שאני לא מבינה כמו כולם. אני בת 14 וחודש היום. הייתי בת שנה בסך הכל באותה שנה, בה התרחש הרצח. אני מרגישה כאב פנימי, אבל נדמה לי שלא כמו שכולם מרגישים. לא חוויתי את המקרה כמו כולם. הייתי קטנה, אני לא זוכרת כלום. ההורים שלי סיפרו לי לפני כמה שנים על אותו ערב. הם היו מחוץ לבית, וכשחזרו הדליקו את הטלוויזיה, צוחקים ומאושרים. הם סיפרו לי שהם הזדעזעו לשמוע על זה בחדשות. החיוך נמחק מפניהם, והם היו המומים. כמו רבים באותו ערב, הם לא ידעו כיצד להגיב. ואני, איפה הייתי אותו היום? ישנתי בשקט, שלווה ומאושרת על חיי. מדי פעם אני מרגישה אשמה שלא יכולתי להשתתף בצער. שלא יכולתי לתמוך בהורים, לבכות עימם כאחת שמבינה את ההשלחות של כך, את ההלם הגדול שפקד את כולם.</P> <P>&nbsp;</P> <P>מצד שני, יש כאלה שזהו יום חג להם. איך? אני לא מבינה. זה&nbsp;מעבר להבנתי.</P> <P>אולי הגזמתי. לא יום חג, פשוט לא יום אבל. כן, ככה.</P> <P>רק השנה גיליתי שיגאל עמיר לא הייה היחיד. לא הייה היחיד שתכנן לרצוח, שהייה נגד:</P> <P>בשעור חינוך ביום רביעי האחרון נכנסו לכתה שני חיילים. הרבה פעמים שניהם מעבירים לנו שעורים בנושאים שונים, בעיקר במורשת, והם גם מדריכים את 'השומר הצעיר' באיזור הכרמל, לשכבה שלנו.</P> <P>השכבה מכירה אותם טוב, הם דואגים לנו והם ממש חברים שלנו, אם אפשר להגדיר את זה ככה.</P> <P>בכל מקרה, הם נכנסו והעבירו לנו שעור בנושא אלימות. קודם היינו צריכים להעלות דוגמאות שונות לאלימות, ואז לדרג מ1 עד 10 מקרי אלימות שונים שקרו בארץ בשנים האחרונות, כמו המקרה עם השוטר שרצח את משפחתו ואחר כך התאבד, או האם שהטביעה את הפעוט, שהייה בעצם בנה.</P> <P>השעור הייה אחד הקשים שעברתי בשנים האחרונות. האמת שרובו ישבתי שותקת במקום, שמעתי סיפורים אישיים וגם לא אישיים מתלמידים שונים על מקרי אלימות ששמעו עליהם, או שחוו אותם. באיזשהו שלב נפתחתי והתחלתי לדבר. הבעתי את דעתי בקשר למקרים רבים. זה הקל עלי מאוד. כמובן שאחד המקרים הנוספים שהחיילים נתנו לנו כדוגמא לדירוג היו רצח ראש ממשלה. הכתה מיקמה את המקרה ביחד ב10 - החמור ביותר, והנימוק הייה שכשרוצחים ראש ממשלה זה פוגע במדינה כולה, ולא רק בו ובמשפחתו. לבסוף החיילים הראו לנו קטע וידאו. הקלטת הייתה אילמת. היו תמונות, אבל ברקע התנגן שיר ללא מנגינה - 'שיר לשלום'. התמונות היו קשות יותר מהשעור עצמו. היו שם תמונות של הפגנות נגד יצחק רבין, כל מתנגדיו שלא רצו להחזיר שטחים למען השלום. [ואני רק רוצה להגיד שלפני כמה ימים מישהו אמר, ואני לא זוכרת מי, שבלעדי יצחק רבין כבר היינו מתים. מזמן.] המפגינים נשאו כרזות עם סיסמאות מחרידות, ותמונות של יצחק רבין בכפיה, למשל, או בבגדי האס אס. עד הערב לא הפסיקו לתקוף אותי צמרמורות. אחת התמונות בוידאו שחזרו על עצמן והכי ניצרבו בזיכרון שלי היו של ילד, לא גדול ממני בהרבה, עם כובע גרב שחור, מצליב את ידיו על חזהו, כשבידו האחת הוא החזיק ספר תנ"ך, וביד השניה החזיק רובה. מצמרר. *"בגוף כואב, בלב רעב, כאן הוא ביתי."* השיר עכשיו נשמע ברקע. זה לא קל, כל הסיפור הזה. לסיכום הפיסקה, רק רציתי להגיד שיגאל עמיר ממש לא הייה היחיד. מאז ומתמיד חשבתי שיגאל עמיר [אפילו לא מגיע לו שאני אכתוב את השם שלו בבלוג שלי!] והקבוצה הקטנטנה שלו היו היחידים שהיו נגד, שתכננו ושביצעו. השנה, 13 שנים אחרי גיליתי שהוא רק הייה המבצע. הרבה אנשים גיבו אותו מאחור. *"אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת. רק מילה בעברית חודרת, אל עורקי, אל נשמתי....."*</P> <P>&nbsp;</P> <P>יגאל עמיר הוא לא האשם היחיד. ואני אחזור על זה עוד הרבה פעמים, שהוא לא הייה היחיד, כי מכעיס אותי שהוא&nbsp;היחיד&nbsp;שיושב בכלא, הוא זה שמשלם על הטעות של כל כך הרבה. באמת שאין לי בעייה שאנשים יפגינו נגד הדברים שהם חושבים שפוגעים בהם, אבל ברגע שזה מגיע למצב בו אישתו של ראש הממשלה צריכה לסבול, או שאפילו הוא, יצחק רבין, הם לא צריכים להיפגע ברמה האישית והפיזית.&nbsp;&nbsp;&nbsp; *צפירה*&nbsp;&nbsp;&nbsp; זה לא בסדר שהוא היחיד שמשלם על הכל. גם אם הוא המבצע בפועל, הוא לא האשם היחיד!</P> <P>&nbsp;</P> <P>בכל שנה, הנואמים בעצרת דואגים להזכיר לנו ש'13 שנים עברו, ולא למדנו כלום בשנים האלה', או שהם גוערים בעם שלנו על חוסר האיכפתיות שלנו לסביבה. *"שלוםחבר."*&nbsp;ואני חושבת, שבמקום לגעור בנו, הם צריכים לעשות שמהו בנידון. זה לא שיש הרבה מה לעשות, אבל בהחלט אפשר להגביר בבתי הספר את המודעות, גם ליצחק רבין וגם לסביבה שלנו, שצריכה שינוי דחוף, ושאחד הפתרונות הטובים ביותר הם פשוט להביע דעה בצורה מסודרת, ולעזור אחד בשני, לתמוך...</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>אני מאוד מקווה שבשנה הבאה אני אוכל להגיע לעצרת של רבין. חשוב לי מאוד להיות שם. השנה לא יצא, כי הייתי בכינרת כל היום, אבל אמא אמרה שאולי בשנה הבאה נלך כל המשפחה. אני מקווה שככה יהייה.