http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553125לא תמיד אני מצליח להעביר את כל מה שיש לי לומר בשהות הקצרה שאני זוכה לה במסגרת מהדורת החדשות. לא פעם יש לנו רעיונות והגיגים נוספים. כדי לא לקבור אותם, פתחתי בלוגheCopyright 2019 חיים אתגר. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553125http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553125&blogcode=12179372<div align="right" dir="rtl">אנשי תקשורת ועיתונאים עסוקים במרדף תמידי אחר האמת. זו עבודתם. הם כמהים לסקופ, לראיון בלעדי, או לחשיפה שתזעזע את הציבור ותשיב את ההגינות על כנה. הסברה הזו כבר ידועה. אבל יש עניין אחד שרוב המילייה העיתונאי כמהה לו אפילו יותר מכול חדשה עיתונאית מרעישה-הכבוד. עיתונאים ומגישי אקטואליה מודעים ומאוהבים במיתוג שהמקצוע נושא. הם נרגשים מכיבודים ותארים חשובים ומשתוקקים לאותו המהום ציבורי שנישא בימים בהם הם עושים את עבודתם היטב. לשם התשורות הללויעשו אנשי מדיה, בחלק מהמקרים, יותר מאשר עבור סקופ נאצל. עניין של אגו ובניית שם. פרשת בר לב מהווה קרקע מצוינת וצדקנית לחלק מאותם תאבי מעמד. ראשית צריך להבהיר שאני לא מתייחס לאמת או להפרכתה בעניין בר לב בפוסט הזה, אלא לדיון שהתפתח בימים האחרונים סביב המוסריות במעשיו של הניצב. האם מין בשלישיה (גם אם היה או לא היה), שתייה מרובה והתנהלות פרועה כזו, הם לגיטימיים לאדם במעמד רם. מדהים הוא שבהתאם לרוח הנושבת, חלק מהעיתונאים המסקרים את הפרשה, הפכו באופן מיידי לפוריטנים, מגובים בהגיגים שלא היו מביישים את מחמירי מאה שערים. יש לכך סיבה כמובן. השבוע נפגשתי עם פרסונ</div>Sat, 27 Nov 2010 15:26:00 +0200haime@10.tv (חיים אתגר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553125&blogcode=12179372http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=553125&blog=12179372http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553125&blogcode=12019653<div align="right" dir="rtl">אני קצת עייף מתרגילי היח"צ יוצרי השערוריות שמונפקים אצלנובקביעות לצורכי מינוף סדרה או סרט חדשים. אבל, הנה זה בא שוב. הפעם בתפריט: "מחוברים", סדרה חדשה של הוט ובה חמישה גברים המתעדים עצמם למוות ובאופן ממכר לחלוטין. חוץ משי גולדן הבלתי נסבל, מדובר בחבורה מעניינת למדי. את תשומת ליבי גנבו התסריטאי רן שריג והסופר דודו בוסי. שריג הוא יוצר טורבו ואדם שגם מחוץ למסך חי, להבנתי והיכרותי הראשונית מאד עימו, בהוויה אינטנסיבית, דחוסה ונטולת פאוזות נשימה. בוסי, אותו אני מכיר אך ורק דרך היצירה והכתובים, מתגלה כרודף נשים, שתיין, הגגן כישרוני ודמות שכמעט נכחדה בעולם ההיי טק האוליגרכי הספרותי של היום. כששני אלה מהווים את החוליה החזקה שלך, אני לא בטוח שליוצרים ואנשי הוט צריכות להיות דאגות (חוץ מהקטעים המתארכים ממש של שי גולדן. אפשר לקצר. אפשר גם לחתוך. את הסחורה הוא כבר נתן במאה פאנלים, חמישים סרטי דוקו על דיכאונות למיניהם ואין סוף טורים משמימים). אבל השבוע התבשרנו בכותרת מסעירה שנטלי עטייה דורשת הסרת קטעים נועזים שלה ביצירה, שתועדו בזמן שהיתה בקשר רומנטי עם