http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554490מאכילה התקפית לאנורקסיה, חזרה לאכילה התקפית ו... מקווה שהחוצה....heCopyright 2026 Fat Sharona. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554490http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554490&blogcode=14104838<div align="right" dir="rtl">אני צריכה לרגש את עצמי ולעשות למען עצמי, אבל תדירות הסף שלי כל כך גבוהה שאין לי כוח. אני לא רוצה לוותר על ההזדמנות לעשות לעצמי משהו טוב לפני שאצלול לשגרה חדשה. יש לי חלום מאוד ברור של החיים האזרחיים והאוניברסיטאיים שלי, ובכל אחת מהורסיות שלו אני חייבת להיות יפה. כלומר עכשיו זה באחריותי, להיות יפה, לפני השנה הבאה. זו אחריות שקשה לי לקחת. אני רגילה לראות את עצמי בתור רפסודה רעועה שמתנדנדת בין הגלים, ולא בתור כריש.</div>Tue, 06 May 2014 09:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (Fat Sharona)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554490&blogcode=14104838http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=554490&blog=14104838http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554490&blogcode=13991010<div align="right" dir="rtl">אני לא מעיזה להגיד לאנשים אחרים מי אני כי זה לא ראוי וכי זה מאוד מביך. אני מטוטלת שנזרקת הלוך ושוב בין שני צדדים: *) השתקנית המסתורית חסרת הביטחון שמתנצלת על כל דבר *) האנרגטית הרועשת שתמיד יש לה מה לומר ולא מהססת לעקוץ ואני חושבת שאני שניהם, ואולי גם אף אחד מהם, כי כשצד אחד מתחיל להפחיד אותי אני בורחת לשני. בשנים האחרונות אני מאוד מנסה לחזק דווקא את הצד הרועש. בעיניי הוא מרגיז יותר, אבל התגובות של הסביבה רומזות שאת האנשים בחיים שלי הוא איכשהו מרגיז פחות. אני לא יכולה לשתף אף אחד בחוסר הביטחון שאני מרגישה כי זה ינתק אותי משני הצדדים וישאר את הגרעין הרך והרקוב שלי חשוף והגרעין הרך והרקוב הזה צריך קצת אוויר, הוא רוצה לצאת ולו לרגע קל אבל אני לא יכולה זה רעיון גרוע כי גם אם אני חושפת אותו לשנייה הוא ימשיך להסריח את העולם לתמיד</div>Sat, 14 Dec 2013 08:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (Fat Sharona)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554490&blogcode=13991010http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=554490&blog=13991010http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554490&blogcode=13849535<div align="right" dir="rtl">הכלוב שאני נמצאת בתוכו הולך ומתכווץ, והגוף לא מקשיב, הוא עקשן, מתמיד במצבו ולא מתכווץ בהתאמה, לא משנה כמה אני אשב כמו כדור ואצמיד את הברכיים לסנטר ואתחבא מתחת לשמיכה. הכלוב המתכווץ לוחץ על הגוף שלי במלוא העוצמה, וקשה לי לנשום, והשומן שלי נשפך מבין החריצים. כולם רואים כמה אני נלעגת. מי שלא יודע על הכלוב רואה אותי כבעלת צורה משונה ומגוחכת, לא מבין למה וקצת נגעל. מי שכן יודע על הכלוב מבין למה הצורה שלי כזאת ומרחם עליי ומסתכל עליי במבט צורם שכזה. אין לי צ'אנס, נכון? אני בחיים לא אהיה יפה בעיני אף אחד, אני בחיים לא אהיה יפה בעיני עצמי, אני לא יודעת מה לחשוב יותר</div>Mon, 15 Jul 2013 20:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (Fat Sharona)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554490&blogcode=13849535http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=554490&blog=13849535http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554490&blogcode=13696531<div align="right" dir="rtl">אני לא אוהבת אותי לא אוהבת לחיות לא אוהבת רעש אני כן אוהבת לחיות אבל אני רוצה לחיות רחוק מאנשים במקום שבו אף חד לא ישפוט את כמה שאני פסולה ומכוערת אבל גם קרוב לאנשים שיאהבו אותי ויעניקו לי חום אני שונאת להיות לבד אבל אני גם שונאת שמסתכלים עליי. וגם אם לא תסתכלו עליי אני ארגיש כאילו אתם כן. בכל שנייה של קיום אני מתחננת להיות מיוחדת. מתחננת להיות שווה תשומת לב ויפה וחכמה ומיוחדת אבל אני לא. אני שמנה ומגעילה וממוצעת ובנאלית. לא נעים בחברתי כי אני ביישנית נורא ואין לי כל כך חוש הומור ואני מסתירה את זה תחת המון חברותיות מעושה שקצת מלחיצה את האנשים וגורמת להם להתרחק ממני או לחשוב שאני ממש מוזרה. אין לי כישורים חברתיים. ככה אני מרגישה לפחות. אני נקשרת נורא נורא נורא בקלות אבל לא נעים לי להראות את זה. אני זיקית שמסתגלת במהירות מדהימה: מתנהגת בשגרה חדשה כאילו היא היתה השגרה שלי מאז ומעולם ואף אחד לא יודע כמה אני חרדה מתחת עד שהוא מתקרב ורואה את הסדקים. אני לא יפה. אני נזכרת בפעמים ששחר אמרה שאני מושלמת. זה לא מרגיש אמיתי עכשיו. אף פעם לא הייתי מושלמת. אני שקרנית. ואנ</div>Wed, 06 Mar 2013 20:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (Fat Sharona)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554490&blogcode=13696531http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=554490&blog=13696531http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554490&blogcode=13638872<div align="right" dir="rtl">מישהו שאל "מה איתך?" והתכוון לזה נכון שאני לא חברותית וקשה לי לדבר אז אני שותקת, אבל יש גבול לכמה אני יכולה לספוג כשאני על תקן ה"מקשיבה". ממש ממש רע לי, וגם אם הייתי יודעת להוציא את זה לא היה לי בפני מי.