http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=546146לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס לִבְנוֹת וְלִנְטֽוֹעַ׃heCopyright 2026 נביא הזעם. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=546146http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/46/61/54/546146/misc/14720204.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=546146&blogcode=13447718<div align="right" dir="rtl">כולנו מכירים את זה, האמנם לסרט שאנחנו רואים יש תבנית מעצבנת שחוזרת על עצמה שוב ושוב בהרבה מאד סרטים אבל לא זה האסון שאני עומד לדבר עליו.הקטע הטרגי שאחת הדמויות נמצאת כמתה, אחת הדמויות הגיעה לשיא השפלה, הבחורה עזבה את הבחור וכל סוגי הרגע לפני סוף הסרט מגיעואנחנו לא מתרגשים כל כך כי אנחנו יודעים שלסרט לא יהיה סוף רע, לחלקנו נמאס מהסוף השמח למרות שאנחנו משתוקקים לו ברגשותינו וחלקנו לאיכולים לסבול את הסוף המר שמוצב לפנינו, ואז לפתע מסתבר שהדמות הצליחה לרמות את כולם, הגיבור הצליח פתאום להשיג את הבחורה שהרגעעזבה אותו, ואחת הדמויות מוחיות באופן קסום, כל זה מרגיע את הנפש ובעצם סיומת חלקה לתהפוכות נפש שעברנו במהלך הסרט (יכול להיות גם כל יצירהמוצגת) כמובן באם הסרט הוא טוב, באם לא אז אני לא מבין למה לנו לבזבז עוד רגע מול המרקע.ביוון העתיקה, מקום הולדת התיאטרון והטרגדיה הומצאה נוסחא ליצירת מחזות טרגיים, הגיבור הראשי שהוא טוב מיסודו עושה טעות בעקבות תפיסה שגויהשל החיים, לאחר מכן הוא ממשיך בקו עליה ומגיע להצלחה עד שהוא מתוודע לטעות שלו ונופל נפילה מטה עד שהוא סובל ממנה וגם סביבתו וככה מסתייםהמחזה, ב</div>Mon, 03 Sep 2012 21:44:00 +0200yadin19@nana.co.il (נביא הזעם)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=546146&blogcode=13447718http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=546146&blog=13447718http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=546146&blogcode=13352380<div align="right" dir="rtl">בגיא אני הולך לי, בנחל אני זורם לי, בוואדי אני עובר לי מקשיב לקולות האדם והחיה.שניהם חקרו את החלקה עליה אני פוסח, לשניהם עצות מברכות.חץ המכוון נקרע בין הצדדים, הדרך היא דרך וההתקדמות היא קדימה, אם כי השאלה אם תצפינה.ואם תצפינה, האם גם תגביה?הרצון הוא בלהסתכל לאחור להיות מסופק, ממה אסתפק?בטיול הלילי הזה אותו לקחתי עלי לעשות כמה בחירות, לאן חפץ אני להגיע, כיצד ומדוע.אז החיה מן העבר האחד והאדם מן השני, אם אשמיט את האדם, מתי תתעורר החיה, מתי אזעק לכוחה, אם אשמיט את האדםהאם אדע ללכת לאן?על האצילות והגבורה, היופי והענווה או שמא...התעווה והגסות, הכוח ללא הצניעות, לחתוך מנות כבדות מן החיים ולטרופן ללא בושה.על המלחמה בין אפולו ודיוניסוס.</div>Fri, 06 Jul 2012 18:41:00 +0200yadin19@nana.co.il (נביא הזעם)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=546146&blogcode=13352380http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=546146&blog=13352380http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=546146&blogcode=13352266<div align="right" dir="rtl">במסתורי הארץ התגלגלה נפשי, במקומות חבויים מעין אזרח.אזורים נשלטים כשמסביב כיפות רקומות בסלעים מחוררים. שקט של זמניות סורר בין המבנים, הקירות כאילו מברכים עוד זר שבא לביקור.