בוסי. הידיעה הזו זכתה לעטר את השער האחורי ש</div>Sat, 04 Sep 2010 14:18:00 +0200haime@10.tv (חיים אתגר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553125&blogcode=12019653http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=553125&blog=12019653http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553125&blogcode=11984884<div align="right" dir="rtl">הסברה האחרונה בפרשת גלנט לפיה הרמטכ"ל החזיק את המסמך עוד לפני שהפרשה התפוצצה, מציגה את אשכנזי כייצור מבולבל על גבול הניתוק הסביבתי. תרגיל - בואו ננסה לרגע להיכנס ללשכה של גבי ברגע המכונן: במעטפה חומה ללא כיתוב נמצא מסמך. החייל המעוטר מסתכל ומתלבט. "יאללה", הוא פולט ושולף. בפנים מסמך גלנט. תגובה ראשונית - בהלה. אלפי מחשבות רצות בראש. נשימה עמוקה. כעס. "למה זה מגיע לי?" "שולי, עצרי את כל השיחות, יש לי עניין דחוף", הוא צועק לרל"שית. שלוש דקות חולפות. הוא מוחה את המצח ומתחיל לקפץ בין קצה אחד של החדר לקצה שני - שתחום באקדח שנגנב והושב. גבי מתעייף מהדילוגים. מגיע שלב ההרהור המנטרי. עדיין אין מסקנה. אשכנזי מקיש על השולחן מוסיקלית, מעיף כמה גומיות ברחבי הלשכה, שותה שתי כוסות קפה שחור ונלחץ אפילו עוד יותר. שעות ארוכות חולפות, בסיומם, אחרי התלבטות קשה, גבי מחליט לפעול כמו כל ש.ג. מיומן. הוא דוחף את המסמך לתוך מגירה עמוקה, מתחת לפרוטוקול סודי שמציע חלופות לטיפול במשט טורקי עוין ומעל פקודות יום הדין למבצע "תמות נפשי עם פלשתים". הזמן חולף. גבי רגוע. המחבוא המאולתר עבד. גבי מבסוט. האיש שאמון</div>Wed, 18 Aug 2010 13:49:00 +0200haime@10.tv (חיים אתגר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553125&blogcode=11984884http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=553125&blog=11984884http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553125&blogcode=11970803<div align="right" dir="rtl">אם החלטתם שהחיכוך באלפי צעירים ונדלים בדרך לקולנוע זו חוויה קשה מדי לבריאותכם או ששקלתם, למען החיסכון, להתנתק מהכבלים, הנה לשימושכם כמה טיפים מועילים איך בכל זאת להתבדר בעיסת הזיעה הנוכחית מבלי לבזבז שקל. • מופע הבידור של רזי: מי שלא תפס הבוקר את הראיון של חנין זועבי אצל רזי ברקאי, הפסיד את הקומדיה הכי פרועה ועסיסית של הקיץ. במהלך התוכנית "מה בוער" סיפר הכתב ספי עובדיה למאזיני גלי צה"ל על סרטון בו נראית זועבי כשהיא עדה וערה, יש להניח, למתרחש על המרמרה על כל ספיחי האירועים שהתנהלו שם. זאת, בסתירה למה שסיפרה לאמצעי התקשורת כי לא ידעה שפעילי ארגון ה-IHH חמושים באלות ומוטת. עוד ציין עובדיה שמהצפייה בתיעוד הסיק שזועבי אפילו ניסתה למנוע מחיילי צה"ל לפנות פצועים לבתי החולים בארץ. אחרי שהכתב הציג למאזינים את העובדות והפנה לאתר גלי צה"ל (שבאופן לא מפתיע נתקע), עלתה חברת הכנסת זועבי לשידור. כשהיא מבולבלת, עצבנית ובעיקר מטורללת מאד, הטיחה הגברת, בשפה בלתי מובנת לאוזן האנושית, את כל זעמה. היא כעסה על ספי עובדיה הנבוך, על התקשורת הישראלית, על רזי ברקאי, על בורא עולם, על גלי הים השוצפים ואפיל</div>Wed, 11 Aug 2010 