http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=552396כאן יכתבו פאנפיקים. heCopyright 2026 פאנפיקית. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=552396http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=552396&blogcode=10139024<div align="right" dir="rtl"> אני רק רוצה להגיד שאני ממש מצטערת. אני יודעת שלא היה פוסט כבר הרבה זמן והאמת שזה ממש לא היה מכוון... חשבתי שאני סתם צריכה הפסקה כדי להחזיר לעצמי את החשק לכתוב, אבל אני תקועה עם הסיפור הזה, ואני לא מצליחה להקליד מילה... אם אהיה לי המשך אני מבטיחה לפרסם אותו, שלכן תמיד תמיד תמיד - נוגה :)</div>Thu, 06 Nov 2008 19:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (פאנפיקית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=552396&blogcode=10139024http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=552396&blog=10139024http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=552396&blogcode=10094802<div align="right" dir="rtl">ניסיתי להירדם בין כל השמיכות והכריות שאיימי ואני פיזרנו על השטיח בסלון. שקט וחושך. כבר חצי שעה ששכבתי בעיניים עצומות וכלום לא קרה. "איימי?" שאלתי. "את ערה?" לא היה קול ולא עונה. כנראה שהיא כבר נרדמה... איך להסביר לו שיכול להיות שאני מאוהבת בו? איך לדבר איתו על מה שקרה? איך לשאול אותו למה הוא פשוט עזב? שוב נזכרתי ביד שלו שנגעה לי בלחי, ושוב עברה בי צמרמורת קלה. התעטפתי במעיל ונעלתי נעלי בית. מצאתי את עצמי מול הדלת של דני. נכון, אין שם אף אחד בשעה כזו של הלילה, אבל משהו בתוכי השתוקק למעט רעש. גם אם זה רק הרעש המהומם של העיר שאפשר לשמוע מהמרפסת שלהם. לרגע אפילו הצטערתי שליזי וניקול עדיין לא חזרו הביתה, למרות שאני בדרך כלל לא סובלת את הרעש שהן עושות. הוצאתי מפתח מהעציץ ליד הדלת, כמו שדאגי לימד אותי לעשות. נכנסתי כשאני מנסה לחמם את הידיים שלי זו בזו, ורק כשהרמתי מבט ראיתי שמישהו כבר ישב שם. "לילה?" לא הייתי בטוחה שזו היא. "סטפני?" היא שאלה. הפנס שהיא החזיקה האיר על איזה דף שהחזיקה ואז עלי. זה סינוור אותי והיא כיבתה את זה. התיישבתי לידה. "מה את עושה כאן?" שאלתי. "סתם... מנס</div>Sun, 26 Oct 2008 16:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (פאנפיקית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=552396&blogcode=10094802http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=552396&blog=10094802http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=552396&blogcode=10044934<div align="right" dir="rtl">לואיס קפצה לבמה ונמרחה על דאגי, שלרגע ממש היה מופתע. "השיר מדהים" היא אמרה כשהם ניתקו זה מזו סוף כל סוף. היא דיברה אליו, אבל שמעו אותה גם במיקרופון. לילה זעה קצת באי נוחות אבל כנראה שרק אני שמתי לב לזה. ליזי וניקול היו עסוקות בלהתווכח, ואוליביה עזבה כדי לענות לאיזו שיחת טלפון. "אה... מה?" דאגי אמר ללואיס מבולבל. את זה כבר לא שמעו במיקרופון, אבל הייתי קרובה מספיק בשביל לדעת. "נמאס לי לריב איתך," לואיס אמרה. "באתי בשביל שנפסיק כבר עם הפסק זמן הזה" "לואיס..." דאגי נראה מבולבל מתמיד. "השיר הוא לא עלייך" "אז על מי?" היא רצתה לדעת, אבל כנראה שלילה לא. היא עזבה במהירות כשנעליי העקב שלה רועשות ומושכות תשומת לב. כשהחזרתי את המבט לדאגי ולואיס ראיתי שהם הרימו מבט לעברה. כשהם הבחינו בי הלכתי אחריה. לילה ישבה על המדרכה קרוב לשער שמוביל ליציאה מאחורי הקלעים. "בואי נעמיד פנים כאילו שזה לא קרה" היא אמרה כשהתיישבתי לידה. "מה קרה?" שאלתי בחיוך. "יפה," היא צחקה. "את לומדת מהר" בנתיים הרבה אנשים התרוצצו ברחבה הקטנה מולנו חלקם סחבו ארגזים עם ציוד מההופעה, וחלקם היו מאבטחים שבאו לשער כי מעריצו</div>Thu, 16 Oct 2008 18:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (פאנפיקית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=552396&blogcode=10044934http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=552396&blog=10044934http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=552396&blogcode=10037615<div align="right" dir="rtl">לא ממש ראיתי מה קורה סביבי, אבל הגוף שלי פגש את הרצפה, זה בטוח. דני נגע בידיו בלחיי הקרות. "את