http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548882In other realms of reality my unrepentant heart will defend meheCopyright 2026 Dynamic Instability. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548882http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/82/88/54/548882/misc/15001209.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548882&blogcode=14360837<div align="right" dir="rtl">מתוך ויקיפדיה: במוזיקה,סינקופההיאהטעמהשלפעמהשאינה אמורה להיות מוטעמת, או אי נגינה של פעמה שאמורה להיות מוטעמת. לדוגמה, במשקל4/4, הפעמה הראשונה והשלישית מודגשות בדרך כלל. אם נעביר את הדגש לפעמות השנייה והרביעית, ניצור סינקופה. על פי אותו עיקרון, אם נשאיר את הדגש על הפעמה השלישית, אך לא ננגן כלום בפעמה הראשונה כך שיווצר "חלל ריק" במקום שבו אמור להופיע התו- תיווצר סינקופה. מקרה נוסף שבו תופיע סינקופה הוא כאשר ההטעמה לא תבוא על פעמה (1-2-3-4) אלא בין הפעמות ("אוף-ביט"). _________________ אין שום דרך לתאר איך זה מרגיש ללמוד לבד לנגן בסינקופציה. זה קצת כמו ללמוד איך מרגיש הטעם "חמוץ" מקריאה בספר, מבלי אי פעם לטעום משהו חמוץ. העניין היה, שהמורה אמר לי ללמוד לבד בבית עמוד שלם מחוברת הלימוד, ואחד הקטעים בה נאמר עליו שהוא תרגול סינקופציה, ושיש להקפיד לא לחרוג מהקצב הנכון. אוקי, אין בעייה. התחלתי לנגן את הקטע ללא מטרונום, לפי האינסטינקט. הלך לא רע. הרגשתי טוב לגבי זה. ביום למחרת המשכתי להתאמן על הקטע ואט אט התחוור לי שמשהו כאן לא בסדר. זה קל מדי. זה מתחת לרמה שהחוברת הגיעה אליה וזה קל</div>Wed, 29 Jul 2015 14:31:00 +0200floppy30@gmail.com (Dynamic Instability)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548882&blogcode=14360837http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=548882&blog=14360837http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548882&blogcode=14360834<div align="right" dir="rtl">מתוך ויקיפדיה: במוזיקה,סינקופההיאהטעמהשלפעמהשאינה אמורה להיות מוטעמת, או אי נגינה של פעמה שאמורה להיות מוטעמת. לדוגמה, במשקל4/4, הפעמה הראשונה והשלישית מודגשות בדרך כלל. אם נעביר את הדגש לפעמות השנייה והרביעית, ניצור סינקופה. על פי אותו עיקרון, אם נשאיר את הדגש על הפעמה השלישית, אך לא ננגן כלום בפעמה הראשונה כך שיווצר "חלל ריק" במקום שבו אמור להופיע התו- תיווצר סינקופה. מקרה נוסף שבו תופיע סינקופה הוא כאשר ההטעמה לא תבוא על פעמה (1-2-3-4) אלא בין הפעמות ("אוף-ביט"). _________________ אין שום דרך לתאר איך זה מרגיש ללמוד לבד לנגן בסינקופציה. זה קצת כמו ללמוד איך מרגיש הטעם "חמוץ" מקריאה בספר, מבלי אי פעם לטעום משהו חמוץ. העניין היה, שהמורה אמר לי ללמוד לבד בבית עמוד שלם מחוברת הלימוד, ואחד הקטעים בה נאמר עליו שהוא תרגול סינקופציה, ושיש להקפיד לא לחרוג מהקצב הנכון. אוקי, אין בעייה. התחלתי לנגן את הקטע ללא מטרונום, לפי האינסטינקט. הלך לא רע. הרגשתי טוב לגבי זה. ביום למחרת המשכתי להתאמן על הקטע ואט אט התחוור לי שמשהו כאן לא בסדר. זה קל מדי. זה מתחת לרמה שהחוברת הגיעה אליה וזה קל</div>Wed, 29 Jul 2015 14:31:00 +0200floppy30@gmail.com (Dynamic Instability)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548882&blogcode=14360834http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=548882&blog=14360834http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548882&blogcode=14311002<div align="right" dir="rtl">יש משהו נורא מספק בלנגן את אותו אטיוד 25 פעמים ברצף. ההתחלה תמיד חסרת ביטחון. אצבעות מהוססות וחוסר דיוק. ואט אט בלי לשים לב בכלל הנגינה מדוייקת יותר ויותר, הצלילים עשירים יותר הכינור שלי מייבב בעונג ואני כולי ב zone. במקום אחר לגמרי. ברור לי שזה נשמע פסיכי לגמרי, אבל ה zone הזה הוא פיזיולוגי ולא רק נפשי. עובדה - ברגע שמתחילה, ברגע