http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550516 heCopyright 2026 IAmShany. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550516http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550516&blogcode=14822971<div align="right" dir="rtl">אני שונאת בתי חולים, אני שונאת להיות פה, אני שונאת לראות את כל החולים האלה.. לא מסוגלת. אבל היא ביקשה, מה אני אומר לה תלכי לבד? זה מזכיר לידברים שהייתי רוצה לשכוח. ראיתי עכשיו בן אדם ששכב במיטה בחוץ.. אני זוכרת את הפעם הראשונה שיצאתי החוצה אחרי הניתוח ובקושי יכולתי לעמוד, שלא לדבר על לעמוד ישר או ללכת. אני זוכרת את האחות שעודדה אותי להסתובב אבל אני רציתי שיעזבו אותי לשבת בשקט. אבלהם אמרו שאני חייבת להסתובב, שאני צריכה לזוז. כל כך הרבה דברים, שאולי הגיע הזמן שאדבר עליהם, אלך לפסיכולוג ואפתח את הכל בפניו, אולי כך אשלים עם עצמי ועם המחלה שלי, לא יודעת. אני מפחדת, אני יודעת שאני חולה אבל אני בו זמנית גם לא. מעדיפה להעמיד פנים, שונאת את עצמי לפעמים.</div>Wed, 03 Aug 2016 09:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (IAmShany)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550516&blogcode=14822971http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=550516&blog=14822971http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550516&blogcode=14814818<div align="right" dir="rtl">הוא אמר לי שאני אדם "קליל כזה", שכייף להיות בחברתו, שאני כל הזמן מאושרת וקופצנית. אמר שבחיים לא ראה אותי בלי חיוך על הפנים. אם רק היה יודע שזו מסכה, שקר שהמצאתי, אדם מאושר תמידית. לא חושבת שיש מישהו כזה. אני מחייכת בכוח, אומרים שזה גורם לך להיות מאושר. אני אף פעם לא מראה חולשה כלפי חוץ, אפילו לא לקרובים אלי ביותר. רק כשאני לבד בחדר אני מרשה לעצמי, ולפעמים פה, כשיש לי זמן או כוח לרשום מה אני חושבת. </div>Thu, 07 Jul 2016 12:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (IAmShany)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550516&blogcode=14814818http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=550516&blog=14814818http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550516&blogcode=14811998<div align="right" dir="rtl">20 יום מבחן אחד עבר נשארו חמש </div>Tue, 28 Jun 2016 13:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (IAmShany)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550516&blogcode=14811998http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=550516&blog=14811998http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550516&blogcode=14808840<div align="right" dir="rtl">אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול, הייתי בעבודה, היו מלא אנשים.. הטלפון צלצל, כרגיל לא ענינו כי אי אפשר, אבל מאיזו סיבה לא מוגדרת אחד המנהלים ענה, ושאל "מי זו שני? צריכים אותך בטלפון", אבל הייתי עם לקוח, אז הוא אמר "אני אחליף אותך, תעני לשיחה". לומר שידעתי, ממש לא.. בסך הכל אושפזת בבית חולים, על דלקת ריאות, לפני יומיים בערך, זה היה אמור לעבור לא? בת דודה שלי הייתה על הקו, אמרה לי שאתה מת, כל כך התעצבנתי, למה היא מתקשרת ולא אימא שלי, למה אף אחד לא הודיע לי שהמצב שלך הדרדר מהבוקר, ורק בלילה אני מגלה את זה? שכולם היו שם, ואני הייתי בעבודה בלי לדעת כלום ממה שקורה.. מלא אנשים מחכים בתור, מתלמדת ואחמש שלא יודע לעבוד על הקופה, ואני בוכה ולא יודעת איפה לקבור את עצמי. התמזל מזלי והמנהלת שלי היא בת דודה שלי, היא אמרה שהמחליפה שלי תבוא עוד שעה.. יצאתי לשטוף פנים וחזרתי לעבוד, ושכחתי לרגע מה הודיעו לי לפני כמה דקות. כשיצאתי התקשרתי לאימא שלי והתחלתי לצעוק עליה, למה היא לא סיפרה לי, אמרתי לה שאני רוצה לבוא והיא אמרה שאין למה, שיש שם בלגן ואני לא צריכה לראות את