http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554086שלום לכולם. בבלוג מדהים זה תוכלו לשלוח אלינו את התוצרים העמוקים של נבכי נשמתכם הרגישה. באם התוצרים(או אתם...) יספקו אותנו, הם יועלו לכאן ויוערכו כאומנות. קריאה נעימה.heCopyright 2026 ע.י.גבאי-ג'וניור.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554086http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/86/40/55/554086/misc/15079370.pnghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554086&blogcode=9595704<div align="right" dir="rtl">אָנִ גֻ'ד בָּשַׂר וַדָם. מַגֵן-דָוִד, טְלָאִ אָדָם. עֵינַי הֵן אׁר אָשֵר נַגָז- פׁסֵע לְעֵבֵר תָאֵי הַגָז. מֵאֵש הַתׁפֵת אָנִ נֵחְלַץ- יׁנַ לְבַנָ שֶּל אֻמשְּׁלַגפְּלַץ.</div>Fri, 18 Jul 2008 01:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (ע.י.גבאי-ג'וניור.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554086&blogcode=9595704http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=554086&blog=9595704http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554086&blogcode=9577453<div align="right" dir="rtl">אנושי הוא הכאב הזועק משתת לב. השירה היא אוננות של תאוות הריקנות. כיסופי רעב טהורים בכמיסות היסורים. הוויתי היאלב נשבר, לו הייתי זה מכבר.</div>Tue, 15 Jul 2008 00:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (ע.י.גבאי-ג'וניור.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554086&blogcode=9577453http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=554086&blog=9577453http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554086&blogcode=9557776<div align="right" dir="rtl">הפסנתר מנגן מצלולים מושחתים; האישה מבכה על במות חללים; השירה היא מסווה הרגשות העוטים; הכאב הוא הווית הקיום האלים. ואני הנואש,היותי זה מכבר, מנפץ את עצמי לתוך רגש נשבר, מבכה קיומי העגום במילים, כקורבן אנושי על במות חללים. מה נותר מאדםשהוא שיר בלא שם? הוא אדוות הגלים,אות קלון לאשם, והרי הנותר משרידי נעורי, זהו סםהכאב הפועם בשירי. מי יהיה במקומי?מי יבוא אחרי? יאהבך עד טירוף,אהבת נעורי? יתהלך ערירי ושיכור-תהילה, יתמסר,אנושי,לכאב המילה.</div>Sat, 12 Jul 2008 04:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (ע.י.גבאי-ג'וניור.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554086&blogcode=9557776http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=554086&blog=9557776http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554086&blogcode=9467775<div align="right" dir="rtl">התרופה המדעית השכיחה ביותר היא להפסיק לתת לאנשים לגמור לי בפה. התרופה המדעית השכיחה ביותר היא להגיד אפילו אני טוב יותר מזה. התרופה המדעית השכיחה ביותר היא פשוט להפסיק לאהוב אותך.</div>Sun, 29 Jun 2008 00:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (ע.י.גבאי-ג'וניור.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554086&blogcode=9467775http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=554086&blog=9467775http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554086&blogcode=9446009<div align="right" dir="rtl">אחרי שתגמריאינני מתכוון להגיד לך: "היה נהדר".