שנכנסת לזה אין לי יותר כאבי שיניים. התקפי האלרגיה הלא נגמרים שלי עוברים כלא היו. וחוץ מהניסיון להוציא מעצמי את המקסימום, שלעיתים קרובות מתבטא בכאבי צוואר, גב ומפרקי הידיים, שגם הם נסבלים לגמרי, לא מרגישה דבר. וכמה עצוב שזה נשמע - לא להרגיש דבר בימים אלה, עבורי זו ברכה משמיים. באופן כללי, החיים שלי מלאים במוזיקה לאחרונה, וזה פשוט מושלם. בסוף החודש להקת רנסאנס הנפלאה באה להנעים את זמני ולענג את אוזניי :)ויש לי המון ספרי נגינה ותיאוריית מוזיקה חדשים. רוב הזמן אני במצב של נגינה או האזנה. בריחה מופלאה. </div>Mon, 13 Apr 2015 23:38:00 +0200floppy30@gmail.com (Dynamic Instability)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548882&blogcode=14311002http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=548882&blog=14311002http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548882&blogcode=14253237<div align="right" dir="rtl"> אלוהים, השלמות. אלוהים, הפיציקטו!</div>Thu, 18 Dec 2014 20:42:00 +0200floppy30@gmail.com (Dynamic Instability)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548882&blogcode=14253237http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=548882&blog=14253237http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548882&blogcode=14251167<div align="right" dir="rtl">משעמם לי בעבודה ועוד שנייה מתחילה לתלוש שערות מתסכול, אז אעדכן קצת בשביל להעביר את הזמן. אז ככה, נתחיל מתלישת השיער. המצב רע, אך משתפר. יש לי מן "פוני" עקום לחלוטין שנוצר מתלישה אובססיבית בחודשי הקיץ + סשן רע מאוד אצל הספר, ובאופן כללי השיער במצב עגום. אך משתדלת בכל מאודי להימנע מלתלוש או אפילו סתם כך לגעת בו, ובתחום הזה נראה לי שהולכת ומשתפרת :) אפילו לא מעשנת יותר מהרגיל בשביל לפצות על חוסר התלישה המעיק, שזה נחמד ודי מפתיע, במיוחד בהתחשב בחודש האחרון המחורבן. האמת שכשחושבת על זה, במהלך הזמן הקצר שהיינו ביחד הייתי מעשנת כמויות אסטרונומיות, של כל דבר. כאילו משהו בתוכי לא באמת הרגיש בנוח איתו. לא, לא כאילו. ממש כך. וכמויות הסיגריות אכן ירדו כמעט בהתאמה מושלמת לפרידה. לעומת זאת, עור הפנים שלי במצב מחריד. האזור סביב הפה והאף מיובש ופצוע ומסיבה לא ברורה יוצאים לי חצ'קונים בכל מקום. אני נורא מנסה לקחת דברים בפרופורציות, וכמובן, הדרך שלי לעשות זאת היא לתת לעצמי כל יום רשימה של מחלות, מכאובים וצרות כלליות שהנם גרועים יותר מחצ'קונים של מבוגרים. לדוגמא, הבוקר פתחתי ביקיצה, התבוננ</div>Sun, 14 Dec 2014 20:18:00 +0200floppy30@gmail.com (Dynamic Instability)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548882&blogcode=14251167http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=548882&blog=14251167http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548882&blogcode=14245917<div align="right" dir="rtl">הוא השתמש בכל כך הרבה סופרלטיבים; מעולם לא הרגשתי ככה כלפי מישהי, אף פעם לא אהבתי ככה אף אחת, אני אוהֵב אותך לנצח וכו' וכו' וכו'. אז הנה הסופרלטיב שלי: זאת הייתה החוויה הכי צינית שהייתה לי בחיים. החוויה שהכי רוקנה כל תוכן ומשמעות מהמשפט "אני אוהב אותך" והפכה אותו, עבורי לפחות, ממשפט ערטילאי ומקודש שיש להשתמש בו בדחיל ורעדה בגלל פוטנציאל ההרס והבנייה העצום שלו, לעוד משפט ריקני שאומרים כשרוצים להשיג סקס וריגושים זולים ומהירים. וזה עצוב לי כל כך. ולא שזה משנה משהו עכשיו, אבל שלשום בכיתי למטפל שלי איך אני, עם כל המודעות העצמית והניסיון הכואב שלי בעניינים אלה של הנפש, הצלחתי להתאהב מעל הראש בבנאדם שאין לו מילה, או לחילופין, בבנאדם שהמילה שלו לא מחזיקה טיפת מים! אבל יכול להיות שזו בכלל לא הפואנטה. כלומר, ברור שהמילה שלו לא מחזיקה מים. מנסה לומר, אולי זו בכלל לא השורה התחתונה. אולי השורה התחתונה היא שהמילה "אהבה" כשלעצמה חסרת כל משמעות, וכך גם