בסדר?" הוא שאל בבהלה. הנדתי בראשי לשלילה. "אני מצטערת על מה שאמרתי!" צעקתי על אמא שלי ובעטתי והנפתי את אגרופי לכל כיוון, אבל זה לא הפריע למריה לגרור אותי לאורך המסדרון. "מריה, תשאירי אותה שם רבע שעה ואז תשטפי לה את הפה במים וסבון." אמא אמרה בשלווה למריה. "את יודעת שאסור לקלל" את זה היא אמרה לי. "אמא לא! תגידי לה שלא תכניס אותי לשם!" צעקתי, אבל צעקותי לא עזרו. מריה דחפה אותי אל תוך החדר הקטן והחשוך, ושוב נדחקתי בין אותו הארון לקיר. לא ידעתי איך זה קרה, אבל פתאום יכולתי להרגיש אויר בריאות שלי, למרות שידעתי שאני לא נושמת. עברו כמה רגעים וגם הצבע חזר לי לאט לאט לעיניים, שראו קודם רק אפור. "מה קרה?" מלמלתי בבלבול כשהבחנתי בשתי דמויות מעלי. תיארתי לעצמי שאלה דני ודאגי, ולקח לי רגע להבחין שזה באמת הם. "שוב התעלפת," דני אמר. "אבל הפעם הנשמנו אותך" "אה...," מלמלתי. "יופי" נשארתי שכובה על הרצפה. למה תמיד יש לי את הזכרונות מהחדר החשוך כשאני מקבלת התקף קלסטרופוביה? בלעתי רוק וניקיתי זיעה</div>Wed, 15 Oct 2008 12:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (פאנפיקית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=552396&blogcode=10037615http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=552396&blog=10037615http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=552396&blogcode=10023197<div align="right" dir="rtl">"איך ידעת?" שאלתי המומה. עד אותו הרגע בכלל לא הייתי בטוחה שבאמת יש קשר בין הדברים. "ידעתי מה..?" ליזי התיממה. "איך ידעת שזה קשור באייימי, תעני לי!" דרשתי ממנה לספר. "אה..." ליזי החלה למלמל ונרתעה מניית'ן כשראתה שהוא אדום מכעס. "ליזי!" הוא שאג על אחותו הקטנה, ואני דחפתי אותו אחורה בצורה כזו שנעמדתי בינהם. "בסדר, בסדר!" היא יבבה ללא דמעות. "איימי הגיעה יחד עם אמא" היא הביטה בניית'ן. "היא גם תיכננה להישאר אבל אז אמא אמרה שהיא מבטלת את השידוך. ככה התחיל כל הבלאגן בדירה" המשפט האחרון הופנה אלי. "אז השידוך מבוטל?" יכולתי להרגיש איך העולם של ניית'ן קורס על גבו, וגם לי זה כאב. היו לו דמעות בעיניים ומשהו בתוכי פשוט לא הרשה לעצמי להמשיך להביט בו. ליזי הנהנה בשקט. "גם איימי לא האמינה" היא לחשה. "רק תגידי לי איפה היא עכשיו" ניית'ן עשה הכל בשביל להתאפק ולא לצעוק עליה. הכרתי אותו וידעתי בוודאות שהוא משתדל בכל הכוח להישאר רגוע. "היא לא אמרה לי. היא גם לא רוצה שאתה תחפש אותה" "למה לא?" יכולתי לשמוע את הלב שלו מתנפץ לרסיסים, אבל הכרחתי את עצמי להמשיך להביט בליזי שהתשדלה להרים ראשה. "היא בכ</div>Sun, 12 Oct 2008 18:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (פאנפיקית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=552396&blogcode=10023197http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=552396&blog=10023197http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=552396&blogcode=10022654<div align="right" dir="rtl">"איך ידעת?" שאלתי</div>Sun, 12 Oct 2008 18:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (פאנפיקית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=552396&blogcode=10022654http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=552396&blog=10022654http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=552396&blogcode=10008369<div align="right" dir="rtl">תכננתי לבלות את כל הערב עם דני, אז ברור שהתבאסתי כשחזרתי לקפה מאפה עם ניקול אוליביה ולילה. "מה יש לך?" ניקול שאלה אותי מעבר לשולחן. "אני לא בטוחה" מלמלתי. "תגידי איפה ליזי? עדיין עם דני?" "עם דני?" אוליביה אמרה. "מי אמר שהיא איתו?" "ראיתי אותם עוזבים ביחד" ניקול אמרה. "נראה לי שכן, אחרת איפה היא?" "ממש איכפת לך ממנו, לא?" לילה אמרה. לרגע קצר ממש נפל שקט על השולחן. "אה, כן, אני מניחה שכן" מלמלתי באדישות. ניקול הרימה לעברי גבה. "רואים שגם לו ממש איכפת ממנה" אוליביה אמרה יותר ללילה. "תגידי את דיברת על דאגי כששרת את fall to pices?" ניסיתי להחליף נושא למרות שהצטערתי שהייתי כזאת ישירה. "כן-" "-אל תוותרי עליו" אוליביה קטעה את לילה. "הוא ולואיס נפרדו" "דאגי לא אמר שהם בפסק-" "-הם נפרדו!" אני ואוליביה קטענו את ניקול. הבנתי את הראש של