http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551108"אמרו לה ילדה, את פנים אחרות מכולם אמרו לה ילדה, אין לך מקום בעולם אמרו לה תראי, את חושבת אחרת וגם כשגדלת את עדיין זוכרת נשברת ועפה לשמיים שלך..." heCopyright 2026 Shaded rose. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551108http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551108&blogcode=9585160<div align="right" dir="rtl">הפרשה הזו הסתימה סוף סוף, לא על הצד הטוב ביותר-אבל הסתימה וזה מה שחשוב. אני חושבת שאני, כמו כל אחד במדינה הזאת קויתי שהם יחזרו בחיים גם אם הסיכוים קלושים. אני מאוכזבת ממדינת ישראל, מההנהגה שברור שעשתה את זה כדי לזכות בהערכה של הציבור. אני לא מאוכזבת מכך, שעשינו הכל-ושילמנו מכיר כבד, כדי שהשבוים יחזרו, אלא מכך שעד הרגע האחרון ישראל לא קיבלה מידע מהימן על אודות גורלם. איך עיסקה מסוג כזה יכולה להתבצע מבלי שיודעים על גורל השבוים? חיזבאללה קיבלו בזאת הוכחה ניצחת שהם יכולים לדאוג לאינטרסים שלהם, מבלי לדאוג לשבוים שלנו. אני מאוכזבת מכך-המחיר כבד מידי עבור גופות, לשחרר אסירים כמו סמיר קונטאר-בשביל גופות, זו התאבדות. חשוב לי להדגיש שבעיני האחריות על המחדל היא על המדינה הזו ולא על משפחות השבוים. אני לא יכולה לדמיין איך זה להיות במצב כזה של חוסר ודאות מוחלטת. אומנם מות הוא סופי ולא משאיר הרבה ברירה, אבל זה עדיף על פני שבי. פראי האדם האלה, לא חתמו מעולם על הסכם דוגמת 'אמנת ג'נבה'-כלומר שהם יכולים לעשות אם האסירים ככול העולה על רוחם. המשפחות נימצאות בדאגה מתמדת-הרי במקרה הטוב, בניהם כלואים באיזה</div>Wed, 16 Jul 2008 12:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (Shaded rose)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551108&blogcode=9585160http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=551108&blog=9585160http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551108&blogcode=9299633<div align="right" dir="rtl">והינה נידמה שהלחץ עובר לאיטו, תקופת מה של שקט בפתח. בלי דאגות, בלי ריצות...ואת מתכננת הרבה דברים. כי עכשיו זו הגאות שבאה אחרי השפל. אבל לא. זה ניראה ככה מהצד, עבדת על כולם, אפילו על עצמך. כשהכל נרגע את מבינה, זו לא היתה תקופה של שפל, אלא של גאות, לא שהיא היתה טובה בן כה וכה, אבל פתאום את רואה, עכשיו כבר לא נותר בך דבר. הכאב והדיכאון הכילו הכל. את ההשראה,ההנאה מהרגעים הקטנים-הכל. את כבר לא מזהה את עצמך, לא שאי-פעם זהית..אבל פתאום הכל נעלם, גם את. את לא צריכה כל כך, את ההגנות, אז את מרפה, מרגיעה, ואז את מבינה, אין על מה להגן. לא נותר דבר. ריק. את צועקת, אין קול ואין עונה, רק הד, ממלא את המקום של מה שהלך ואיננו עוד-של מה שלא יחזור לעולם. מוות סופי. יה זיכרך ברוך, עכשיו נשימותיך הן לצורך הרשמיות בלבד, אינך פה עוד. ואולי מעולם לא היית </div>Tue, 03 Jun 2008 00:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (Shaded rose)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551108&blogcode=9299633http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=551108&blog=9299633http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551108&blogcode=9183126<div align="right" dir="rtl">איך זה שכשאני מתחילה להתאושש..הכל שוב מתחיל להתפרק? שוב אני מרגישה שאני לא יכולה יותר, שאני הולכת להשתגע...שההגנות שלי קורסות. אני לא יכולה יותר. אני לא מזהה את עצמי יותר, בכלל. נפגעתי, מדברים כל כך צפוים ושוליים. בלי ההגנות שלי אני כלום. בלי הההצטיינות שלי אני כלום. בעצם גם איתם..אני לא שוה הרבה. הכל רק משרת את העמדת הפנים התמידית שלי. עכשיו היא נסדקת. ואין לי כלום, והם מרגשים בזה..וכולם עוטים על הטרף. כלום רוצים ממני משהו, פוגעים בי. וקשה..כל כך קשה לי לחזור לעצמי. מעל הכל אני מרגישה בודדה. חלק מזה אשמתי..אני מניחה, אני מאוד מופנמת...זה בא לי טבעי בלי להתאמץ..דרוש לי מאמץ רב יותר להיפתח. רק שאין י למי, הצביעות נשפכת מהם. וממנו נפגעתי נורא, איבדתי את עצמי חלק ממני כבר מת. ידעתי זה לא שזה הפתיע אותי ובכל זאת..לא יודעת. הוא היה מיוחד..