http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=54995heCopyright 2026 דנל'ה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=54995http://f.nanafiles.co.il/upload/62005/IsraBlog/54995/misc/2647929.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=54995&blogcode=8533751<div align="right" dir="rtl">אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה רקרוצהלצעוקבלישאףאחדישמע,לבכותבלישאףאחדיראה,ולישון.</div>Wed, 30 Jan 2008 19:27:00 +0200dana__123@hotmail.co.il (דנל'ה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=54995&blogcode=8533751http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=54995&blog=8533751http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=54995&blogcode=8247397<div align="right" dir="rtl"> אף פעם לא לימדו אותך שהרבה פחות כואב למשוך את הפלסטר מהר ובמשיכה אחת?</div>Sat, 22 Dec 2007 01:08:00 +0200dana__123@hotmail.co.il (דנל'ה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=54995&blogcode=8247397http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=54995&blog=8247397http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=54995&blogcode=7821223<div align="right" dir="rtl">עצירה פתאומית, חריקה, בלאק אאוט. הראש מתגלגל על הכביש. מה קרה כאן הרגע? החלקה, זה לא מפסיק. כאב, חוסר הבנה, עצירה. לחץ עצום על הרגל, היא נתקעה בין האופנוע לכביש. משיכה חזקה, השתחרר. לעמוד, להבין, לחץ. לזוז הצידה שלא יקרה עוד משהו, לצלוע. "הכל בסדר? קחי קצת מים ומגבונים". טלפון, אסף, להירגע. לעלות על האופנוע, לרדת לכביש, פחד, בכי, כאב. בית. "הייתי בטוח שזה יקרה הרבה יותר מהר" "היעוד של אופנועים זה להחליק" "זהיקרה עודהרבה פעמים" כואב, שורף, לחץ. פלאשבקים, דמעות. מה חשבתי לעצמי?</div>Fri, 02 Nov 2007 20:44:00 +0200dana__123@hotmail.co.il (דנל'ה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=54995&blogcode=7821223http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=54995&blog=7821223http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=54995&blogcode=7392819<div align="right" dir="rtl"></div>Fri, 07 Sep 2007 12:58:00 +0200dana__123@hotmail.co.il (דנל'ה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=54995&blogcode=7392819http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=54995&blog=7392819http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=54995&blogcode=6864930<div align="right" dir="rtl">המהפכה הגיעהההההההההה!!!!!!! בשעה טובה ומוצלחת...</div>Sun, 01 Jul 2007 21:07:00 +0200dana__123@hotmail.co.il (דנל'ה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=54995&blogcode=6864930http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=54995&blog=6864930http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=54995&blogcode=6710700<div align="right" dir="rtl">תמיד כשאני רואה את הסרט "יום שישי הפוך" (אני יודעת, קיטשי, אבל אני נהנת:]) בסוף הסרט אני מתחילה לחשוב על "אולי גם אני אתחיל לנגן?" כי זה נראה לי הכי כיף בעולם לנגן בכזאת עוצמה.. ואז מתחילים לרוץ לי בראש סרטים על להקה שתהיה לי, ופתאום אני גם אדע לשיר.. יוו זה נראה לי מזה כיף ואז אני נכנסת לאימייל ואני רואה הודעה עם עידכון של ההורוסקופ שלי שכתוב בה: התחזית של להיום, 11/6/07 בתקופה הקרובה יעלו בראשך מחשבות רבות על חייך ועל ההחלטות שעשית במהלכם. ישנה תחושה של החמצה ורצון לשינויים. צירוף מקרים מוזר? לפניי יומיים יצאתי לי מהבית החדש והתחלתי ללכת לכיוון כיכר המשקפיים. איך שעליתי על רחוב הכרמל אני רואה איזה אישה צעירה לבושה כולה שחור יוצאת מהאוטו עם פנס ביד ומתחילה ללכת לכיוון אחד הבניינים כשהיא מאירה על השיחים והחלונות של הדירות איתו. אני כולי נלחצתי וחשבתי שזו איזו פורצת והתחלתי ללכת קצת יותר מהר. אחריי כמה צעדים עבר ליידי אדם קירח שלא הייתי שמה לב אליו אם הוא לא היה מדבר בשנייה שעברתי ליידו. הוא אמר "מה מצבכן בנות?" ואז ראיתי שהוא מחובר למלא אוזניות ומיקרופונים וכל מיני</div>Mon, 11 Jun 2007 21:37:00 +0200dana__123@hotmail.co.il (דנל'ה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=54995&blogcode=6710700http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=54995&blog=6710700http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=54995&blogcode=6660501<div align="right" dir="rtl">כל הבית כבר ארוז, מחר עוברים. זה באמת הדבר הכי ספונטני שעשיתי בחיי.. אני לא מאמינה שככה מתפרקת לה חבורת הנגב, אחרי 6 שנים של חברות עמוקה.. כל הזכרונות שצברתי בבית הזה במשך 12 שנים.. הרעש של השירותים של השכנים שכשהייתי