http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=556302"אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים"- דקטור סוסheCopyright 2026 ילדה אהובה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=556302http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=556302&blogcode=10250282<div align="right" dir="rtl">קיבלתי הערב את המכתב הזה במייל, הוא לא הניח את דעתי ועל כן החלטתי לפרסם אותו בבלוג, אשמח אםתקדישו מעט מזמנכם . (המייל לא היה חתום שלום חברים לפעמים נידמה לי שיוסי בובליל מקבל כל יום יותר פרסום ואהבה ועניין בציבור מאשר 848 יום של גלעד , אני מביט על זה ואני אומר- מדובר על שני אנשים שאחד אח גדול ואחד אח קטן, והכל כל כך הפוך אחד מהשני, אחד צעיר סגור בעזה 848 יום והשני סגור בקושי 70 יום בוילה. אחד מת לחזור להורים, למשפחה, לחברים, לאזר</div>Thu, 04 Dec 2008 18:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה אהובה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=556302&blogcode=10250282http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=556302&blog=10250282http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=556302&blogcode=10167459<div align="right" dir="rtl">לציון 13 שנים לרצח רבין תנועת הנוער העובד והלומד, התנועה שלי, חרתה זאת על דיגלה "לא נשכח ולא נסלח" ואבל לשם מה, ומה זה יתן, זה יעזור למישהו? הרי משפט כזה, חזק מאוד, כוונתו היא בדרך כלל לנקמה אבל אנחנו הרי שוחרי שלום, איננו רוצים להלחם באיש. ובכן, מה זה בכל זאת אומר? זה אומרת שלא נאפשר את זה עוד, כן, נכון שהכתובת הייתה על הקיר, ונכון שאף אחד, כולל אתנו, לא השכיל לראות אותה אבל לפחות נוכל להעיד על עצמנו שלמדו, למדנו שאם אנשים מתכנסים בהפגנות ענק וקוראים "בדם ואש" שמרימים שלטים אם תמונות של אחד מאיתנו, יהודי, עם מדי אס.סא, או יותר מהכול, כשאנשים קוראים ברחובות "מוות" יש אפשרות שהם אולי באמת מתכוונים "מוות". זאת לא נשכח, ועל מה יש לא לסלוח? ליגאל אמיר לא נסלח? בהחלט, לא נסלח לו, לא נתיר בשום פנים ואופן את שיחררו מהכלא, כמו שאנשים אחרים כן היו מתירים, לא נאמר אפילו לרגע, לא תעלה מחשבה בראשינו שהוא ככול רוצח ודינו כשל כל רוצח (אגב, בין כה וכה דעתי היא שרוצח, קטן כגדול, יש להשאיר עד יומו האחרון בבידוד בתנאים כמו של עכבר מעבדה) יגאל אמיר הוא איננו ככול רוצח, הוא רוצח שעצר תהליך שלום, ובמב</div>Thu, 13 Nov 2008 17:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה אהובה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=556302&blogcode=10167459http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=556302&blog=10167459http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=556302&blogcode=10105994<div align="right" dir="rtl">היא כל כך יפה ביצוע: כוורתמילים: דני סנדרסוןלחן: יצחק קלפטר היא כל כך יפהזה צובט בלב שלך,אך בכאב עצום.היא לא מבינהשאני רוצה אותה,לא אומרת לי כלום.בגינה תשבעם הטבע להתערבב,היא והשושנים.שתי מילים אוליהגדר מאחורי,אין לי אומץ מתאים.כל השבוע חלון פתוחכוכבים מעל ולב מתמוטט.הייתי נותן לה שק של סנטימנטיםאך אני מתבייש לתת.זה קורה רבותגם במשפחות טובות,ילד אוהב אישה.היא בסוף תרגיששאני עומד בכביש,ותפנה את ראשה.כל השבוע חלון פתוחכוכבים מעל ולב מתמוטט.הייתי נותן לה שק של סנטימנטיםאך אני מתבייש לתת.כבר שנה חלפהאת הבית היא עזבה,לאן - זאת לא אדע.