אוטובוס סטייל מסעית עם מושבים מגיח מן מן הפינה ומאיר את השקט, כובעי מצחיה מתזמנים עלייה.האוטובוס סטייל מסעית עם מושבים, מכונה כמו יצור מיואש מעוד יום עבודה מביא את החבורה למיקום המשימה.עוד הליכה בצל הדממה, הגפרורים נפרסים ומתחברים בטבע המחבק.עיניים עייפות, ידיים קפוצות, רגליים כאובות, בירכיים רועדות, כולם מתכוננים לשהיה.מכשמשקולות העיניים מנצחות את התנגדות המקצועיות הזמן מתחיל לפסוח במרווחים בלי כוח, דקה הופכת לרבע, חצי עובר בקטנה,ובכל הנוגע לדקות בודדות זאת שינה שלמה ובריאה.המצחייה קוראת לנו להתמתח, הכוח הראשון עובר... עייפים, לא רואים את שליחי הטבע שבצדדים.הכוח השני כמו גם אחיו הבכור, ואז בספירה מותחת לאחור, השמחה עולה וחפצים מיישמים ייעודם.עוד משימה הושלמה, עיניים עייפות מוצאות מרגוע רגעי על המסעית סטייל אוטובוס, עד אשר חוזרות לאיזור הנשלט בחיק הכיפות הסרוגות. לילה טוב לדובה, לילה טוב לירח, אלה שנעלמים עם הזמן ו</div>Fri, 06 Jul 2012 17:22:00 +0200yadin19@nana.co.il (נביא הזעם)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=546146&blogcode=13352266http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=546146&blog=13352266http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=546146&blogcode=12536279<div align="right" dir="rtl">על פרדוקס החתול של שרדינגר, מנקודת מבטו של החתול.חתול נכנס לתוך קופסא ובתוך הקופסא יש כל מיני אמצעים וטכנולוגיה שהחתול מכיר, והוא מבין שיש לו סיכוי של 50% לצאת חי מכל הסיפור.אך הוא יודע שבני האדם עשויים להיות אלימים זה כלפי זה, הם עשויים לפתוח במלחמה אטומית, ישנה הסתברות שאסטרואיד יפגע בכדור הארץ, החבר'ה בחלוקים הלבנים מחוץ לקופסא מתעסקים עם חומרים רדיו אקטיביים שיש להם 50% להתפרק וזה נשמע די מסוכן ועוד המון איומים שמציבים את חיי האדם בסכנה מתמדת, עושה הרושם שלבני האדם שמחוץ לקופסאת החתול יש סיכויים אפילו יותר גבוהים להיות מתים כשהוא יצא מהקופסא, אז החתול שואל את עצמו השאלה "האם בני האדם חיים או מתים בזמן שאני בקופסא ?" ואז הוא ענה לעצמו "לעזאזל אני לא יודע !"התשובה "קצת מזה וקצת מזה" נראתה לו אנאלית, במיוחד לאור המצב שהוא נמצא בו.</div>Sun, 05 Jun 2011 02:43:00 +0200yadin19@nana.co.il (נביא הזעם)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=546146&blogcode=12536279http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=546146&blog=12536279http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=546146&blogcode=12472824<div align="right" dir="rtl">כותב הבלוג תייר לו מסביב, כאן ושם, ואחרי זמן מה שראה הרבה מצא את הגליון הבא מונח לו אי שם, הוא אינו מציע פתרונות רבים, או יוזמה, לא אצילות ולא תחכום, כלום מלבד הוצאת תסכול של אדם שמאס, אך זה לרוחו. "יושבים בבתיכם, מתכופפים מטה ומחדירים איגרוף לתוך מפתן הצואה שלכם, מגששים באצבעות, מוציאים עצבות, מוציאים דיכאוןחלקכם יכולים לשלוף אפילו גאווה, כל החרא שתמצאו, אותו גוש חרא, לא יעיל כלל, אתם תוציאו החוצה את גושי החרא שהם ותקראו להם בשמותותראו לחברים שלכם, תספרו להם שלזה קוראים התגברות ולזה קוראים זכרונות ילדות, ואחר כך השני ילתהב מגושי הקקי וימצוץ לכם, יעשה לכם בידושם תתחיל מסיבת אוננות, כל אחד גורם לשני להרגיש טוב יותר, גועל הנפש, בזבזנים, גמדים !