</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>לסיכום:</P> <P>כתבתי לפני שנה שיר על יצחק רבין. ניסיתי להכניס אותו לטקס לזכרו בבית הספר עוד בשנה שעברה, אבל הייה מאוחר מדי. גם השנה ניסיתי, אבל המארגנים טענו שאין מקום להכניס אותו. זה העציב אותי, כי חיכיתי כבר שנה שלמה כדי לנסות שוב, אבל אני מקווה, רק מקווה, שאולי בשנה הבאה, אולי, אני אצליח...</P> <P>אני רוצה לפרסם פה את השיר שלי. אני גם רוצה להגיד שנאלצתי לשנות שורה, כדי שיהייה רלוונטי גם לשנה הזו, ושאני מבקשת לא להעתיק. באמת מבקשת.</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><B><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 22pt; COLOR: red"><U><FONT face="Times New Roman"><FONT size=3>יצחק רבין ז"ל \ פלד נגה<?xml:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" /><o:p></o:p></FONT></FONT></U></SPAN></B></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 16pt"><o:p><FONT face="Times New Roman" size=3>&nbsp;</FONT></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 16pt"><o:p><FONT face="Times New Roman" size=3>&nbsp;</FONT></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><B><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 16pt"><FONT face="Times New Roman"><FONT size=3>סתם כך יום אחד זה ככה קרה,<o:p></o:p></FONT></FONT></SPAN></B></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><B><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 16pt"><FONT face="Times New Roman"><FONT size=3>הלכתי ברחוב ממש בלי סיבה.<o:p></o:p></FONT></FONT></SPAN></B></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><B><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 16pt"><FONT face="Times New Roman"><FONT size=3>המשכתי ללכת, חושבת, חושבת....<o:p></o:p></FONT></FONT></SPAN></B></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><B><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 16pt"><FONT face="Times New Roman"><FONT size=3>ממלאת את ראשי מחשבות דאגה.<o:p></o:p></FONT></FONT></SPAN></B></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><B><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 16pt"><FONT face="Times New Roman"><FONT size=3>עברתי כך סתם, ממש בלי סיבה,<o:p></o:p></FONT></FONT></SPAN></B></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><B><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 16pt"><FONT face="Times New Roman"><FONT size=3>על יד הפיצוצייה הגדולה החדשה.<o:p></o:p></FONT></FONT></SPAN></B></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><B><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 16pt"><FONT face="Times New Roman"><FONT size=3>טלוויזיה וגלידות, הכול שם הייה,<o:p></o:p></FONT></FONT></SPAN></B></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><B><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 16pt"><FONT face="Times New Roman"><FONT size=3>כולם שם בילו בצאת הלבנה.<o:p></o:p></FONT></FONT></SPAN></B></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><B><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 16pt"><FONT face="Times New Roman"><FONT size=3>ריקנות מילאה אותי, ואני עצובה.<o:p></o:p></FONT></FONT></SPAN></B></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><B><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 16pt"><FONT face="Times New Roman"><FONT size=3>שונאת אני להרגיש נחותה,<o:p></o:p></FONT></FONT></SPAN></B></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><B><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 16pt"><FONT face="Times New Roman"><FONT size=3>חסרת חשיבות, חסרת השפעה...<o:p></o:p></FONT></FONT></SPAN></B></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><B><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 16pt"><FONT face="Times New Roman"><FONT size=3>איך הכול מידיי בורח במהרה.<o:p></o:p></FONT></FONT></SPAN></B></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><B><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 16pt"><FONT face="Times New Roman"><FONT size=3>עוד לפני כשלושה עשר שנים הוא עוד הייה,<o:p></o:p></FONT></FONT></SPAN></B></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><B><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 16pt"><FONT face="Times New Roman"><FONT size=3>מציל את ישראל מידיי הרע.