רק בגלל שזהו הדבר אותו החברה רעבת-התכתיבים ואת,שרעבת היותך ציפיתן שאגיד ברגע הזה. אחר-כך נשתה את מיצי תבערתנו,אולי אפילו אגיד לך:"אני אוהב אותך"-אבל רק ביום הספציפי הזה. ואולי אני אשכח לרגע שלבד, ואין, וגם לא יהיה דבר מלבד גמירות מתפכחות לתוך הווית הכאב הזה- אחר-כך,כצפוי,תזרקי אותי מעולם הפרוזן יוגורט שלך- תעברי לגבר משוכתב מתכתיבים אבל אני אזכור בשבילך את הלילה ההוא,איך גמרת לי כמו ילדה קטנה במיטה ורק רצית למצוא את עצמך בתוך הרגע הזה. *** אבי אמר לי תמיד להיות עצמי. אחר כך הוא צעק עליי שאינני מצטיין במרדפים ואינני נפרס על שולחן-השבת כלחם לבן,נלבב מאותם התכתיבים אשר אינם אני. ועכשיו אני עצמי כפשוטך: גומר על הפנים שלך את כל השקר המיוסר שאת. אבל את יודעת לעשות רק שני דברים: לגנוח וללכת. למה תמיד אני מצטער על החמצת-היותי כלוא בתוך איברים מנוונים שהזמן מכתיב.</div>Wed, 25 Jun 2008 21:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (ע.י.גבאי-ג'וניור.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554086&blogcode=9446009http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=554086&blog=9446009http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554086&blogcode=9398299<div align="right" dir="rtl">בפאתי העיר,בקץ הקרת,מסתתרת הכמיהה לדבר שלא ניתן לשכוח. ובשאון בית-קפה סואן בסאבי-התכתיבים התאווה למין אשר יקהה המוח. ובתוך תוכי,בעל-כרחי,כל מה שיש לי מסביב הן שלל לוליטות המענגות ספק-אדם בלתי-עציב אני חודר בבריחותי ושום דבר אינו יציב, בעיר הזו משאת-נפשי היא רק לברוח. אם לא אלמד הלילה שום דבר,אדע סופית כי התשוקה היא ריקנות חסרת-מנוח. רומנטיקה וכיסופים-לא אתעכב עלאהבה, אדע-כולם מונעים מהאדם לפרוח. בעוד חודשיים,כשתבכי לי כיכל זההיה ברור, בעירומי,כנוע,אהנהן-כי כן,היה ברור- ואם היה ברור-כל המרבה לומר אסור הרי הוא משובח בעיר צוברת כח. יעלה ואני. יעלה ואני סחטנו את הכל מן השני, עד שהיא קמה וגנחה:"אני הולכת". בדמדומי אהבתנו הזמנית אני מבין, כי המהות באהבה היא התשוקה למין זמין, והבגידה,השקר,הכמיהה להיאחז,להאמין, הכל נחתם בברית-דמי הנענה בלי להזמין- ומאז, כשהם גומרים אותה גמירה של פיכחון,בלי להבין, היא מחייכת.</div>Wed, 18 Jun 2008 21:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (ע.י.גבאי-ג'וניור.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554086&blogcode=9398299http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=554086&blog=9398299http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554086&blogcode=9368339<div align="right" dir="rtl">אבי אמר. אמר תמיד כי חיי נתונים בלקיחה, וכאשר יקחו-עליי לא לברוח. אמר כי חיי נתונים באנשים, ואנשים-טיבם לשכוח. אבי אהב. אהב לפרוס בפניי תוכחתו, כלחם-קידוש יהודי, כשושן המותיר את החוח. אהב לנגוס נגיסות גדולות ובשרניות בחיים הממאנים לשכוח. אבי ידע. תמיד ידע לשתוק, אך במזיד, מטיל מוראו, מזכיר בכח. דממתו מצליפה בי תמיד-"אתה יהודי" ועליי את פוילין לא לשכוח. בדממה,מול סיפו של הלילה כך נוטש הוא,מייתם,בעל-אוב, ומותיר רק אותי בכמיהה וברעב, משתוקק לאהוב. *** זה הסוף,זה הקץ,זה הרגע המותיר את נפשנו בפחד; זה הגשם המקהה באחת אהבה וכאב גם יחד. היא נוטשת אותי בעצב הנכתב בתכתיב הוויתה; מה הטעם,אמרה,אם אינני בקיא בנבכי נשמתה? אם כך,מדוע אנו תמיד לבושים בבגדי היומרה? מדוע אין אנו מתפשטים ונחשפים עירומים בסערה? אהבתי מענה אותיכך במין משחק ילדותי: הוא אוהב אותה והיא לא אוהבת אותי. *** אילו הייתי יכול לסכם; להיות עמוק ולא מתחכם; לסכם כך תמצית דיכאון מלבלב ודאי הייתי כותב דבר מהלב הדואב שנחמץ: הוויתי היא כמיהה ל מיץ תפוחים חמצמץ. זו היומרה ב</div>Sat, 14 Jun 2008 00:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (ע.