http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=547886heCopyright 2026 -Talu$h-. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=547886http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=547886&blogcode=12115006<div align="right" dir="rtl">היחסים שלי עם ההורים אף פעם לא היו טובים. עזבתי את הבית יותר מדיי פעמים כשהייתי בת 14. באיזשהו מקום תמיד קיוויתי שהם לא ההורים האמיתים שלי. אנחנו כל כך שונים אחרי הכל. לפני שנה התגייסתי. עם אבא לא דיברתי שנה לפני שהתגייסתי. עם אמא הייתי מדברתיומיים כן חודש לא. באותה תקופה היא לא עבדה. ישבה כל היום בבית וחיפשה אותי על קטנות, מתקשרת אליו להלשין ולשקר. והוא כמו בעל טוב היה מגיע הביתה ויוצא עליי. הסיפור איתו זה שכל פעם שהייתי רבה איתה הוא גם לא היה מדבר איתי,ובדרך כלל כשהוא היה חוזר הביתה שזה ערבים וסופי שבוע, אני נמנעתי מלהיות בבית. ואז כשהיא הייתה משלימה איתי לא הייתי מספיקה לראות אותו עד המריבה הבאה ויצא שלא השלמנו. ככה יצא שלא דיברנו שנה. אבל כלזה השתנה ביוםשהתגייסתי. לתקופה מסויימת לפחות. הם באו איתי לבקום. הוא בכה. מאז איכשהו חזרנו למערכת יחסים נורמלית. אחרי חודש-חודשיים גילו אצלו סרטן. עשיתי כל מה שיכולתי כדי לעזור. היום כבר אין סרטן. ברוך השם הכל כבר בסדר. אבל איך זה שרק כשקורה משהו לא טוב כולם פתאום מתאחדים? למהלא יכול לקרות מצב בו הכל בסדר? לפני שבוע רבנו. נמאס לי</div>Fri, 22 Oct 2010 08:17:00 +0200t4ni@walla.com (-Talu$h-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=547886&blogcode=12115006http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=547886&blog=12115006http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=547886&blogcode=12085674<div align="right" dir="rtl">טוב נו לא כל כך חדשה. היא נמשכת כבר איזה 13 יום וזה לא פעם ראשונה שזה קורה. כבר עברתי את זה כמה פעמים טובות. אבל הפעם יהיה לזה סוף טוב, לטוב ולטוב. רק צריך להתרגל לעובדה שהפלאפון שלי לא יצלצלבצלצול שלו בזמן הקרוב 10 פעמים ביום, ואני לא אקבל הודעות שהשם שלו כתוב עליהן בזמן הקרוב. רק להתרגל לזה ויהיה בסדר. בסה"כ אני אופטימית וטוב לי.</div>Wed, 06 Oct 2010 18:56:00 +0200t4ni@walla.com (-Talu$h-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=547886&blogcode=12085674http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=547886&blog=12085674http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=547886&blogcode=12029149<div align="right" dir="rtl">הרבה זמן לא הייתי פה. שנה פחות או יותכר אם להיות מדויקת. כל כך הרבה דברים השתנו בשנה הזאת. אני השתניתי, הפכתי לרכוש צה"ל ובכללי החיים הפכו ליפים יותר אני זוכרת את התקופות שהייתי כותבת פה, מוציאה כל כך הרבה רגשות שלילים. אבל ככה זה, כשרע לך אתה יושב וכותב על זה. כשטוב לך אתה מנצל כל רגע. שתהיה לכולנו שנה טובה ומוצלחת. שנה מלאה באושר, אהבה, יצירה ועוד. מבטיחה לחזןר בעוד פחות משנה</div>Thu, 09 Sep 2010 10:48:00 +0200t4ni@walla.com (-Talu$h-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=547886&blogcode=12029149http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=547886&blog=12029149http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=547886&blogcode=11301386<div align="right" dir="rtl">הגשם הראשון מביא איתו הרגשה של חורף. חורף בשבילי זה להתכרבל מתחת לפוך עם סרט/ספר טוב, כשבחוץ קר ואפור. אני לא כבר לא נזכרת בחורף הקודם, שהיה כל כך קר. מכל הבחינות. ועזבו שהגשם נמשך רק כמה דקות, הוא הביא איתו תחושה חזקה של סגירת מעגל. הקיץ האחרון וכל מה שקרה בו כבר קבור עמוק בעבר. סוף סוף חורף.