<o:p></o:p></FONT></FONT></SPAN></B></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><B><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 16pt"><FONT face="Times New Roman"><FONT size=3>שלום ואושר היו במדינה,<o:p></o:p></FONT></FONT></SPAN></B></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><B><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 16pt"><FONT face="Times New Roman"><FONT size=3>כשיצחק רבין הייה ראש הממשלה.<o:p></o:p></FONT></FONT></SPAN></B></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><B><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 16pt"><FONT face="Times New Roman"><FONT size=3>רק אחד לא רצה שלווה ושמחה,<o:p></o:p></FONT></FONT></SPAN></B></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><B><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 16pt"><FONT face="Times New Roman"><FONT size=3>שיהייה פה שלום ולעד מנוחה.<o:p></o:p></FONT></FONT></SPAN></B></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><B><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 16pt"><FONT face="Times New Roman"><FONT size=3>בחר הוא בדרך הכי נוראה,<o:p></o:p></FONT></FONT></SPAN></B></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><B><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 16pt"><FONT face="Times New Roman"><FONT size=3>תכנן הוא תוכנית הרסנית ורעה.<o:p></o:p></FONT></FONT></SPAN></B></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><B><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 16pt"><FONT face="Times New Roman"><FONT size=3>ברצח אחד רצח הוא את כל המדינה,<o:p></o:p></FONT></FONT></SPAN></B></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><B><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 16pt"><FONT face="Times New Roman"><FONT size=3>ואת כל התקווה על פני האדמה.<o:p></o:p></FONT></FONT></SPAN></B></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><B><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 16pt"><FONT face="Times New Roman"><FONT size=3>צער, עצבות, כעס, חמלה,<o:p></o:p></FONT></FONT></SPAN></B></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><B><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 16pt"><FONT face="Times New Roman"><FONT size=3>הכול ממלא את ליבי, ואני כבר בוכה.<o:p></o:p></FONT></FONT></SPAN></B></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><B><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 16pt"><o:p><FONT face="Times New Roman" size=3>&nbsp;</FONT></o:p></SPAN></B></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><B><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 16pt"><FONT face="Times New Roman"><FONT size=3>חשבתי על זה, שלפני כשנה,<o:p></o:p></FONT></FONT></SPAN></B></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><B><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 16pt"><FONT face="Times New Roman" size=3>הלכתי ברחוב עם אותה ההרגשה.</FONT></SPAN></B><B><SPAN dir=ltr style="FONT-SIZE: 16pt"><o:p></o:p></SPAN></B></P> <P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>*"אני הולך לבכות לך, תהייה חזק למעלה."*</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>[כל הקטעים המסומנים בין שתי כוכביות הינם קטעים ששמעתי ברקע בזמן כתיבת הפוסט, הנבעו מהשידור החיי של העצרת לרבין בערוץ 10.]</P> <P></P></div>Sat, 08 Nov 2008 20:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (אני.... =])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557362&blogcode=10148908http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=557362&blog=10148908http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557362&blogcode=10079083<div align="right" dir="rtl"><P>אני יושבת עכשיו עם נטלי ולאה וכותבת פוסט, לא תנחשו, אבל באמצע שעור כימיה!!</P> <P>מגניב, הא?</P> <P>בכול מקרה, אני מצטערת מאוד על הפוסט הקודם, הוא הייה ממש מכוער ולא מושקע, אבל נטלי הכריחה אותי לכתוב פוסט.</P> <P>אז.... אתםבאים לפה הרבה?</P> <P>יהייה טוב.</P> <P>שעור כימיה זה משעמם, אני מצטערת..</P> <P>אבל נחמד שיש עם מי לדבר..</P> <P>אתכם!!</P> <P>התחלתי לכתוב שוב..</P> <P>כתבתי שיר! וגם התחלתי לכתוב סיפורים שוב..