אמירתה. אנחנו נותנים למילה "אהבה" ולמשפט "אני אוהב/ת אותך" משקל עודף בגלל שטויות שראינו בסרטים הוליוודיים וקראנו בספרי פנטזיה, אבל הנקודה</div>Fri, 05 Dec 2014 11:50:00 +0200floppy30@gmail.com (Dynamic Instability)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548882&blogcode=14245917http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=548882&blog=14245917http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548882&blogcode=14243126<div align="right" dir="rtl"> </div>Sun, 30 Nov 2014 12:18:00 +0200floppy30@gmail.com (Dynamic Instability)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548882&blogcode=14243126http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=548882&blog=14243126http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548882&blogcode=14239650<div align="right" dir="rtl">טוב, אז מן הסתם כל עניין ההיטענות באנרגיות חיוביות לא בדיוק עולה בקנה אחד עם המציאות שלי בימים אלה.. אני כל כך עצבנית, כל-כולי כדור אפלולי של שליליות שרק הולכת ומתעצמת. ושלא תחשבו לרגע שאינני מנסה לשלוט בעניין ולהיכנס לפרופורציות - כי אני מנסה בלי סוף. רוקדת כל הזמן - כבר שבוע וחצי לא הפסקתי ללכת למסיבות ולרקוד את נשמתי לשטן. רוקדת עד שמרגישה זיעה יוצאת לי ממקומות שלא ידעתי שקיימים בי, ואז ממשיכה לרקוד. וכל זה תוך שתיית כמויות מופרכות, אכילת כמויות מופרכות ועישון כמויות מופרכות של כל מה שמשיגה ידי. מרעילה את עצמי ללא שמץ נקיפות מצפון ומזיעה הכל החוצה בריקודים אשר ככל הנראה מזכירים יותר מכל דבר שימפנזה על פופרז, ובוודאי שאיני נראית כמי שנהנית מזה (על אף העובדה שחיוך מרוח על פניי, וכי מה אעשה?.. אבכה? תוך-כדי ריקוד במועדון? יש גבול.), אלא יותר כמי שכפאה שד.. כאילו שאם אפסיק לרגע עם פסיכוזת הריקודים והאלכוהול יקרו דברים איומים.. המציאות תטיח עצמה בפניי, ופשוט אינני מסוגלת לכך כרגע. וכשאני לא עושה את כל זה אני מנגנת.. גם כן מנגנת. חורקת על הכינור בעצבים נוראיים. לגאטו. סטקאטו. סמי</div>Sun, 23 Nov 2014 21:49:00 +0200floppy30@gmail.com (Dynamic Instability)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548882&blogcode=14239650http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=548882&blog=14239650http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548882&blogcode=14238348<div align="right" dir="rtl">לא הגיוני בשום צורה ואופן שאיזה גבר שעבר בחיי למשך שנייה וחצי יגרום לי להרגיש ככה. פשוט לא. כל כך לא. הולכת להיטען כעת בהמון אנרגיות חיוביות - אהבה, שלווה ויופי. ואפילו אם זה לא אינסטינקטיבי - אפילו אם האינסטינקט הפרימארי הוא דווקא להיקבר מתחת להמון שמיכות עם משככי תודעה מסוגים שונים - זה לא מה שהולכת לעשות, אלא דווקא מתכוונת לנקוט בצעדים קריטיים ולהפעיל את התותחים הכבדים של הדימיון המודרך, המדיטציה והשכנוע העצמי. ואין בזה שום דבר רע או בלתי טבעי. אני הולכת לצאת מזה. כך או אחרת. כי החלטתי. </div>Fri, 21 Nov 2014 18:19:00 +0200floppy30@gmail.com (Dynamic Instability)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548882&blogcode=14238348http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=548882&blog=14238348http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548882&blogcode=14238332<div align="right" dir="rtl"> אני בוכה באורגזמות. האורגזמות שלי מושלמות, ובמקום לשמוח בהן אני ממררת בבכי. אני שמה לו ריד ובוב דילן ואנתוני והג'ונסונז ומגיעה לאורגזמות בוכיות. מה יהיה עם חוסר הפואנטה הקיומי הזה. </div>Fri, 21 Nov 2014 17:17:00 +0200floppy30@gmail.com (Dynamic Instability)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548882&blogcode=14238332http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=548882&blog=14238332