כך לפחות חשבתי. היינו דומים. כל כך ניקשרתי עליו-זה טיפשי אני יודעת בלא סיבה מוצדקת... חשבתי שהוא שונה, הוא גרם לי להרגיש שיש תקוה לעולם, טעיתי. טיפשה. .......................................................................................</div>Wed, 14 May 2008 11:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (Shaded rose)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551108&blogcode=9183126http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=551108&blog=9183126http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551108&blogcode=9171409<div align="right" dir="rtl">לא בטוחה איך לתאר הכל..מוזר. המחשבת מתרוצצות לי בראש כרגיל...אני לא יודעת ממה זה נובע. אני סתם מרגישה כלואה..התאמרו לחץ? לא ידוע. להפך..הוא מחזיק אותי. אני לא יודעת מה לא בסדר. סתם כאב מתמשך, בדידות. הידיעה הזו שהכל חסר תועלת מההתחלה..ובכל זאת צריך להמשיך ליחות ולהיות כלואה.</div>Mon, 12 May 2008 00:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (Shaded rose)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551108&blogcode=9171409http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=551108&blog=9171409http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551108&blogcode=9151097<div align="right" dir="rtl">מחשבות..ומחשבות. לא יכולה להיפתר מהן, לא יכולה להאט את הקצב הכל רץ. משתגעת. נפגעתי מהאידיוט הזה. לא בצדק אבל באמת נפגעתי. ראיתי בו אדם מקסים. טעיתי. עד שלאדם יוצא קצת להכיר אותי..תוקעים לי סכין בגב. היתי בטוחה שזו אני, אני שלעולם לא חושפת את הרגשות האמיתיים, אני שמסתתרת מאחורי אלפי חיוכים, מסכות של ציניות וסרקאזם. אני לא נותנת לאנשים להתקרב אלי. אני יודעת. גם עכשיו בעודי יושבת כאן..מקונן בי הפחד המטופש הזה, שיזהו אותי. שלמישהו תהיה גישה למחשבות ולפחדים שלי. ועדיין הלואי שהבעיה היתה רק בי. אבל היא לא. לא רק. בלי קשר אלי..אני רואה את הצביעות שלהם, את הדרך שבה הם משפילים כדי להרגיש יותר טוב אם עצמם. אני לא חפה מפשע זה. בעולם האמיתי- מי כמוני יודע, כול משפט שני שלי ציניאו סרקאסטי. ההבדל ביני לבינם שאני מודעת לכח שלי. מודעת ליכולת שלי להשפיל אדם, לפגוע בחולשתו הגדולה ביותר. אני יודעת, אני נמנעת. הם לא. הם מעוררים בי רחמים ותו לא. כמה שצינית אהיה לעולם לא אפגע בכונה באדם שיקר לי-או לפחות כזה שהפגין בי את אמונו. הם לא. הם מרגישים מזה תחושת התעלות. זה רק מוכיח עד כמה הם טיפשים אם הם לא</div>Fri, 09 May 2008 02:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (Shaded rose)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551108&blogcode=9151097http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=551108&blog=9151097http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551108&blogcode=9135719<div align="right" dir="rtl">בחיי שזה מה שאתה אידיוט ובוגד. חשבתי שאתה שונה אחד בן כולם. אמרתי לך פעם אין מקום בלב שלי לאלה שפוגעים בי. אתה הית אחרון עכשיו זהו. מצטערת לעולם לא אסלח. הית האחרון ראיתי בך אדם מיוחד שאין שני לו. הית היחיד שהכיר אותי מעט. היתי פה בשבילך. ובסוף-בסוף איששת את הטענה שלי אין לי מקום בעולם הזה, בין בוגדים כולם בוגדים. לא מעידות קטנות אלא בגידות ופגיעות. יהי זיכרך ברוך. הית ואינך, צר לי. עלייך ועל מה שנשאר ממני.</div>Tue, 06 May 2008 17:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Shaded rose)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551108&blogcode=9135719http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=551108&blog=9135719http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551108&blogcode=9134584<div align="right" dir="rtl">יצא לי לחשוב, מה זה התאבדות? פגיעה גופנית? מוות פיסי? מה אם מות נפשי? מה קורה שמתים מבפנים ורואים ומרגישים ובכל זאת, ממשיכים? זו לא התאבדות? הידיעה שמתים לאט, שאין מפלט, ואתה פה סתם כי אתה מתעורר בבוקר. והעולם הזה, האנשים האלה כולאים אותך, הורסים אותך, הורגים. זה שאתה נושם הופך אותך לחי?