http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551041heCopyright 2026 ™Me. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551041http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551041&blogcode=14743601<div align="right" dir="rtl"><div style="text-align: center;">איפה <strong><span style="font-size: large;">את</span></strong>???????</div> <div style="text-align: center;">איפה ה<strong>מוטיבציה</strong> ......</div> <div style="text-align: center;">למה כשאני <span style="text-decoration: underline;">כל כך</span> צריכה אותך את לא פה!</div> <div style="text-align: center;">אני תמיד עושה את מה שלא צריך במקום מה שצריך</div> <div style="text-align: center;">ועוד שבוע!</div> <div style="text-align: center;">רק <strong>שבוע</strong>! מפריד בין אושר לכישלון</div> <div style="text-align: center;">וכרגיל הינה אני מוצאת עוד דרך להתעלם ולהעביר את הזמן.</div> <div style="text-align: center;"><br /><img src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/41/10/55/551041/posts/29018124.jpg" alt="" width="100" height="50" /><br /><br /></div> <div style="text-align: right;">אז העניין הוא שיש לי מבחן בקרוב, שבוע כמו שהבנתם<img title="עצוב" src="../Common/JScript/tiny_mce/plugins/emotionsisrablog/img/smiley2-sad.gif" border="0" alt="עצוב" />. האמת, מה שלמדתי אני לא זוכרת ומה שאני צריכה ללמוד אני לא מצליחה לזכור</div> <div style="text-align: right;">וזה כל כך מעצבן אותי כי המבחן עצמו <strong>לא קשה</strong> ועברתי מבחנים קשים יותר אבל ההתנהגות שלי מפשוט מכניסה אותי לדיכאון.</div> <div style="text-align: right;">אני לא מצליחה להתרכז יותר מ5 דקות וניסיתי הכל!</div> <div style="text-align: right;">לסגור את עצמי בחדר, לנסות להשתמש במרקרים, לרשום, להקליד וכלום.</div> <div style="text-align: right;">זה מבחן חשוב וזה המועד השני שלו (כי בראשון הייתי חולה).</div> <div style="text-align: right;">אני כרגע מאדימה מעצם המחשבה שככה אני בוחרת להעביר את הימים האחרונים לפני המבחן ובכל זאת</div> <div style="text-align: right;">המחשבה נשארת בגדר מחשבה.&nbsp;</div> <div style="text-align: right;">אני אשמח לכל עצה! מאיפה לקחת את הכוח לפוש האחרון...</div></div>Sun, 20 Mar 2016 20:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (™Me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551041&blogcode=14743601http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=551041&blog=14743601http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551041&blogcode=14379481<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: 'Comic Sans MS';"><strong><br /></strong></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: 'Comic Sans MS';"><strong>אחרי כל מה שעבר עליי היום, הרגשתי צורך לפרוק את זה בכתב.</strong></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: 'Comic Sans MS';">לא כל יום שומעים מהמשפחה , שכולם שונאים אתכם. לא כל יום שומעים, שהוריכם לא בטוחים שאתם ילדיהם.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: 'Comic Sans MS';"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: 'Comic Sans MS';">זה לא שלא הרגשתי ככה גם בלי לשמוע את הדברים אבל עצם זה שהם נאמרו בישירות כזאת גרמה לי לדמוע. והתאפקתי לא להראות שאיכפת לי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: 'Comic Sans MS';"><em>אם אתם תוהים לגילי אז מעבר לגיל הבגרות</em>.&nbsp;</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: 'Comic Sans MS';">תמיד שמעירים הערות כנגדם, אני נוטה להגיד "יש יותר גרוע". אבל האם יש?</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: 'Comic Sans MS';"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: 'Comic Sans MS';">השנה הספקתי לעוף מהבית לא בשל כורחי, כמעט להירצח בידי אחי ולעבור לגור עם בן זוגי שאפילו שנה אנחנו לא ביחד בגלל המצב העדין. לא הסתדרנו עם הדירה הנוכחית וחזרתי להתגורר אצל סבתי, כמובן שמדובר במצב זמני ואני לא אשאר כאן מלבד מספר שבועות.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: 'Comic Sans MS';"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;">הינה השנה החדשה בפתח ואין לי עם מי לחגוג אותה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: 'Comic Sans MS';">האמת<strong>, אני גם לא רוצה</strong>.&nbsp;</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: 'Comic Sans MS';">כל שנה שחגגתי עם מי שחשבתי שהם בני משפחתי, היתה שנה איומה. לא היה ערב אחד שכולנו ישבנו יחד ולא רבנו.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: 'Comic Sans MS';"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: 'Comic Sans MS';">אני הרי יודעת שעבורם אני הכבשה השחורה במשפחה. בלי שום סיבה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: 'Comic Sans MS';">המצב הוא שכולם נגדי.</span><span style="font-size: x-small;"><strong>תמיד</strong></span><span style="font-family: 'Comic Sans MS';">. לא אשקר, הרהרתי פעמים רבות, הייתכן ואני לא רואה את הדברים כפי שהם? יכול להיות שאחי צודק ועליי למות? יכול להיות שאני טועה ואחי צודק במעשיו?</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: 'Comic Sans MS';"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: 'Comic Sans MS';">"כולם שונאים אותך" מילותיו של אבי, עדיין מהדהדות בראשי. האירוניה שאני נותרתי שפויה. איני שוקלת בשום אופן להתאבד, או לחילופין להיכנס לדיפרסיה או לדיכאון. אני מאמינה שה' יעשה עמם דין, ואכן הוא עושה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: 'Comic Sans MS';"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: 'Comic Sans MS';">אימי בטוחה שאני מאחלת לה דברים רעים, ואף סבתי מכנה אותי 'מכשפה'. רק אם הם היו יודעים כמה פרקי תהילים קראתי לשמם, לילות בכיתי ולא נרדתי וביקשתי שהשם יגן עליהם. אני כמובן עשיתי הכל בפרהסיה ואיני מתיימרת שידעו. אבל עצם המחשבה שצצה בראשם שאני רוצה לפגוע בהם.