http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545757הנה מתגשם החלום.גם לי הבן החורג יהיה בית לכתוב בו.heCopyright 2026 מישור בבירה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545757http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545757&blogcode=13711782<div align="right" dir="rtl"><p>אילו שם בשאול המחנות, קדח מוחי בתקומה הציונית-דיינו.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אילו בא הרעיון הציוני להאיר חשכתנו לבדו-דיינו!</p> <p>אילו בא רעיון הציונות הלאומי לבדו, ולא שולבו בו ערכי החירות הדרור האוניברסליים, והאהבה-דיינו!<br />אילו שולבו בו ערכי האדם החפשי הכלל עולמי, ולא היה חוזהו-הרצל-הנאצל באדם-דיינו!</p> <p>אילו היה חוזהו הרצל, ולא התקיים החזון-דיינו!</p> <p>&nbsp;</p> <p>אילו התקיים החזון, ותקם יישות לאומית מדינית ציונית ולו בניכר [אוגנדה] דיינו!</p> <p>אילו לא קמה לנו יישות מדינית, אך זכינו בקיום יהודי במכורתנו-דיינו!<br />אילו זכינו בקיום עברי מדיני במכורתנו, אך מדברים היינו בשפת נכר-דיינו!<br />אילו כל זאת, ולא נתקבצנו ממאה גלויות, וניתכנו, דיינו!</p> <p>&nbsp;</p> <p>אילו זכינו בכל הפלאות, ואפילו לא היתה ארצינו ארץ קדמה וחירות-רב לנו!<br />אילו ראינו ונחזה, אף כי לא שחררנו את בירת המכורה דיינו!<br />אילו ואף שחררנו את מכורתינו, ולא היה צבאינו מן המפוארים והמשוכללים-דיינו!<br />אילו וגם לזאת זכינו, אף כי לא תהפוך ארצינו למעצמה-דיינו.<br /><br />ועתה, כחברה במועדון הגרעין, החלל, הEOCD, רצה בחקלאות ובפיתוח, בהיי טק ובביו טק. מדינה מפוארה ממש, האם אמת אני חוזה?<br />לא ולא! רק הזייה זו! הזייה גדולה, ואין לה שמץ עם האמת.<br /><br />אילו התגשם החזון, ותעמוד המדינה ולו להרף עין, רגע כמימרא-דיינו!<br />וכעת, כשמלאו לה 65 שנות פאר, על אחת כמה וכמה, דברי שירה ותשבחות, לאנשי העליות, החלוצים, אנשי הקבוצים, חומה ומגדל, מייבשי הביצות, מקימי עולה של אדמה, הלוחמים במדבר ובחמסין, לצעירים אשר מסרו את חייהם למען תקומת הציונות!</p> <p>&nbsp;</p> <p>וכמה הודאה לעצמנו, אשר לקחנו גורלנו בידינו, והקמנו את יהדות השרירים, אשר על אלוהות וחזיונות אינה נסמכת, אך עצומה היא מכל משיחים, זרקנו עול גלותינו מאחורי גוונו, ועדיין נשבעים אנו כי חלום הציונות-רק בראשיתו הוא.<br /><br />עוד חלומות רבים בפינו. עוד נהפוך מכורתינו לארץ החופש המחלט, ארץ מלאת טבע ואגמים, מזרקות ואורות ניאון כחלחלים, ארץ של חופש מכבלי משפחה, ארץ אשר תמלא בצורות וקינים, ארץ אשר בהרריה חשיש, ומקנקניה נחצוב מריחואנה.<br /><br />ארץ של אהבת אדם, ארץ של ביכורה ושחקי שחקי.&nbsp; של ציון תמתי וטראנס מתקדם.<br />בירת גייז, ויהודים של פעם. ארץ מנורה-אך פתוחה לסקס מכל המינים.<br /><br />ארץ-אשר תהיה המדינה הטבעונית הראשונה, ותקדם את בשורת הפיתוח למען הפסקה מחלטת של ניצול ושימוש בבעלי החיים.<br />ארץ-אשר תבכר להוציא בשורות קידמה וחירות, ויהי צבאה עומד על המשמר למול אביב אויביה, וסתוי שוטמיה.<br /><br />חג שמח ישראל. את הזיה. את לא אמיתית!