</P> <P>צלצול, ביי</P></div>Thu, 23 Oct 2008 09:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (אני.... =])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557362&blogcode=10079083http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=557362&blog=10079083http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557362&blogcode=10005193<div align="right" dir="rtl"><P>היי.</P> <P>כבר מלא זמן לא פרסמתי פוסט, הא?</P> <P>לא נורא.</P> <P>האמת שהייה לי מלא מה להגיד לאחרונה, אבל פשוט לא התחשק לי להקליד הכל, כי זו הייתה צריכה להיות עבודה מאוד קשה ומיגעת..</P> <P>אבל בקצרה:</P> <P>&nbsp;</P> <P>אבא חזר מסין לפני כמה שבועות, והוא הביא לי מלא מתנות ממש מדליקות כגון.</P> <P>אתם בטח לא מבינים את הבדיחה. לא נורא.בקיצור הוא הביא לי פיז'מה, וMP4 מגניז ביותר, ומראה מהממת עם ציור של נערה סינית, ומצלמה!! וגם שרשרת עם השם שלי בסינית.</P> <P>הוא סיפר כל כך הרבה סיפורים על סין, והביא תמונות של נופים מדהימים!</P> <P>למשל הוא סיפר שחוקי הנהיגה שם כל כך שונים. רמזורים זו רק' המלצה, ומותר למכוניות לנסוע על המדרכות...</P> <P>וגם יש בסין חוק שאומר שאסור לשבת על הרצפה ברחוב. אסור.</P> <P>ולמשל כשהוא התארח אצל משפחה לארוחה ערב, המתורגמנית אמרה לו שאחרי הארוחה המארחת תגיש קערת אורז גדולה, ושלא כדאי לאכול מהאורז. בעצם בוחנים ככה את האורח. אם האורח יאכל מהאורז אחרי הארוחה, סימן שהוא לא שבע ושהאוכל לא הייה טעים... קצת מוזר..</P> <P>&nbsp;</P> <P align=center><IMG style="WIDTH: 293px; HEIGHT: 16px" height=18 src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/62/73/55/557362/lists/16454940.jpg" width=311></P> <P align=center>&nbsp;</P> <P align=right>אני כותבת עכשיו מהמחשב של נטלי.. באתי לבקר!</P> <P align=right>האמת שעד עכשיו רק שטפנו כלים, עשינו כביסה וקראנו את העבודה שיש לנו לעשות בהיסטוריה... אה, וגם הצלחנו להעיר את ההורים שלה ולפחד פחד מוות מפפי הכלב החמדמד שלה... אבל הייה ממש נחמד לעשות את כל הדברים האלה!</P> <P align=right>&nbsp;</P> <P align=center><IMG style="WIDTH: 163px; HEIGHT: 25px" height=50 src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/62/73/55/557362/lists/16454913.jpg" width=206></P> <P align=center>&nbsp;</P> <P align=right>טוב, אני זזה לאכול משהו טעים מהארון הטעים של נטלי, יאמ..</P> <P align=right>נתראה !</P> <P align=right>&nbsp;</P> <P align=right>[ובגלל שהמקלדת של נטלי מטומטמת, אני לא יכולה לעשות עם המספרים משהו חמוד... <IMG style="WIDTH: 25px; HEIGHT: 27px" height=27 src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/62/73/55/557362/lists/16454905.gif" width=38>]</P></div>Thu, 09 Oct 2008 14:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (אני.... =])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557362&blogcode=10005193http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=557362&blog=10005193http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557362&blogcode=9946797<div align="right" dir="rtl"><P>מישהו יודע איך אפשר להזמין ספרים מארה"ב במחיר יחסית נמוך...?</P> <P>[שלא כולל הורדות לא חוקיות באינטרנט........]</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>אם למישהו יש תשובה בבקשה תעזרו לי....</P></div>Fri, 26 Sep 2008 18:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (אני.... =])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557362&blogcode=9946797http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=557362&blog=9946797http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557362&blogcode=9891676<div align="right" dir="rtl"><P>אז נכון שהיא הייתה לפני כמעט שבוע, אבל מי סופר?</P> <P>הייה ממש מגניב.</P> <P>בערך שבוע לפני יום ההולדת שלי עוד ניסיתי לחשוב על רעיון למסיבה מגניזה. שלושה ימים לפני עוד לא הייה לי כיוון אפילו...</P> <P>עד שהגיעה אחותי המושיעה, ואמרה לי: "למה שלא תערכי מסיבת תה?"</P> <P>אז במחשבה ראשונה זה נשמע לי הרעיון הכי מטמטם בעולם. במחשבה שניה, דווקא יכול להיות מגניב!</P> <P>אז התקשרתי לכל הבנות [כי מסיבת תה לא מתאימה לבנים..]&nbsp;והודעתי להן להגיע בשמלות. ורק בשמלות! אם מישהי תגיע בלי שמלה היא לא תכנס למסיבה! אבל גם חצאית זה בסדר...</P> <P>אחר כך ארגנתי את הגינה עם מחצלות, כריות ושנטי, אירגנתי מוזיקה נחמדה, הצבתי שולחן ענקי בחוץ, שיתפתי את אמא ואת אחותי הגדולה ברעיונות שלי, ואז כמעט הכל הייה מוכן.