&nbsp;</span></span><span style="font-family: 'Comic Sans MS'; font-size: small;">איזה מין אמא חושבת שהבת שלה רוצה שיגרם לה נזק? ישבתי איתה ימים ולילות כשהיא עברה ניתוחים בבתי החולים. קילחתי אותה, האכלתי אותה, הלבשתי אותה. והינה ההוקרה.</span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: 'Comic Sans MS';"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: 'Comic Sans MS';">לא עובר יום שאני לא תוהה מדוע אני "זכיתי" למשפחה כזאת בעוד אחרים זכו במשפחה נורמטיבית.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: 'Comic Sans MS';"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: 'Comic Sans MS';">מיותר לציין שאיש לא יודע מה קורה במשפחה שלי. מלבד המעגל הפנימי שלנו. מיותר לציין שעבורם אני אשמה והם לא רוצים שום קשר אליי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: 'Comic Sans MS';"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;">אז מדוע כשעזבתי את הבית הם התחננו שאחזור? וכעת שחזרתי זמנית המצב אף החמיר. <em>מה הם רוצים ממני??</em></span></p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="font-size: small;"><br /><img src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/41/10/55/551041/posts/28903892.jpg" alt="" width="625" height="358" /><br /><br /></span></p></div>Sun, 13 Sep 2015 03:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (™Me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551041&blogcode=14379481http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=551041&blog=14379481http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551041&blogcode=13825441<div align="right" dir="rtl"><p>כעת אני כותבת בלי לשקול מילים ובלי לערוך את המשפטים מסיבה אחת ברורה - אני יודעת שאני עושה את מה שאני לא אמורה וזה חבל.</p> <p>אמרתי לעצמי שאני מסוגלת, אפילו התחלתי להאמין בזה בעצמי אבל לא.. תמיד לאכזב, לחוש את ההרגשה הזאת שפוקדת אותי ומורה לי לעזוב את הכל ולנוח.</p> <p>מנוחה.. כאילו שזה הדבר שלו אני זקוקה! זאת פשוט עצלנות מצידי, הרמת ידיים על עיקרון שאני נלחמת עליו.</p> <p>מה נסגר איתי...</p></div>Sun, 23 Jun 2013 23:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (™Me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551041&blogcode=13825441http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=551041&blog=13825441http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551041&blogcode=13800595<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-family: arial;">להיות לבד</span></p> <p><span style="font-family: arial;">האם זה באמת כל כך נורא?</span></p> <p><span style="font-family: arial;"><br /></span></p> <p><span style="font-family: arial;">תמיד תהיתי למה אני אוהבת להיות לבד ולחלוק זמן עם עצמי. מעולם לא נכחתי בעימותים והסתדרתי עם כולם, ולמרות זאת בחרתי להתרחק והישאר לבד.</span></p> <p><span style="font-family: arial;"><br /></span></p> <p><span style="font-family: arial;">מה שאני כן יכולה להעיד למטרת חיזוק העובדה שבחרתי להיות לבד: הוא שמאז ומעולם אנשים תמיד בגדו בי, באמון שרכשתי בהם. כך שאני מניחה שנמאס לי להיכוות כל פעם מחדש.</span></p> <p><span style="font-family: arial;">אבל החברה לא מקבלת את האדם כאחד ועל כך אני רוצה לדון כעת.&nbsp;</span></p> <p><span style="font-family: arial;">מדוע זה לא מקובל שהאדם מעביר את זמנו לבד. מדוע הוא נחשב כה מוזר.</span></p> <p><span style="font-family: arial;">החלטתי לחקור את הנושא לעומק ולהיות אובייקטיבית כמה שאפשר.</span></p> <p><span style="font-family: arial;"><br /></span></p> <p><span style="font-family: arial;">כאנשים אנחנו תמיד נוהגים לסווג את עצמו על מנת שנוכל להבדיל בין כל אחד ואחד ולכן ניסיתי להבין מדוע האישיות שלי כל כך שונה.&nbsp;אם תריצו בכל מנוע חיפוש את צמד המילים '<a rel="nofollow" rel="nofollow" href="http://www.betipulnet.co.il/lexicon/%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%AA_%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%A1%D7%9B%D7%99%D7%96%D7%95%D7%90%D7%99%D7%93%D7%99%D7%AA/">הפרעת-אישיות פסכיזואידית&nbsp;</a>' תלמדו על סוג האנשים שחרדים מהמחשבה על קירבה אנושית ואינם מסוגלים לתפקד בחייהם האישיים. אבל לא כך פני הדברים אצלי. אני לא נחרדת מבילוי בקרב אנשים, ההפך אני נהנת להתהלך ברחובות, בחנויות אבל כשאני לבד. זה משתנה מתקופה לתקופה לפעמים אני מוקפת באנשים ולפעמים אני צריכה להיות לבד. בעבר לא היה לי נעים מהמחשבה 'של מה אנשים זרים יחשבו כשיראו אותי לבדי'. אבל מהרגע שקיבלתי את עצמי כמי שאני התגברתי על המכשול ואף התחלתי להנות מהחיים.</span></p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="font-family: arial;">מעט על עצמי</span></p> <p><span style="font-family: arial;">מעטים הם אלו שמבינים אותי והם ניכרים במערכות יחסים שהיו. הרגשתי מנוכרת במערכות היחסים שלי, לא שייכת לאותו אדם. לא רציתי שידלו ממני פרטים וכמה שפחות אהבתי לשתף ולמרות כל הטענות שאני מציגה בפניכם הקשרים שלי היו ארוכים למדי כך שלמרות היותי בנאדם בודד לא סבלתי מחסך בקשרים אישיים.&nbsp;</span></p> <p><span style="font-family: arial;">בנוסף, אני זוכרת שבמהלך כל חיי הייתי מכירה קבוצה של בנות ותמיד הייתי מתחברת לאחת מהן. היא הייתה לי לחברה טובה רק לתקופה מסויימת משום שתמיד אותה אחת פגעה בי. יכול להיות שאני נטפלת לקטנות אבל אני שונאת מרמה וצביעות ולכן, הייתי מתרחקת לאט לאט וממשיכה הלאה בלעדיה. מה שאני יכולה לטעון להגנתי שברגע שהתחלתי להתרחק אותה חברה מעולם לא ניסתה להתחבר אליי ולרצות להיות בחברתי ואז הבנתי שצדקתי בכך שהחלטתי לנתק איתה את הקשר.