<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>התוכנית שלי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555229</link><description>שאיפות של תיכוניסטית.</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 Gitit. All Rights Reserved.</copyright><image><title>התוכנית שלי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555229</link><url></url></image><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555229&amp;blogcode=11516744</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;


כמה זמן עבר מאז? חודש? כן.
חודש של געגועים, של תקווה ושל.. אהבה אינסופית.

-

לא רק חודש עבר, עברו כמה חודשים טובים מאז שהתפרקתי כמו צריך בעזרת כתיבה. בזמן האחרון מצאתי מפלט אצל חברות שלי. אבל, חברים? אין כזה דבר (אדם חכם אמר לי). אולי יש בודדים, אבל גם זה בסימן של אולי. ואולי מפלט אחר יכול להיות המוזיקה? הדיכאונית לפעמים, השקטה, הנוגעת הזאת שמעבירה בי צמרמורת כל פעם שאני שומעת אותה. (משהו כמו אביתר בנאי, דור דניאל ונועם פנחסוב). אבל המפלט האמיתי, זה שאין לי בו שום מעצורים- אני יכולה לצעוק, לשתוק, לכעוס, לשמוח ועדיין- לא ישמעו את קולי. יראו רק מילים ומשמעות- עמוקה או שטחית.

אני כבר לא יודעת מה אני רוצה מעצמי (נו, תאומים. אפשר להבין לא?)

&lt;SPAN style=&quot;FO&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 10 Jan 2010 21:15:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Gitit)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555229&amp;blogcode=11516744</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=555229&amp;blog=11516744</comments></item><item><title>חופש ממצה ביותר :)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555229&amp;blogcode=11218506</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;זהו, הסתיים לו החופש הגדול.

אם אני לוקחת אוויר עמוק לתוך הריאות וחושבת על כל הדברים שהספקתי בחופש הזה, אני מרוצה. 
לחשוב שהתחלתי את החופש הזה מחוסרת עבודה, וברגע האחרון- נמצאה. 
בהתחלה היא נראתה לי מקסימה, עד שהבנתי את הקושי שהיה כרוך בה. אבל... אחרי הכל עבודה לא אמורה להיות קלה -במיוחד לא כשעובדים בחנות צעצועים שהיא גם חנות לציוד משרדי- אבל בסופו של דבר לא משנה העייפות שהייתי נתונה בה ועצם העובדה שהייתי חוזרת ממוטטת מיום עבודה של 6 שעות, נהניתי!

עבדתי רק חודש אבל בחודש הזה צברתי לעצמי ניסיון וחוויות מדהימות. 
משכורת ראשונה ו- אהבה...
האמת, שהאהבה הייתה חלק משכרון החושים שהיה כרוך בהתלהבות שלי מהעבודה הזו. הבנאדם הזה הוא ממש מדהים, ואם הוא רואה את זה.. אני רוצה להגיד לו שהוא ממש חשוב לי ושאני מצטערת על הכאב שגר&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 05 Sep 2009 01:02:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Gitit)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555229&amp;blogcode=11218506</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=555229&amp;blog=11218506</comments></item><item><title>רגשות עצורים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555229&amp;blogcode=11183961</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לא נכנסתי לבלוג במשך חודשיים בערך, וזה כיף להיזכר. כיף לראות מה כתבתי...
ופשוט כיף להרגיש את החשק הזה לכתוב שזורם לי בעורקים עד לורידים ולנימים הכי קטנים בגוף :)
ניהלתי עכשיו שיחה עם שני אנשים מאוד משמעותיים בחיים שלי.
אתה ואת.

