<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>גבר אמיתי | הבלוג של סילי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=549124</link><description>גם גברים אמיתיים שואלים שאלות | חושב שאתה גבר אמיתי? תמשיך לקרוא ותגלה!</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 סילי - גבר אמיתי. All Rights Reserved.</copyright><image><title>גבר אמיתי | הבלוג של סילי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=549124</link><url>http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/24/91/54/549124/posts/18142221.jpg</url></image><item><title>אי,מקוריות.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=549124&amp;blogcode=13099419</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לפעמים העולם סוגר עלינו, ואנחנו בטוחים שאנחנו לבד, שאיש לא מבין ואיש לא יודע איך זה.
וכיצד ידע, אם גם אנחנו לא מסוגלים לבטא את שבמחשבותינו במילים שכן המילים, הן רק צל של הרגש וצל - הוא תמיד במימד אחד פחות..
ולפעמים, בפעמים נדירות, מישהו אי שם, מצליח לתפוס את שעל ליבנו במילים, במילים כה מדויקות, שלא מותירות ברירה, אלא רק לאמץ את התיאור, ולתת לו במה:


I want to say I&apos;m sorry for many reasons left unsaid,
,I want to say I miss you and the life that we once led
,I want to be forgiven and forgive myself as well
,I want to hold my head up high and no longer sit and dwell
How do you learn to love yourself after perfecting self-hate?
,I want to shout &apos; I miss you so&apos; yet knowing I&apos;m too late
-So much time has already passed but one thing remains
The thought of you brings warmth to me and that will never change
We all make mistakes in life, Lord knows I&apos;ve made a few
&lt;div id=&quot;_mcePaste&quot; style=&quot;text-align: l&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 10 Mar 2012 23:08:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (סילי - גבר אמיתי)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=549124&amp;blogcode=13099419</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=549124&amp;blog=13099419</comments></item><item><title>אוף.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=549124&amp;blogcode=12978804</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;גנבו לי ת&apos;ארנק היום.
עכשיו אני לא יכול להיות חלק מהחברה הקפיטליסטית והצרכנית.
ואני חושב, שזה פוגע בי, כי אני לא יכול לבטא את האישיות שלי באמצעות קניות באיביי,
ונסיעה ברכבים צורכי דלק,
ו..ו..אני לא יכול להכנס לחובות יותר.
שלא נדבר על זה שאין לי זהות, כי התעודה שלה אבדה..
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 06 Jan 2012 02:25:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (סילי - גבר אמיתי)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=549124&amp;blogcode=12978804</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=549124&amp;blog=12978804</comments></item><item><title>צחי הסחי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=549124&amp;blogcode=12895003</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
בנוסף להיותי מילואימניק פעיל, בעל בגרות מלאה, פסיכומטרי - ממוצע או לא, ונסיון לכבוש את העולם עם תואר בתעשיה וניהול - אני גם עובד בבית קפה כי אני מאמין ללא צל ספק, שבלי תואר, אסור לך לעבוד בעבודה אמיתית.

אני אומר שאני אוהב את בוב דילן, בשביל שיחשבו שאני מבין במוזיקה, אני קורא את העיתון החינמי של הרכבת כל יום, 
מדבר עליו בסמולטוק הבוקר של העבודה, שותה קפה, אומר שאני אוהב אלכוהול, נגד סמים - כי זה הופך אנשים לאנסים ורוצחים,
 לובש חולצות מכופתרות עם פסים &amp;ndash; כי אני לא בדיוק צעיר, אבל גם לא זקן - מתקדם.

קונה בגדים לפחות אחת לחודש, מזכיר את חברה שלי בכל משפט שני,
אני אוהב קולה , מדבר על זה שאין על האוכל של אמא, אוכל בשר עם קטשופ וחושב שקינואה ודגנים זה באמת בריא, 
אני לוחם חזית במלחמת הקוטג&apos; ולמצעד הגאווה אני לא הולך כי זה של הומואים, אבל מדבר עליו בשביל שמדברי ישתמע שאני פלורליסט.