אם איבדת את עצמך וגם אתה רק עוד מריונטה של אנשים, חסרי יחוד וחסרי שם. כולם רוצים להיות מיוחדים. אף אחד לא רוצה להיות הוא עצמו. וזה שרוצה סתם מוזר-לא מתאים לפה. מעניין מה זו התאבדות? </div>Tue, 06 May 2008 15:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (Shaded rose)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551108&blogcode=9134584http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=551108&blog=9134584http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551108&blogcode=9127925<div align="right" dir="rtl">הרגשה מעצבנת כזו של..לא יודעת היא סתם מציקה. מתחשק לי להפתר ממני. מן הרגשה כזו שמשהו קטן..והינה! דיכאון. וזה נישמע כל כך טיפשי בחיי. לא לרצות להיות בדיכאון משהו פשוט. אז למה זה לא? למה באר הרגשות אפשר לשלוט ובזו לא?! אני חושבתשאני משתגעת. אני אשכרה מרגישה שעוד שניה הולך ליות לי חתיכת דיכאון. כזה שאני פוחדת ממנו. כמו אוטופיה של עצבות. וכלום לא עוזר במשך כמה ימים בדיכאון כזה אני כמו בבועה. אדישה. לא מרגישה כלום..וזה לא עובר...מעצבן אותי</div>Mon, 05 May 2008 08:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (Shaded rose)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551108&blogcode=9127925http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=551108&blog=9127925http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551108&blogcode=9121288<div align="right" dir="rtl">אווף-אני מרגישה פטאתית...זה מעצבן אותי. הרבה דברים מעצבנים ואם זה לא מספיק אני כבר לא הכי טובה. מעצבן. מדכא לא רוצה את זה זה מציק לי. נמאס לי מכולם. רוצה את האור בקצה המנערה ומקוה שהוא רכבת. ואנשים לא מבינים. איך מסבירים שנוסףלכל אני פרפקציוניסטית? בא לי לחתוךאת עצמי..למרות שאני מנסה להפסיק. אני מתוסכלת. ארר! מוזר..לא רגיל..להיות במקום השני..מעצבן. ואפילו שאין לי כח לעשות כלום. אני צריכה את זה..להיות הכי טובה. וכן בלה בלה..לא מעורכים רק ע"י לימודים וכל זה. וזה כניראה נכון. מי רוצה להסביר את זה להיגיון שלי, לרגש. אווף שונאת רגשות למה בכלל נתתי להתקרב, החלשתי את ההגנה? יופי עכשיו יש תיקוה. שונאת אותה. תמותי סתם כואבת. ומעצבנת.ומסרבת ללכת-כואב. שונאת כאב, לא מסוגלת להיות תלויה במישהו נפשית.. למה לעזעזל זה המצב. אווף! מציק לי הכל. ואני שונאת להיות במקום השני. לא הגיוני. אבל ממתי פרפקציוניזם הגיוני? כאילו אין לי מספיק בעיות. יופי עכשיו הדיכאון מובטח. לא רוצה אני לא בטוחה שאשלוט בעצמי בפעם הבאה. איפה כולם כשצריך אותם. איפה הם החברים האלה? בדד בעולם מעצבן. יופי. אנ</div>Sat, 03 May 2008 23:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (Shaded rose)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551108&blogcode=9121288http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=551108&blog=9121288http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551108&blogcode=9106311<div align="right" dir="rtl">יש לי המון מה להגיד בנושא, על כל כך הרבה רבדים בשואה. אני לא יודעת ממה להתחיל. מהגבורה של אתם אנשים? מהכח שהם מצאו בהם כדילהלחם ולשרוד. יש לי כל כך הרבה ביקורת, על העולם ששתק. על האנשים, שנתנו לזה לקרות וגם על המדינה שלנו. אני אתחיל מהמדינה היקרה שלנו, עוד קצת ושישים. אולמרט אמר אתמול ש"נכשלנו, חטאנו.." וכל שאר שטיות שהעיתונים מצוטטים מהבוקר..כאילו למה ציפיתם? שהוא יגיד שלא איכפת לו? שהתחת שלו יותר מעניין אותו, אתם לא מבינים שהא עלול לגוע ברעב! זמן רב לא ניתקלתי בצביעות שכזו, אדישות. יש פעמים שנראה לי שזה סתם בצחוק ,הטיפשים שנחשבים למנהיגים שלנו, אין להם את הזכות להיות חלק מהמנהגים ההיסטורים של הארץ. הם מעוררי רחמים, ואדישים. כולם. אז הוא טוען שהוא הבין את גודל הטעות שלו בקשר לניצולים? אז איך זה, שיש כל כך הרבה ניצולי שואה שחיים מתחת לקו העוני?! איך ולמה אין להם כסף למצרכים בסיסיים?! איך הממשלה ה"יקרה" שלנו מעיזה לקחת את רוב כספי הפיצוים שלהם, לעצמה, ולהשאיר אותם ללא כלום בעת זיקנה. אז אני יכולה לשבת ולקטר על הנאצים, סלבים ומה שזה לא יהיה, אבל האם אנחנו טובים יותר? האם אם זה הי</div>Thu, 01 May 2008 18:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (Shaded rose)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551108&blogcode=9106311http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=551108&blog=9106311