אתה. 
אני לא מסוגלת לתאר את ההרגשה שלי אחרי כל המערבולות שעברתי בתקופה האחרונה. שכבר חשבתי שזהו, זה נגמר בינינו. שהמילה &apos;אנחנו&apos; בהקשר שלי ושלך - לא קיימת יותר! ופתאום.. לקבל את הבזק האור הקטנטן הזה שהצית את כל האהבה הזאת מחדש. ועוד לדעת שגם אתה מרגיש כמוני. שגם אתה אוהב...
&lt;P dir=rtl style=&quot;DIRECTION: rtl; unicode-&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 24 Aug 2009 01:03:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Gitit)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555229&amp;blogcode=11183961</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=555229&amp;blog=11183961</comments></item><item><title>אלו הם ילדי הפלא שלי.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555229&amp;blogcode=11001546</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
 ימי חמישי. כמה אני אתגעגע לימים האלו, שפתאום עכשיו, נעלמו (?)
 השעות האלו- איתכם.
 כל רגשות ההתעצמות וההתחזקות הנפשית ייעלמו בן רגע.
 כשזה יקרה אני אבין שהבועה, התפוצצה...

להיות איתכם, משמע, להתנתק מכל מה שמוכאר. (המבין יבין)
להיות איתכם, זה להרגיש אחר.
להיות איתכם, זה להבין שיש בכוחך לשנ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 26 Jun 2009 14:22:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Gitit)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555229&amp;blogcode=11001546</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=555229&amp;blog=11001546</comments></item><item><title>come back</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555229&amp;blogcode=10996706</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;- הופך למישהו אחר
 והכל בוער.
 מעגל נסגר,
 עכשיו מאוחר...
 והכל שחור
 לא רוצה לזכור
 איך הם לא ראו? הם עוד יצטערו -
 (סינרגיה)

&lt;SPAN lang=HE style=&quot;FONT-SIZE: 11pt; FONT-FA&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 24 Jun 2009 21:50:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Gitit)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555229&amp;blogcode=10996706</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=555229&amp;blog=10996706</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555229&amp;blogcode=10073032</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;&amp;lt;div style=&quot;height:410px; width:100%; background-color:FFFFFF; OVERFLOW: auto; border:solid 2px;&quot;&amp;gt;
רע לי.
אני לא מסוגלת להתחיל לפרט עכשיו, אני פה עם דמעות. וזה לא משבר של גיל הטיפשעשרה. לא אהבה נכזבת, לא בגידה, לא דברים כאלה.
אני מקווה לפרוק את הכל בהמשך 

