http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555635heCopyright 2026 Lost Writer.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555635http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555635&blogcode=10541060<div align="right" dir="rtl"><P>מצאתי היום תוך כדי נבירה בדפים ישנים,</P> <P>שני שירים שכתבתי עליה, בתקופה שעוד לא דיברנו. לקראת החגים...ספטמבר 2009.</P> <P>חודש גורלי במיוחד.</P> <P>&nbsp;</P> <P>""יש ימים טובים<BR>ויש שפחות,<BR>אישונים נפוחים,<BR>שקשה לך לראות.<BR>ויש רגעים יפים,<BR>כשאני איתך,<BR>מלטפת שיער שחור מתולתל,<BR>בתוך מכונית מפח.<BR>יש כמה דקות,<BR>של דיסק עם שירים רומנטיים,<BR>שצרבת לנסיעה<BR>ודיסק עם מזרחית, לא מוכר<BR>ולא ניתן לשמיעה.<BR>הרגעים שאני הכי אוהבת,<BR>הם הרגעים השקטים שלנו.<BR>להביט בך - עוצמת עיניים,<BR>ממלאת מחשבות יפות,<BR>ושוב מתחיל הטיול..<BR>ואנחנו חולמות..."</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>-</P> <P>אולי זה יראה כמו בריחה,אבל החלטתי לנטוש את מעוני הדל,</P> <P>לחצי שנה הקרובה.</P> <P>גם כדי לעבוד ולחסוך לטיסה המיוחלת,</P> <P>ובמיוחד כדי לשכוח מהבחורה שטימטמה אותי סופית.</P> <P>&nbsp;</P> <P><STRONG>שלילה, ושבוע שקט יעברו על כוחותינו.</STRONG></P> <P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P> <P><STRONG><FONT size=1>אני אוהבת אותך.(!!)</FONT></STRONG></P></div>Mon, 16 Feb 2009 02:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lost Writer.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555635&blogcode=10541060http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=555635&blog=10541060http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555635&blogcode=10533115<div align="right" dir="rtl"><P>מחר היא באה אליי...</P> <P>מה יהיה הסוף?</P> <P>אם הלב שלי יפסיק לאהוב אותה, הוא פשוט</P> <P><STRONG><FONT size=3>יפסיק לפעום.</FONT></STRONG></P> <P><STRONG><FONT size=3></FONT></STRONG>&nbsp;</P> <P><STRONG><FONT size=3></FONT></STRONG>&nbsp;</P> <P><FONT size=1>דיי..או שתהיי שלי,</FONT></P> <P><FONT size=1>או שתפסיקי איתו.</FONT></P> <P><FONT size=1></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT size=1>אבל טוב לי כשהיא מחייכת.</FONT></P></div>Sat, 14 Feb 2009 03:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lost Writer.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555635&blogcode=10533115http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=555635&blog=10533115http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555635&blogcode=10521131<div align="right" dir="rtl"><P>אני מרגישה שהלב שלי מתכווץ עוד ועוד ועוד.</P> <P>המחשבות עלייך פשוט לא מפסיקות להתפרץ לי למוח.</P> <P>הכל סובב סביבה.. לא מסוגלת לעבור שעה ביום מבלי לחשוב על מה איתה ואיפה היא,</P> <P>ועם מי ומה היא עושה ואם טוב לה או לא.</P> <P>כל הזמן זו היא. ורק היא.</P> <P>בין היתר גם החברות שלי עם כל הבלאגנים שלנו מסביב. רק מקווה שמי שתצטרך להחליט את ההחלטות הנכונות שלה,</P> <P>שתעשה את זה ובקרוב, כי אנחנו הולכות ודועכות לה..</P> <P>&nbsp;</P> <P>אני לא מסוגלת יותר לסבול את הלב שלי.</P> <P>הוא מתרוקן לאט לאט מרגש.. ואני מרגישה שגם אם הייתי רוצה להרגיש למישהי אחרת, לא הייתי מסוגלת.</P> <P>כי הוא פשוט לא נותן לי. הוא שם מחסום רגשי לכולם מבחוץ. רק לה יש אישור להיכנס.</P> <P>ואני כבר אובדת עצות.</P> <P>אני לא יודעת אם לקרוא לזה אהבה נכזבת.. כי היא אפילו לא יודעת באילו רמות אני אוהבת אותה.</P> <P>היא לא מתארת לעצמה אפילו.</P> <P>אוף, אם רק היית יודעת מה את בשבילי. ומה את בשבילי כשאת לא כאן, קרובה אליי...</P> <P>מה הייתי נותנת ועושה בשבילך..</P> <P>&nbsp;</P> <P>כל כך הרבה מכתבים נכתבו בשבילך.. מכתבים שלא בטוח עוד יגיעו אלייך.</P> <P>פעם זה הקטע הקטן שלנו, לכתוב מכתבים ולתת לך אותם.. אני יודעת שאם אכתוב לך מכתב, אני תשמחי לקבל אותו.