י.גבאי-ג'וניור.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554086&blogcode=9368339http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=554086&blog=9368339http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554086&blogcode=9328749<div align="right" dir="rtl">גשם יורד בנפשי גשםחושב,מהורהר. גשם יורד ומעמעם גשם שוטף ואכזר. גשם יורד ואני לא יודע מה יבוא אחרי; מי ימלא החלל הנותר בעקבות אהבת נעורי. גשם יורד על הרגע גשםדואה כציפור. גשם יורד ומייגע גשם הולם וטהור. גשם יורד ואני לא בטוח,נשען על כמיהה ישנה; מי ימלא החלל הנותר ויתן אהבה בלב השואל שאינו נענה,שמעולם לא אהב: גשם יורד עכשיו.</div>Sun, 08 Jun 2008 00:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (ע.י.גבאי-ג'וניור.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554086&blogcode=9328749http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=554086&blog=9328749http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554086&blogcode=9312940<div align="right" dir="rtl">אני מחפש אישה שתהיה רכה כשאנשך. מקובעת כשאהיה הפכפך, עגמומית כשאברח; לא מחפש נערה, מחפש יציר Feminin; גם לא קפיטליסטית- תאווה היא דבר מסוכן. שתגרום לי להרגיש נעלה על פני כל יומרה או שטות; שתגרום לי להרגיש נאיבי אהבה הולכת טוב עם פשטות. שלא תהיה חפץ זניח כי קל לי מאד לאבד; שלא תצליפני בשוט כי קל לי מאד לפחד- כשאני לא שמח הזין כבר לא עומד.</div>Thu, 05 Jun 2008 15:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (ע.י.גבאי-ג'וניור.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554086&blogcode=9312940http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=554086&blog=9312940http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554086&blogcode=9292323<div align="right" dir="rtl">1.אמא תמיד לא מבינה: אמא תמיד לא מבינה שכאשר אני יושב על הרצפה אני רוצה בסך הכל להיות גדול. אבל אמא אומרת בקול אחר שצריך להסתפר (אבל היא לא). אז אני פתחתי קופסת גפרורים והיו שם שני מקלות לבנים והיו להם ראשים אדומים. והם הזכירו לי שני גמדים (שראיתי בלילה בחלום) (אבל אף אחד לא האמין לי) (שראיתי) שיחקתי בגפרורים,ושיחקתי ופתאום אמא נכנסה הבטתי בה ושמחתי והרגשתי,מה? הרגשתי כאילו חם לי בתוך הלב שלי (באמת) (סוגרים זה מוסיף המון חוכמה לשיר) וגם לאמא היה חם,אני יודע. רציתי לומר לה:תראי אמא, הגפרורים הם כמו גמדים, אבל אמא רק הביטה בי,ואמרה: יוסי למה שרפת את הבית? 2.אתמול: אתמול, כשדרסה אותי המשאית, חשבתי לעצמי, שכל הצמיגים מלמטה, בטח נראים אותו דבר. 3.ללילה יש רחשים רבים: ללילה יש רחשים רבים, ונעים להקשיב לקולם. ובלילה כשאני שוכב במיטה, אני יכול לספר על כולם. מחדר המיטות נשמעות חריקות בקצב אחיד וקצוב. מהחדר של אחותי אני שומע נאקות ואצל אחי הסדין כבר רטוב. מבחוץ לחשושים מוכרים וצחוקים היי,מה אבא עושה שם עכשיו? ואם הוא שם,עם ה</div>Sun, 01 Jun 2008 21:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (ע.י.גבאי-ג'וניור.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=554086&blogcode=9292323http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=554086&blog=9292323