</div>Thu, 08 Oct 2009 01:02:00 +0200t4ni@walla.com (-Talu$h-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=547886&blogcode=11301386http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=547886&blog=11301386http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=547886&blogcode=11271979<div align="right" dir="rtl">יום כיפור. שומרים? צמים? לא צמים? שנה שעברה צמתי. השנה אני לא אצום. זה החלטה של כל אחד בנוגע לאמונות שלו, ואני לא מאמינה. אז אם פגעתי, מקווה שפגעתי בול, וכואב, כי אני לא עושה דברים סתם. ועל מה שהייתי צריכה, כבר הצטערתי. בנאדם צריך לעמוד מאחורי המעשים שלו כשהוא עושה אותם, לא לחכות שנה ליום כיפור. בכל אופן, צום קל לצמים.</div>Sat, 26 Sep 2009 22:49:00 +0200t4ni@walla.com (-Talu$h-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=547886&blogcode=11271979http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=547886&blog=11271979http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=547886&blogcode=11249472<div align="right" dir="rtl">סיום השנה הביא איתו הרבה סגירות מעגל, שיובילו בסופו של דבר להתחלות חדשות. השנה האחרונה היא בהחלט אחת השנים שאני אזכור. עברתי הרבה דברים, כל כך הרבה חוויות, טובות וטובות פחות. נפגעתי, פגעתי, שמחתי, בכיתי, עבדתי, עשיתי רשיון, סיימתי בית ספר, עברתי ניתוח ועוד הרבה. השנה משום מה ממש מרגישים את אוירת החג, מה שלא כל כך זכור לי משנים קודמות. ראש השנה הוא אחת הפעמים הבודדות (למעט ימי הולדת), שכולם ביחד יושבים מסביב לשולחן, במין אוירה משפחתית כזאת. אני חושבת על עצמי מלפני שנה. בדיוק התחלתי את שנתי האחרונה בבית ספר, עם כל החששות של כיתה יב' ומה שיבוא אחר-כך. עכשיו כשכל זה כבר כמה צעדים מאחורי אני מסתכלת קדימה. צבא והרבה תוכניות, זה מה שמחכה לי בשנה החדשה. ואני מקווה שבמבט לאחור עוד שנה, אני יוכל להגיד שעשיתי את זה, ואני במקום טוב יותר. אני מאחלת לכולכם שנה טובה, מתוקה ומוצלחת. תצאו, תבלו, תעשו שטויות כל עוד אתם יכולים. תנצלו את השנה, כל יום, שתוכלו להגיד שהיום לא עבר סתם, ועשיתם משהו טוב. </div>Thu, 17 Sep 2009 22:36:00 +0200t4ni@walla.com (-Talu$h-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=547886&blogcode=11249472http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=547886&blog=11249472http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=547886&blogcode=11245648<div align="right" dir="rtl">סוף מצאתי במה להשקיע את כל הזמן הזה שמתבזבז עד הצבא. התחלתי לעבוד על איזה פרוייקט, משהו שרציתי לעשות כבר מזמן ואפילו התחלתי אבל אף פעם לא סיימתי. יש לי חודשיים להשלים אותו עד הגיוס. הגיוס נדחה ל17.11 אבל לפחות קיבלתי את התפקיד שרציתי. בהתחלה לא הגבתי טוב לזה, לא רציתי להתגייס כשכבר דיי קר ולעבור טירונות במזג אויר כזה, אבל, קיבלתי את התפקיד שרציתי, ואני יודעת שזה לא קורה הרבה בצבא, אז הוקל לי. ואגב צבא, את החלק הזה בפוסט רציתי להקדיש לאסף רמון ז"ל והטרגדיה הנוראית והמצמררת. כנראה שאחרי הכל, השמיים לא עושים טוב למשפחת רמון. שינוח על משכבו בשלום. </div>Wed, 16 Sep 2009 13:41:00 +0200t4ni@walla.com (-Talu$h-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=547886&blogcode=11245648http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=547886&blog=11245648http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=547886&blogcode=11211955<div align="right" dir="rtl">אז מה, זה אשכרה הראשון בספטמבר הראשון שאני מעבירה בבית. הרגשה קצת מוזרה האמת. תחושות של געגועים וזכרונות מהעבר צפים מכל עבר. סוף סוף העובדה שסיימתי בית ספר מתחילה להתעכל קצת. האמת? בכיף הייתי חוזרת לעוד שנה. אחרי כל השנים שחיכיתי ליום הזה, בו כולם ילכו לבית