</P> <P>אבל הבעיה היא, שאם אני אכתוב לך מכתב, כל מה שיצא לי זה לומר לך עד כמה אני אוהבת אותך ולא מסוגלת בלעדייך.</P> <P>למרות שאת יודעת את זה, פשוט לא כל כך רואה..</P> <P>&nbsp;</P> <P>כמה שירים נכתבים עלייך כל לילה כמעט..</P> <P>&nbsp;</P> <P>בדיוק לפני 2 דקות שלחת לי הודעה, לא ציפיתי לראות את השם שלך על המסך.</P> <P>אני כל כך אוהבת אותך ילדה.</P> <P>אוף.. אני מתגעגעת עד אין סוף.. מתי כבר, מתי אני אראה אותך?</P> <P>תבואי.... עד שיש לך יום חופש...</P> <P>אתמול היית אצלו... עכשיו תעשי לי טובה ותבואי אליי.</P> <P>אני אעניק לך הרבה יותר חום ואהבה. מבטיחה.</P> <P>רק תבואי....</P> <P>צריכה שתהיי קרובה אליי עכשיו יותר מתמיד..זקוקה לחום גוף שלך.</P> <P>למבט בעיניים שלך.. לשמוע את הקול שלך. את השטויות שלך.</P> <P>לראות את החיוך שלך..את הניצוץ בעיניים.</P> <P>רוצה שוב להשתגע מהמשחקי ידיים שלנו.. רוצה שתחבקי אותי.</P> <P>רוצה שנחזור כבר להיות כמו פעם..</P> <P>רוצה לאהוב אותך כמו פעם, למרות שעכשיו אני אוהבת ומתגעגעת יותר.</P> <P>רוצה שנחזור להיות קרובות כמו פעם...</P> <P>&nbsp;</P> <P><STRONG>הפרפרים בבטן שלי כבר מאבדים אחיזה.. </STRONG></P> <P><STRONG>קשה להם לעוף.. </STRONG></P> <P><STRONG>תעזרי להם לקום לתחיה קטנה.. רק את יכולה.</STRONG></P> <P><STRONG>רק את מסוגלת.</STRONG></P></div>Tue, 10 Feb 2009 17:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lost Writer.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555635&blogcode=10521131http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=555635&blog=10521131http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555635&blogcode=10471384<div align="right" dir="rtl">לא יודעת כבר מה עובר עליי. מצד אחד, מדברים עלייך כל היום כדי לשכוח.<BR>מצד שני מדברים כדי להבין דברים.<BR>ואני לא חושבת שיש בכלל צד שלישי. אולי את יודעת?<BR>לא יודעת. קיבלתי כבר סחרחורת מרוב שאלות וחוסר תשובות.<BR>תגלי לי את האמת, את מרגישה משהו?<BR>עפים אצלך הפרפרים כשאת שומעת את שמי?<BR>אולי סמס בשתיים בלילה?<BR>גם את מתרגשת כשאנחנו מדברות בטלפון?<BR>חצי מהזמן המוח לא עובד לי כלל .<BR>אז מה את אומרת?<BR>יש לי סיכוי איתך?<BR>אין אולי, יש עכשיו, בלי אבל.<BR>תאמרי לי את האמת, ילדונת, מה עושים עכשיו?<BR>את מבלבלת אותי ועושה לי צרות.<BR>כואב לי הלב ממך. וכואב לי הראש.<BR>תחליטי פעם אחת, את מי את אוהבת יותר?<BR>את מי את רוצה לעשות מאושר?<BR>אותי, או את הבחור האחר?<BR>תחליטי אם את רוצה להישאר,<BR>שנשב כל הלילה, וכל הבוקר,<BR>נסתכל בחוף ים על שלל של כוכבים<BR>נירדם עטופות בחיבוק כמו של פעם,<BR>ניזכר בבדיחות ישנות וחדשות,<BR>כמה מכות כואבות, מילים שצורבות,<BR>אבל הרגשה כזו שמחזירה את הטעם,<BR>יש לי חיים איתך, ויש לי סיבה לחיות אותם,<BR>רק אם הם איתך,<BR>רק אם הם איתך.<BR>אז אל תספרי לי סיפורים, שיש עוד אחד בתמונה,<BR>כי אני שמה לב לעיניים המדברות שלך, עוד לפני<BR>שאמרת מילה,<BR>חשבתי שיש לי את היכולת לקלוע למה שאת אוהבת,<BR>אז תספרי לי עכשיו, <BR>מה את באמת חושבת?<BR>אין לי דרך להסביר איך אני מרגישה כלפייך.<BR>ואין לי דרך לספר&nbsp; לך.<BR>הלוואי שהיית מבינה את הכל דרך סימנים מהשמיים,<BR>הלוואי שהיתה דרך לשכוח.<BR>או להגשים את האהבה הזו, את הקשר הבלתי מובן הזה.<BR>הלוואי שהאהבה היתה באה בקלות.<BR>אם רק הייתי יודעת מה את מרגישה באמת..<BR>אם דברים היו נראים אחרת, והייתי לוקחת את הצ'אנס שניתן לי,<BR>כשהכל היה נראה אפשרי..היינו יכולות עכשיו להיות ביחד.<BR>שום דבר רע לא היה קורה.<BR>זוכרת שתמיד הייתי קוראת לך המלאך שלי?<BR>אני עדיין חושבת ככה... קראתי איפשהו, שיש לכל אדם מלאך משלו<BR>שבא להציל אותו, להיות איתו, להתאהב בו, לחיות איתו..או סתם לישון איתו,<BR>לבלות איתו..דברים יומיומיים תקופתיים.<BR>אני יודעת שאת המלאך שלי לנצח נצחים. יודעת שאת כאן ובאת כדי להישאר.<BR>בחיים לא אתן לך ללכת. פעם אחת קרתה טעות. מישהו התבלבל והחזיר אותך אלייך.<BR>מור אומרת שמה שיש לנו זה קשר מיוחד, אחר, שונה..שאף פעם היא לא ראתה,<BR>וכנראה שיש סיבה לכך.