</P> <P>אמא ואחותי&nbsp;הגדולה [שחר] יצאו לקניות וקנו לי לכבוד המסיבה את הדברים הכי מגניבים שהן מצאו! הן קנו סט צלחות מקושט ממש יפה, וזה אפילו הייה חד פעמי! ויחד עם הצלחות הגיעו גם כוסות מיוחדות, והן קנו רקיקים [קרקרים, בשפתנו], ומטבל [גבינה לטבול בה את הקרקרים], ומלא סוגי עוגיות, וכמובן מצרכים לעוגת שוקולד קצפת, ומלא סוגי גבינות, ונקניקים מכל הסוגים, וכל מיני סוגי ירקות, ועוד דברים מגניבים.</P> <P>עכשיו נשאר להכין את ההפעלות. החלטתי לחזור לילדות הרחוקה יותר ולארגן משחקי חברה מטומטמים, ומהנים היותר.</P> <P>אז עשיתי חבילה עוברת, עם המשימות הכי טובות בעולם והמתנה הכי מטומטמת בעולם, אבל צחקנו בלי סוף!</P> <P>אז אחרי ששיחקנו חבילה עוברת [רימון נצחה], העברתי את כולן לשולחן שאמא ושחר אירגנו בנתיים והכינו עליו פרוסות דקות של באגט, את כל הגבינות והנקניקים והירקות החתוכים, והיינו צריכות להכין את הכריכונים בעצמנו. הייה מגניב, כי הן הכינו שילובים של ממרח פסטו, נקניק עם גבינה צהובה, ביצה קשה&nbsp;ומלפפון, והכל על פרוסת באגט מסכנה...</P> <P>אחר כך חזרנו לשחק עוד איזה משחק ישן ומהנה, ואמא ושחר בינתיים העבירו את הכריכונים שהכנו לכלים יפים, הגישו את 'הרקיקים והמטבל', קראו לנו והתישבנו לאכול. נכון אתם שואלים את עצמכם "איפה התה, לעזאזל?!" ? &nbsp;אז חכו בסבלנות ותגלו.</P> <P>אחרי ארוחת כריכונים ממלאת ביותר, חזרנו לשחק. בנתיים אמא ושחר ארגנו את השולחן מחדש, הגישו את העוגה, את כוסות התה, הסוכרון [הכלי לסוכר], התיונים, הנענע וכל מה שמתלווה, ואז אני והבנות התישבנו לשולחן. הן שרו לי 'היום יום הולדת'!!</P> <P>אכלנו מהעוגה הנהדרת שאמא שלי אפתה במו ידיה, שתינו מהתה המתוק להקיא, כי חלק פשוט לא ידעו כמה סוכר לשים בכוסות הקטנות, ונהנינו ממש מכל רגע!</P> <P>לבסוף הן התחילו להתפזר. הן רצו להרים אותי על כיסא, כמיטב המסורת, אבל התנגדתי בתוקף.. [איזו שפה מגניבה יש לנו!]</P> <P>אז אחרי שליוויתי כמה מהבנות אל הדלת, חברה אחת תפסה אותי בדרך חזרה ועצמה לי את העיניים, הובילה אותי חזרה לגינה, הושיבה אותי על כיסא ואז כולן הרימו אותי, בעוד אני צורחת מהפחד שעוד שניה הידיים שלהן ישברו תחת הכובד שלי ואני אפול...</P> <P>בסך הכל הייה ערב כל כך מגניב, ונהניתי מאוד.</P> <P>הבנות מסרו לי שהייה השנה הרבה יותר כיף משנה שעברה!</P> <P>&nbsp;</P> <P>אז.... יום הולדת 14 שמח לי!</P> <P>&#9829;&#9829;&#9829;</P></div>Sat, 13 Sep 2008 12:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (אני.... =])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557362&blogcode=9891676http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=557362&blog=9891676http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557362&blogcode=9844121<div align="right" dir="rtl"><P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">אני מתארת לעצמי ששמתם לב שהיום ה-1 בספטמבר. התאריך הזה אומר המון דברים:</SPAN><SPAN dir=ltr style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial"><?xml:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" /><o:p></o:p></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial"><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN dir=rtl></SPAN>- יומולדת לאחים קאוליץ.<o:p></o:p></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">- עוד שבוע בדיוק יומולדת לי.<o:p></o:p></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">- עוד שבוע יומולדת לגוסטאב.<o:p></o:p></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">- חודש חדש, עיצוב חדש לבלוג.<o:p></o:p></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">- תחילת שנת הלימודים.<o:p></o:p></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">- אבא טס השבוע לסין.<o:p></o:p></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">- צריך להספיק לגמור את הספר ולהחזיר אותו לספריה.<o:p></o:p></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">&nbsp;<o:p></o:p></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">&nbsp;<o:p></o:p></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">אז נתחיל מהשני:<o:p></o:p></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">עוד שבוע יש לי יומולדת!!<o:p></o:p></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">האמת שלא הקדשתי מחשבה כלל ליום ההולדת ה-14 שלי.<o:p></o:p></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">המספר הזה נראה כל כך חסר משמעות בעיניי...<o:p></o:p></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">חוץ מזה שכבר נדפקתי... נולדתי בספטמבר, מה שאומר שיש לי יומולדת אחרי כולם. לכל השכבה שלי כמעט הייתה יומולדת 14 בשנה שעברה, ורק לי יש השנה. בגלל זה אני לא מתרגשת להיות בת 14, כי כל מי שמסביבי בן 14!