זה. היא אמרה שמישהו צריך ללכת</div>Thu, 16 Jun 2016 22:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (IAmShany)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550516&blogcode=14808840http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=550516&blog=14808840http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550516&blogcode=14808256<div align="right" dir="rtl">בזמן האחרון היא מתרחקת מאיתנו, ואולי רק ממני? מאז שהיא ממש התחברה לאחרת מהלימודים, ושלא תבינו לא נכון, היא ממש חמודה, והיא גם חברה שלי, יצאנו יחד כמה פעמים שלושתנו.מה שמפריע לי זה למשל : היא יודעת שאין לי אוטו, ועד עכשיו הייתי נוסעת איתה אבל כרגע אח שלה לוקח אותו.. מן הראוי כשהיא לוקחת אותך תודיעו לי גם? וכבר ביקשתי פעם אחת מהן אחרי שיצאתי שעה וחצי לפני כדי לנסוע באוטובוס, ופתאום ראיתי את שתיהן באות מחויכות מהחניה.. ויתרתי אמרתי משהו, אמרו שבפעם הבאה יודיעו וזה קרה שוב.. ואולי עוד כמה פעמים שאני לא מודעת להן.או למשל כשביקשתי שמישהי מהן תדפיס לי איזה דף לעבודה המשותפת שלנו, והן פשוט התעלמו מההודעות.או שישבנו יחד ודיברנו על איזו מסעדה שכמה ימים לפני ממש חפרתי לה שאני רוצה ללכת ומתי הולכים, ופתאום אני מגלה שהיא הייתה איתה שם אתמול. או שהן מתכוונות לצאת היום, ומדברות על זה לידי ואפילו לא טורחות להזמין אותי. מה הקטע? אני לא יודעת מה מעצבן אותי יותר, הן או העובדה שזה מעצבן אותי. אני מרגישה כמו הנשים המנדנדות האלה שנעלבות מכל דבר.אבל באמת זה כבר מעליב, את לא רוצה להיות בחברתי יותר תגידי, אני</div>Tue, 14 Jun 2016 23:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (IAmShany)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550516&blogcode=14808256http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=550516&blog=14808256http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550516&blogcode=14794321<div align="right" dir="rtl">ברכבת בדרך לתל אביב. נתחיל מזה שהיו מליון אנשים ולקח לי שעה עד שקניתי כרטיס ואז עוד שעה עד שעליתי על הרכבת ומצאתי מקום לשבת. בסוף התיישבתי למטה בכסאות הקטנים האלה שאף אחד לא רוצה לשבת בהם, ונשבר לי הגב. כסטודנטית לראיית חשבון עלייך למצוא סטאז׳ אחרי השנה הרביעית, השנה היא השנה האחרונה שמאשרים לסגור סטאז׳ כבר בשנה הראשונה. האמת שהתעייפתי קצת, היה מקום שממש רציתי להתקבל אליו וכשהלכתי לשם ועברתי מרכז הערכה הבוחנות היו קרות ומעצבנות בהשוואה למקומות אחרים, ולא עברתי. עכשיו אני בדרך למקום אחר, והאמת שאין לי כוח לעבור עוד מרכז הערכה, אני לא מרגישה שזה ממצה את היכולת שלי ושהם יצליחו להכיר אותי ככה, מעדיפה ראיון עבודה רגיל פנים מול פנים. מקווה שהפעם ילך יותר טוב, כי לא בא לי לעבור עוד אחד ומתחילים להיגמר המקומות הגדולים לראיית חשבון, לא רוצה להתקע בחברה קטנה.. כל כך הרבה לחץ במפגש אחד, הזדמנות אחרונה.. זה עוד אחד מהרגעים האלה שבא לי לפרוש. אחרי פסח, חופש של שבועיים וחצי, היה לי נורא קשה לחזור ללימודים, היה לי כייף לעבוד מלא ולצאת קצת, ולהרגיש את החופש, להרגיש צעירה שוב. הלימודים האל</div>Mon, 02 May 2016 07:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (IAmShany)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550516&blogcode=14794321http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=550516&blog=14794321http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550516&blogcode=14793212<div align="right" dir="rtl">הרבה אנשים אומרים את זה, אני יודעת, אבל זה נכון. ככל שהטנולוגיה מתפתחת אנחנו מתנוונים. כבר אי אפשר פשוט להתחיל עם גבר בפאב כי את תחשבי למוזרה, ויש את הטינדר ולאב-מי ולא מכירה עוד, ואנשים פחדנים. הראש שלי מלא ברעיונות, דברים שאני רוצה לעשות, אבל אני לא מוצאת שותפים שיעשו את זה איתי. אנשים מקובעים מדי, הם רוצים