</div>Fri, 18 Jan 2013 23:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (Fat Sharona)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554490&blogcode=13638872http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=554490&blog=13638872http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554490&blogcode=13623470<div align="right" dir="rtl">די. נמאס. זה לא בסדר. מעכשיו אני לוקחת על עצמי אתגר של 21 יום ללא בולמוסים. השאיפה היא (מן הסתם) שזה יהיה יותר משלושה שבועות. אבל one step at the time. אומרים שלמוח לוקח 21 יום עד שהוא מאמץ הרגל חדש. אז זה ההרגל שלי מעכשיו. קודם כל ניפטר מהבולמוסים, אחר כך נוריד בקלוריות... להתרגל לאט לאט. להיות סבלנית. אוף. 1) יום שני, 7 בינואר 2013(כ-1300 קלוריות) 2) יום שלישי, 8 בינואר 2013 3) יום רביעי, 9 בינואר 2013 4) יום חמישי, 10 בינואר 2013 5) יום שישי, 11 בינואר 2013 6) יום שבת, 12 בינואר 2013 7) יום ראשון, 13 בינואר 2013 8) יום שני, 14 בינואר 2013 9) יום שלישי, 15 בינואר 2013 10) יום רביעי, 16 בינואר 2013 11) יום חמישי, 17 בינואר 2013 12) יום שישי, 18 בינואר 2013 13) יום שבת, 19 בינואר 2013 14) יום ראשון, 20 בינואר 2013 15) יום שני, 21 בינואר 2013 16) יום שלישי, 22 בינואר 2013 17) יום רביעי, 23 בינואר 2013 18) יום חמישי, 24 בינואר 2013 19) יום שישי, 25 בינואר 2013 20) יום שבת, 26 בינואר 2013 21) יום ראשון, 27 בינואר 2013 חלאס. (זה הגיוני שהתמכרתי ל-dance mo</div>Sun, 06 Jan 2013 23:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (Fat Sharona)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554490&blogcode=13623470http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=554490&blog=13623470http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554490&blogcode=13621634<div align="right" dir="rtl">אני אשאר תקועה פה לכל החיים?</div>Sat, 05 Jan 2013 18:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (Fat Sharona)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554490&blogcode=13621634http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=554490&blog=13621634http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554490&blogcode=13583977<div align="right" dir="rtl">טיפה בא לי להתפרץ על אח שלי שהוא עושה לי רעש ושהוא יומרני. אתה לא יכול לנגן את הדברים האלה. קפצת מעל לפופיק. מה נראה לך?! אבל בעצם גם אני הייתי יומרנית כזאת לפעמים, וזה לא יפה. ולא רק בהקשרים ביצועיים. בכל הקשר. אני מציבה מטרות שאני בתכלס לא יכולה לעמוד בהן ומשגעת את הסביבה בנסיונות העצלניים שלי שדועכים מהר כמו גפרור באורך 3 ס"מ. כוסעמק אני מגעילה ואפסית ואף אחד לא באמת אוהב אותי, אז אם אני לא מצליחה להיות נוחה לאנשים, איך אני יכולה לדרוש מהם להיות נוחים בעבורי? אני סתם מגזימה. שיעשה מה שהוא רוצה, גם ככה בטח עוד כמה חודשים יימאס לי ואני אהרוג את עצמי.</div>Sat, 08 Dec 2012 17:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (Fat Sharona)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554490&blogcode=13583977http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=554490&blog=13583977http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554490&blogcode=13579391<div align="right" dir="rtl">אני חייבת להחלים... לא יכולה לשאת עוד יום אחד של חיים כאלה. אבל מפחדת להתחיל ולעשות את הצעד הראשון. גיששתי קצת בגוגל בנוגע לטיפול פסיכולוגי, אבל אני לא יודעת איפה להתחיל, ואיך בתכלס לבחור פסיכולוג/ית באזור שלי, אני מן הסתם לא יכולה ממש לשאול אנשים, והאם לפנות לאחת שמתמחה בחרדות או לאחת שמתמחה בהפרעות אכילה או לאחת שמתמחה בתקיפה מינית, וואט דה אני פשוט לא יודעת, ואני אבודה לגמרי, וכשאבודים יותר נוח להישאר במקום עד שמתים.</div>Wed, 05 Dec 2012 00:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (Fat Sharona)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554490&blogcode=13579391http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=554490&blog=13579391http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554490&blogcode=13458644<div align="right" dir="rtl">פאק, מתי לעזאזל זה קרה.... הגיע הזמן לסתום את הפה... ומהר. (היתה לי מין הארה שאני חייבת לקנות משקל חדש. זה קרה היום, כשבאחת הישיבות הבחור שהיה לידי הניח את משקפי השמש שלו על השולחן. פתאום קלטתי את עצמי בהשתקפות בהן; כמה שאני שמנה, נוראית, מגעילה מכוערת. תקראו לזה התפכחות רגעית. ראיתי את האור שנסתר ממני הרבה מאוד זמן. בדרך הביתה קניתי משקל חדש. ו, יאי, הנה אני כאן)</div>Tue, 11 Sep 2012 22:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (Fat Sharona)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554490&blogcode=13458644http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=554490&blog=13458644