יש לי ספריה של ספרים בבית, בעיקר של הרלן קובן, ג&apos;ון גרישם ואילן הייטנר - כי אני נהנה מספרות איכותית,
 וכי זה מסתדר עם הצבעים של השטיח (חברה שלי התעקשה), אני לא מבין ציניות וסרקזם, בשבילי - הוא&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 26 Nov 2011 15:09:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (סילי - גבר אמיתי)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=549124&amp;blogcode=12895003</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=549124&amp;blog=12895003</comments></item><item><title>s!=ex</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=549124&amp;blogcode=12310504</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;שעת בוקר מאוחרת
והטלפון מצלצל.
מבלי משים, אני
מסנן ומסתכל על השעון רק בשביל לקבל אישור על העובדה שעדיין מוקדם ואפשר לנמנם
במיטה.
 השעון הראה &quot;14:00&quot; והאישור הושג ללא קושי.
ככה זה כשאתה בטלן בחצי משרה ומובטל בחצי השני. 

עברה לה רבע שעה
והחלטתי להתעורר. יצאתי מהחדר, לבוש בתחתונים ושיער גוף למכביר ושמתי את פעמי אל
עבר השירותים הקרובים.
 הפעם, השכנים לא שמו לב והכל עבר בשלום.

לכשחזרתי אל החדר, חיכתה
לי קערת בורשט על הטלווי..סליחה, אין לנו טלוויזיה למקרה שאחד מקוראי הוא מראשות
השידור. 
תנחומי בשני המקרים.
בכל מקרה, בבורשט
עסקינן ולכן, כשראיתי אותו, הבנתי שאבא הציע מנחת פיוס והשלמה בדומה לאמריקאים עם
הפרוייקט המגניב שהם עשו בשביל יפן..משהו עם מנהטן.

בלי קשר לבורשט
בריח גרביים (אותו אני לוגם בעונג רב), הייתי רוצה לספר לכם על חיי לאחרונה.
הכל החל לפני
שנתיים וחצי, בהם התחלתי לעבוד בעבודת החלומות שלי. 
הכל היה אחלה
ואפילו התחלתי לעשות את התואר הראשון הראשון שלי בפסיכולוגיה, באוניברסיטה
הפתוחה, שכרתי דירה עקב הגיל המופלג דאז והכל נע על מי
מנוחות. 
ולמרות הכל, הכשל&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 07 Feb 2011 16:28:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (סילי - גבר אמיתי)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=549124&amp;blogcode=12310504</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=549124&amp;blog=12310504</comments></item><item><title>מעניין לי ת&apos;תחת</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=549124&amp;blogcode=12135606</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;





האנשים הכי לא קשורים פתאום גילו שהם השקיעו כסף באיזה חרא לא רווחי ומתקשרים אליך.בד&quot;כ, זה נראה כמו משהו כזה:

&quot;סילי אחי, זוכר אותי? גדי וייס, ו&apos;3&quot;

&quot;אממ.. כן..נראה לי..מה שלום הרגל התותבת שלך&quot;

&quot; זה.. לא היה אני אחי&quot;

&quot;אה, אז אני לא זוכר&quot;

&quot;וואלה מגניב אחי, מגניב. קיצר שמע, אני זוכר שכבר אז היית בנאדם רציני שמבין עניין ובגלל שככה אני זוכר אותך, רציתי לדבר איתך על איזה משהו שהסתבכ..שנהייתי מעורב בו. יש לך כמה דקות?&quot;

&quot;אמ לא..פשוט..א..יש לי קולונוסקופיה שאני ממש לא רוצה להחמיץ&quot;

&quot;מעולה מעולה, אז רק כמה דקות.&quot;

&quot;א..&quot;

&quot;קיצר אחי, יש לי שאלה אישית , אבל אתה בנאדם רציני אז לא תהיה לך בעיה לענות על זה, כמה אתה מרוויח אח שלי&quot;

&quot;לא רלוונטי&quot;