</p></div>Wed, 20 Mar 2013 04:37:00 +0200sefivo@walla.co.il (מישור בבירה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545757&blogcode=13711782http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=545757&blog=13711782http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545757&blogcode=13342809<div align="right" dir="rtl"><p>מקיבוץ נחשונים שומעים אותו, יבבה דקה של ברוש שרוף. <br />תמיד כילד תהיתי 'מדוע יבכה הברוש השרוף'?! תמיד קרבתי ואמרתי לו: '' אתה, הברוש השרוף ממצודת אפק, מדוע זה בוכה אתה בכל הלילות, הלוא אין עוד עתיד לך בין העצים''?!</p> <p>ובכל זאת, בכיו תמיד היה נוגה יותר משאר הבכיות, מדי ערב היה משבר את לבבי בחוסר האונים שביבבות שלו. הייתי יושב ומעשן תחתיו, מביט ברעמתו המפוייחת, כשמידי פעם ברוחות הסתיו, היה נושר כפיס עץ שחום על ראשי, ואיצטרובל מצומק נשר כמו דמעה, נוטש את אביו, אינו מוצא בו עוד אפילו מקום משכן לעת מוות.<br />באחד מערבי דצמבר ישבתי כך, כתמיד תחת ה'שרוף'. רוח עזה נישבה, וענף כבד התבקע וקרס אל האדמה התחוחה, בקול שבר ייאושי ואחרון. כצועק 'די לי שבת על השרוף הזה', מוטב ארקב בין הרקפות המתעוררות, אהפוך להן לדשן.<br />ואז, מהמקום שבו נשר הענף הבוגד, שמעתי את הבכי, הוא היה ברור וצעיר, כיבבת הגור במצאו את אמו, ובטפסי שם-ראיתיו, אמיר ירקרק ולח שמפציע מתוך האופל החרוך, והוא בוכה! בוכה כתינוק הבא אל העולם!<br />ובסתיו ימי אותו הייתי שומע, זועק לצאת אל העולם, להתגבר על השיברון והחדלות, להתחיות בינות למחנק.</p> <p>''אמיר צעיר'', בכיתי אליו, "גם אתה תורך לגווע''.<br />וכך התייסרתי בבכיי שם למעלה, מביט בחוטר החרוך ומומת איתו, נותנים לדור חדש לומר דבר, ולהישרף, כמונו.<br /><br /></p></div>Sat, 30 Jun 2012 23:29:00 +0200sefivo@walla.co.il (מישור בבירה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545757&blogcode=13342809http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=545757&blog=13342809http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545757&blogcode=13228831<div align="right" dir="rtl">בעצב אחרון, מצונף בענף ברוש, ישבנך הלא צעיר מותיר סימנים אחרונים, תמים, לא סלולים-על איזוב מתרפק של טרום קיץ.<br />ואתה היושב, באיבו של לילה לח, מביט בענני סערה, מצמצמים מרווחים לקראת נשיקה, והרוח נסה מן התשוקה, מליטה ענן קטון, זעיר, שלא יחזה בפרץ.</div>Wed, 25 Apr 2012 12:21:00 +0200sefivo@walla.co.il (מישור בבירה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545757&blogcode=13228831http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=545757&blog=13228831http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545757&blogcode=13214294<div align="right" dir="rtl"><p>דמעות מתנגנות על לחייך,<br />חורצות תווים בפנים קשוחות,<br />וכשאתה נרעד, משתנק, משתחררת דמעתך ונושרת אל תהום חייך.<br /><br />עיניים מזוגגות,מוצפות, מטשטשות את נורת הלילה,<br />מנגב בגב ידך דמע סורר שהתקרר בקצה אפך ומדגדג את נשמתך,<br />ומשם זורמת הדמעה אל מרפקך, מרטיבה שיער גברי בתול שעל ידך.<br /><br /></p> <p>&nbsp;</p></div>Mon, 16 Apr 2012 23:34:00 +0200sefivo@walla.co.il (מישור בבירה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545757&blogcode=13214294http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=545757&blog=13214294http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545757&blogcode=12846808<div align="right" dir="rtl">טיפות ראשונות נוטפות אל מרזבי ליבי,<br />אוספות מגגות נפשי גרגרי תוגה כבדים,<br />דלוחות מחלודת קיץ נוחתות בעדנה אל ירכתי ספינת חיי המקרטעת,<br />מנסות להמלט מספינה שאיבדה את חושה, טרם סערת חורף.