&nbsp;</span><span style="font-family: arial; font-size: 12px;">כך שמהלך התיכון היו לי כ-5 חברות טובות. הייתה אף תקופה שהחלטתי להתחבר יותר למין השני אבל נוכחתי לדעת שידידות לא קיימת ושעל מנת לשמור עליה זה דורש את משני הצדדים להגיע להסכמה ולא תמיד כך פני הדברים. כך שגם חסך בקשרים חברתיים לא חוויתי. דבר שלא ציינתי הוא שיש לי ידיד אחד טוב כבר שש שנים שגר במרחק נסיעה של כ-3 שעות ממני, וכנראה הקשר שלנו עמיד משום שהמרחק מצדיק לעיתים את חוסר התקשורת כך שבעקיפין זאת לא אשמתי. בתקופה הנוכחית של חיי אני שוב מתרחקת, רוצה להיות לבד לארגן את המחשבות שלי ולהחליט על המהלך הבא.</span></p> <p><span style="font-family: arial;"><br /></span></p> <p><span style="font-family: arial;">אם כן, שאלתי את השאלה הטריוואלית: האם זה כל כך נורא שאני אוהבת להיות לבד?</span></p> <p><span style="font-family: arial;">והתשובה היא לא.</span></p> <p><span style="font-family: arial;">בפן האישי ניתן לטעון </span><span>שכשאנשים לבד הם נוהגים להצליח יותר - משום שזמנם מושקע ללימודים או לקריירה או כל יעד אחר. (אנחנו לא נצא, נבלה ו'נמרח' את הזמן לחינם אלא נשקיע אותו למטרות חשובות בחיינו).</span></p> <p><span style="font-family: arial;">פחות משקיעים מעצמם לטובת חבריהם - וכך משקיעים את הזמן והאנרגיה למטרותיהם בלבד. (שכן כאנחנו נמצאים בחברת אנשים אנחנו לא יכולים לעשות את מה שאנחנו רוצים אלא אנחנו מקבלים החלטות כקבוצה ולעיתים מה שמקובל על הקבוצה אינו תמיד מקובל עלינו).</span></p> <p><span style="font-family: arial;">יש אנשים שזה אף עוזר להם להיות יצירתיים יותר, לקבל החלטות, לעשות חשבון נפש וכו'.</span></p> <p><span style="font-family: arial;"><br /></span></p> <p><span style="font-family: arial;">במקומות עבודה לדוגמא, תמיד דורשים מאיתנו להסתדר עם הקולגות שלנו וכמה מכם יסכימו איתי שאנחנו לא תמיד מסתדרים עם כולם ובעצם נעשת כפיה של המערכת שלה אנו מחוייבים, משום שיש הטוענים שאנשים השמחים במקום עבודתם עובדים יותר טוב. לצורך כך המערכת מקיימת ימי גיבוש, יציאות צוות ושלל פעילויות על מנת להפגיש את האנשים יחד ולחבר ביניהם כדי שיחושו בחופשיות והנאה. אבל מנגד אפשר לטעון שהקשרים החברתיים עלולים לפגוע באיכות העבודה משום שאם נהנה בקרב האנשים שעובדים איתנו נשקיע את את מירב מאמצאנו בפיתוח קשרים חברתיים ולא בעשייה והתקדמות במקום העבודה וכך יחסי ההתחברות פוגעים בנו.</span></p> <p><span style="font-family: arial;">בנושא זה ניתן לתת דוגמא שהעובדים לעיתים לא מעוניינים אחרי שעות העבודה להגיע לפעילות חברתיות אלא לנוח או לעשות את שאר עיסוקיהם וכשהם מגיעים ללא רצון הם מתרחקים מהאשר ומחכים שהערב יסתיים, כך שהם נתפסים כמתבדלים מסביבתם ונגרם יותר נזק מרווח.</span></p> <p><span style="font-family: arial;"><br /></span></p> <p><span style="font-family: arial;">*קיים מאמר שנוגע בנושא הזה מבחינה ששונה לכלל ואני ממליצה בחום לקרוא אותו משום שהרבה אנשים לא מודעים לסגולות שניתנות כשאנו מבלים את זממנו לבד (לכניסה למאמר אתם יכולים ללחוץ על התמונה)</span></p> <div id="Artical_coteret"> <div id="coteret_SubCoteret"> </div> </div> <p><br /><a rel="nofollow" class="blog" rel="nofollow" href="http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000712161" target="_blank"><img src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/41/10/55/551041/posts/27252118.png" alt="" width="552" height="117" /></a></p> <p><span style="font-size: small;">מנגד, נבחן מדוע זה רע להתבודד. מהפן הרפואי נכתבו מאמרים בנושא ש'<a rel="nofollow" class="blog" rel="nofollow" href="http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/431/220.html" target="_blank">חוקרים הוכיחו כי קיים קשר בין כשלים במערכת החיסון לבין מצבו החברתי של האדם. כמו כן מתברר כי אדם בודד מתקשה יותר להתגבר על לחץ, מצב שעלול לגרום למחלות לב</a>' וש<a rel="nofollow" class="blog" rel="nofollow" href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4361125,00.html" target="_blank">אנשים בודדים בסיכון גבוה ב - 26% למוות מוקדם</a>. בנוסף יש טענות שהחיים הינם ריקניים בקרב אנשים אשר מתבודדים והדבר עלול להוליך את האדם להיות שרוי ב<a rel="nofollow" class="blog" rel="nofollow" href="http://www.biu.ac.il/community/counselling/emotional_distress/depression.html" target="_blank">דיכאון</a>. אפילו יש הפרשים את מאורע 'קין והבל' בתנ"ך כשהוכחה שהבדידות נוראית לאדם שכן עונשו של קין בגין הריגת אחיו הייתה <span>בניגוד למצופה - אין גזר דינו של הרוצח מוות (שמ' כא 12), אלא נידוי.</span></span></p> <p>&nbsp;</p> <p>אני דבקה בדעה שלי, ואתם?</p> <p><br /><img src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/41/10/55/551041/posts/27252384.png" border="0" alt="" /></p> <p>&nbsp;</p> <p><strong><span style="font-size: small;"><br /></span></strong></p> <p>&nbsp;</p></div>Sat, 01 Jun 2013 21:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (™Me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551041&blogcode=13800595http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=551041&blog=13800595http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551041&blogcode=13796357<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-family: arial;">השם שבחרתי לתת לקטע הוא בעצם מה שמעסיק אותי תקופה לא קצרה ואני מניחה שרציתי להוציא את זה ממני ואולי להזהות עם אנשים נוספים.</span></p> <p><span style="font-family: arial;">לאחרונה למדתי שזה לא מספיק לרצות צריך להתמיד במה שאנחנו רוצים בין אם מדובר בדיאטה, לימודים, עבודה, זוגיות - זה לא מספיק שנגיד לעצמנו "אני הולך על זה", "אין, אף אחד לא יכול לעצור אותי" משום שזה לא מספיק.