<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>Dear God</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548682</link><description>SCREAM BITCH SCREAM</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 Monster Of Hope. All Rights Reserved.</copyright><image><title>Dear God</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548682</link><url></url></image><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548682&amp;blogcode=13199453</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;&quot;את שק של בעיות&quot;
מי באמת היה מסוגל להיות איתך.עד הסוף.

לאבד את עצמי כל פעם מחדש, להיות על סף שבירה.נמאס לי. לחמם את הלב, להרגיש את הביטחון הזה שאבד לי בדרך..משהו שיחזיק, שחס וחלילה אני לא אתפרק,ולא אחזור להיות שבר כלי, מעורר רחמים ופתטי,שלא מסוגל להעריך כלום, כולל את עצמו.לצפות מאחרים ליותר מידי. לצפות מהם למלא את המקום שלך פה בסיפור המקולל הזה,לצפות מהם להחזיק אותך כמו ספר סגור,להפוך אינטרסנטית, שסוףסוף תענייני את עצמך.תעשי מה שאת חושבת, מה שאת רוצה. אל תוותרי, בחיים אל תוותרי,אני לא מבינה למה את כל פעם מחדש מוותרת, על החיוך שלך,מתי תפסיקי להתמכר לכאב הזה שרוצח כל יום מחדש?את מתעלמת והוא שם, מנקר כל יום חזק יותר, עמוק יותר, כואב יותר,זה כמעט כיפי. כלכך רגיל שזה הופך לכיף.אושר גדול, אושר שאת רוצה שרק יבוא כבר, ימלא אותך,כל תא בגוף, בכל נשימה, שרק ירוק תראי בעיניים, שיהיו בצבע שלהן,שיראו את היופי לא דרך מסך אדום, לא דרך מסך עשן.זה מעייף... זה כל כך מעייף.
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 08 Apr 2012 23:23:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Monster Of Hope)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548682&amp;blogcode=13199453</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=548682&amp;blog=13199453</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548682&amp;blogcode=13190031</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני מרגישה לבד
נראה לי שאני צריכה אהבה

משהו בריא, בלי פאקים. מישהו שיאהב אותי בלי גבולות, אבל עם גבולות.מישו שיידע איך לאהוב אותי, וזה הכי חשוב.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 03 Apr 2012 18:10:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Monster Of Hope)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548682&amp;blogcode=13190031</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=548682&amp;blog=13190031</comments></item><item><title>מבולבלת</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548682&amp;blogcode=13187155</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אולי זה האישפוז, יותר מידי זמן, אולי זה הרגשות המעורבים.. אולי מזג האוויר שהולך ונהיה חם יותר או סתם כי אתה האקס שלי, מן הסתם שתהיה אצלי בראש הרבה. בכל זאת, ניצלת אותי מינית, אפילו אנסת אותי לפעמים, הייתי כלכך עיוורת.. לא שמתי לב בכלל.הזוי שאני מתגעגעת אלייך. הזוי שאני מתעגעת לבנאדם שהיית פעם.. הלב שלי נקרע.. הלב שלי נקרע בין הבנאדם שהיית פעם לבין מה שאתה היום.. אלה זיכרונות מתים שלא יחזרו לכלם והם פוצעים כל חלק בי..איך בנאדם הפך מלהיות לחלוטין הכל בשבילי, הבנאדם היחיד שאני מכירה ושמכיר אותי, בנאדם שמילא את כל החיים שלי, לא היה צד שהוא לא מילא.. איך הוא הפך מהדבר הכי טוב לדבר הכי גרוע.. לצלקת נפשית כלכך גדולה שלי...אני שונאת את זה. אני לאיודעת להתמודד עם זכרונות. או עם כלום בעצם.אולי זה כי אני מאושפזת פה יותר מידי זמן ואני לא יכולה שלא לחשוב יותר מידי,אבל אני מתגעגעת לקיץ. אני מתגעגעת לשמש, למוזיקה ששמעתי, לסיטואציות ששירים מסויימים העלו בי.הורג אותי שהזמן עובר בלי שאף אחד שם לב, דברים משתנים, אנשים משתנים..לפעמים אני רוצה הכל בחזרה.. את הטוב ואת הרע..שישחררו אותי מכאן כבר.נראלי שאני מ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 02 Apr 2012 00:46:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Monster Of Hope)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548682&amp;blogcode=13187155</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=548682&amp;blog=13187155</comments></item><item><title>נשמה מתה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548682&amp;blogcode=13146922</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מרגישה כאילו נאנסתי שוב.
מרגישה כאילו שוב ניצלו אותי. שוב אני כלום.
לרגע אני הבחורה הכי מושכת, מעניינת, מדליקה, הזין עומד ואני אטרקציה, לכל מי שבא.
ואחר כך, שאת נותנת את עצמך מרגש, מאהבה, יום אחר כך הוא לא יזכור אותך.
הוא לא ידע מי את בכלל. מי את בכלל.. את כלום.
שוכחים אותך מהר, מתגברים עלייך מהר,את מרוקנת מידי, נתת כבר הכל,
כלום לא נשאר. שומדבר לא נשאר. ריק. חלל ריק. גדול. עמוק..