<BR>אני לא יודעת. אני מצד אחד רוצה להפסיק לסבול, מצד שני רוצה להיות איתך כל<BR>רגע ביום, לשמוע אותך, עלייך, ממך...הכל. ככה טוב, אבל יהיה לי טוב יותר אם רק<BR>נוכל להיות ביחד.<BR>תני לי רק עוד הזדמנות...פעם נוספת להוכיח לך את אהבתי.<BR>כמה שהיא אמיתית וכנה וטהורה ונכונה וטובה בשבילך. בשבילנו.<BR>בבקשה ממך...<BR>אהובתי. קטנה שלי. חשבתי שיהיה לי קל לשכוח אותך,<BR>אבל הלב לא מוכן לוותר. כל הרגעים שלנו יחד, שמורים בזיכרון וחרוטים טוב טוב<BR>על הלב..אני אוהבת אותך כמו שלא אהבתי מימיי. נשבעת ואף מבטיחה.<BR><STRONG>הלוואי שמחולל הניסים והנפלאות ישמע אותי, ויקבל את הבקשה שלי..</STRONG><BR>להיות נאהבת זו לא בקשה גדולה מדיי נכון? כי יש לי שפע אהבה להעניק לה.<BR>אבל רק לה... היא היחידה.<BR>הלוואי....<BR></div>Thu, 29 Jan 2009 03:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lost Writer.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555635&blogcode=10471384http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=555635&blog=10471384http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555635&blogcode=10456170<div align="right" dir="rtl"><P>יוצא שכמעט בכל לילה, המחשבות נודדות להן אל מעבר לדמיון..</P> <P>חושבת עלייך מבלי להפסיק. את נמצאת שם תמיד.</P> <P>ואף אחד לא יודע מה אני באמת מרגישה אלייך. קצת מרגיש כמו אהבה סודית כזו.</P> <P>בכלל התחלתי לשנוא את התגובות של האנשים כלפי הנושא הזה, אז אני מעדיפה פשוט לשמור לעצמי.</P> <P>ולעוד כמה קוראים עלומי-שם למיניהם.</P> <P>&nbsp;</P> <P>כתבתי איזה קטע קצר באנגלית, כתבתי אינסוף קטעים בעברית, ועוד קטע בספרדית.</P> <P>בחרתי לכתוב את הקטע באנגלית. הוא אומר קצת הרבה על מה שאני מרגישה ומה שהיא משדרת.</P> <P>&nbsp;</P> <P>so many song are being writen about you as i dream you in my mind.</P> <P>you're the soul that's here, you're the soul that lights.</P> <P>&nbsp;</P> <P>so many word are being said about you as i look at you, but i keep quiet my mouth..</P> <P>you're like a picture to hang on the wall,</P> <P>i would like to watch you all night long.</P> <P>waiting for the day i could say that you're mine,</P> <P>waiting for the day my face will shine,</P> <P>holding you in my hands,</P> <P>will make everything fine.</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>היום שוב ראיתי אותה. היא באה לקחת אותי מהבית.</P> <P>חמודה. לא נעים לי ממנה..אבל בכל זאת.</P> <P>היא פשוט מצחיקה אותי כל כך. ואני לא מסוגלת לעמוד בפניה.</P> <P>אני מודה, שגם בתור בנאדם, יש בה משהו מושך.</P> <P>מודה שאני נשבית בקלות. למרות שאני לא נכנעת.</P> <P>אני אוהבת אותה כמו שבחיים לא אהבתי בנאדם. אבל כרגע, לא כמו בת זוג.</P> <P>אלא פשוט, אהבה שונה. אהבה שאין לתאר במילים. אהבה קסומה כזו.</P> <P>לא אכפת לי שזה לא אותה אהבה. לא אכפת לי שהיא אולי אוהבת אותי כמו כל חברה רגילה.</P> <P>לא אכפת לי. אני יודעת שהיא חשובה לי כמו החיים שלי עצמם.</P> <P>היא גורמת לי להרגיש אחרת. שונה. שמחה. מחוייכת. משוגעת. טיפשה. ילדה קטנה. בוגרת.</P> <P>ילדותית. משחקת. מפדחת. כיפית. צועקת. כואבת. מאושרת. אוהבת.</P> <P>וזה מה שהכי חשוב. כי היא גורמת לי להכיל כל רגש אפשרי, חוץ משנאה.</P> <P>היום היא דפקה לי ביס (נשיכה) ביד, וכל כך כאב לי.</P> <P>ובאמת שהיו לי דמעות בעיניים. כל כך כאב לי הכאב הפיזי שכבר לרגע נשביתי לכאב הנפשי שאני לא רוצה להגיע אליו כל כך.</P> <P>שונאת לחשוב על זה. שונאת שונאת שונאת.</P> <P>אסור לי להיכנע. אף פעם.</P> <P>היא בחיים לא תקבל את זה.</P> <P>למרות שברגע שהיא נשכה אותי, היא אמרה משהו כמו "אני אוהבת לנשוך אותך!"</P> <P>ואמרתי לה שתחפש מישהו אחר לנשוך. אז בתגובה היא אמרה "אני אוהבת לנשוך רק את יוסי ואותך.."</P> <P>יוסי זה החבר שלה..לחשוב שהם היו 5 שנים ביחד. ואחרי פרידה של קצת יותר מחצי שנה הם חזרו שוב.</P> <P>אני לא יודעת איך מתקנים לב שנשבר פעמיים ברציפות.</P> <P><STRONG>יש דבק מיוחד?</STRONG></P></div>Sat, 24 Jan 2009 22:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lost Writer.