</span></p> <p><span style="font-family: arial;">הסיבה הפשוטה היא שאף אחד לא באמת יעצור אתכם. <em><strong>לאף אחד לא באמת איכפת</strong></em> מהמשקל שלכם, מההישגים שלכם, ממערכות היחיסים שלכם <strong><em>חוץ מאיתנו</em></strong> מכל אחד ואחד כאינדיבידואלי.</span></p> <p><span style="font-family: arial;"> את מי זה באמת מעניין עם מי אתם? מה אתם? ולא אל תיקחו אותי במובן הרע של המילה משום שברור לי שלכולנו יש אנשים שמעורבים בחיינו ודוחקים בנו בין אם מדובר בהורים, חברים בני זוג אבל מה תמיד אמרו לנו לעשות? "<em><strong>תעשה את מה שטוב לך</strong></em>" <span style="text-decoration: underline;">בואו נירד לשורש המשפט</span>: נניח שאני מבולבלת ולא יודעת מה טוב בשבילי, מה אני עושה? אז על זה <strong>אין</strong> מענה כי אנחנו צריכים לבחור.</span></p> <p><span style="font-family: arial;"> גם אם נלך למגדת עתידות, קוסמולוגית, נקרא בקלפים ומזלות זה לא יעזור. כי אף אחד לא באמת יודע מה כוח החיים: מה מניע את החיים. זה נחקר כבר שנים רבות, ניסו להוכיח השערות ואף להחיות את המתים (אם אתם כמוני שמתעניינים בהיסטורית המדע או לחילופין משועממים אתם מוזמנים לקרוא על <a rel="nofollow" class="blog" href="http://ahfutures.wordpress.com/page/2/" target="_blank">מחקר </a>שהיווה ציון דרך בתפיסת המדע שחל&nbsp;בשנת 1783&nbsp;)</span></p> <p><span style="font-family: arial;">בסופו של דבר אנחנו לא יודעים כמה כוח טמון בנו והאמת שעל בשרי אני לומדת את זה מיום ליום. גם לי יש תקווה ו<span style="text-decoration: underline;">היא גדולה</span>. הגעתי להשלמה שבמידה ואני לא אשיג אותה אין טעם לחיים. בטח שמעתם בסרטים את המשפט שמופיע בנוסחים שונים אך המשמעות היא אותה אחת "<strong><em>אם איבדתם את הרצון שלכם או מה שייחלתם לו אז אתם מתים</em></strong>" מיום ליום אני יותר ויותר מתחברת למשפט הזה.</span></p> <p><span style="font-family: arial;">כי אני נלחמת על משהו, אני רוצה משהו שאני מרגישה שמגיע לי! משהו שאני אצטרך לעבוד עליו הרבה שנים ומאוד, מאוד קשה ועם זאת אני <em><strong>לא מוכנה לוותר</strong></em>. כי כשאני עוצמת את העיניים זה מה שאני רואה.</span></p> <p><span style="font-family: arial;"><br /></span></p> <p><span style="font-family: arial;">בדרך כלל אמורים להיות אנשים שתומכים לאורך הדרך, משפחה תומכת כך שכולם בעד. אבל מה לעשות כשכולם חושבים שאתה לא מסוגל? כשמזלזלים ביכולות שלך ומנסים לכפות עליך כל מני דברים שאתה לא רוצה וכך בעצם לנווט אותך לכיוון אחר ולהגיד לך "אולי תבדוק את זה", "אולי תנסה את זה" אז אני שואלת: מה קרה לכל הרצון שלי? מה קרה לכל האמירות של 'תעשה מה שטוב לך'? פתאום זה כבר לא משחק עניין?&nbsp;</span></p> <p><span style="font-family: arial;"><br /></span></p> <p><span style="font-family: arial;">השורה התחתונה היא שזה לא מספיק לדבר על זה אלא לעשות ועצם <strong><em>העשייה</em></strong>, <strong><em>הדבקות</em></strong> במה שאני רוצה ו<strong><em>ההשקעה</em></strong>:<span style="font-size: small;"> זה לא מה שמשפר את ההרגשה שלי!</span></span></p> <p><span style="font-family: arial;">אבל כשאני <strong><span style="font-size: small;">מצליחה</span></strong> במה שאני עושה זה נותן לי את התמריץ והרצון להמשיך הלאה -זה גורם לי לחייך.</span></p> <p><span style="font-family: arial;">אז מי שלא תהיו אני מאוד מקווה שאתם עושים את מה גורם לכם להיות גאים בעצמכם וכמובן לתת לכם מנוחה בלילה. ואם לא, זאת נקודה למחשבה.</span></p> <p><span style="font-family: arial;">תודה על ההקשבה ולילה טוב</span></p> <p><span style="font-family: arial;"><br /></span></p> <p><span style="font-family: arial;"><br /></span></p> <p><span style="font-family: arial;">לאלו שממכם שמעוניינים קצת במוטיבציה אני מוסיפה את הסרטון עבורכם:</span></p> <p>&nbsp;</p> <p> <object width="425" height="350" data="http://www.youtube.com/v/mgmVOuLgFB0" type="application/x-shockwave-flash"> <param name="src" value="http://www.youtube.com/v/mgmVOuLgFB0" /> </object> </p></div>Wed, 29 May 2013 00:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (™Me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551041&blogcode=13796357http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=551041&blog=13796357http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551041&blogcode=13675960<div align="right" dir="rtl"><p><em>אחרי לא מעט תירגולים, ותיסכול מעמיק החלטתי להביע את דעתי בנושא :החיבור</em></p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>לדעתי החיבור במתכונת החדשה פוגע בנבחנים משום ש,</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp; במסגרת בתיכון, בעת בחינת התלמידים ביחידות הלשון, אשר מונות שתי יחידות, ישנה יחידה הנקראת: חיבור, שבתקופתי לא נילמדה כלל אלא עשיתי יחידה אחת בלבד בכיתה י'. הדבר מוביל לקושי עבורי וכמוני עוד מספר נבחנים שכעת נבחנים במתכונת החדשה.&nbsp;<em><strong>לא נשכח שכלל ש<span>ההתנסחות של תלמידים היא ברמה של סטטוסים בפייסבוק! וכעת הם מתבקשים לכתוב חיבור המונה לכל הפחות 25 שורות עד 50 !</span></strong></em></p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp; &nbsp;לכל היותר הזמן שמוקצב עבור, העלאת נימוקים + בחירת סדר הופעתם + עריכתם ובניית פסקאות + בדיקת הגות הטקסט, הוא <strong><span style="font-size: large;">30 דק!</span></strong></p> <p>אמנם, הם הצהירו כי הם מודעים לכך ש<span style="text-decoration: underline;">מודבר בטיוטה,</span> אבל הניקוד ניתן בשני תחומים שהוא תחום התוכן שבא לידי ביטוי בהפגנת חשיבה ביקורתית ובתחום ההתבטאות: שפת הכתיבה - רמת לשון. שני הנושאים הללו מאוד קריטים לחישוב הציון והזמן שהוקצב מקשה להוציא את הרעיון מהכח לפועל. אך גם חשוב לציין כי במידה ולא הובנה המטלה - החיבור כבר לא יעמוד בדרישות: מכאן נובע שמטרה נוספת של החיבור הינה להוכיח הבנה והסקה שדיי והותר בפרקים המילולים בבחינה שקיימים עד שלושה פרקים, ישנם לכל היותר תשע שאלות בכל פרק ! (כך ש9*3=27 שאלות לכל היותר שבודקות את הבנתכם!)