<o:p></o:p></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">ועוד משהו, זה שנולדתי בדיוק שבוע אחרי תחילת הלימודים. אז מי זוכר?! והשנה עברתי כתה, ואני בקושי מכירה את הילדים בכתה החדשה, אז בכלל לא עומדים לזכור את יום ההולדת שלי.... חוץ מנטלי ונטלי, ועוד כמה ילדים שאני אשב להם על הוריד בשבוע הקרוב כדי שיזכרו את היומולדת שלי....<o:p></o:p></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial"></SPAN>&nbsp;</P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right" align=center><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial"><IMG src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/62/73/55/557362/lists/16455015.jpg"></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">&nbsp;<o:p></o:p></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">אם כבר הזכרנו חודש חדש ועיצוב חדש, יש לי מה להגיד בנושא:<o:p></o:p></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">בכל חודש אני מעצבת את הבלוג מחדש.<o:p></o:p></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">בגלל שהחודש הזה אני קצת מבולבלת ולא רגועה, בגלל מעבר הכתה וכל זה, העיצוב החדש יתעכב, אבל רק טיפה...<o:p></o:p></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">חוץ מזה שהעיצוב בקודם ממש יפה... אני הכנתי את הרקע בעצמי! ואת הכל הכנתי בעצמי! אתם חייבים להודות שיש כישרון בלום איפשהו בתוכי... [את המילה "בלום" השאלתי מאח שלי שחזר היום הביתה אחרי יום לימודים ראשון בכתה ד' וסיפר שלמד את המילה הזו... </SPAN><SPAN dir=ltr style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial"><IMG style="WIDTH: 31px; HEIGHT: 32px" height=28 src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/62/73/55/557362/lists/16454879.gif" width=22></SPAN><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial"><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN dir=rtl></SPAN>]<o:p></o:p></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial"></SPAN>&nbsp;</P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial"><IMG src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/62/73/55/557362/lists/16455015.jpg"></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial"><o:p></o:p></SPAN>&nbsp;</P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">תחילת שנת הלימודים....:<o:p></o:p></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">בהברה אחת: איכס.<o:p></o:p></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">בשתי הברות: פויה.<o:p></o:p></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">בשלוש מילים: למה איך כמה.<o:p></o:p></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">במשפטים שלמים: נימאס לי, כי אני שונאת את בית הספר. בלי סיבה מיוחדת, אני פשוט שונאת.<o:p></o:p></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">הכתה החדשה דווקא יחסית סבבה, ואין לי עם זה יותר מדי בעיות, אבל אחרי שראיתי את המערכת, גיליתי שכל יום אני מתחילה ללמוד בשעה 7:45 ומסיימת בשעה 15:20. למה?!?!<o:p></o:p></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">בסדר, התגברתי על הקטע הזה. ומה הקטע עם התלמידים?!<o:p></o:p></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">כאילו, סבבה, תתעסקו בעצמכם, באמת שלא איכפת לי, ואפילו אני לא באה בטענות. זה ממש סבבה והרי גם אני מתעסקת בעצמי. אבל היום פשוט הרגשתי כמו הפסקה אחת&nbsp; גדולה. מאוד.<o:p></o:p></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">מיקום הכתה לא השתנה, ובשנה שעברה את כל ההפסקות ביליתי שם בכתה ההיא, כי שם יש לי יותר חברים מאשר בכל הכתות יחד, אז... הרגשתי רק חצי שייכת, ורק חצי תלמידה. זה הייה כל כך מוזר, ואני ממש מקווה שההרגשה הזו תעלם בקרוב...<o:p></o:p></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial"></SPAN>&nbsp;</P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial"><IMG src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/62/73/55/557362/lists/16455015.jpg"></SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial"><o:p></o:p></SPAN>&nbsp;</P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">אבא טס לסין:<o:p></o:p></SPAN></P> <P>אבא רוקד כבר כמה שנים בלהקת ריקודים.</P> <P>עכשיו הם טסים לסין לשלושה שבועות להופיע בפסטיבל שם...</P> <P>כן, לנו בבית יהייה קשה בלעדיו, אבל לפחות הוא יכול להביא אייפונים במחיר בכזה גודל: <IMG style="WIDTH: 4px; HEIGHT: 5px" height=22 src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/62/73/55/557362/lists/16455036.png" width=13></P> <P>&nbsp;</P> <P><IMG src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/62/73/55/557362/lists/16455015.jpg"></P> <P>&nbsp;</P> <P>ספר:</P> <P>אני שקועה עכשיו בספר.