וקשה יותרלמלא את החסר,רק נותרה שושנה.כל השבוע חלון פתוחכוכבים מעל אומרים לא כדאי.הייתי נותן לה שק של סנטימנטיםאך חיכיתי יותר מדי. יקירה, תפסיקי כבר לפחד, לרצות, לבהות, להנגד, לשתוק, תפסיקי כבר לא לעשות כלום! באהבה, אלה נ.ב- עשיתי עיצוב חדש בהשראת החורף, מה דעתכם?תפסיקי לעשות לעצמך צל ותרימי ראש כבר! </div>Wed, 29 Oct 2008 16:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה אהובה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=556302&blogcode=10105994http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=556302&blog=10105994http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=556302&blogcode=9984274<div align="right" dir="rtl">קצת באיחור, ובכל זאת, הפוסט הזה מוקדש לציון זה שאני חיה כבר שש-עשרה שנים. נולדתי ב-21 בספטמר, ביום הראשון של הסתיו, בשנת 1992בשעה שש בצהריים. נולדתי לאמא הכי טובה שיכולה ליהיות לי, אישה נהדרת ונפלאה ולאבא מקסים (למרות שאת זה לקח לי יותר זמן להבין.) יצאתי בקלות לאויר העולם, שעתיים בחדר לידה בסך הכל, לראשון לפני (אחי הגדול) לקח יותר ב-22 שעות קשות יותר, זו כמובן הייתה הפתעה לאימי ועל כן היא לא הסכימה שיקחו אותי לחדר התינוקות, חוץ מזה שהייתי ילדה מקסימה, לא עשיתי שום בעיות. אמא החמודה לקחה אותי על הידים שנייה אחרי שניקו ומדדו אותי והדליקה את הרדיו, בו התנגן השיר הנפלא של אתניקס "יש לך אותי" ומאותו הרגע עד נצח הימים, זהו השיר שלי יש לך אותי מילים: צוף פילוסוףלחן: יזהר אשדות לכי ילדה אהובה אל חופים רחוקיםאל חלומות אחריםיש עוד דרכים שאותן לא עברו מעולםלכי לשםקחי לך ילדה אהובה את תרמיל האתמוליש בו כמעט את הכללכי ילדה אהובה, כי עוד לא מאוחראל המחרלא, לא, אל תשכחיגם כשעצוב לךיש לך אותילא, לא, אל תשכחיאני כאןאל תכעסי אהובה, אם נתנו לך לחשובאין כאן מקום לאהובפעם היה זה חלוםשאליו מג</div>Sat, 04 Oct 2008 16:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה אהובה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=556302&blogcode=9984274http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=556302&blog=9984274http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=556302&blogcode=9700704<div align="right" dir="rtl">לילה עכשיו, ואני בבית ונעים לי, כולם ישנים, זה כמעט לבד, וטוב לי כל כך. אחרי השנה הזאת, שהייתה השנה הקשה בחיי, הכבדה בחיי, אני שוב מאושרת. השנה הזאת לא הייתה פשוטה, רצופה כאבי לב ונפילות חוזרות ונשנות אל אותו הבור, בור של פחד, של כעס, של חוסר הבנה ויכולת, של חוסר אני בעיקר. אבל עכשיו אני יכולה לומר שזהו הסוף של השנה הזאת, ושעכשיו אני שוב יודעת לחייך, ולא סתם לחייך פה ושם, כשמצחיקים אותי, פשוט לחייך סתם, כי העולם הזה יפה ואני זכיתי לדעת את זה! ידעתי את זה פעם, אבל איך שהוא זה נשכח מליבי, והכל כאב כל כך, והייתי עייפה כל כך, ולא רציתי כלום, רק לישון. היה שבוע בערך שבו היייתי כל כך עייפה עד שהייתי מסתובבת ברחוב (בדרך מבית הספר, לא הייתי יוצאת על דעת עצמי מהבית) וממלמלת שאני עייפה, שנגמר לי הכוח, אני לא רוצה יותר, שאני רוצה לישון, רק לישון, לישון.... הייתי שוכבת במיטה שלי ולא נרדמת, היו מסתובבים סביבי שדים. יום אחד בתוך השבוע הזה הייתי כל כך מיואשת עד שכתבתי בלורד על הקיר בחדר שלי "אין לי כוח" ונפלתי שדודה למיטה ובכיתי. אבל היגון הזה הוא לא אני, הוא אינו חלק ממני ולא היה ולא יהיה לעולם</div>Wed, 06 Aug 2008 02:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה אהובה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=556302&blogcode=9700704http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=556302&blog=9700704http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=556302&blogcode=9530870<div align="right" dir="rtl">אני רוצה לומר לכם משהו חשוב, משהו שבער היה מפתיעה אותי, משהו ענק על עצמי- אני המלכה של העולם! ובגלל זה, בגלל שאני המלכה אני לא מוכנה לסבול יותר, אין יותר אף אזרח מזדיין שיאמר לי איך להתלבש, איך להתנהג, אם ליהיות עצובה או עצבנית כי העולם הזה מחורבן. ועוד משהו, העולם הזה לא מחורבן, העולם הזה פשוט קיים ואם אתם בוחרים להסתכלעל ארמות חרא, שיבושם לכם, אני בוחרת להסתכל על גני פרחים ציבעונים, פורחים,במיליוני צבעים, ובעצם, לא רק פרחים יש בגנים האלה, הםגדולים ורחבים מספיק בכדי להכיל גם עצים וסיכים מתפסים,כאלה שכיף כל כך להתבונן בהםומותר לי, כי אני המלכה של העולם הזה, של העולם כולו, של העולם שלי כולו, ואף אחד לא יפנה את ראשי. ודאי תאמרו עכשיו (כמו שאני הייתי אומרת פעם) שבגן הזה יש גם זבובים ויתושים ונמלים ודבורים וצרעות, שלשושנים שלי יש קוצים.וכל זהאמת לאמיתה, אבל להכל יש פיתרון, וגם אם לא, זבובים תורדניים הםקטנטנים בהשואה לערימות החרא הענקיות שאשים העולם הזה בוחרים לצפות בהם, והנמלים טובות לאדמה והדבורים נותנות דבש מתוק, ואם באה צירעה גדולה ומאיימת צריך להלך לידה בנחת, כאילו אין היא קיימת, לא לנ</div>Tue, 08 Jul 2008 01:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה אהובה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=556302&blogcode=9530870http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=556302&blog=9530870http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=556302&blogcode=9494507<div align="right" dir="rtl">אני שונאת את הקיץ, הוא הופך אותי לאלרגית לעצמי, כל מגע קטן גורם לי לגרד בהיסטריה, כל חולצה או מכסיים שהם לא מאה אחוז בד טיבעי גורמים לי לגרד, וחם לי, כל כך חם לי... וככה אני מרגישה, אלרגית לעצמי, אלרגית לעולם שמצחיק אותולשים לי ידלשניה באמצע הגב ולראות אותי מנסה להתמתח כדי לגרד. והחום מעיק כל כך ואני עייפה כל כך... אולי זה לא באמת ככה, אולי רק עכשיו, כי לא ישנתי בכלל בלילה, כי אני צריכה להמשיך ללמוד ולראות בכל יום אנשים שלא בא לי לראות, בלי באמת ללמוד, לא הסטוריה ולא מדעים ולא ספרות, רק מתמטיקה, רק ספרות לא ברור במשואות ארוכות יותר או פחות. ואולי כי אני כל כך מחכה כבר למוביליםולקייצת, להתחיל להדריך, להתחיל להגשים חלום, חזון אישי ממש, להדריך, ללמד ילדים שהם כמעט בני גילי מה הוא חזון, מהיא הגשמה, מהוא הרצון הכל כך חזק שמניע את העולם, שמניע אותי להמשיך,לתת להם כיון דרך, ליהיות אנשים טובים יותר, לא לעשות כי אומרם להם, לא ישר עם הראש בקיר... ואני עוד הולכת כל יום לבית הספר. זה כל כך חסר משמעות.... ומצד שני יותר טוב עכשיו, עכשיו אני אור, אור המהלך בין אורות אחרים, גדולים יותר או פחות, א</div>Wed, 02 Jul 2008 19:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה אהובה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=556302&blogcode=9494507http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=556302&blog=9494507http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=556302&blogcode=9389122<div align="right" dir="rtl">אם אין לך לאן ללכת