<br /><br />ורק בשקערורית אחת, עמוקה דיה, עומדים המים,<br />שם נצברות דמעותי המלוחות, של לב שבשל בטרם עת, אך לעד יוותר בבוסרו.<br />כעורים המים משנים, משוועים לטיפה או שניים, <br />כבר מזמן לא משתקף בהם יפי תארי.<br /><br />וכאשר תתנועע ספינתי באוושה קלה, תכנע גם שקערורית אפלה זו,<br />מימיה יקפצו אל החוץ.<br />והספינה, עודה ממתינה, לנפץ ברק, שיראה לה כיוונה.<br /><br /></div>Wed, 02 Nov 2011 19:51:00 +0200sefivo@walla.co.il (מישור בבירה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545757&blogcode=12846808http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=545757&blog=12846808http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545757&blogcode=12735522<div align="right" dir="rtl"><p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>-</p> <p>יש עצב של מוות, של כאב ושל חסר.</p> <p>יש עצב של סתם-עצב של סתיו.</p> <p>עצב הסתיו הוא הסתמי ביותר.</p> <p>אבל הלב נחמץ בכמיהת הלב.</p> <p>&nbsp;</p> <p>עומד על החלון, אבני חרס אדומות כבדות. יהודי קטן וכעור מתייפח. עיניו פגשו בשלי והוא מיהר לדרכו כמי שנתפס בקלקלתו, אינו יודע כי גם עיני צועפו בדוק של דמע.</p> <p>כן!:} נפגשו להם דמעות היהודים.</p> <p>היהודי הגאה שכאן למעלה, שערו משוח ושיניו צחורות. גופו שזוף-אך בליבו-שלכת. ודמעה האצורה בשק עפעפיו נשרה אל עינו של היהודי שלמטה.</p> <p>וכך, עם דמעתי שלי-מיהר הוא אחי היהודי אל בית המדרש האפל.</p> <p>וצעדיו הבודדים, שמעכו את עלי הצפצפה האדומים, צעדיו הכושלים קמעה, הגלותיים, הנאספים אל יגון&nbsp;השממה הנצחי פרצו את שערי דמעותיו של הבחור השחרחר שעמד בחלון.</p> <p>עתה הוא בוכה כמו יהודי טוב,&nbsp;טיפותיו המלוחות נספגות במשקוף החשוף מצבע, מכלות את העץ הלח.</p> <p>חושך עצוב וקר נפל כתהום על העיר הכבדה.</p> <p>מן הסמטא הקבועה, זו שבה חנות הספרים העתיקה-שב אהובי מלימודיו האין סופיים. עוטה מעיל שחור ארוך, בלונדי גבוה וזקוף, כן, שונה מאוד מאחי שמיהר אל האופל הכבד..</p> <p>עלה אהובי במדרגות האבן השחוקות, הפחוסות מימים, האלכסוניות. עלה בצעדים עייפים, מורח נעליו האציליות בכל סוף גרם-כמבקש עוד רגע במטותא למנוחת הרגליים.</p> <p>המנעול חרק, והוא נכנס.</p> <p>עקביו איטיים, מדודים. בטוחים.</p> <p>ניגש והביט בי.. שאל-בכית?&nbsp; לא עניתי לו. רק נשקתי לשפתיו, דבר שאינני עושה.</p> <p>הארי כבר פשט את המעיל. הכנתי עבורו כוס תה עם דבש. אמרתי לו שראיתי את אחי היהודי בוכה. אני חייב לסור בעקבותיו. התבוא עימי הארי? שאלתי.</p> <p>מבלי אומר, עטה שוב את מעילו, ויד ביד ירדנו חבוקים אל הרחוב הקר.</p> <p>הילכנו ברחובות השוממים, קרבנו אל בית הכנסת, הפרדתי את ידי מידו ונשקתי על לחיו. </p> <p>הכנס בעקבותי הארי, בקשתי בתחינה.</p> <p>ובפנים, בבית הכנסת, חם גדול בקע, וכולם מכוסי טליתות אף לא הפנו מבטם.</p> <p>רק היהודי 'שלי', הפנה מבט, ועינו הלחה זלגה את דמעתי משקודם.</p> <p>ויזעק החזן: 'כל נדרי'.