גמדים ! קופים שלמדו לא לעשות את צרכיהם בבית, מבקשים הטבות ואיכות חיים, בשביל ?! כדי לבזבז עוד חמצן, תעשו לי טובה ותירו לעצמכם בראש.דורות על גבי דורות של אנשים ששבנו לכם מגדלים ואתם משתינים ומחרבנים עליהם, בפנים תוך כדי שאתם אומרים "זכותי אני לא פוגע באף אחד" יצורי ההרגל,מעניין מה יקרה אם נקח לכם את האייפון, ואת הבילבונג, ואת החימצון בשיער וה</div>Thu, 05 May 2011 17:59:00 +0200yadin19@nana.co.il (נביא הזעם)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=546146&blogcode=12472824http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=546146&blog=12472824http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=546146&blogcode=12389277<div align="right" dir="rtl">ארקטנוס הושיב את הילדים ושאל אותם שאלה,"הכיצב אדם יוכל להשיג 1000 מטבעות זהב מהכפר שלו מבלי התאמצות רבה ?"הילדים חשבו ותהו על כך, אחד קם ואמר "הוא פשוט ידרוש אותם לעצמו מהאנשים בכפר"האחרים הסכימו ונראה להם שהשאלה מיותרת מכיוון שהתשובה ברורה.אבל ארקנטוס שאל "ואיך זה ישתמע לאנשי הכפר ? האם הם יסכימו לכך ?"הילדים הגיבו ואמרו שזה ישמע אנוכי, אגואיסטי ורע, חלקם אמרו שזה יהיה עלוב ושאנשי הכפר בחיים לא יתנו לו את המטבעות.ואז הוא שאל "ואיך יוכל אותו אדם לבקש את 1000 מטבעות הזהב מבלי שזה ישמע כך ?הילדים שתקו ורצו לדעת מה התשובה."זה פשוט" ארקנטוס השיב, "הוא יבקש 1000 מטבעות זהב בשביל כל אנשי הכפר כשהוא ביניהם."</div>Thu, 24 Mar 2011 21:21:00 +0200yadin19@nana.co.il (נביא הזעם)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=546146&blogcode=12389277http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=546146&blog=12389277http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=546146&blogcode=12374307<div align="right" dir="rtl">הפוסט הקודם תיאר עידן פשוט יותר, צלול יותר ופחות עמוס. בעידן שכזה, כמעט ואין צורך בתקשורת מכיוון שהחדשות עוברות מפה לאוזן והדבר היחידי שיש הוא מאמרי דעות המפורסמים. עם ההתפתחות, הריחוק, חוסר הנגישות, הצפיפות וה"גלובליזציה" (מכוון לכך שפחות אנשים מזוהים עם העיר שלהם ויותר מזוהים עם המדינה ומתעיינים מה קורה בכולה) יש צורך בגופים תקשורתיים המציגים באופן אובייקטיבי את החדשות לצד הבעת הדעות שנמצאות להן בנישות אחרות בעמודי החדשות. במקרה הזה הציבור מפתח מעין תלותיות באותם גופים, שכן הוא זקוק לדעת על המתרחש במדינתו והוא מאציל את הסמכות של סיקורי האירוע כפי שקרו לגופי התקשורת השונים ועם הזמן מתפתח לגופי התקשורת מעמד של אלוהות. כשעיתון מסויים מתאר מה קרה, הציבור יבין שאכן זה מה שקרה ויגיב בהתאם, עקב כך הציבור מקבל את גוף התקשורת כמקור בעל אסמכתא טובה למתרחש, המבין את מהלכי הדברים ואכן הוא "כל יודע" כך שעם הזמן גם תורי הדעה נשמעים יותר נכונים ועובדתיים מכיוון שזה פועל תחת הגוף המאסיבי והסופר אלוהי שנקרא "החדשות". כך למשל ישנן אימרות כגון "קראתי בחדשות איזה כתבה על מה שנעשה ב******** וכ</div>Tue, 15 Mar 2011 23:53:00 +0200yadin19@nana.co.il (נביא הזעם)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=546146&blogcode=12374307http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=546146&blog=12374307http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=546146&blogcode=12365686<div align="right" dir="rtl">בכדי להבהיר את הדברים באופן ברור יותר