</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp; עד כאן, הצגתי את דעתי על בניית החיבור מבחינת התוכן, אך זה לא מסתכם בכך משום שהזמן הניתן לכתיבתו (אני אחזור על זה עוד הרבה) שהוא לכל היותר <strong><span style="font-size: large;">30 דק </span></strong>על הכותב לוודא שיש רצף בכתיבתו, במילים אחרות צריך לשים לב לפרטים הקטנים כגון: פיסוק נכון, כתב קריא, עובדות נכונות, שימוש נכון בביטויים וכו. אחרת: ערך הציון יקטן משום שהבודק, כן <strong>הבודק</strong> פשוט לא יצליח להתרכז בקריאת חיבורו משום שקרא עוד אלפים כמוהו באותו היום ויפגע בציונו של הנבחן.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp; בנימה זאת אני גם אעלה את נושא החיבור בכל בית הספר לספיכומטרי והמכונים, מדובר בנושא חדש שהחל מאקטובר 2012, ניתן להרגיש כי המורים עצמם אינם שולטים כל כך הנושא וכי אינם בטוחים במה יש ללמד. במהלך שיעור פסיכומרי שחוויתי המורה טענה כי אין דבר כזה חיבור מושלם, בכל חיבור ניתן למצוא פגם, מכאן השאלה היא : למה? למה הנושא קיים בכלל אם בברור שאין לי אפשרות לקבל את מקסימום הנקודות, למה שאני ארצה להמשיך ולנסות להגיע לקצה אם נאמר לי שהקצה כלל לא קיים?! <strong>נשמע אבסורדי נכון?</strong> אני יכולה לתת דוגמה רק מהמוסד שבו אני נבחנתי שעבור החיבור שנכתב על ידי התלמידים, הוא נבדק על ידי בודקים חיצוניים שמנוסים ומעבירים סדנאות בנושא באוניברסיאות, אולם התלמידים מעולם לא באים במגע איתם אלא רק עם המורה שלא בקיא בחומר.<em> אבל הינה לכם שאלה</em>: "מה עדיף לפתור מטלה אלגברית שמלווה אותנו במשך כל שנות התיכון ולדעת שבמידה וצדקתם הרווחתם מבחינה סטטיסטית או שעדיף להסתמך על חיבור המלווה בנושא לאו דווקא תתחברו אליו ושלא ניתן לדעת אם המלל שכתבתם נכון או לא נכון?"</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp; לסיכום, הנושא הזה נורא מתסכל אותי משום שאני מאוד אוהבת לכתוב ונראה שהחיבור בפסיכומטרי רק מוציא לי את הרוח מהמפרשים! אפשר להעלות נימוקים נוספים אבל נדמה לי שהמעמדה שלי מספיק ברורה&nbsp;<img title="קול" src="../moodicons/cool.gif" alt="קול" width="15" height="15" /></p> <p>&nbsp;</p></div>Sun, 17 Feb 2013 11:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (™Me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551041&blogcode=13675960http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=551041&blog=13675960http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551041&blogcode=13638408<div align="right" dir="rtl"><p>שאלתם את עצמכם: "<em>האם היקום המתפשט שאנו רואים סביבנו הוא היקום היחיד? האם יש יקומים אחרים נוספים?"</em></p> <p>&nbsp;</p> <p>לדעתך?</p> <p><span style="text-decoration: underline;">"האם יש אי שם מישהו שנראה כמוך, הקורא עכשיו את הקטע הזה</span><span style="text-decoration: underline;">?"</span></p> <p>מישהו שהוא לא <strong>אתה</strong>, ובכל זאת הוא חי בכוכב לכת ששמו כדור הארץ.</p> <p>חיי האיש הזה היו זהים ל<strong>חייך</strong> עד כה מכל בחינה שהיא, אבל עכשיו, אולי הוא מחליט שלא שהשלים את קריאת הקטע? בעוד <strong>אתה</strong> ממשיך לקרוא.</p> <p>&nbsp;</p> <p>המחשבה על קיומו של <strong>אני</strong> אחר, נראית משונה ואינה מתקבלת על הדעת, אבל מסתבר שפשוט נצטרך להשלים עימה. הניבוי הקוסמולוגי הנפוץ ביותר &ndash; מנבא כי יש לך תאום בגלקסיה אחרת, במרחק כל כך גדול, שניתן לכנות אותו כ'אסטרונומי'. כידוע, מספר כוכבי הלכת הוא אין סופי וביניהם יש לא רק אחד, אלא אינסוף כוכבי לכת שבהם אדם הנראה כמוך, שמו זהה לשימך והוא זוכר את כל זיכרונותיך.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אפשר לשער שלעולם לא נזכה לראות כפיל זה, מפאת המרחק. למרות שגבולות הפיזיקה הולכים ומתרחבים בהתמדה, נשאל את עצמנו, האם תיאוריה זו ניתנת לבדיקה בדרך הניסויולא על פי השאלה? האם התיאוריה נראית משונה או עוסקת בישויות שאין כל אפשרות לצפות בהן? </p> <p>&nbsp;</p> <p>מדענים דנים בסוגים נבדלים של יקומים מקבילים. שאלת המפתח אינה עוסקת בעצם קיומו של רב-יקום, אלא במספר רמותיו:</p> <h3><span style="color: #33cccc;">אופק קוסמי</span><em>&nbsp;</em></h3> <p>יקומים מקבילים שבהם שוכנים כפילינו יוצרים רב-יקום. רב יקום מסוג זה &ndash; כמעט שאינו שנוי במחלוקת. מקובל על כולנו שישנם דברים שאיננו מסוגלים לראות<span style="text-decoration: underline;">, אבל היינו יכולים לראות אילו היינו בנקודת תצפית אחרת או שפשוט חיכינו</span>. היקום מדי שנה מתרחב, האינסוף השלם הולך ומתגלה לנו לאיטו. הדעות הרווחות הן שכולנו נמות לפני שיתגלו לעינינו אותם הכפילים. אבל <strong>העיקרון המרכזי</strong> הינו; ובתנאי שהתפשטות היקום תשתף פעולה, צאצאינו יוכלו לצפות בהם בטלסקופים חזקים במידה הדרושה<em>.</em><em>&nbsp;</em></p> <h3>&nbsp;</h3> <h3><span style="color: #33cccc;">בועות</span></h3> <h3><span style="font-weight: normal;"><span style="font-size: small;"><span style="font-weight: normal;">מי שהתקשה לעכל רב-יקום מדרגה ראשונה, יצטרך להתמודד עכשיו עם המחשבה על</span><span style="text-decoration: underline;"> קבוצה אינסופית</span><span style="font-weight: normal;"> של רב-יקומים מדרגה ראשונה. זוהי הרחבה של תיאוריית המפץ הגדול. המרחב כולו הולך ומתמתח, ויתמיד בכך לעולם ועד, אבל כמה אזורים של המרחב </span>מפסיקים<span style="font-weight: normal;"> להתמתח ויוצרים </span><span style="text-decoration: underline;">בועות</span><span style="font-weight: normal;">. נבדלות. כמו כיסי הגז הנוצרים בכיכר לחם בשעת תפיחה</span> <span style="font-weight: normal;">מספר הבועות המסוגלות להופיע בדרך זו הוא אינסופי. כל אחת מהן היא </span>זרע <span style="font-weight: normal;">של רב-יקום מדרגה ראשונה: אינסופי בגודלו. <span style="font-size: medium;">מרחק הבועות האלה מכדור הארץ עולה על אינסוף</span>, במובן זה </span><span style="text-decoration: underline;">שלעולם לא נוכל להגיע אליהן</span><span style="font-weight: normal;">, גם אם ננוע לנצח במהירות האור. הסיבה היא: שהמרחק בין הבועה שלנו לבין שכנותיה מתפשט במהירות גבוהה מהמהירות שבה אנו יכולים לחצות אותו. (צאצאינו לא יזכו לעולם לראות את כפיליהם בחלקים אחרים של רב-יקום מדרגה שנייה. מאותה סיבה עצמה). אם אמנם התפשטות היקום הולכת ומואצת כפי שמלמדות התצפיות החדישות ביותר, ייתכן שהם לא יזכו לראות אפילו את כפיליהם מהדרגה הראשונה.