</P> <P>המליצו לי עליו כמה פעמים.</P> <P>אני פשוט מחוברת אליו בקשר פיזי...!</P> <P>באמצע הלילה התעוררתי ומצאתי את עצמי ישנה עם הספר... אחר כך בבוקר קמת עם סימן על הלכי בצורת הכריכה...</P> <P>הרע הוא שהשאלתי את הספר מהספרייה... מה שאומר שניאלץ להיפרד בקרוב... יש לי להיפרד ממנו עד ה-17 לחודש... בהצלחה לי!</P> <P>האמת שספר הזה לא הספר הכי יפה בעולם, והוא לא הכי מותח או הכי מבהיל או הכי טוב, אבל משהו בו, ואני לא בטוחה מה, פשוט מושך אותי. מושך אותי לקרוא עוד ועוד, ולהשלים מידע חסר במוח.</P> <P>אני לא יודעת להסביר את זה במדוייק, אבל זה פשוט מדהים!</P> <P>אני חושבת שהסיבה שאני כל כך נמשכת לספר הפנטזיה המדהים הזה היא שפשוט הספר מגשים את כל החלומות שלי, את כל מה שרציתי לעשות ורציתי להיות עד היום, וגיבור הספר פשוט מבצע הכל, לאט לאט.</P> <P>ספר פנטזיה מאת כריסטופר פאוליני, שנקרא&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;<FONT size=6>"אֶרָאגוֹן"</FONT></P> <P>אל תתיחסו לסרט, כי זו לא אותה רמה...</P> <P>מומלץ בחום!!</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&#9829;&#9829;&#9829;</P> <P>&nbsp;</P> <P><FONT size=6></FONT>&nbsp;</P></div>Mon, 01 Sep 2008 18:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (אני.... =])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557362&blogcode=9844121http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=557362&blog=9844121http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557362&blogcode=9833594<div align="right" dir="rtl"><P>באמת לא עדכנתי במשך זמן יחסית ארוך.</P> <P>אז כפיצוי הינה לכם פוסט מפעים במיוחד....</P> <P>&nbsp;</P> <P>זוכרים שמשי חברה שלי מלוד באה להתארח בחיפה לפני שבועיים וקצת?</P> <P>אז נסענו ביחד לגרנד קניון.</P> <P>מכירים את החנות "שנטיפי"? אז כאן בחיפה בגרנד קניון המוכר יחסית...... מבוגר. באותו היום שהיינו משי ואני בקניון, כנראה שהמוכר הביא את הבן שלו.</P> <P>והבן שלו חתיך. מאוד. מאוד. ובאותו היום כל הזמן היינו בקרבת שנטיפי [למרות שהגרנד קניון באמת באמת גדול. בערך פי 3 מעזריאלי.] ודאגנו לתצפת ולהקשיב גם ממרחק עצום וללמוד שהמוכר הצעיר אכן הבן של המבוגר.</P> <P>&nbsp;</P> <P>משי חזרה הביתה אחרי יומיים, ולא יצא לנו לראות שוב את המוכר בשנטיפי...</P> <P>אבל מאז סיפרתי לחברות שלי עליו, ואפילו לאחת החברות שלי יצא לראות אותו כשהיא נסעה כמה ימים אחר כך לגרנד [קניון].</P> <P>אבא של חברה שלי ראה אותו גם, והוא טוען שהוא בן יותר מ-20, והוא הייה בטוח שהוא אחרי צבא. לי זה לא נראה.</P> <P>&nbsp;</P> <P>לפני..... כמה ימים,&nbsp;משי מרימה לי טלפון ומודיעה לי שהיא בדרך לחיפה. המועד הייה ברור: הגרנד קניון!! [כן, אנחנו אובססיביות...]</P> <P>אז אחרי טלאות רבות וזמן ממושך, נפגשנו בגרנד קניון. קודם כל ניגשנו לשנטיפי.</P> <P>נו, ברור שהוא הייה שם!!!</P> <P>אבל הפעם הגיעו עוד שתי בנות בערך בנות 16-17 כדי לעזור במכירות.</P> <P>אחרי שמשי ואני מיצינו את שנטיפי, הסתובבנו בשאר הקניון, וקלטנו בזווית העין את המוכר הצעיר [שלא מצאנו לו שם הולם יותר מ-'הזה משנטיפי'] ואת אבא שלו מסתובבים בקניון ויושבים פה ושם ומשוחחים שיחות ארוכות.</P> <P>הרבה פעצים הצעתי למשי לגשת אליו וסתם לשאול אותו איך קוראים לו אבל היא השתפנה ואמרה לי שאני מטומטמת שאני חושבת ככה. משי, יש לי מסר בשבילך: את פחדנית!!!!</P> <P>גם קרה שמשי ואני עמדנו בתור לקנות משהו והתחלתי להגיד משהו למשי, ופתאום ראיתי אותו, ואני אומרת לה: "הוא מאחורנו." משי כמו מטומטמת הסתובבה מהר בשביל לראות. זה הייה די ברור שהוא קלט שדיברנו על זה....</P> <P>אבל בהמשך היום כשיצאנו מ'זרה' הוא עמד מול החנות. משי ואני נעצרנו בשביל לדבר שניה, והוא התחיל להתקדם לכיווננו, ואז כמו שתי מטומטמות הסתובבנו והתחלנו ללכת. יופי, טיפשות שכמותינו....</P> <P>&nbsp;</P> <P>אחרי שמשי הלכה הביתה גם אני הייתי כבר בדרך הביתה, ואז נעצרתי. חשבתי שאני חייבת חייבת חייבת לדעת איך קוראים לו.</P> <P>אני פחדנית ומטומטמת, אז לא יכולתי לשאול אותו ישירות...</P> <P>ניגשתי לדוכן, והוא כנראה הייה עם אבא שלו איפה שהוא בקניון, ובדוכן שנטיפי נשארו רק שתי הבנות האלה. [אני ומשי חשבנו שהרזה והיפה מבניהן היא החברה שלו, משום מה.]</P> <P>נעמדתי ליד הדוכן איזה שלוש דקות ואפילו לא הסתכלתי על העגילים. פשוט חשבתי. חשבתי וחשבתי. ואז הייה לי פתאום אומץ ושאלתי את הרזה מבניהן [שחשבתי שהיא החברה שלו]: "סליחה, את יודעת איך קוראים לו?"