לאנשים בעלי המחשבה הצרה, ובכללי בכדי להבהיר את הנקודה, במקום להתעסק בחברתנו הצפופה, העירונית, המסורבלת שחייבים תעודת זהות כדי להתקיים בה, נעסוק בדרך חיים קהילתית בעלת אוטונומיה וריבונות משלה. בעבר ערים התנהלו באופן מצומצם, מספר אנשים שלא עולה על 400, עיירה קטנה, עבודה משותפת, אוטונומיות שאינן קשורות לממשל על. בנוסף על סחר במשאבים שאינם זמינים הם ניסו כמה שיותר להיות עצמאיים מבחינת יצור משאבים ועיבוד ואוכל. מכאן ניתן להבין שדברים התנהלו באופן שיטתי יותר, מסודר יותר ודרשו תובענות מצד האנשים בכדי להחזיק את החברה הזאת על רגלייה כנגד איתניי טבע, שודדים בוזזים, מלחמות עם עיירות אחרות והלאה. לכל אדם היה תפקיד, בין אם זה זבן אשר דואג לאוכל טוב, בין אם זה לוחם הדואג לשלום משפחתו ובני עירו ובין אם זה הנפח או הבורסקאי שדואגים למדים, כלי נשק ובגדים במצב טוב כדי לחזק את העיירה. ככל שאדם יותר נתן מעצמו בעבודה שלו כך גם תושבי העיר נהנו מהאיכות והשירות, למשל ככל שהאוכל היה יותר טוב כך תושבי העיר היו יותר בריאים, הלוחמים היו יכולים להיות יותר חזקים ולשמור בי</div>Fri, 11 Mar 2011 00:48:00 +0200yadin19@nana.co.il (נביא הזעם)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=546146&blogcode=12365686http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=546146&blog=12365686http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=546146&blogcode=12293554<div align="right" dir="rtl">יש משהו בגשם אשר מחייה ומטהר. באזורים אלה שאנו חיים בהם, מסופוטמיה ואגן הים התיכון גשם נחשב לברכה, אכן מים הם תמצית החיים. חלום אחד שחלמתי לא היה מורכב מידי, היה פשוט וקצר אך צלול במידה מאד מפחידה ונדירה, הלכתי ברחוב של הבית שלי בגשם, זה הכל, דבר שאני יכול לעשות ממש ברגע זה. כל חמשת החושים שלי פעלו באופן מלא, ריח העצים העלים והאדמה הרטובים מן הגשם, המראה של הטיפות אשר נראה דרך תאורת הפנסים ואדוות השלוליות, טעמו של הגשם שכמעט אפשר להרגיש אותו באוויר, התחושה הקרה והמזככת וכמובן רעש נפילתו המונוטוני והמעשיר. בדרך לא דרך הצלחתי להבין שאני נמצא בחלום רק כשניסיתי להביט בשעון שלי שלא פעל כשורה, ואז בניסיוני לצאת ממנו חשבתי על העולם הדמיוני סביבי שנראה באופן כל כך אמיתי וזהה למציאות, זה היה מלא ובעל נפח ! אם האשליה של החלום בתוך הראש שלי אך מסביב לה איך אני יכול להיות משוכנע שחיי האמיתיים אכן אמיתיים, שהמציאות נמצאת מחוץ לראשי ולא בתוכה כמו בחלום ? המוות, כן המוות הוא הפתרון לאבסורד הזה. אנו יכולים להבדיל בין מציאות לחלום ע"י ההבנה באיזה מימד קיימת לנו סכנת חיים. הרצון שלנו להיות הוא</div>Sat, 29 Jan 2011 02:41:00 +0200yadin19@nana.co.il (נביא הזעם)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=546146&blogcode=12293554http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=546146&blog=12293554http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=546146&blogcode=12264712<div align="right" dir="rtl">האריה נשאל על טיב האייל ואמר שרידה היא הכרח האייל נשאל על טיב האריה וענה רשע ! מרושע ! </div>Wed, 12 Jan 2011 19:12:00 +0200yadin19@nana.co.il (נביא הזעם)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=546146&blogcode=12264712http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=546146&blog=12264712