14:58:00 +0200haime@10.tv (חיים אתגר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553125&blogcode=11970803http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=553125&blog=11970803http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553125&blogcode=11960697<div align="right" dir="rtl"> גל אוחובסקי, אדם שממש כמעט לבד הפך את קהילת הגאים לחלק לגיטימי מהחברה הישראלית, מתקשה כנראה להבין את המרקם החדש שנוצר סביב ההומו-לסביות בישראל והכשל הזה מעורר כלפיו את זעמם של רבים מחבריו. עד לפני מספר שנים הומואים ולסביות היו מוקצים וחריגים. הביטו עליהם כעל נושאי מחלות הראויים לאפליה. כשהקרב היה כל כך קשה, עלה צורך בפעילות מיליטנטית מצד ראשי הקהילה. הוקעת הומופובים והוצאה אקטיבית מהארון היו אמצעים חריפים אבל ייתכן שלגיטימיים בימים ההם. מאיר אריאל ואורי ליפשיץ חטפו לינץ' אחרי שפלטו דברי רשע ובלע על הקהילה. במקביל, נעשה ניסיון להפוך את הקהילה לעניין אופנתי ומקובל. סרטים שגיבוריהם הומואים ולסביות הופקו, אייקונים מהקהילה שצמחו לתוך המדיות זכו לרוח גבית מרשימה מצד עיתונאים בני הקהילה ועד היום לדעתי, קל הרבה יותר לכישרון בינוני לצמוח אם הוא ג'י מלכישרון גדול שהוא סטרייט. אחרי שנים, המאבק של גל נשא פרי. כעת, יש לא מעט שיק לקהילה וחבריה זוכים למלא, על פי כישוריהם ויכולתם, עמדות מפתח בכל רובדי החברה. בעידן החדש, המילה הומו היא אינטגראלית ומכבודת לחלוטין. נכון, לפני שנה ארע רצח נוראי בבר</div>Fri, 06 Aug 2010 15:33:00 +0200haime@10.tv (חיים אתגר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553125&blogcode=11960697http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=553125&blog=11960697http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553125&blogcode=11952540<div align="right" dir="rtl">קשה שלא להרגיש נבוך ומבויש מהמהלך האחרון של אלי ישי. באחת מההחלטות החשוכות שמדינת ישראל קיבלה בשנים האחרונות, נקבע שמאות ילדים יגורשו ויוחזרו למקום אליו הם שייכים גזעית, למרות שנולדו ובגרו כאן. בחלק ממדינות המוצא הללו אין מערכת חינוך או בריאות סבירה. חזרה לכפר מרוחק בפיליפינים או לחושה בקונגו משמעה שלילה מוחלטת של עתיד פוזיטיבי לקטנים. מאין האכזריות הזו ? אני מתקשה להבין. הקטנטנים האלה הם צאצאים של עובדים שטיפלו בזקנינו, ניקו את בתינו ועשו את כל העבודות הבזויות שלנו לא להתחשק לבצע. לסבי החורג היה מטפל פיליפיני מסור. בני שמו. איש טוב ממנו לא פגשתי בחיי. הוא הפך את שנותיו הקשות של סבי החורג לנסבלות. גם לאחד ממכרי הקרובים שחלה היה מלווה זר. העובד שהגיע מאסיה הקל על הצער והמכאובים ברגעי שפל איומים. במקום להכיר תודה, רודפים ומוקיעים את הדור השני במהלכים אלימים שמתעלמים מהעובדה שאנחנו עם של פליטים. גלינו בכוח הזרוע ממקומות רבים. סבינו מהמערב והמזרח נדו חסרי מעמד וזכויות. בשלב הבא הגיעו זוועות גדולות מזה. אבל אצלנו יש כוחות ששכחו את ההיסטוריה. כשהוא מונע פוליטית החליט אלי ישי להעצים את העוו</div>Mon, 02 Aug 2010 13:52:00 +0200haime@10.tv (חיים