התגובה היחידה הזאת שקיבלתי בפוסט הזה פשוט מגעילה אותי. אין לי מושג מי כתב את זה וגם אני לא רוצה לדעת. כאן, זה הבלוג שלי! מטרת הבלוג היא לפרוק, אומנם לא הצלחתי לפרוק אבל לפחות הוצאתי את הפחד שלי והכאב שלי אפילו בכמה מילים ואין לאף אחד זכות לשפוט אותי על מה שאני כותבת פה.
אם לא נאה למישהו להיות בבלוג שלי, הוא מוזמן לצאת וגם לא להגיב. אני לא מחפשת תגובות ופרסום, ממש לא.
נראה לי שהבהרתי את עצמי מספיק טוב.
להתראות.
וקחו את זה לתשומת לבכם לפני שאתם מגיבים.
עריכה נוספת:
דורש שינוי. זה מה שיש לי להגיד (:&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 22 Oct 2008 00:50:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Gitit)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555229&amp;blogcode=10073032</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=555229&amp;blog=10073032</comments></item><item><title>:)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555229&amp;blogcode=10036755</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;&amp;lt;div style=&quot;height:330px; width:100%; background-color:FFFFFF; OVERFLOW: auto; border:solid 2px;&quot;&amp;gt;
האמת שאת הפוסט הזה אני כותבת בחטף. אבל לא יודעת מה קורה לי, דווקא יש לי זמן לכתוב פוסטים בזמן האחרון ואיך לומר, לא כ&quot;כ בא לי. אני מעדיפה לשבת מול המחשב, ולעצב כל מיני תמונות, בקיצור אני פשוט יושבת לי שעות ומתעסקת רק בגראפיקה.
לסבתא שלי זה כבר דיי נמאס שאני כל יום יושבת עד השעות הקטנות של הלילה ומעצבת ומעצבת. אבל איך אני אוכל להסביר לה- שזה מה שאני אוהבת?
אני חושבת שהיום כשאני אגיע הביתה אני אוסיף לפוסט הזה הרבה דברים שאני באמת חושבת שצריכים להיאמר (:
שיהיה לכם אחלה יום!
גיתית הגראפיקאית XD
עריכה (16.10- 08:44): אמ, תכננתי לכתוב את הפוסט. ולא יצא לי . יצאתי והיו כל מיני דברים שדחו ממני את כתיבת הפוסט. אני לא בטוחה שגם היום יהיה לי זמן להעלות היום על הכתב את מה שאני רוצה להגיד אבל אני אכתוב טיוטה וברגע שאני אסיים אני אעלה את זה.
שיהיה לכם יום נעים!&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 15 Oct 2008 11:13:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Gitit)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555229&amp;blogcode=10036755</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=555229&amp;blog=10036755</comments></item><item><title>&amp;quot;לי זה לא יקרה&amp;quot;</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555229&amp;blogcode=10000061</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
&amp;lt;div style=&quot;height:700px; width:100%; background-color:FFFFFF; OVERFLOW: auto; border:solid 2px;&quot;&amp;gt;  &quot;לי זה לא יקרה&quot;- נכון שזה משפט מפורסם בקרב המתמכרים? האמת שזו שאלה רטורית. כל אדם שאי- פעם התחיל להשתמש סמים אמר לעצמו מתישהו את המשפט הזה &quot;לי זה לא יקרה&quot;. האמת שאם רוצים להאמין במשהו,בסופו שלדבר מוצאיםאת כל הטיעונים האפשריים כדי לגרום לעצמנו להאמין שהדבר הזה הוא הנכון ביותר.
מסטול|גלילה רון-פדר-עמית
* * *
&lt;SPAN lang=HE style=&quot;FONT-SIZE: 1&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 08 Oct 2008 00:18:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Gitit)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555229&amp;blogcode=10000061</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=555229&amp;blog=10000061</comments></item><item><title>זה פשוט לא יאמן!</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555229&amp;blogcode=9994394</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;&amp;lt;div style=&quot;height:290px; width:100%; background-color:FFFFFF; OVERFLOW: auto; border:solid 2px;&quot;&amp;gt;
אני כ&quot;כ זנחתי את הבלוג. ואני ממש לארציתי.
אני מקווה להמשיך לעדכן (: 

&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 06 Oct 2008 19:38:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Gitit)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555229&amp;blogcode=9994394</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=555229&amp;blog=9994394</comments></item><item><title>זה מה שקורה כשיש איזושהי &apos;מוזה&apos;...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555229&amp;blogcode=9797311</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
&amp;lt;div style=&quot;height:960px; width:100%; background-color:FFA7A7; OVERFLOW: auto; border:solid 2px;&quot;&amp;gt;
היא נזכרה בשיחה הזאת איתו, איך הדמעות פרצו את הסכר שנאטם למשך כ&quot;כ הרבה זמן. 
&apos;זה נושא רגיש&apos; נוהגים לומר לה &apos;את מעוניינת לדבר על זה?&apos; שואלים אותה-היא עונה בטון אדיש &apos;זה לא מפריע לי&apos;. המבט שלה לא מרוכז, קריר, מרוחק. הנושא הזה פגע בה, השאיר חותם עמוק בליבה, אך היא-לא הראתה דבר כלפי חוץ. עד אותה שיחה ששינתה את פני היוצרות...

האדישות שלה נבעה ממקום אחד או יותר נכון ממילה אחת: רחמים- זו מילה, לא רגש. הלוא- לא באת מרחמים עליה. לא באמת יודעים איך היא מרגישה בתוך תוכה, אלא אם כן זהו אדם שעבר &apos;חוויה&apos; דומה לשלה.

&lt;P class=MsoNormal dir=rtl sty&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 24 Aug 2008 01:06:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Gitit)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=555229&amp;blogcode=9797311</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=555229&amp;blog=9797311</comments></item></channel></rss>