קטנה היה עושה לי סיוטים בלילה. החדר שלי שהיה הופך לים סוער והמיטה לספינה כל פעם שבן דוד שלי היה בא לישון אצלנו, החור בקיר בין החדר שלי ושל אח שלי, שדרכו היינושומעים אחד את השני במצבים לא נעימים. הריב הגדול עם אמא שנה שעברה.. הזולה שלנו!!! בחדר שבין הקומה שלנו לגג- כמה השקענו בה וניקינו אותה.. הת"סים של בני עקיבא פעם בשנה.. המגרש של בר לב- שכשהיינו קטנים אז עדיין לא היה שם שום דבר חוץ ממלא מלא חול והר, והמערה שחפרנו לנו בבטן ההר ושיחקנו בתוכה, והבית על העץ שנמצא עד היום מול אשכול פיס.. ושמוליק וצביקה ששינה את השם לשחר, וה"בוגה בוגה" שהיינו משחקים על הגבעה באמצע הקומפלקס. והילד הכתום שהיינו רבים איתו, וגברת זעפני, ותום זריהן שאבא שלו הרים את אורןמהאוזן באחד מהריבים שלהם. וכל השיחות עם נגה אחרי כל יו"פ שאנחנו פשוט נשארות לשבת למטה שעות (לא משנה כמה רעבות ועייפות נהיה וכ</div>Mon, 04 Jun 2007 23:59:00 +0200dana__123@hotmail.co.il (דנל'ה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=54995&blogcode=6660501http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=54995&blog=6660501http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=54995&blogcode=6576809<div align="right" dir="rtl">כל כך הרבה דברים קרו בזמן האחרון.. אין לי כח יותר. המוטיבציה שואפת לאפס, הרוח מהמפרשים שלי נעלמה. ושוב הכל חוזר, ושוב הכל מגיע.. ועד שחשבתי שהצלחתי להמשיך. אני צריכה משהו שובר שיגרה, אני צריכה משהו שישנה לי את התקופה הזאת, שאצא מזה קצת.. ושוב השרידה היא מיום ליום, ממפעל למפעל, ממבחן למבחן, משיחה לשיחה. והכל דווקא הולך נורא טוב והתפקוד מצויין והכל בפריחה ובמגמת עלייה, פשוט השיגרה הזאת היא מה שהורג.</div>Thu, 24 May 2007 22:48:00 +0200dana__123@hotmail.co.il (דנל'ה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=54995&blogcode=6576809http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=54995&blog=6576809http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=54995&blogcode=6214614<div align="right" dir="rtl">בכמה ימים האחרונים מצאתי את עצמי חסרת מעש, כל החברים נסעו לכינרת ורק אני נשארתי במיטה עם חום.. לא ממש יצאתי מהבית, אז התחלתי לסדר את החדר ולדלל דברים לקראת המעבר, דבר שגרם לי לנבור בכל מיני פתקים ומכתבים ישנים.. תוך כדיי קריאה חוזרת של הדברים עלו לי בראש כמה דברים שפשוט הייתי חייבת להוציא.. במשך כל חיי נכתבו לי/ עליי שלושה דברים מדהימים. הקטע הקצת עצוב הוא שהם נכתבו ע"י שני אנשים שדיי ניתקנו קשר, או שלפחות אנחנו לא כמו פעם. אני מרגישה רע עם עצמי לקרוא את הדברים האלו פתאום, כי המצב כן השתנה מאז, ומה שהם כתבו כבר לא רלוונטי לעכשיו אז זה שאני קוראת אותו בעצם הופך להיות דבר.. הממ.. אני לא יודעת איך להסביר את זה, פשוט מרגיש לי לא טוב לקרוא את זה. בכל מקרה, בלי לפרט על זה יותר מידיי (פשוט כי אלו דברים אישיים שנכתבו) רציתי להגיד תודה, בתקווה שתקראו את זה ושתבינו שאני מדברת עליכם. הראשון הוא השיר המדהים, תמיד רציתי שיכתבו עליי שיר.. וברגע שכתבת אותו ונתת לי לקרוא אותו (הבנאדם היחיד שנתת לו אי פעם לקרוא משהו שכתבת- בזמנו) הרגשתי הכי טוב בעולם. המכתב השני הוא ברכה ליום הולדת האחרון שהיה</div>Fri, 06 Apr 2007 23:15:00 +0200dana__123@hotmail.co.il (דנל'ה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=54995&blogcode=6214614http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=54995&blog=6214614http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=54995&blogcode=6036556<div align="right" dir="rtl">הבית נמכר ואמא נסעה והספיקה גם לחזור והיו בעיות עם הצוות והטיול מתקרב ולחפש ביתוהישיבת חלוץ והאחראית המעצבנת הזאת!!! והצעקות בבית והכעס עלייה (איך היא חזרה לכל הסיפור) והבילוש של אמא ואסף והריבים איתו פתאום כאילו אנחנו ילדים קטנים ואבא שפתאום זרק הכל והבי"ס שפתאום החליט להיות נורא קשה בשבילי והבגרויות והמכתונות שמתקרבות וה41 באזרחות והתיק טיול שלא נספיק להכין והתחקירים שאין כח אליהם והישיבה הזאת שנדחתה והעקיצות שיבואו והשיחה עם ניצן שגרמה לי לחשוב ולבכותוהרצינות והילדותיות והפחד והאכזבה מעצמי ומכולם והמספרים וסבא ובי"ח והפעולה והמחלה המתמדת והרישיון והאופנוע והכתה והוא והיא והיא והוא והיותר מידיי אכפתיות והחוסר אכפתיות וההקצנות שלה וההגזמות שלו והישיבות מפה ועד הודעה חדשה וחוסר השגרה שכבר הפך לשגרה בצורה נורא מוזרה ו אההההההההההההההההההההההההההההה!#$!#$!%%#^%#$!#%#$^~#$%#$% רק לא להיכשל רק לא להתייאש..</div>Thu, 15 Mar 2007 21:55:00 +0200dana__123@hotmail.co.il (דנל'ה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=54995&blogcode=6036556http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=54995&blog=6036556