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555635&blogcode=10456170http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=555635&blog=10456170http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555635&blogcode=10423779<div align="right" dir="rtl"><P>יש לו כמה קטעים, והוא לא מסודר באמת לפי בתים.</P> <P>אולי רק פזמון.</P> <P>בכל אופן, לא ממש משנה לי או אכפת. אני רק יודעת שכל שורה מדברת עליה. ועל מה שעובר עליי.</P> <P>והמצב הזה נהיה מעיק בכל דרך,צורה ואופן וקצת נמאס לי מהמציאות המרירה הזו שנקלענו אליה.</P> <P>נו, מילא. משתדלים להסתכל על חצי הכוס המלאה?</P> <P>&nbsp;</P> <P>__</P> <P>השעה כבר מאוחרת,</P> <P>ואני שוב במיטה כותבת</P> <P>מספרת לעצמי סיפורים עלייך</P> <P>ילדה כל כך יפה,</P> <P>(יש לה) שיער שחור, וכשהיא מחייכת</P> <P>היא עושה אותי</P> <P>שמחה ומאושרת</P> <P>ואין סיבה לסבול.</P> <P>&nbsp;</P> <P>ולפעמים היא ילדה קטנה, שחייבת תמיד לדעת</P> <P>את הכל.</P> <P>&nbsp;</P> <P>כשהיא רוצה היא רצינית.</P> <P>והקול שלה משתנה בשניה.</P> <P>יש בה תמימות שמעולם לא פגשתי,</P> <P>משהו בה קסום, כזו מיוחדת..</P> <P>אבל,</P> <P>&nbsp;</P> <P>יום יבוא ואשכח,</P> <P>איך פעם אהבתי רק אותך.</P> <P>איך תמיד הקשבתי רק</P> <P>לסיפורים שלך.</P> <P>ואיך נרדמתי לצלילי קולך</P> <P>תני לי עוד חיבוק אחרון ודיי.</P> <P>&nbsp;</P> <P></P> <P>היום אני לבד, ואת שוב מאושרת,</P> <P>חזרת לאהבה הישנה והמוכרת,</P> <P>קשה לך שעזבת,</P> <P>ואת קצת מתחרטת,</P> <P>אמרת פעם אהבה,</P> <P>היום, על מה את מדברת?</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>כבר כמה חודשים שמישהו החליף</P> <P>לי את הנוף בחלון..</P> <P>כבר כמה חודשים שלא היה לי אומץ</P> <P>להסית את הוילון.</P> <P>מישהו כיבה לי ת'אור,</P> <P>יש לי שמש נוזלת עליי בצבע אדום</P> <P>&nbsp;</P> <P>כבר כמה חודשים שמישהו החליף</P> <P>לי את הנוף בחלון..</P> <P>כבר כמה חודשים שלא היה לי אומץ</P> <P>להסית את הוילון.</P> <P>מישהו הדליק לי ת'אור,</P> <P>יש לי ירח נוזל עליי בצבע שחור</P> <P>&nbsp;</P> <P>את לא היית שם כדי לראות מה עברתי,</P> <P>את לא ידעת כמה שהתפללתי</P> <P>שיבוא היום ותחזרי,</P> <P>שיבוא היום ותחבקי</P> <P>עוד חיבוק אחד ודיי.</P> <P>חיבוק אחרון ודיי..</P> <P>&nbsp;</P> <P>אבל מה זה עוזר לי כש..</P> <P>&nbsp;</P> <P>היום אני לבד, ואת שוב מאושרת,</P> <P>חזרת לאהבה הישנה והמוכרת,</P> <P>קשה לך שעזבת,</P> <P>ואת קצת מתחרטת,</P> <P>אמרת פעם אהבה,</P> <P>היום, על מה את מדברת?</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>-</P> <P>&nbsp;</P> <P>באמת שאני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי.</P> <P>אני אובדת עצות.</P> <P>מחכה ליום הזה שאני אשכח ממנה. מכל הרגשות האלה שמכילים אותי.</P> <P>כי בתכלס, אני מתרוקנת לאט לאט עם הזמן.</P> <P>וזה לא באמת דבר טוב. כי ככל שאני מתרוקנת מרגש, אני לא מתמלאת בחזרה באחר.</P> <P>אני פשוט נגמרת עם עצמי.</P> <P>מה לעשות? </P> <P>בקרוב אני צריכה לקבל תשובה על העבודה בקיבוץ. רחוק מכאן. מהבית.</P> <P>ממנה. שהיא כל כך קרובה.</P> <P>לחשוב שהיא לא טסה לחול מצד אחד, ואני מצד שני עוזבת לקיבוץ.</P> <P>אמרתי לה שאני שמחה שהיא לא טסה ושהיא חושבת על לימודים,</P> <P>אבל אני עושה את הצעד ההפוך בדיוק. עוזבת למקום רחוק, רק בנוסח אחר.</P> <P>קצת צפונה. הרבה צפונה. אבל זה בסדר, כי אולי אם היא תבוא לבקר את ה"חברה" הנחמדה הזו שלה,</P> <P>אז היא תרשה לעצמה לעצור בדרך לאיזה ביקור קצרצר.</P> <P>מה יהיה עד אז?</P> <P>אני לא יודעת אם אני משקרת לעצמי כבר, מה נכון ומה לא.</P> <P>חברות שלי מוציאות אותי מדעתי לפעמים, אבל לא אכפת לי, כי בשביל מה יש חברות?</P> <P>ובשביל מה יש אוזן קשבת? למרות שלא באמת הרגשתי שיש לי את האיבר הזה לסמוך עליו.</P> <P>לא נורא. לפעמים עדיף לשמור לעצמך דברים. </P> <P>אם רק היה לי אומץ לעשות דברים. לומר דברים שאני מרגישה.</P> <P>אולי דברים היו נראים אחרת היום..לפחות בתקופה האחרונה.