אתגר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553125&blogcode=11952540http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=553125&blog=11952540http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553125&blogcode=11950297<div align="right" dir="rtl">לא מעט גורמים חווים אי נוחות חריפה לנוכח גל ההדלפות שפוקד את "הישרדות". היום, במוסף של "ידיעות אחרונות", דני ספקטור פורס את שעתיד, או לא, להתרחש בהמשך העונה, מתסריטים אפשריים ועד לחשיפת הפינליסטים, הכול הודלף ונפרש לעיני הציבור. לכאורה, זהו אסון מדרגה ראשונה שעלול לעקר את העניין מהפרקים שיוקרנו. בפועל, לדעתי, האפקט הולך להיות אחר לחלוטין - הדליפות מעניקות פרסום אדיר, חינם, לסדרה ומעצימות את העניין בה. שיחות היום, לפחות במקום העבודה שלי ושל בני משפחתי, נוגעות לאמיתות הנתונים שהוצגו בעיתונים וגולשות משם לרשעותו האין סופית של שפקס האדיר וההתרחשויות הכלליות על האי. הפרסום של ספקטור הוא המדוקדק שבין הכותרות, אבל הוא רק אחד מיני רבים. כבר זמן מה מדברים ומפרסמים ידיעות על בלוגר כזה או אחר שמעניק לקוראיו מידע פנימי במה שהעונה הזו צופנת. העיסוק הזה שווה חשיפה וזו מעוררת את העניין סביב הישרדות באופן רציף. בתחום העלילתי: רבים מאיתנו הולכים לתיאטרון לראות מחזה מוכר, למרות שהסוף ידוע ולהבדיל, מיליוני נערות פתיות צפו בטיטאניק הטובעת של קמרון שוב ושוב למרות שלכולן היה ברור מה יקרה בסיום לאוניה</div>Sun, 01 Aug 2010 12:05:00 +0200haime@10.tv (חיים אתגר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553125&blogcode=11950297http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=553125&blog=11950297http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553125&blogcode=11942652<div align="right" dir="rtl">שנים טחנו כאן את זאב רווח. זו הייתה אופנה. זו עדיין, בחלק מהמקומות. בכלל, אצלנו הרבה פלצני קולנוע אוהבים לפרק את כל מי שלא מצטט את טריפו על בסיס דו שבועי. את בועז דודיזון הוקיעו עד שהבחור "תפס קריזה" ונסע ללוס אנג'לס. בהוליווד הוא מייצר סרטים במאות מיליוני דולרים בלי להתרגש ממבקרים חנוטים. מנחם גולן קוטלג כבדיחה וולגרית בלי לזכור לרגע את הדברים הגדולים שעשה. כמות הלעג והבוז שחטף כל כך גדולה עד שהיצירה הפכה בלתי אפשרית עבורו. כבר לא נותנים לו לגעת בכלום. ביוסף שילוח נזכרו רק עכשיו, כשמצבו לא פשוט. שנים הוא ספג עלבונות על הפרסי שייצר. למרות שהפרסים ששילוח גילם הן מאסטר פייס וחלק מתוק מחיינו. אפילו קישון הגדול אכל פה לוקשים על הסרטים שלו. וקישון הוא גדול. רק אחרי שהלך הוא הפך לקונצנזוס. אבל יותר מכול אהבו להתעמר בזאב רווח. אחד מחברי נהג לומר שאם זאביק היה מככב בסרט של קוסטוריצה היו מכתירים אותו כגאון, אולי אפילו שולחים אותו לאוסקר. אבל אצלנו עשו לו אוטו דה פה. חכם חנוכה, המובטל בטיטו, ששון, מישל, אלימלך זורקין ושאר החברים, נעים בין קומדיה קלילה ליצירות מופת. אבל לאף אחד לא היו</div>Wed, 28 Jul 2010 13:36:00 +0200haime@10.tv (חיים