&quot;לא אבל באמת, זה חשוב, ואני רוצה שתבין משהו,&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 02 Nov 2010 05:08:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (סילי - גבר אמיתי)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=549124&amp;blogcode=12135606</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=549124&amp;blog=12135606</comments></item><item><title>על שמנות ודעות אישיות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=549124&amp;blogcode=11925618</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לאחרונההתנהל דיון סוער בשורת הסטטוס שלי בפייסבוק - קבוצת אנשים החלה לרטון ולהתלהם על בחורות שמנות (מלאות, שמנמנות, עבות עצם וכל תיאור פוליטיקלי קורטי) ובעיקר על העובדה שהן לא עושות עם עצמן דבר.זה התפתח לדיון פילוסופי בו הוחלט שאין זה דבר יפה ושרצוי ואף מומלץ להן, לסייג את עצמן מהחברה ולהמנע מכל חשיפה שתעורר בחילה בקרב הנוכחים, שעל אנשים לשאוף לאיזון, שלמות ושאר מיני ירקות (בדגש על ירוקים, כי הגוף, לא מעכל תאית).למרות שהדיון התנהל בצורה די חביבה, אני מאמין שיש מקום לנסח דברים, וכאחד שמאמין שיש לשייך לנושאים מידת מה של אובייקטיביות ולווא דווקא את הרגש האישי שהוביל את הדיון אי שם ברשת החברתית, החלטתי לחקור את העניין מזוית קצת אחרת ובעקבות אותו מחקר, פרסמתי תגובה. שאותה אתם יכולים לראות כאן.
 היום בחברה המערבית, רזון (טבעי,קליני-פתולוגי,בריא ואחר) מוערך בגלל שאנו נמצאים בחברת שפע שבה למסת הגוף אין חשיבות קריטית וזאת, בזכות הסביבה הפורה בה אנו נמצאים (תזונה שופעת, בקרת טמפרטורה ודברים בנוסח) אך בעבר אין הדברים היו כך.

מעטפת שומן הייתה הכרחית להגנה בדיוק כמו שהיא הכרחית לילודת צאצאים בעל&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 20 Jul 2010 10:37:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (סילי - גבר אמיתי)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=549124&amp;blogcode=11925618</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=549124&amp;blog=11925618</comments></item><item><title>קריירה (פוסט לגדולים)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=549124&amp;blogcode=11547502</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מהרגע שבו אנו נולדים, הסביבה והגנים שלנו מיעדים לנו גורל מסויים. חלקינו, ילכו לשיעורי מוזיקה ויהפכו למוזיקאים מחוננים, אחרים, כבר בילדות - יפתחו חוש עסקי ויקחו את כישוריהם המולדים הלאה.אבל מה אם מוצרט היה נולד בבית של רועה צאן ולא מוזיקאי?האם הוא היה מלחין מנגינות מהפנטות לכבשיו ואיש לא היה שומע עליו מעולם?בספרו &quot;עזאזל&quot;, מתאר בוריס אקונין דיאלוג בין בעלת בתי יתומים גדולים בעולם לבין הגיבור בו היא מתארת על שיטות שונות ומשונות, לאתר בילדיה המאומצים את הכשרון החבוי בהם:בעזרתם של אנשי מקצוע, אבחונים שונים ומשונים, היא מצליחה, לטענתה, למצוא את הכשרון החבוי של 9 מכל 10 ילדים!&quot;אהא&quot;, גיבורינו מתפרץ ושואל לגבי 10% הנותרים תוך שהוא טוען שאכן זה לא מתאים לכל אחד אך ההסבר אותו הוא קיבל, החזיר אותו למקום:לא כל אחד נולד בזמן המתאים לו ויתכן וכשרונותיו מועילים, אך בתקופה אחרת או בזמן אחר.אולי אותו ילד מצטיין בזיהוי השורשים הראויים למאכל, לאתר מים במדבר ואולי כשרונותיו יכלו לבוא לידי ביטוי בעתיד הרחוק.מכאן, אותה בעלת יתומים מצטטת את מארק טווין שכתב באחד מסיפוריו על הצייר הגדול בכל הזמנים שמעולם לא החז&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 25 Jan 2010 11:55:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (סילי - גבר אמיתי)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=549124&amp;blogcode=11547502</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=549124&amp;blog=11547502</comments></item><item><title>טיפוגרפיה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=549124&amp;blogcode=11505428</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;



זה נורא מעניין וממש נוח לראות שלישראבלוג יש עורך חדש המאפשר 
יצירה של עימודי טקסט שונים תחת השם המדעי - טיפוגרפיה.

כמו כן, ניתן לשלב קוד HTML, מה שהופך תיקונים וטוויקים קטנים להרבה יותר פשוטים ומבחינה עיצובית, זהו עוד צעד לכיוון מערכת המאפשרת יצירת אתר\בלוג אישי בהתאמה.