</P> <P>אני רוצה למצוא את המישהי שתעשה אותי מאושרת.</P> <P>כבר הרבה זמן שאני לא. עוד מעט זמני יפוג.</P> <P>יש לי הרגשה לא כל כך טובה בזמן האחרון.. מועקה כזו שלא רוצה לעזוב.</P> <P>לא נרדמת בלילה ואם נרדמת אז אני מקבלת שינה מלאת סיוטים.</P> <P>כבר נמאס לי. דיי. כמה אפשר?</P> <P>&nbsp;</P> <P>רוצה שיהיה לי שקט נפשי שתמיד ייחלתי אליו.</P> <P>רוצה להיות מאושרת.. עם אהבה וחברות וחברים.</P> <P>רוצה להנות.ולהירגע מהחיים.</P> <P>זה הכל. באמת שזהו.</P> <P>קצת בריאות לא תזיק ושהמצב הכלכלי בבית&nbsp;והמיתון בכלל ישתפרו</P> <P>ואני אהיה האדם המאושר ביותר.</P> <P>או לפחות אנסה להיות ואם אצליח במעט, אשתדל לשמור על זאת.</P> <P>&nbsp;</P> <P>רק עוד צ'אנס, הזדמנות כלשהי..משהו.</P> <P>רמז? כל דבר יהיה טוב.</P> <P>&nbsp;</P> <P>אני חייבת למצוא תשובות...</P> <P>אחרת אני אכחיד את עצמי.</P> <P>אני יודעת.</P> <P><FONT size=3><STRONG>איפה לחפש?</STRONG></FONT></P> <P>&nbsp;</P></div>Fri, 16 Jan 2009 17:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lost Writer.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555635&blogcode=10423779http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=555635&blog=10423779http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555635&blogcode=10300961<div align="right" dir="rtl"><P>תשוטט במדבר.<BR>תקשיב אל הרוח, תרגיש את האבנים מתחת לרגליך.<BR>תבין שאתה לא הראשון שהיה כאן.<BR>תתיישב לסלע אפרורי, סמוך לחולות המדבר.<BR>ותתמסר לקסמיו של האופק.<BR>___<BR>כתבתי את הקטע לפני יותר משנתיים. וכשפתחתי את המחברת שהיא הביאה לי במתנה בסוף הטקס סיום, נזכרתי בהמון דברים. <BR>אבל יותר מכל, נזכרתי בחופש. בחופש הזה שאני זקוקה לו יותר מהכל. החופש הזה, שאני משתוקקת לו כל כך הרבה זמן. <BR>בזמן האחרון כל הדברים שמצטופפים להם יחדיו בתוך מעמקי מוחי, מרגישים דחוסים&nbsp; מתמיד לאור העובדה שמדובר בדברים הרגילים עם קצת חידושים וליטושים מהצד. <BR>היהלום הזה שניסיתי לטפח, לא מקבל את הברק הנכון.<BR>למען האמת, אם איני מדמיינת, יכול מאד להיות שצבעו הולך ומשחיר לאט לאט.<BR>אני נוכחת לגלות, שהעולם שלנו, עם כמה שהוא קטן, מצומק(!),&nbsp; האנשים שנגלים לנגד עיניים, הופכים קטנים יותר ויותר במידות האנושיות שבהם. <BR>אני לא צרת אופקים ואני מחפשת את האדג' הזה שיש באנשים, <BR>את ה"קסם" הזה שלא נותן לך להימנע ממבט, הרגשה, או שיחה פשוט של שעה ביום. בכל אופן, הניסיון שצברתי לאחרונה ממקרים מסויימים עם אנשים מסויימים, <BR>הוא לצערי לא בכיוון הטוב. בטח גם לא במימד הנכון. וגם לא בפרופורציות הנכונות. הלוואי שהייתי יכולה להזיז את מחוגי השעון קצת אחורה. הלוואי שהייתי מתפללת <BR>לדברים שיקרו, חזק יותר. הלוואי שהייתי אומרת דברים כשהייתי צריכה לומר והלוואי שמישהו היה דוחף לי פלסטר לפה כדי שאשתוק כשהיה צריך. <BR>אבל&nbsp; דברים לא קרו כמובן מאליו. בהחלט לא. כל דבר שקרה, קרה בגלל סיבה. סיבה מסויימת וחשובה, כי ככה זה פשוט. פשוט, מילה שנשלפת מהפה בכזו קלות, אבל, <BR>שום דבר לא היה פשוט עד עכשיו ובטח ובטח שלא בא לי בקלות. אני זוכרת מלחמות שלמות עם אותם אנשים (בעיקר נשים) על צדק&nbsp; כלשהו שנעלם לו והתפוגג בין הימים שעברו <BR>ובין מילים שכבדות שהתעופפו להן באויר. אנשים יכולים לגרום לי לבכות&nbsp; בצורה כזו שהחשיבות שלהם בעיניי היא כה עצומה, שברגע שהם מתרחקים ממני ומהחיים שלי, קשה לי לתפקד בכל <BR>הקשור אליהם. הרגלים שהצמדתי לעצמי, או שהוצמדו לי לפחות, היו קשים לניתוק ממני. אני נלחמת במחשבות&nbsp; יומיומיות. נלחמת בזיכרונות העצומים שממלאים אותי. <BR>ברגעים הקטנים שעשו אותי למאושרת הכי גדולה. מתגעגעת לשיחות היומיומיות עם הילה. לצערי הרב אנחנו ב'ריב' כלשהו. הכי אינפנטילי שיש. כל כך משמעותי להמשך&nbsp; הקשר שלנו. <BR>אבל כרגע, היא לא מעוניינת לשמוע את מה שיש לי לומר. מקווה שבקרוב דברים ישתפרו ויפתח לי פתח <BR>ל'שלום'. כמעט אותו הדבר קורה עם הבחורה השניה שבגללה היתה לי תקופה של 'נבילה'. אני קוראת לה ככה, כי אין הרגשה יותר מחוררת ומרוקנת כמו ההרגשה שהיא גרמה לי להרגיש בחצי שנה האחרונה. <BR>חודשיים שלמים עברו בשלמות. אהבתי אותה בתור החברה הטובה שאף פעם לא יכולתי לסמוך על,למרות שהיא לא מאמינה ב'חברה הכי טובה" .