ספר חוץ ממני, פתאום אני רוצה בחזרה. אבל כנראה שזה אצל כולם ככה. סיום בית ספר משמעותו התחלה חדשה של the real life, וזה קצת מפחיד. למרות שאצלי הכל מתוכנן ואני יודעת מה אני רוצה לעשות ומתי, בכל זאת. כל הפחדים והדאגות האלה של אנשים בוגרים שלא נאצלתי להתמודד איתן עד כה. תוכניות לעתיד, גיוס, לימודים. יהיה טוב. ולנושא אחר, גמר כוכב נולד. תת רמה. זה היה אמור להיות הגמר בו הייחוד מנצח, המשהו הזה שלא רואים כל יום. המקוריות, הייחודיות, הגיוון, הקול והפנים הבלתי נשכחות- מיי. פשוט אכזבה. הביצועים הבלתי צפויים, והקול הצרוד שהעלה אותה שלב אחר שלב, הם בעצם אלה שהשאירו אותה במקום השלישי. למה? נראה לי בארץ לאנשים עדיין קשה לקבל את השונה ולראות את הייחוד שבו. מעדיפים ללכת על הsafe side ובחור במשהו שכולםכבר מכירים ושמעו. ז</div>Wed, 02 Sep 2009 14:26:00 +0200t4ni@walla.com (-Talu$h-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=547886&blogcode=11211955http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=547886&blog=11211955http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=547886&blogcode=11178645<div align="right" dir="rtl">כאילו זה קרה אתמול. אותו לילה שנפל לי האסימון וקלטתי פתאום שהיא גוססת ואין יותר מה לעשות. עברו לי בראש כל אותם הרגעים איתה, שזכרתי מהילדות, והיה קשה לעצור את הדמעות. כעסתי. שגיליתי שנתיים אחרי שכולם כבר ידעו, גם אלה שלא היו ממש קשורים. וגם זה היה במקרה. שלושה חודשים מאותו הלילה, היא כבר לא הייתה. היא הייתה אישתו השנייה של סבא. את הראשונה גם לא הכרתי, ככה שבשבילי היא הייתה סבתא. במשפחה לא ממש אהבו אותה. והאמת, אני עד עכשיו לא מבינה למה. היה לה מין מבט טהור כזה בעיניים שלא ראיתי אצל אף אחד אחר. היא הייתה היחידה במשפחה שידעה מה להגיד ומתי. איך לרסן כשצריך. ידעה לתת ביקורת בונה. הערצתי אותה בילדותי. אין ספק שאם אגיע לגילה ארצה להיראות כמוה. ידיה וציפורניה המטופחות, ושיערה. ההליכה הרגועה, הדיבור הנעים. אלה רק חלק מהדברים שעיצבו את דמותה בחיי. אי אפשר להגיד שהייתי קרובה אליה, אבל השתדלתי. בשנתה האחרונה לא נותר כלום מאותה דמות. את ידיה החליפו ידיים נפוחות ורועדות, של אישה מבוגרת ממנה בהרבה, ואצבעות שבקושי תפקדו. על ראשה פאה שכמעט תמיד נראה עקומה ומרושלת. ועיניה הרכות כבר</div>Sat, 22 Aug 2009 14:00:00 +0200t4ni@walla.com (-Talu$h-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=547886&blogcode=11178645http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=547886&blog=11178645http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=547886&blogcode=11173339<div align="right" dir="rtl">דודו טופז. וואו כל כך הרבה אסוציאציות עולות משם אחד. היא היה איש גדול, אין ספק. וזה למרות פרשיות החודשים האחרונים. האדם היה חולה. חולה פרסום ותהילה, וכשראה את מפעל חייו מתמוטט לנגד עיניו, איבד את שפיותו. שכן, לתקשורת היה קשר ישיר למותו. בימים כאלה נגלת לפנינו האדישות והכיעור הזה שטמון בנו, כבני אדם. ככהמשגיחים על אסיר שמור בכלא? שאיים לא פעםשישים קץ לחייו. והתקשורת, שחגגה על הפרשה במקום להרפות קצת ולהתרכז באדם שנמצא מאחוריה. כאב רב מלווה במותו. אני אישית הייתי קוראת קבועה בבלוג שלו בתפוז, והרבה פעמים הייתי מוצאת את עצמי מרותקת לכתוב. הרי מדובר באדם עם ניסיון חיים עשיר שלכולנו יש מה ללמוד ממנו. היה לו מין רצון טהור שכזה, לשנות. להפוך את העולם למקום טוב יותר. דודו טופז. 20.09.1946 - 20.08.2009 שינוח על משכבו בשלום.</div>Thu, 20 Aug 2009 16:43:00 +0200t4ni@walla.com (-Talu$h-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=547886&blogcode=11173339http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=547886&blog=11173339