</span></span></span></h3> <br /> <h3><span style="color: #33cccc;">עולמות קוונטי</span></h3> <p>רב-יקומים מהדרגה הראשונה והשנייה כוללים עולמות מקבילים <strong>רחוקים מאוד </strong>מאתנו, אפילו מחוץ לתחום לאסטרונומים. אבל הרב-יקום מהדרגה זו מצוי ממש <span style="text-decoration: underline;">סביבנו</span>. אפשרות זו שנויה במחלקות, משום שהבעיה מתעוררת בבואנו לקשר זאת אל מה שאנו <span style="text-decoration: underline;">רואים</span> בתצפיותינו. <strong>הֶחתול של שרדינגר</strong>&nbsp;הוא&nbsp;<a rel="nofollow" title="ניסוי מחשבתי" href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%99_%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%AA%D7%99">ניסוי מחשבתי</a>, הניסוי נועד להמחיש את המוזרויות שבמכניקה הקוונטית ואת המתמטיקה הדרושה לתיאור מצבים קוונטיים. שבמסגרתו חתול נמצא במצב אבסורדי, גם חי וגם מת. הניסוי &ndash; מניחים&nbsp;<a rel="nofollow" title="חתול" href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%AA%D7%95%D7%9C">חתול</a>&nbsp;בתיבה אטומה; בתוך התיבה נמצא מתקן ובו אטום בודד של&nbsp;<a rel="nofollow" title="חומר רדיואקטיבי" href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9E%D7%A8_%D7%A8%D7%93%D7%99%D7%95%D7%90%D7%A7%D7%98%D7%99%D7%91%D7%99">חומר רדיואקטיבי</a>, שיש לו&nbsp;<span style="text-decoration: underline;"><a rel="nofollow" title="הסתברות" href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A1%D7%AA%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA">הסתברות</a></span><span style="text-decoration: underline;">&nbsp;</span><span style="text-decoration: underline;">של 50%</span> בדיוק להתפרק במהלך הניסוי. אם יתפרק החומר, ירגיש בכך חיישן המצוי במתקן שבתיבה ויגרום לפליטת רעל שימית את החתול; אם לא יתפרק החומר, יישאר החתול בחיים. בתום הזמן הקצוב לניסוי פותחים את התיבה ואז יודעים אם החתול חי או מת, אבל מה מצבו כל עוד התיבה סגורה? התשובה המתבקשת, היא: "<span style="text-decoration: underline;">לא חי ולא מת</span>, אלא חצי מזה וחצי מזה".</p> <p>בואו ננסה להבין מה בדיוק אירע כאן, ניתן לראות שתיאורית הקוונטים אינה מציגה מציאות אובייקטיבית. משום שמצב החתול נקבע רק לאחר שמתבוננים בו, ולפני כן מצבו אינו מוגדר. רעיון זה נראה לא רק לאיינשטיין, אלא לרבים אחרים, כבלתי קביל. איינשטיין ביטא זו בשאלה רטורית: "האם באמת אתה מאמין שהירח אינו קיים כשלא מסתכלים עליו?" איינשטיין מצידו מתייחס דווקא לצופה. לפני פתיחת התיבה יש לצופה מצב קוונטי מוגדר, 'טרם התבונן בחתול', אחרי פתיחת התיבה הוא צופה בשני מקרים: חתול חי/חתול מת. מרגע שנכנס לשני המצבים הנבדלים הללו כל אחד יתפתח באופן נפרד בלי להשפיע אחד על השני.מכאן נובע שאנחנו אולי ראינו חתול מת ונדמה לנו כי זאת התוצאה היחידה, אולם חלק אחר מתאר עוד "עולם" שהתפצל מהעולם שלנו. בעולם השני יש צופים אנושיים הדומים לנו כמעט בהכל, מלבד, בדבר אחד &ndash; הם ראו חתול מת וגם הם משוכנעים כי זאת התוצאה היחידה. אנחנו איננו יכולים להרגיש בקיומם וגם הם לא יכולים להרגיש בקיומינו.</p> <p>במילים אחרות: כל פעם שמצב של עצם גדול (כמו החתול) מקושר עם חלקיק קוונטי (אטום רדיואקטיבי) מתרחשת התפצלות. לכן עולמנו הוא אחד מאינספור עולמות שהתפצלו מאז בריאת היקום.&nbsp; </p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>לכל הרמות של הרב-יקומים מכנה משותף חשוב: ארבעתם מכילים יקומים מקבילים כברירת מחדל.</p> <p><span style="background-color: #ffffff;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: medium;"><span style="background-color: #ffffff;"><span style="color: #33cccc;">ובכן, נשאלת השאלה, האם עלינו להאמין ביקומים מקבילים? </span></span></span></p> <p><span style="font-size: medium;">&nbsp;<br /><img src="http://www.chabad.co.il/images/news/419160.jpg" alt="" /><br /><br /></span></p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p></div>Fri, 18 Jan 2013 12:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (™Me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551041&blogcode=13638408http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=551041&blog=13638408http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551041&blogcode=13636935<div align="right" dir="rtl"><p> הקטע הבא, הגיע אלי במייל מחבר. אינני יודע מי כתב אותו, אך כיוון שהתוכן מצא חן בעיני, החלטתי לשתפו.</p> <p><br /> גלה את עקרון 50/50. הוא ישנה כליל את חייך (לפחות את הדרך בה אתה מגיב למצבים שונים). מהו עקרון זה?<br /> 50% מחייך מורכבים מהקורה לך. 50% מחייך מורכבים מדרך תגובתך. לְמה הכוונה?<br /> לרוב אין לנו שליטה על 50% מהקורה לנו. איננו יכולים למנוע ממכוניתנו מלהתקלקל.<br /> אם טיסה שלנו תגיע מאוחר, הדבר יהרוס לחלוטין את לוח-הזמנים שלנו.<br /> כשנהג "חותך" אותנו בתנועה הסואנת, על 50% מכך אין לנו שליטה. על 50%יש לנו שליטה. כיצד? בעזרת תגובותינו.<br /> אתה קובע את 50% הנותרים. כיצד? על-ידי תגובתך.<br /> אין לך יכולת "לשלוט" ב"אור האדום" ברמזור. אך אתה יכול לשלוט בתגובותיך.<br /> אל תאפשר לאחרים לשטות בך; אתה יכול לשלוט בתגובותיך.<br /><br /> הנה דוגמא:<br /> אתה אוכל עם משפחתך. בתך שופכת כוס קפה על בגדיך. אין לך שליטה על מה שקרה כרגע. מה שיקרה עתה תלוי בתגובתך.