<BR>ידעתי שיש לי אל מי לפנות בכל פעם שאני ב'דאון' או שסתם משעמם לי. תמיד יכולתי לדבר איתה ברצינות ולצחוק בכל רגע אפשרי אני לא יודעת מה קרה בתקופה ההיא שניתק הקשר בינינו, <BR>אבל אני יודעת שזה לא עשה לי טוב בכלל. ניסיתי להעביר את הימים. רובם עברו ללא הצלחה. לא יכולתי לעשות שום דבר כדי לשפר לה מצב הרוח. זה היה תלוי בה&nbsp; ואני מניחה שבגורמים אחרים. <BR>בכל אופן, עברו להם 3 חודשים. לקראת החגים הרגשתי צורך עז לשלוח לה סמס של&nbsp; 'חג שמח', אז שלחתי. היא החזירה הודעה חזרה והייתי קצת מופתעת והמון שמחה. <BR>לא חשבתי שיגיע הרגע שבו אקבל החזר הודעה עם נימה כה חיובית עימה. באמת ששמחתי. הרגשתי הקלה רגעית שכזו. פתאום ההודעה הקטנה הזו הפכה לרצף של כמה. פתאום ביום שלמחרת החלטתי <BR>לנסות את מזלי שוב ולקוות המון. התקווה השתלמה בסוף. והתקבל עוד רצף נחמד של הודעות. בהמשך היתה שיחת טלפון או שתיים למיטב זכרוני. לאחר כמה ימים של מיטב הרגעים והזכרונות ששבו <BR>לראשי וגופי וחיי, הגיעו יומיים של כיפור. שלחתי לה הודעה של צום קל, כאן לא קיבלתי החזר. בצאת כיפור שאלתי איך עבר לה הצום ובהודעה קלילה של 'בסדר, נדבר אח"כ' הסתכם פחות או יותר העיניין.<BR>לאחר רגיעה שכזו, פתאום התחילו גלגלי השיניים לחרוק לי בראש ולעשות לי ואקום רציני באזניים.&nbsp; לא אהבתי את ההרגשה הזו. דה ז'ה וו נורא מכוער, מה שנקרא.<BR>ואכן, ידעתי שמשהו לא כל כך טוב מסמן את דרכו אליי בשנית. יום שבת הגיע וכשלא דיברנו מצאת כיפור, מצאתי את עצמי מנסה לשאול אותה אם קרה משהו, מתוך דאגה תמימה לאור העובדה שערב קודם לכן, <BR>בזמן יציאה עם חברה, החזירה לי הודעה שהיא לא במיטבה אז הצעתי להתקשר, היא הסכימה אך הערב הסתיים יחסית מאוחר משציפיתי ולכן לא התאפשר לי. כמו שאמרתי, יום שבת הגיע ולאחר ששלחתי <BR>את ההודעה המתעניינת אם הכל בסדר, התגובה לא היתה כלל מה שציפיתי. ושוב חזרתי לאותם ימים שהיא ניתקה כל קשר. היה לי נורא קשה להסתכל ולקרוא את המילים האלו על המסך הקטן שלי. <BR>"מה כבר עשיתי?", <BR>המשפט הזה הדהד לי בראש איספור פעמים. החזרתי לה הודעה לא הכי מלבבת שיש מרוב עצבים ובזה העיניין הסתיים.<BR>ושוב חלפו להם חודשיים ארוכים, שבהם הסתפקתי להיות חתומה קבע, להשתחרר, ובמשך השמונה חודשים האלו, אני בטוחה שבחמישה מתוכם שלחתי לה הודעה פה ושם שמצפה להסבר פשוט שעונה על <BR>השאלה "האם פגעתי בך איכשהו?" הציפייה היתה לשווא והאכזבה הכפילה את נפחה. לפני שבוע החלטתי לעשות את הצעד הזה שוב ולשלוח לה שוב הודעה. עברו יומיים וקיבלתי הודעה חזרה שאומרת <BR>שאיכזבתי אותה הפעם, אבל באמת איכזבתי.<BR>אני פשוט יושבת מול המסך וקוראת את המילים והגעתי למצב שהתאים במח שלי כבר נמסו מרוב נסיון לחשוב, לחזור אחורה בזמן ולנסות לנחש מה לעזאזל עשיתי לבחורה הזו שכל כך פגע בה ואיכזב אותה, <BR>אבל שום דבר לא עזר.<BR>החלטתי לשלוח לה בדיוק את השאלה הזו, בפעם המיליון לפחות במשך החצי שנה הזו. אני עדיין מחכה. <BR>דיברתי עם חברה טובה שלי, היא אמרה לי שאני חייבת להפסיק לסבול בגללה. להפסיק עם השאלות והתהיות החוזרות ונשנות. עם השיחות נפש סביב אותה השאלה כמעט בכל פעם. אשמתי שבנאדם נכנס לי <BR>עמוק ללב ולנשמה וקשה לי להוציא אותו משם? מצחיק שעכשיו ברגע נשמע השיר של דניאל סלומון ודנה עדיני ובדיוק נאמר "רבות הדרכים לאהוב אותך, ארוכה ביותר הדרך לשכוח.." וזה כל כך נכון המשפט הזה עליי <BR>ספציפית, ובהקשר לבחורה הזו. כל כך קשה ההתמודדות עם דברים לא הגיוניים שקורים בבת אחת. דברים לא פיירים. שקורים לאנשים הלא נכונים. אני מכירה את עצמי כל כך טוב, והספקתי להשתנות אמנם <BR>בשנה האחרונה. לדעתי לטובה. באמת. יש אנשים שלא היו רוצים לראות את השינוי הזה, אבל בסופו של דבר האשמה נופלת עליי.