נשמה מתה.
ואת מאושפזת.. הוא אפילו לא יבוא לבקר אותך.
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 24 Mar 2012 22:05:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Monster Of Hope)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548682&amp;blogcode=13146922</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=548682&amp;blog=13146922</comments></item><item><title>BE SOMEBODY</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548682&amp;blogcode=13083059</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ולפעמים אין לי מושג מה לעשות עם עצמי,כשהראש כואב ממכות כאב,כשהחיים שלך דופקים בדלת אבל אתה לא נותן להם להכנס פנימה.המילים עלובות מידי, אתה אומר,
משלב ידיים, עוצם עיניים,מתפלל לקום ליום טוב יותר, למציאות אחרת.היא מסתנווורת, מולך מדממתאת כל הרוע שלה החוצה,חצי שלמה חצי מרוקנת,אתה מוציא ממני את הטוב, היא אומרת.הוא אומר לה שהיא חסרת חיים,חסרת שלווה, והיא רק מתגעגעת לשקט.אתה לא רוצה להסתכל לה בעיניים,שלרגע לא תצליח לכבוש אותך מחדש.שלרגע לא תיפול שוב לבור בלי היגיון,שם רק הרגש משחק, ולך אין ברירהאלא להקשיב לכל מילה שלו,או שזה יתפוס אותך, יחנוק אותך, ישחק בךכמו יויו, עד שטיפת דם תזלוג על פנייך הנואשותלידיים אוהבות, לעיניים חכמות.והיא תצחק שהצליחה להכנס לך ללב שוב,אבל זה כבר לא חשוב,כשהדבר היחיד שאתה חולם עכשיו,כשהיא מתקרבת, זה ללטף את גופה כשהיא נרטבתמטיפות האהבה שלך, עם חצי חיוך עקום, מזוייף ובכלל לא אמיתי.בדיוק כמוך, פחדנית.תפלי עליי כמו גשם, תכי בי כמו רעם,ותעשי גם שהחורף יעבור, הוא מתחנן.היא צוחקת. תפסיק לבכות, היא אומרת,תפסיק לגנוב את הדמעות שלי.ואולי היא לאיודעת שאלו הדמעות של שנינו.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 01 Mar 2012 15:19:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Monster Of Hope)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548682&amp;blogcode=13083059</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=548682&amp;blog=13083059</comments></item><item><title>התקדמות, התרסקות.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548682&amp;blogcode=13013583</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אז ככה, הפסקתי לעשן.. לא סיגריות..התגברתי על האקס, פתאום כשהתנקו ממני מחשבות הגעגוע, התבררו לי כל הצדדים השליליים שלא שמתי לב אליהם.פתאום שמתי לב כמה חולה נפש הוא היה וכמה זהלא מגיע לי, כמה הוא השתנה, ואת האמת שאפילו שמתי לב שהוא אנס אותי לפעמים.שמתי לב שתמיד האשמתי את עצמי בטעויות שלו, שגרמתי לעצמי צער הרבה בגללו..הכרתי בחור חדש, מדהים, שמקפיץ לי את הלב.בזמן האחרון הוא מבלבל אותי, אנחנו ביחד כמעט חודש.העניינים נראים בסדר-לא בסדר, זה די חרא במיוחד כשהוא עבר לתל אביב.אנחנו ממשיכים להתראות, אומנם קצת, אבל זה יהיה בסדר.אני מאמינה שיהיה בסדר.הוא נחשב זיין רציני, ובי הוא לא נגע עדיין..גם זה לא לנצח..