אל תגלו, אבל עדיין יש קצת באגים

ויקיפדיה:
&quot;טיפוגרפיה (Typography) היא האמנות והטכניקה של סידור ועיצוב טקסט. 
סידור אותיות כולל בחירת גופנים, גודל אות, אורך שורה, ריווח בין שורות, בין מילים,
 בין אותיות ובין צמדי אותיות. מעצבים גרפיים, מעצבי אותיות, טיפוגרפים, ופרסומאים עוסקים במלאכת הטיפוגרפיה.&quot;



&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 05 Jan 2010 16:09:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (סילי - גבר אמיתי)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=549124&amp;blogcode=11505428</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=549124&amp;blog=11505428</comments></item><item><title>מסטיקים [פוסט אירוטי במיוחד]</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=549124&amp;blogcode=11236805</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כולם לועסים מסטיקים, החל ממישהי שסיימה ארוחת צהריים מהירה, וכלה בבחור
העומד על סף סיומה של פגישה רומנטית כשכל אחד , באופן לא מפתיע,מעדיף
ללעוס אותם בצורה קצת אחרת.

יש כאלה המעדיפים את הטעם המתוק, שנמס לך בפה ומשחרר חומרים מעוררים
ומשמחים, ממלאים אותך באנרגיה, לפחות לזמן מוגבל כשזו, תצנח לפתע כיאה לכל
מסטיק עם סוכר, חשבון רופא השיניים יתפח אמנם אך התענוג המלווה במעשה
האסור,
מלא המתיקות מונע ממך לתת דין וחשבון ולהתענג על כל רגע מתקתק
שחומק כמו שהוא מגיע, תוך רגעים אחדים. הלעיסה אכן מענגת, אך ההשלכות,
אולי קצת פחות.

יש את לועסי הבריאות - אותם האנשים שמחפשים את המסטיק הנכון בעבורם - אולי
מסטיק שמנקה את השיניים, מלבין אותן ותוך כדי גם מכין קפה בזמן שמסטיק
נוסף מדליק לך את הסיגריה אחרי (כי בריאות, היא מעל הכל כידוע); זה נחמד, עד כמה שהמפרסמים טוענים,אבל
כולנו יודעים שזהו בסך הכל תירוץ ללעוס, הרבה ולהרגיש טוב עם עצמך, כי
אחרי הכל, אף אחד לא רוצה ללעוס משהו מתוך
 אינסטינקט,ולהתחרט על הלעיסה
מאוחר יותר.

יש את הלועסים המזדמנים, כאלה לפתע נופלים על משהו נהדר וזמין באותו הרג&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 12 Sep 2009 18:00:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (סילי - גבר אמיתי)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=549124&amp;blogcode=11236805</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=549124&amp;blog=11236805</comments></item><item><title>עבודת החלומות שלי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=549124&amp;blogcode=11203702</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני מגיע למשרד בבוקר, וחבריי למשרד מכינים את הקפה. הריח עובר בתוך החלל וניחוח קולומביאני עז ממלא את אפי, את הציאניד, לא ניתן להריח כלל וכלל.אני מתיישב על כסא, מדליק את המחשב בשביל לבדוק את העדכונים האחרונים בפייסבוק במייל של העבודה שלי ומתכונן לפגישה עם לקוח בינלאומי שהגיע כל הדרך מחדרה.הבחור שלידי , הגיע מוקדם וכבר שלוש שעות הבחורה שלידי מנסה לעזור לו לאיית את המילה &quot;בסדר&quot; בתגובה לשאלת כן ולא אותה שאל הלקוח.הבחור אליו אני כפוף, שלח עוד גלויה מהלימודים, מהצבא מהחיים האמיתיים, אני חושב שבכל שנותיי נוכחותו המצטברת הייתה במשך כשבוע , ועדיין, הוא מוכר יותר ממני.הבוס יושב במשרד וכשקרני השמש בחלון שלו מתנגשות עם האבק, נוצרת האשליה שהחדר מלא עשן..יכול להיות שהאשליה אמיתית יותר כי הוא תמיד מחייך מאוזן לאוזן כשאני מסתובב טרם אני נכנס לעוד אתר פורנו ע&quot;מ לספק את גחמותיי...יש עוד משרד בחברה שלנו והוא ממוקם עמוק עמוק אי שם במרתף.אני זוכר שהייתי במרתף. במקום לתת לי תוספת לשכר, העלו אותי למשרד הזה. חשבתי שאני מיוחד. אבל העלו את כולם. בכיתי בשקט והכאב עבר.במשרד למטה יש שומרת סף. כשאני נכנס לשם בבוקר,&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 30 Aug 2009 16:59:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (סילי - גבר אמיתי)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=549124&amp;blogcode=11203702</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=549124&amp;blog=11203702</comments></item></channel></rss>