<BR>קשה לי אם חוסר האמונה בי, דווקא של החברה שהיתה אמורה להיות הכי טובה. ודווקא של הבנאדם שהכי סמכתי עליו במשך חודשיים-שלושה נהדרים. אני רוצה שהשגרה תחזור להיות שגרה נוחה וטובה <BR>בשבילי. בינתיים השגרה היא מעיקה ומרוקנת ואני לא מוצאת שום מטרה כרגע. אני רוצה להיות במקום רחוק, מכולם, מכולן, מהבית והמשפחה. מהאנשים שאני אוהבת ולא אוהבת. אלה שבקשר איתי <BR>ואלה של ה'שלום שלום'. רוצה להיות לבד, בפינה שלי, עם השקט שלי, הרחק מכל התוהו ובוהו שקורה סביבי כרגע. מצד אחד, חברה אומרת לי לשכוח את הכל ולצאת לעולם, להרגיש חופשיה, <BR>לקחת את עצמי בידיים ולעשות כל מה שבא לי ולא לאפשר לאף אחד לעצור בעדי.<BR>חברה שניה, מסכימה, אבל מצמצמת אפשרויות, כי היא פשוט כזו. הכל אצלה על יבש. שום דבר לא בא עם התלהבות מאסיבית. ההפך ממני אפשר לומר. <BR>חברה שלישית, באופוריה מוחלטת. היא טוענת שאין לה טעם לחיים בכלל. פתאום הרגשתי קצת פסיכולוגית. למרות שאני נהנית להקשיב לאנשים. מתה על זה.<BR>והחבר האחר אומר, קחי את זה באיזי, אל תעשי כלום, אל תרגישי רע, אל תרגישי טוב, תרגישי רגיל כי אלה החיים, <BR>בסופו של דבר כולנו נמות. נקודה. וזורם הלאה. כנראה לקחת איזה סטייק מהמקרר.<BR>שאר האנשים חיים פשוט בעולם משלהם. נדמה כאילו שהיה אכפת להם, אבל הם בעצמם לא רואים שום דבר מסביב. <BR>אולי לא רוצים לראות, אולי לא יכולים. מה שנכון, שהם לא באמת שם בשבילך כשאתה צריך אותם. 'נפרדתי' קצת מהאנשים האלה מזמן יחסית. קצת חבל אומר. <BR>לפעמים אני מתגעגעת המון. אבל, כנראה שאלה הם 'הוויתורים' שהחיים מציבים לך בדרך ועליהם אתה מחליט שאתה מוותר לטובת אלה שעוד שווים את זה. <BR>דווקא השתיים שהייתי נותנת הכל כדי לדבר איתן, כרגע נמצאות בעמדת נגד מולי. כל כך עצוב לי וכואב. לא יתואר. היום בתוכנית 'היפה והחנון' (הגרסה האמריקאית), <BR>המתמודדים היו צריכים להמציא 'גיבור על' משלהם. אני רק ישבתי והסתכלתי עליהם, איך מאושרים רק מהרעיון. וחשבתי לתומי, הלוואי, רק הלוואי שיכולתי להיות 'גיבורת על' גם ליום אם אצטרך, <BR>והכח שהייתי בוחרת היה האפשרות להשתמש בזמן. הייתי עוצרת אותו לכמה רגעים, ניגשת אל האנשים שזקוקים לאיזו תפיחה קלה על השכם, או אולי איזו סטירה מצלצלת ומעירה אותם בזמן כדי שיראו וירגישו. <BR>ולאנשים הכי חשובים כרגע, הייתי פשוט מטיסה את מחוגי השעון מספיק זמן כדי לומר את מה שהייתי צריכה לומר או לסנן את הרגעים שבהם אמרתי כנראה יותר מדיי. <BR>או שאולי להגיע לרגע אפשר שבו אני עומדת פנים מול פנים, מול אותו הבנאדם ויש לי את האפשרות להתנצל עמוקות על מה שלא קרה או כן קרה בינינו. ככה הייתי מסכמת את ההרגשה שלי באותם רגעים. <BR>מתסכל ללכת לישון כל יום בציפייה שהיום אקבל החזר הודעה.<BR>מתסכל לחכות לחברה הכי טובה שלי שתואיל בטובה לדבר איתי. הרבה דברים מתסכלים. אבל מה שכן, אני יכולה להודות לבנאדם אחד שאתמול עשה לי קצת לחייך בזמן האחרון בשיחת עידוד שכזו. <BR>אני תמיד אוהבת לדבר איתה. היא באמת מעלה לי חיוך אמיתי וגורמת לי לצחוק. יום יבוא ואני אסע לבקר אותה כמו שצריך.<BR>ולמרות שהיא לא אוהבת נשיקות, אני עוד אתמרן משהו. מבטיחה. </P> <P>&nbsp;</P> <P>עד אז, מקווה שיהיה כבר טוב. <BR>לא עוד ציפיות. (לא עוד אכזבות? בתקווה חזרה.)</P> <P><BR>שיהיה לילה טוב והמשך שבוע רגוע. <BR><STRONG>-יהי זכר כל חללי תאונת הדרכים שאירעה היום באילת ברוך ומי ייתן שלא נחווה עוד אסונות. -</STRONG></P></div>Wed, 17 Dec 2008 02:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lost Writer.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555635&blogcode=10300961http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=555635&blog=10300961http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555635&blogcode=10284647<div align="right" dir="rtl"><P>הלוואי שהיה לי את חופש המחשבה.</P> <P>חופש הביטוי. חופש ההרגשה.</P> <P>חופש לאהוב.</P> <P>חופש לתעב ולשנוא.</P> <P>הלוואי שהיה לי את חופש ההחלטה.</P> <P>ואת התובנה. את ההבנה. את החכמה להבדיל בין טוב ורע.</P> <P>ואת הכח לסלוח ולשכוח. </P> <P>&nbsp;</P> <P>אבל יום יבוא, וגם אני אבין.</P> <P>ואת תביני.</P> <P>והיא תבין. </P> <P>וכולכם תבינו.</P> <P>שטעיתם. ובגדול.</P> <P>ואז תבוא הסליחה. </P> <P>תתחננו. ובגדול.</P> <P>&nbsp;</P> <P>אבל לחלקיכם אני אכנע.</P> <P>אני יודעת.</P> <P>וחלקיכם, עוד יצטרכו לשכנע אותי במילותיהם.</P> <P>יש גבול לכל דבר. וכרגע, השמיים הם גבול רחוק מדיי בשבילי.