ללמוד, לעבוד, הם לא לוקחים פסק זמן לעצמם, חיים מסופ"ש לסופ"ש. העידן הטכנולוגי הפך אותנו לעצלנים פיסית ונפשית. אני משתדלת לא להיטמע לזה גם, אבל זה קשה. בא לי להיות מישהי מאיזה סרט או קליפ, מהאלה עם ה"חבר'ה" שעושים חיים ועושים מה שהם רוצים.. </div>Thu, 28 Apr 2016 23:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (IAmShany)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550516&blogcode=14793212http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=550516&blog=14793212http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550516&blogcode=14585654<div align="right" dir="rtl">תמיד צוחקים עלי שאני "מכורה" לסרטים.אם תשבו בסרט ואף אחד לא יצחק חוץ מבן אחד אחד, סביר להניח שהבן אדם הזה הוא אני.אני מסתכלת על זה בצורה אחרת, אנשים לא מבינים איזה כוח עצום יש לקולנוע, התוכן, המסרים שמעבירים.אם מסתכלים לעומק אפשר לגלות עולם חדש מלא ברעיונות ואידאולוגיה של איזה במאי שניסה להעביר מסר בתקווה שאנשים יבינו. תמיד הייתי הבן אדם הרציונלי במשפחה, לא הלכתי למגמת תאטרון, הלכתי לביולוגיה וכלכלה כי זה בטוח, כי זה בונוס.ולפעמים אני מרגישה שאני מאבדת חלק חשוב באישיות שלי.גם עכשיו, אני לומדת כלכלה וחשבונאות, ושלא תבינו אני מאוד אוהבת כלכלה ומוצאת את התחום הזה מאוד מסקרן ומעניין, אבל החלום תמיד נשאר.הפסקתי לצייר, הפסקתי לקרוא ספרים, הפסקתי לחשוב ולדמיין, אין לי זמן.ועדיין לפעמים החלק האחר, שמאמין בקסמים וחולה על פנטזיה מתעורר.הלוואי שיבוא יום ויהיה לי הכוח להפסיק ולהתחיל לעשות מה שאני רוצה, ולא להסתכל תמיד על הסיכונים, להיות אנימטורית, לביים משהו, סרט, סדרה, לא משנה מה.</div>Sun, 31 Jan 2016 16:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (IAmShany)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550516&blogcode=14585654http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=550516&blog=14585654http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550516&blogcode=14566759<div align="right" dir="rtl"> נשים אמורות להיות המין היפה יותר, מטופח יותר, הן לא עושות דברים שנחשבים לא הגיינים. כולנו יודעות שאנחנו עושות את זה, ועדיין נשים מעדיפות להתכחש לזה. הייתי בשירותים והפלצתי, טבעי לגמרי.. שתי בנות שהיו צחקקו עלי, למה? זה מביך אותן? מה מצחיק בזה? כי יש לי "אומץ" לעשות את זה בשירותים ציבוריים? נו באמת.. בתור אישה אני מבינה את הראש, הן נשארו בשירותים כדי לראות מי תצא. חברה אמרה לי אני הייתי נשארת בפנים עד שהן ילכו, עוד דוגמה לכך שזה משהו מפדח שנשים לא אמורות לעשות. אני לעומת זאת, יצאתי כמו טווס ועברתי לידן כאילו אני מלכת אנגליה. הן כמובן מהצד הסתכלו עלי וצחקקו שוב אבל הרגשתי שעשיתי את שלי. ועדיין, צביטה בלב, הן צחקו עליי בסופו של דבר בגלל איזה משהו מטופש שהחברה קבעה. בין חברות אנחנו מדברות על זה, אותה אחת מקודםאמרה לי פעם "וואי אני הולכת הביתה עכשיו לישיבה מהסרטים". למה אנחנו לא יכולות לעשות את זה כמו גברים? כמובן שאני לא אלך ואפליץ עכשיו באמצע הרחוב כי זה מזעזע, אבל בשירותים? מה אכפת לכן. </div>Tue, 26 Jan 2016 11:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (IAmShany)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550516&blogcode=14566759http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=550516&blog=14566759http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550516&blogcode=14540443<div align="right" dir="rtl">דווקא עכשיו החלטת להיות חולה? בתקופת מבחנים?!גוף יקר, בבקשה תבריא.</div>Tue, 19 Jan 2016 14:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (IAmShany)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=550516&blogcode=14540443http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=550516&blog=14540443