<br /> אתה מתרגז ומקלל. אתה גוער בה ונוזף בנוקשות. היא בקושי עוצרת את דמעותיה.<br /> אחרי כן אתה מתפנה לגעור בבת-זוגך על שהתרשלה והניחה את כוס הקפה כה קרוב לשולי השולחן. מלחמת מלים קצרה מתפתחת. אתה רץ לחדרך ומחליף את חולצתך.<br /> אחרי כן אתה מבחין שבתך כה הייתה עסוקה בבכי שטרם הספיקה לסיים את ארוחת הבוקר ולכן לא הספיקה להתכונן בזמן ליציאה מהבית, ואיחרה להסעה לביה"ס.<br /> זוגתך מוכרחה לנסוע כבר עתה לעבודה. אתה ממהר למכוניתך ומסיע את בתך לבית ספרה. בשל איחורך אתה "מרביץ" מהירות מעל המותר בשטח בנוי, "נתפס" ע"י שוטר תנועה, מפסיד 15 דקות יקרות ו-250 ₪ קנס +4 נקודות ומגיע סוף-סוף לביה"ס.<br /> בתך רצה למסדרון ביה"ס מבלי להיפרד ממך... כשאתה מגיע באיחור של 20 דקות לעבודה אתה נזכר שבגלל המהירות שכחת את תיקך בבית. יומך החל ממש נורא. ככל שהזמן עובר נראה שהכל הופך לגרוע וגרוע יותר ויותר.<br /><br /> אתה מצפה כבר לשוב הביתה.<br /> כשאתה שב כבר, אתה מוצא שנתקע טריז ביחסיך עם רעייתך ועם בתך. מדוע? בשל תגובותיך בבוקר.<br /><br /> מדוע היה לך יום נורא?<br /> [א] האם הקפה גרם לכך?<br /> [ב] האם בתך גרמה לכך?<br /> [ג] האם השוטר גרם לכך?<br /> [ד] האם אתה גרמת לכך?<br /> התשובה הנכונה היא [ד] אתה גרמת לכך.<br /> לא הייתה לך כל שליטה על מה שקרה עם כוס הקפה.<br /> תגובותיך בחמש הדקות הן שקלקלו כליל את יומך.<br /> מה יכול היה לקרות וכדאי היה שיקרה?<br /> קפה נשפך עליך. <br /> בתך עומדת לבכות.<br /> אתה אומר: "לא קרה שום דבר חשוב, רק להבא היי זהירה יותר. בסדר?"<br /> אתה הולך לחדרך. אתה מחליף בזריזות את חולצתך המוכתמת בחולצה אחרת, לוקח את תיקך, חוזר לחדר האכילה ממש בזמן שבתך עולה כבר להסעה. היא מסתובבת כלפיך ומנפנפת בידיה לשלום.<br /> אתה מגיע חמש דקות מוקדם מהרגיל לעבודה ומברך את כולם ב"שלום", הבוס שלך מחייך ומעיר איזה יום יפה היום.<br /> הבחנת בהבדל?<br /> שני תסריטים שונים. שניהם החלו באותו יום. שניהם הסתיימו בצורה שונה.<br /> מדוע? בשל תגובותיך!<br /> באמת אין לך כל שליטה על 50% מהקורה.<br /> אך שאר 50% הם תוצאת תגובותיך.<br /><br /> <strong>הנה כמה דרכים ליישום עקרון 50/50:</strong><br /><br /> אם מישהו אומר דבר-מה שלילי עליך, אל תספוג זאת. התעלם. תן ל"התקפה" להתכדר ולהתגלגל ממך והלאה כמו מים על זכוכית. אינך צריך לאפשר להערות שליליות להשפיע עליך. הגב בצורה נכונה ושום דבר לא יקלקל את יומך. תגובה בלתי נכונה מצדך עלולה לגרום לך לאבד חבר, לאבד את משרתך, להילחץ סתם וכו'.<br /><br /> איך אתה מגיב אם מישהו "חותך" אותך בכביש? האם אתה מאבד את קור רוחך? האם אתה הולם בחימה בהגה הכח? (מכר שלי, הכה פעם בהגה שלו עד ששבר אותו) האם אתה מקלל? האם לחץ הדם שלך מזנק מעלה מעלה כמו טיל? תנסה להתנגש בהם? למי איכפת אם תאחר לפגישה או למקום עבודתך בעשר דקות? למה לתת לנהגים גרועים לקלקל את נהיגתך?<br /> זכור את עקרון 50/50. הוא עובד למענך.<br /><br /> נמסר לך שאתה מפוטר. מדוע להפסיד שינה ולהתעצבן? זה יועיל לך במשהו? השתמש באנרגיות שלך ובזמן שלך לחיפוש משרה אחרת. הטיסה התאחרה. סדר היום שלך עומד להשתבש. מדוע להוציא את תסכוליך על הדיילות? הן אשמות במשהו? השתמש בזמנך למנוחה, לקריאה, ללימוד, להכיר את הנוסעים האחרים. <br /> למה להילחץ? זה רק יגרום לדברים להיות גרועים יותר.<br /><br /> אתה מכיר עכשיו את שיטת 50/50 . יישם אותה ותופתע מהתוצאות. לא תפסיד דבר משימוש בה.<br /><br /> השיטה הזו מצוינת. מעטים מאד מכירים אותה ומשתמשים בה. התוצאה: אנשים רבים סובלים מלחצים מיותרים, ממשפטים, מבעיות ומכאבי-לב. מעולם לא הייתה שיטה כה מוצלחת בחיים.<br /><br /> האם כל אלה מתארים אותך ? אם כן, התעודד! תוכל להשתנות! הבן את שיטת 50/50 ויישם אותה.<br /> זה ישנה את חייך!<br /></p></div>Thu, 17 Jan 2013 15:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (™Me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551041&blogcode=13636935http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=551041&blog=13636935http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551041&blogcode=13602598<div align="right" dir="rtl"><br /> <p style="text-align: center;">&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>במאה ה3 עד ה 9 לספירה, באזורים נרחבים במרכז אמריקה התקיימה לה תרבות המאיה, שאוכלוסייתה הגיעה למיליוני נפשות. מדובר בתרבות מפותחת שהתקיימה באותה התקופה, שהגיע לשיאה במאה ה9&nbsp;&nbsp;&nbsp;ואז החלה דעיכתה&nbsp;&nbsp;&nbsp;במהלך המאה ה-10. מאפיין את התרבות הזו בעידן שלנו&nbsp;הוא&nbsp;לוח&nbsp;השנה המפורסם&nbsp;שגרם לנו לתהות אם סוף העולם אכן יחול ב21.12.12. עלו שאלות רבות בנושא ותהיות לגורל האנושות, אנרכיה החלה לבצבץ מעל פני השטח ואנשים החלו להיכנס לפאניקה. אמצעי התקשורת החלו לדווח על מגוון ארועים עוד מתחילת החודש על מנת להציג את הנושא לכלל ולדון בו. ניתן היה לראות כי הנושא היה דואלי, והעולם התפלג לשלושה קבוצות אלו שלא ייחסו כל חשיבות לנושא, אלו האמינו, אלו שהתנגדו לסברה.</p> <p>&nbsp;בחיבור זה אני אציג בפניכם את דעתי בנושא סוף עידן 2012 ומדוע זהו&nbsp;<strong>לא</strong>&nbsp;היום האחרון על פני האדמה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>על מנת להבין מי החליט שסוף העולם יחול דווקא בתאריך זה, עלינו תחילה להבין כיצד בוצעה הספירה של בני המאיה&nbsp;.&nbsp;הלוח הארוך של בני המאיה מאורגן בצורה 0.0.0.0.0 כאשר כל ספרה במערך הזה יכולה לקבל ערכים בין 0 ל-19, ומייצגים יום מאיני.&nbsp;מכיוון שבני המאיה השתמשו במספרים 13 ו-20 כשורש המערכות הספרתיות השלהם, היום האחרון אמור להתרחש בתאריך 13.0.0.0.0. מתי זה יתרחש? 13.0.0.0.0 מייצג 5,126 שנים במחזור הארוך שהחל ב-0.0.0.0.0 המתייחס לתאריך 11 באוגוסט 3114 לפני הספירה. אם נוסיף 5126 שנה לתאריך זה נגיע בדיוק ל-21 בדצמבר 2012. כך שאנו מתבססים על ממצאים ארכיאולוגיים כשבפועל<span style="text-decoration: underline;">&nbsp;אין שום הוכחה מוצקת</span>. למעשה אין כל עדות לכך שהם סברו שיום הדין יכה בנו.