אוליביה, ומה היא מנסה לגרום ללילה לעשות, אבל לילה התעלמה מהעניין. אולי זה באמת כבר לא מעניין אותה. כשאני וניקול נכנסנו לדירה האורות דלקו. "איפה היית?" שאלתי את ליזי שישבה על הספה עם הבעה מהורהרת. "טוב, את לא אמא שלי" היא ענתה לי בכעס. "את בלתי אפש</div>Thu, 09 Oct 2008 23:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (פאנפיקית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=552396&blogcode=10008369http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=552396&blog=10008369http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=552396&blogcode=9997424<div align="right" dir="rtl">לא הייתי בטוחה אם אני צודקת או לא , אבל נדמה היה לישדני מספר לי את כל מה שיש לו להגיד על אמבר. על הדרך שבה הייתה צוחקת בשיניים חשופות, או על הריקוד שלה שהחסיר בו פעימה, או על הרגעים שבהם עמד על הבמה ויכל לראות אותה צועקת לו מהקהל. העיניים שלו הבהיקו יותר מתמיד ואני לא הצלחתי לעשות דבר מלבד לשתוק. לא רציתי להפריע לו לדבר עליה, ויותר מכל לא רציתי להפריע לאור שפתאום שטף את הפנים שלו. משהו בהחלט התעורר בו כשהוא דיבר עליה והחיוך שלו גרם לי בצורה טיפשית לשכוח מהכל ולחייך אליובחזרה. "ועכשיו לילה סיפרה לי שהיא התקבלה לאוניברסיטה למחול בלונדון. היית מאמינה?" דני המשיך בסיפורו ושתק לרגע. "עוד חלום שלה שהיא לא כאן בשביל להגשים אותו" הוא מלמל כעבור כמה רגעים והמבט שלו סטה הצידה. לפני רגע ממש הפנים שלו קרנו והעיניים שלו היו כחולות מתמיד, וכעת שוב חזרה אליו אותה הבעה שהייתה לו תמיד. "ואני חשבתי שהיא תחיה לנצח" הוא אמר ואילץ את עצמו לצחוק. השתיקה פילחה את האויר כמו סכין, והייתי חייבת לומר משהו. "היא כן הגשימה את החלום דני" אמרתי. "זה שהיא נפטרה לא משנה את זה שהיא כן התקבלה לבית הספר" הוא הרי</div>Tue, 07 Oct 2008 16:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (פאנפיקית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=552396&blogcode=9997424http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=552396&blog=9997424http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=552396&blogcode=9977446<div align="right" dir="rtl">"מה קרה כאן?" ניקול צחקקה כשהיא פתחה את הדלת לדירה, אבל ניכר בה שהיא גם קצת בהלם. "אה..." מלמלתי. אם כבר חושבים על זה... מה באמת קרה כאן? "אני לא בטוחה..." מלמלתי. מחשבות התחילו לצוץ לגבי מה שיכול היה לקרות כאן, והלסת נשמטה מעט. הסתובבתי ורצתי במעלה המדרגות. פתחתי את הדלת ומצאתי את טום וליזי בסלון. הדלת נשארה פתוחה ושמעתי את ניקול נכנסת אחריי וסוגרת אותה. "ליזי" אמרתי בעדינות והרמתי אליה מבט. "מה בעצם קרה בדירה?" ליזי התחמקה מהמבט שלי ובדיוק באותו הרגע מישהו נכנס לדירה וטרק את הדלת חזק. ניקול זזה קצת וראיתי שזה דאגי. "איפה דני?" הוא שאל בעס. "במרפסת" טום אמר ויצא אחריו לשם. רציתי להמשיך לדבר עם ליזי, אבל היא כבר הלכה אחרי טום, כך שיצא שכולנו נעמדנו במרפסת. "למה לא יכולת פשוט להגיד לי?!" דאגי צעק. הוא נראה עצבני מתמיד ודני היה קצת מבולבל. "על מה אתה מדבר?" הוא מלמל בקושי. "לילה" דאגי אמר. "fall to pieces. למה לא יכולת פשוט להגיד שזה עליי?!" דני הביט בכל הנוכחים ושתק. כנראה שלא היה לו נעים לדבר על משהו מול כולנו. "זה לא היה ברור עד עכשיו?" הוא אמר לבסוף. דאגי היה כעוס ו</div>Fri, 03 Oct 2008 00:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (פאנפיקית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=552396&blogcode=9977446http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=552396&blog=9977446http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=552396&blogcode=9958964<div align="right" dir="rtl"> והנה , אחרי שעות רבות של תסכול על פרק שנמחק ( ) סוף סוך העליתי אותו ! מצטערת על העיכוב , תודה על התגובות 333&gt; חג שמח ושנה טובה . אני נוסעת לאילת, אבל מבטיחה לעדכן גם משם :)</div>Mon, 29 Sep 2008 11:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (פאנפיקית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=552396&blogcode=9958964http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=552396&blog=9958964