</P> <P>אז בתקווה גדולה שהדברים ישתנו לכיוון הנכון בשבילי,</P> <P>אמשיך לקרוא&nbsp;עוד כמה עמודים נוספים בספר שלי ואלך לישון.</P> <P>&nbsp;</P></div>Sat, 13 Dec 2008 03:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lost Writer.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555635&blogcode=10284647http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=555635&blog=10284647http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555635&blogcode=10268629<div align="right" dir="rtl"><P>ניצוצות של כוכבים מתפוררים מעליי, משאירים אחריי אינסוף משאלות, סיפורי אהבה.</P> <P>כמו באגדות, סוף לאהבה שלום לפרידות.</P> <P>עוד לב שתכולתו התרוקנה. התותב בדרך, כלום לא השתנה.</P> <P>עוד רגש שנדחק לפינה.</P> <P>ידיים שלובות, מחכות לבשורה. השמחה לכאן כבר לא תגיע, היא עברה דירה.</P> <P>אין להסתמך על אנשים. אין להסתמך על אהבה.</P> <P>שלל של ורידים נקרעים לפי סדר. איפה יכאב יותר?</P> <P>בשתי זרועות פרוסות, מושטות אלה, מתחילות לחפור קבר מצופה שיש יקר.</P> <P>שלא ידברו, יאמרו איזו שטות.</P> <P>כל מה שחיפשתי הוא להיות אדם מאושר.</P></div>Mon, 08 Dec 2008 20:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lost Writer.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555635&blogcode=10268629http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=555635&blog=10268629http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555635&blogcode=10243080<div align="right" dir="rtl"><div style="text-align: right;">לפני יומיים היה מדהים לראות את השקיעה. לא רציתי לצלם אותה. חשבתי עלייך במשך יומיים.</div><div style="text-align: right;">נמאס לי שכל דבר מזכיר לי אותך. והדברים הקטנים ההם הופכים לסיוט שלא מוכן לעצור.</div><div style="text-align: right;">לקחת פסק זמן.</div><div style="text-align: right;">וזה מכלה אותי. כל המצב הזה.</div><div style="text-align: right;">ההרגשה המחורבנת הזו. לחשוב שאני אשמה במשהו שאפילו לא קרה. ואולי וכן, גם אז אין לי מושג מכלום כי את פשוט בחרת בשתיקה אינסופית ומתמשכת.</div><div style="text-align: right;">שתיקה שגורמת לכל תאי המח שלי להתבזבז בתוכי ואני נשארת עם חוסר שפיות טוטאלי. אני לא יודעת כבר מה לחשוב או לעשות. כל הגישות אלייך חסומות.</div><div style="text-align: right;">ואני רק חושבת על השבוע ההוא שחזרנו לדבר ואני לא מצליחה להבין למה ואיך הכל השתנה בצורה מוגזמת שכזו?!</div><div style="text-align: right;">שוב בחרת להיעלם מבלי לומר מילה, בלי סיבה. שוב ידעת להשאיר אותי עם דאגה, חסרת אונים, להתבוסס עם העצבים והכאב שלי. הלוואי שהייתי יודעת את המניעים שלך לכל זה. אולי אז הטירוף שלי היה מצדיק את עצמו. ואולי גם לא, אבל לפחות אני אדע אם יש לי חלק בזה ואם אני לא טועה בלהאשים את עצמי, כי משום מה, פעם שניה שזה קורה ממש באותו המתכון. ולחשוב שאנחנו באותו הגיל, 3 חודשים מבדילים בינינו, אבל כרגע, הרבה יותר מזה.</div><div style="text-align: right;">אני שונאת את זה. אני רק חושבת על פעם, איך הכל היה שונה כל כך וטוב. גם לא מזמן, כשחזרנו לדבר ליומיים- שלושה, הרגשתי כאילו מעולם לא הפסקנו לדבר, אבל במוקדם או במאוחר החזרת אותי לאותו מקום אבוד שהייתי בו לפני כמה חודשים. אם רק יכולתי להבין מה את באמת עושה.</div><div style="text-align: right;">אני חושבת ונזכרת בכל המכתבים שכתבתי לך, באלה שלא נתתי לך עדיין, בציורים שציירתי לך, במתנות שהבאתי לך ואלה שעדיין לא. ובמקביל גם על המכתב שאת שלחת לי. והכל פתאום נראה לא אמיתי. כאילו עשית טובה וכתבת מכתב. </div><div style="text-align: right;">הכל מרגיש לי כמו שקר אחד  גדול.</div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: bold;">הצגה זולה</span>.</div></div>Tue, 02 Dec 2008 18:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lost Writer.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555635&blogcode=10243080http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=555635&blog=10243080