</P> <P>ראיתי עליה שהיא מבינה, אבל היא כנראה סתם מטחה אותי. "למי?" היא שאלה.</P> <P>"לזה שמסתובב פה כל הזמן...... הבן של הבעלים.." פשוט לא מצאתי תיאור טוב יותר...</P> <P>היא חייכה לעצמה וענתה לי: "שון."</P> <P>באותו רגע כבר נמסתי. שון..? זה נשמע שם מטומטם, אבל הוא ממש התאים לו. לא יודעת למה..</P> <P>ואז לפני שהלכתי ולפני שהספקתי לחשוב על זה עוד שאלתי: "ואת יודעת אולי בן כמה הוא?"</P> <P>אז היא שאלה אותי: "למה, את רוצה להתחיל איתו?"</P> <P>נראה לי שבדגע זה הסמקתי, והוצאתי לה את המשפט: "לא, פשוט לי ולחברה שלי יש ויכוח."</P> <P>אז המוכרת שאלה על הויכוח.</P> <P>"היא טוענת שהוא בן יותר מ-20, ואני טוענת..... שלא..." הסברתי.</P> <P>היא שוב חייכה לעצמה ושתקה שנייה או שתיים. "הוא עולה לכתה י"א."</P> <P>אמרתי מהר תודה וברחתי משם. לא בריצה, אבל בהליכה מהירה. מזל שהמדרגות הנעות היו ממש ליד הדוכן..</P> <P>עד הבית הלד שלי דפק ממש מהר, ורמת האנדרנלין בגוף שלי&nbsp;במשך השלוש שעות הבאות הייתה רמה מטורפת!!</P> <P>אפילו איבדתי את הדרך ולא מצאתי את היציאה מהקניון... נאלצתי לשאול מישהוא באיזו קומה נמצאת היציאה....</P> <P>&nbsp;</P> <P>אבל ממש לא איכפת לי...</P> <P>אז.. נטלי יקירתי.... תגידי בבקשה&nbsp; לאבא שלך, שהחתיך משנטיפי בן 16 בסך הכל... ולא, נראה שהוא לא עשה צבא עדיין...</P> <P>בהצלחה!&nbsp;&nbsp;</P></div>Sat, 30 Aug 2008 19:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (אני.... =])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557362&blogcode=9833594http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=557362&blog=9833594http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557362&blogcode=9795847<div align="right" dir="rtl"><P>*בפוסט הקודם שלי כתבתי שאני אסע ללונה פארק תל אביב, אבל טעיתי ונסעתי לסופרלנד בראשל"צ.</P> <P>&nbsp;</P> <P>האמת שלא עליתי כמעט על שום מתקן. לפי הפוסט הקודם שלי, גם לא תכננתי לעלות על שום מתקן.</P> <P>המתקן הראשון שהמשפחה שלי בחרה לעלות עליו הייה, איך לא, הרכבת הענקית ["קומבה"].</P> <P>אני שונאת את המתקנים האלה. כל הרכבות הרים והדברים שפתאום בלי אזהרה מוקדמת "הרצפה נעלמת", על פי הגדרה של דוד שלי. אני פשוט שונאת את זה. שונאת את אי הוודאות של מה שעומד לקרות.</P> <P>אז לא עליתי על הרכבת. וחיכיתי עם אחותי הקטנה והאח הקטן שלי [שטען ש"לא בא לו", למרות שרעד מפחד], עד&nbsp;שהמשפחה תסיים לצרוח.</P> <P>פתאום אחותי הקטנה בת השנתיים [שכבר נגמלה מהחיתולים בדרך פלא], נזכרה שהיא חייבת לשירותים.</P> <P>יופי.</P> <P>מצויין.</P> <P>הייתי חייבת לקחת אותה לשירותים, לפספס את אחותי הגדולה צורחת, את אמא שלי מתלהבת ואת אבא שלי מסתובב בלופים עם ידיים מונפות באוויר בלי שמץ של פחד על הפנים, ואת בן דוד שלי בן ה-10 מחזיק חזק בחגורה וכמעט בוכה...</P> <P>נהדר....</P> <P>&nbsp;</P> <P>בכל מקרה, אחרי הרכבת החלטנו לעלות על האבובים, שזה מתקן שאפשר לעלות עליו מגיל שנתיים בליווי מבוגר, מה שאומר שאין שם משהו מלהיב מידי. אז הסכמתי לעלות [מה לעשות שיש מקרים שאני נמושה...].</P> <P>ופתאום אחותי הקטנה התחילה לצרוח שהיא לא רוצה [למרות שכשחיכינו שהמשפחה תעלה על הרכבת היא מאוד רצתה לעלות גם..].</P> <P>אז אבא נאלץ לוותר על האבובים וללכת עם אחותי למתקן אחר.</P> <P>אחר כך התפצלנו: אבא, אחותי הקטנה ואני הלכנו לאיזור של הילדים הקטנים, אמא, אח שלי ובן דוד שלי הלכו לאיזור של המתקנים המפחידים אבל שמתאימים גם לילדים קטנים, ואחותי הגדולה, חברה שלה ואח של חברה שלה שהתצטרפו הלכו לאיזור "המסוכן". XD</P> <P>היו כמה מתקנים שאחותי הקטנה [יעל] יכלה לעלות עליהם אבל רק בליווי מבוגר, אז אני נאלצתי להיות המבוגר. עליתי על המתקנים של התינוקות וחטפתיבחילה מהספלים המסתובבים.</P> <P>לקראת סוף היום חזרנו להיות קבוצה אחת ועלינו לגלגל הענק. אחותי שוב עשתה הצגות שהיא לא רוצה, אבל אחרי שהיא ירדה מהגלגל, היא אמרה "הייה כיף."</P> <P>ואז אבא שלי החליט שהגיע הזמן לקחת את החותי הקטנה לאבובים.</P> <P>אז כולנו עלינו על האבובים שוב. יאיי.</P> <P>אבל מה שכן, נהניתי נורא מהמכוניות המתנגשות. עליתי פעמיים.</P> <P>&nbsp;</P> <P>אמא שכחה לקחת מצלמה, אז לצערי אין לי תמונות =[</P> <P>אבל בפעם הבאה יהיו!</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>להתראות בקרוב...</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;&nbsp;()()</P> <P>&nbsp;(* .*)</P> <P>(,,)(,,)</P> <P>("")("")</P></div>Sat, 23 Aug 2008 20:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (אני.... =])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=557362&blogcode=9795847http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=557362&blog=9795847