אתה מוזמן להישאר חברים הם דלת מסתובבת [?] והאף שלך מדמם מה קרה עם כל הקסם &lt;שפעם חילקת בכמויות מי גנב את כל החשק אולי מספיק עם השטויות... במקום שטויות תתחיל לבעוט במקום לצעוק תתחיל לחיות במקום שטויות תתחיל לבעוט להם בבטן אז אם אין לך לאן ללכת אתה לבד כך מסתבר והכלבים נובחים בדלת חבר, כדאי שתתעורר במקום שטויות תתחיל לבעוט במקום לצעוק תתחיל לחיות במקום לבעוט תתחיל לבעוט להם בבטן תתחיל מאפס עוד לא אבוד לך. לא מתחילה מאפס, זהלא אפשרי, עברתי דברים, אבל פותחת דף חדש, לפחות מקווה, מנסה. הלואי שאני באמת יכולה... <SPAN lang=HE style="COLOR: #ff</div>Tue, 17 Jun 2008 13:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה אהובה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=556302&blogcode=9389122http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=556302&blog=9389122http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=556302&blogcode=9359447<div align="right" dir="rtl">(אני כבר לא כל כך בטוחה שזה השם שאני רוצה לתת לך, שמש נותנת חיים וזה לא מה שאת עושה לי, למרות שאת מקלה עליהם) הפוסט הזה הוא פוסט תודה. לפעמים, לפעמים אנשים עושים דברים טובים דברים ענקיים כל כך דברים עצומים עד שאפילו הם לא מרגישים. זה מה שאת עשית לי.... ואולי הדברים הלה לא כל כך גדולים, או שהם לא יראו גדולים בעיני אנשים אחרים. בכל אופן הדבר הטוב שעשית בשבילי הוא חיוך. חיוך אחד קטן, או חיוך אחד בכל פעם כשרע ממש, וגם כשלא רע ממש, סתם תמיד חיוך. בכל אופן, תודה עליו (גם אם הוא לא היה בשבילי). תודה לך מאירה וזורחת כמו שמשמילדה אהובה אחת שאובת. </div>Thu, 12 Jun 2008 19:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה אהובה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=556302&blogcode=9359447http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=556302&blog=9359447http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=556302&blogcode=9345270<div align="right" dir="rtl">זהו. נגמר. זהו הסוף ואין עוד, לא יהיו עוד כאבי לב בגללך אני לא אחראית יותר לא לחייך ולא למותך. זוהי קיצה של תקופה, תקופה של כאבי לב ותעצומות נפש, של דמעות ושל חיוכים מעטים מדי ורפים מדי. ועדיין,הכאב עוד גדול והנפש מדממת, זה לא שיגרום לזה להמשיך, נעלמת, היית גדולה וחשובה ועכשיו הינך ולא כלום לי, רק עבר, זיכרון טוב ורע שהתערבבו ביחד בתוך מערבולת. אין לי עוד רצון בזה, בחוסר ההבנה ובחוסר היכולת, אני אדם לעצמי עכשיו, לא יהיה עוד אדם לעולם שיקבע על חיי, אני כואבת בגללי ושמחה בגללי, וכל זה בחירה שלי. שנים של חוסר אני תמות כאן וזהו קיצן ואין להן המשך ונגמר להן הדרך אולי בדמעות אני נפרדת עכשיו, דמעות של כאב, קשה לי ליהיות אישה לעצמי, קשה לקבל עלי את האשמה אבל יחד איתה באות גם תשואות וכל דבר שיאמרו לי עכשיו יתקבל לתוכי ויהיה שלי ולא של אף אדם שמורה לי את הדרך,מפני שמעכשיוהאור שלי בא מתוכי ומתוך אנשים אחרים אבל שלי בשבילי הגדול מכולם, אור ניאון שיפתח וימצאו בו כל ציבעי העולם. אין עוד דמעות ואין עוד דבר ממך, רק זיכרון טוב ורע, שנכנסו למערבולת. ולי יש את הטוב והרע והינני בוחרת בחיים, לנצ</div>Tue, 10 Jun 2008 13:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה אהובה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=556302&blogcode=9345270http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=556302&blog=9345270