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p style="text-align: center;">&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>אם כן, מדוע כשאנחנו מריצים חיפוש בדפדפן ישנם כל כך הרבה מיתוסים ואיומיים פופולריים להכחדתנו? כמה מהאיומים הפופולריים ביותר עוסקים במתקפת מטאורים, חורים שחורים, התפרצות קרני גמא מגלקסיות סמוכות, תקופת קרח מהירה, והפיכת הקטבים המגנטיים. ניתן לענות על שאלה זו בפשטות בלומר שכשלוח השנה העתיק צפוי להסתיים, אנשים רבים סבורים כי זו ההזדמנות לסוף העולם. משום שעל פי נבואת בני המאיה&nbsp;לוח זה לא תוכנן לחשב תאריכים מעבר לשנת 2012.&nbsp;גם אני בלי סוף תהיתי בנושא וצפיתי בתוכניות רבות בערוץ נשיונל ג'אוגרפיק שהחליט שב20.12.12 היום כולו יוקדש למטרת סוגיית סוף העולם.&nbsp;אך, אין כל עדות להתרחשות אף אחד מהדברים הללו בשנת 2012. בנוסף לא נמצאה שום הוכחה מוצקה לכך שבני המאיה סברו שיום הדין יכה בנו. לכן,&nbsp;מרהיב&nbsp;לראות&nbsp;כמה&nbsp;נבואות עוסקות בנושא&nbsp;אחרית הימים כשאין להן כלל ביסוס.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p style="text-align: center;"><img src="http://www.hayadan.org.il/images/content2/space/Asteroid_impact.jpg" alt="" /></p> <p>&nbsp;</p> <p>לסיכום, כנגד ההנחה של אחרית הימים נמצאו מספר הוכחות חותכות לכך שהנבואה של בני המאיה היא טעות בתרגום של לוח השנה העתיק, וכי התגלתה גירסה עתיקה יותר של לוח שנה ולכן אני כבר מראש התוודעתי לכן שהקץ העולם כפי שאנחנו מכירים עוד רחוק למרות שאנשים רבים בחרו להתנגד לכך ולהאמין כי הסוף הוא קרוב. בנוסף, במקסיקו ובאזורים נוספים עד היום מתגוררים מספר צאצאים של בני התרבות העתיקה. מהם נמסר כי אף הם אינם מאמינים כי זהו סוף העולם. אני מניחה, שהטבע האנושי סובב סביב הרצון לחיות ולהמשיך להתקיים למרות כל אסונות הטבע והרדיפות, בני האדם מתכוננים ורוצים להיות מוכנים מראש, ולכן הנטיה לחשוב על הגרוע מכל. אני אקווה עבור כל אותם אלו שציפו שאכן הקץ כבר כאן, לא היתה אכזבה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p></div>Fri, 21 Dec 2012 21:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (™Me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551041&blogcode=13602598http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=551041&blog=13602598http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551041&blogcode=13599512<div align="right" dir="rtl"><p>מוזיקה מחזירה אותי לעבר, לתמימות שבה הייתי. היא היתה כל עולמי; נהגתי להתעדכן בכל שיר חדש שהוקלט, בכל קליפ שיצא. אני מניחה שפשוט היה בה משהו שהשפיע עליי, בין אם הייתי עצובה/עצבנית/שמחה וכו', היא תמיד היתה שם כדי לשפר/לייעל את המצב.</p> <p>אני מניחה שכעת אני לא מקנה לה חשיבות כל כך גדולה ועבורי היא לא מייצגת את סוף השנה הנוכחית. אני בטוחה שיבואו כאלה שיטענו אחרת שיגידו "מוזיקה מעצבת לי את החיים", "אני לא יכול בלעדיה". אני לא אסתור את דבריהם, כי אני מזדהה עם הרגש, אבל אני אעיד שהמוזיקה שמופקת כעת היא לא המוזיקה של פעם. </p> <p>&nbsp;</p> <p>כל פעם כשאני שומעת שיר שנהגתי לשמוע זה תמיד מעלה בי חיוך ומזכיר את התקופה ההיא; לפני ההתבגרות, לפני כל הרצינות והכבדות שהחיים מכילים בהם. יש כל כך הרבה שירים ואני לא יכולה למנות את כולם אבל אני בטוחה שכשאני אסע לי ברכב, באוטובוס אני אשמע את אותו השיר ואני אזכר בכמה טוב היה אז וכמה טוב עכשיו. בניתי את עצמי סביב המוזיקה ועל מנת לא להתאכזב אני נאחזת בשירים הישנים שלא ניתן לשכוח ואני נוצרת אותם איתי בכל מני רגעים. כעת אני גם מבינה את שאר האנשים המבוגרים שכל כך מתחברים לשירים של שנות ה80, אני משערת שזה מזכיר להם את אותם הרגעים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>עם מרוצת השנים בתעשיית המוזיקה, ניתן אף להבחין כי זמרים נוהגים למחזר את המילודיות שהתנגנו&nbsp;ולהפוך את השירים לעכשווים. אני אפילו אתן דוגמא:</p> <p>השיר: Time of my life - by Bill Medley &amp; Jennifer Warnes שזהו שיר קלאסי, מעודן שמזכיר את הסרט שבזמנו היה מאוד היסטרי 'ריקוד&nbsp;מושחת&nbsp;Dirty dancing' שאין משתווה לו, שונה לרימקס של &nbsp;black eyed peas.</p> <p> <object width="220" height="150" data="http://www.youtube.com/v/QUoDaCH1MJM" type="application/x-shockwave-flash"> <param name="src" value="http://www.youtube.com/v/QUoDaCH1MJM" /> </object> <object width="220" height="150" data="http://www.youtube.com/v/JwQZQygg3Lk" type="application/x-shockwave-flash"> <param name="src" value="http://www.youtube.com/v/JwQZQygg3Lk" /> </object> </p> <p>זה דיי מאכזב, אם תשאלו אותי, למחזר שירים ולא ליצור יצירה משלך בתור אומן, יצירה שתביע את העמדה שלך, את אופי עבודתך.</p> <p>זה לצורך העניין אחת הסיבות מדוע מוזיקה כיום היא לא המוזיקה של פעם בשבילי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אבל הרי לא ניתן לעבור על סדר היום בלי איזשהו שיר. כמה פעמים קרה לכם ששמעתם שיר, בין אם אהבתם או לא, וכל היום זמזמתם אותו. </p> <p>מוזיקה היא חלק מאיתנו, האישיות שלנו, כך שלאן שלא תצאו בכל מקום יתנגן שיר. לאותו מקום שתבחרו לצאת אליו בין אם שמתם לב או לא, אתם תבחרו לפי סוג המוזיקה שמתגנת בו.</p> <p>לכן יש כל כך הרבה סוגים של מקומות, שסובבים בהם אנשים מסוגים שונים בעלי מכנה משותף. </p> <p>לסיכום, לחגיגת השנה החדשה כשכל אחד ואחד ממכם ישקול עם מי לצאת ולאן לצאת תחשבו טוב, טוב היכן ישמיעו את המוזיקה שלכם שתשמש לכם כמבואה לכניסת השנה החדשה.</p> <p>&nbsp;</p> <p><br /><br /><br /><img src="http://www.reka.in/wallpapers/9835/1920x1200.jpg" alt="" width="300" height="250" /><br /><br /><br /></p></div>Wed, 19 Dec 2012 16:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (™Me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=551041&blogcode=13599512http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=551041&blog=13599512