אתגר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553125&blogcode=11942652http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=553125&blog=11942652http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553125&blogcode=11936893<div align="right" dir="rtl">בשנים האחרונות קשה לומר שאני מחסידי ביפ. בפוסטים קודמים כבר התכסחתי על הערוץ הזה לא מעט. למרות זאת, יהיה עצוב מאד בעיני אם ביפ ייעלם מהמפה. בשורה התחתונה כששוקלים את הסחורה שהערוץ של יובל נתן שיחרר בעשור החולף, צריך לזכור גם את כל הדברים האדירים שיצאו משם. על המשקל, הזכויות וההישגים של ביפ מכריעים בקלות לטובת עוד עשור של קיום. לפני הכול כדאי להיזכר שבלי ביפ, לא היינו זוכים ברצועה וזו אולי הנקודה הכי חשובה במשוואה. הרצועה הייתה תוכנית אירוח קומית שהנפיקה את ההומור הכי פרוע שישראל ידעה בעידן שאחרי החמישייה הקאמרית. בתוכנית צמחו, בין השאר, אורי גוטליב - הלוזר החינני והאינטליגנטי שחיפש שנים את קרש הקפיצה שלו עד שהגיע "נבאחו", דביר בנדק - האנטי גיבור כבד המשקל שהתבשל לאט והפך לאחד התותחים, שגיב פרידמן - איש שבשום מקום אחר לא קיבל הזדמנות והצחיק עד דמעות ככלב גזען אוהד מכבי, והיהלום הכי נוצץ של הקומדיה הישראלית בימינו - יובל סמו. לפני הרצועה סמו היה רק פוטנציאל שנדד בין הופעות אורח ב"ערב אדיר", "פרוזאק" ושאר אכסניות. אבל לצד גוטליב הוא זרח וקבע גבולות חדשים. הטייס המפליץ, העבריין החנון ש</div>Sun, 25 Jul 2010 17:02:00 +0200haime@10.tv (חיים אתגר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553125&blogcode=11936893http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=553125&blog=11936893http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553125&blogcode=11913276<div align="right" dir="rtl">קראתי את הבלוג של רביב דרוקר וחשתי הזדהות עמוקה. לחטוף כוויה דיבתיתזה לא עניין פשוט. לצאת ממנה, זה אפילו מסובך עוד יותר. אני אומנםלא שולט בפרטי הפרשה של רביב, אבל חוויתיהליך דומה בפלטפורמה אחרת. בזמנו פורסמה בעיתון "מעריב"ידיעה ממנה השתמע שקיבלתי טובת הנאה כספיתשתוגמלה בכתבה אוהדת למארגן ההטבה. מה שנרשם במחי יד באופן לא אחראי ומוטעה, הפך לי את החיים.למרות שהבהרתי כמה פעמים למפרסם הידיעה העתידית שהוא טועה, הכתבה פורסמה ושמי שורבב פנימה כמושחת. שבועות הסתובבתי חפוי ראש כשהקלישאהבנוגע להוכחת קיומה של האחות הפכה למציאות. קולגות הסתכלו עלי בעין עקומה והרגשתי שכל הקריירה הלכה פארש. כמובן שמיותר לציין שלא קיבלתי דבר וכל קשר בין הפרסום למציאות הוא הזוי לחלוטין. אבל במציאות התקשורתית של היום זה כמעט לא משנה. ברגע שהכותרת מודפסת, הנזק מיידי. עם הפרסוםהגשתי מיד דרישה להתנצלות ולפיצוי כספי ממעריב. במקביל ערכתי שיחה מוקלטתעם העיתונאי שפרסם את הידיעה וזה הודה באוזני ששגה, אך היות שהקטע השגוי עיטר את הכתבה באופן מרשים, הוא הנציח את הטעות. אחרי שיח קצר עם אנשי מעריב, המפרסמים הודו בכשל ו</div>Wed, 14 Jul 2010 15:15:00 +0200haime@10.tv (חיים אתגר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=553125&blogcode=11913276http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=553125&blog=11913276