בכל אופן,אין לי מושג למה החורף תמיד מזמין את הדיכאון שלי אליי חזרה.המחשבות שוב חוזרות, אין לי מושג איךלהתמודד עם כלום.מתה להתגייס כבר ולעוף מהבית הזה.

NOTHING&apos;S FOREVER
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 23 Jan 2012 13:18:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Monster Of Hope)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548682&amp;blogcode=13013583</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=548682&amp;blog=13013583</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548682&amp;blogcode=12925900</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בדיוק כשחשבתי ששומדבר לא יכול עוד להשתבש.
הכל רק נהיה יותר ויותר גרוע.

אתה הורס לי את החיים.. בן זונה.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 09 Dec 2011 17:53:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Monster Of Hope)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548682&amp;blogcode=12925900</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=548682&amp;blog=12925900</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548682&amp;blogcode=12914691</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אז זהו. הוא עזב אותי לבד.
הוא רוצה להמשיך הלאה. אז הוא מנתק קשר.
איך מוציאים מישהו מהחיים שלך, אחרי יותר משנתיים שלמות?
הדמעות לא מפסיקות. איך להתמודד?

מסוממת.
וזה לא עוזר.
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 05 Dec 2011 21:39:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Monster Of Hope)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548682&amp;blogcode=12914691</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=548682&amp;blog=12914691</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548682&amp;blogcode=12903555</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;האמת היא שידעתי שזה יבוא.. ציפיתי לזה.ידעתי שיותר מידי זמן בלי ההרגשה הזאת זה כבר הזוי.למרות שאני מרוצה מעצמי בזמן האחרון , באמת שאני מרוצה.
ז&quot;א , כולם אומרים לי שאני ממש רזה וגם אני שמתי לב שממש רזיתי,
המון בנים רוצים אותי וזה מעלה לי נורא את הביטחון.
אבל זה לא משנה.. תמיד אני אראה מישהי אחרת וזה יגמור אותי מבפנים.
גם הטוב הזה לא טוב מספיק.
כל התסכול הוא שאין לזה סוף.

&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 30 Nov 2011 19:48:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Monster Of Hope)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548682&amp;blogcode=12903555</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=548682&amp;blog=12903555</comments></item><item><title>הגלגל מסתובב?</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548682&amp;blogcode=12894046</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אז הנה, אחרי כל האובססיה שיחררת אותי, הסכמת להיות בוגר ולהניח לי,
הסכמת לתת לי את הספייס שהייתי זקוקה לו כל כך.
וברגע שהפסקת לרדוף, להציק, להטריף אותי ולעצבן אותי, להביא אותי לחרדה ולדמעות,
פתאום אני מתגעגעת אליך קצת יותר. פתאום מתקשרת, שולחת הודעות.
זה כזה מוזר, שפתאום אתה אומר לי שקצת יותר טוב לך כשאני לא שם, בדיוק כשאני נעלמת.
האומנם? איך התגברת על דיכאון כל כך מהר, ופיתאום אתה מתחיל להרגיש יותר טוב?
למה עשית את זה רק עכשיו? למה חיכית עד שיישבר לי? עד שיימאס לי?
ועכשיו אני מרגישה לבד. ועכשיו כל מי שיאהב אותי, לא יאהב אותי כמוך,
כי אתה אהבת אותי, כי אתה אוהב אותי, כמו חולה נפש, אתה אוהב אותי באובססיה,
ואני זאת שיושבת בצד ובוכה, ואתה יוצא ונהנה, כשאני רואה תמונות מזדיינות שלי ושלך
ובוכה כשאני שומעת שירים שמזכירים לי אותך,אותי ואותך,פעם,ממש מזמן.

כוסאמק עם החיים האלה.
עם כל החולניות, אני מתגעגעת אלייך, וזה הורג אותי. אתה שומע? זה הורג אותי.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 25 Nov 2011 22:43:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Monster Of Hope)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=548682&amp;blogcode=12894046</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=548682&amp;blog=12894046</comments></item></channel></rss>