</p></div>Thu, 08 Sep 2011 20:44:00 +0200sefivo@walla.co.il (מישור בבירה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545757&blogcode=12735522http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=545757&blog=12735522http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545757&blogcode=12521393<div align="right" dir="rtl">&lt;p&gt;ירדתי גם אני לתל אביב. אני שוכב כאן על המיטה, מיטה? סך הכל מזרון ישן וקרוע של עמינח-ספוג ריח זיעה ומיצי אנוש, מעוטר בכתמים עתיקים שאני מתקשה לקבוע את מקורם. מכיוון שאין אנו נוהגים להשתמש בסדינים, אצבעות רגלי נתקעות מפעם לפעם בחורים שבריפוד, ואז אני מושך את רגלי ומרחיב את הקרע. &lt;/p&gt;<br />&lt;p&gt;הקיץ כבר כאן, ללא ספק. לחות מהבילה עומדת בחדר הקלוף. מצחי הירושלמי אינו רגיל למצב, ועל כן אגלי זיעה נדיבים זולגים מבינות לשערותי, עוברות למצחי-ומתנקזות לקצה האף, שם הטיפות תלויות כמו נטיף, זה נורא מדגדג לי באף.&lt;/p&gt;<br />&lt;p&gt;אני משעין כתפי אל הקיר, מנסה לשאוב מעט 'קוליות' מהקיר, אך יתוש ארור החל לחפש דם יהודי. כיוון שאני מסלקו מלפני-הוא פונה החוצה. הוא עוד ישוב!&lt;/p&gt;<br />&lt;p&gt;אני מביט בבן זוגי המתוק והתמים. הוא שוכב על הגב, רק תחתון תכלת מכסה את מבושיו. ידיו פרושות לצדדים, נכנעות לחום וידיו קפוצות למחצה.&lt;/p&gt;<br />&lt;p&gt;אני משועמם נורא, אז אני מצית סיגריה. מידי פעם יש לבן זוגי 'טיקים' מקסימים בעין. אני סופר אותם.&lt;/p&gt;<br />&lt;p&gt;המאוורר הישן מסתובב בחריקה מימין לשמאל, וכשהוא חולף על פני אהובי-בלוריתו השחורה מתבדרת לרגע, ושבה לנוח על מצחו השזוף. וחוזר חלילה.&lt;/p&gt;<br />&lt;p&gt;השיער בתורו מדגדג את אפו, והוא באינסטינקט מרים את ידו ומכסח את אפו.&lt;/p&gt;<br />&lt;p&gt;היתוש חזר, אני רואה אותו חונה על בטנו. אני מעיף אותו ומעניק פליק לבעלי, הוא ממשיך לנשום בשקט.&lt;/p&gt;<br />&lt;p&gt;עכשיו אני כבר עירני לחלוטין, הלכה ממני השינה. בא לי על מקלחת קרה וללכת לאכול גלידה. אבל ברור לי שהקימה שלי תעיר את נירי אהובי.&lt;/p&gt;<br />&lt;p&gt;ואז אני נופל על רעיון אדיר.&lt;/p&gt;<br />&lt;p&gt;אני שולח לידיד שלי שעובד לילה-הודעה. ואני מבקש ממנו שיתקשר לבית שלנו מחסוי. אני נשכב בשקט על הכרית הלחה, ואחרי 20 שניות הטלפון הישן של בזק [שאנו לא באמת משתמשים בו, אבל המשכירה השאירה אותו כאן] התחיל לטרטר. &lt;/p&gt;<br />&lt;p&gt;נירי הסתובב , נאנח אנחת לילה. אך הטלפון לא מרפה. נירי מרים את ראשו: 'כסעמעק מי זה עכשיו'? &lt;/p&gt;<br />&lt;p&gt;המחזור הראשון של הצלצול נפסק, ואני מיד שולח למאיר הודעה 'תתקשר שוב, אבל ארבע פעמים רצוף'!&lt;/p&gt;<br />&lt;p&gt;ואכן לאחר 10 שניות הטלפון המעפן מתחיל לקדוח.&lt;/p&gt;<br />&lt;p&gt;נירי עוד ניסה להתעלם, אך נכנע בסבב השלישי, התיישב, חיפש את נעלי הבית שלו, וקם לשירותים.&lt;/p&gt;<br />&lt;p&gt;שמעתי אותו מוריד את המים בשירותים, יוצא, תוקע נאד לילה דרמטי וממשיך למטבח.&lt;/p&gt;<br />&lt;p&gt;הוא בא עם קרטיב אננס, ומתיישב על המזרן.&lt;/p&gt;<br />&lt;p&gt;המזרן שלנו עשוי בצורה כזו, שברגע שנירי יושב על קצה אחד, אז הקצה שלי מתחיל לקפץ.&lt;/p&gt;<br />&lt;p&gt;השמתי עצמי כמי שהתעורר מהקיפוץ זה עתה.&lt;/p&gt;<br />&lt;p&gt;נירי הביט בי: 'מה, לא שמעת את הנודניק מהטלפון, בטח החברות של הזקנה שהיתה גרה פה, הן לא יודעות שהיא נפטרה'?!&lt;/p&gt;<br />&lt;p&gt;'ממה'? פקחתי את עיני במצמוץ. כביכול זה הרגע קצתי ששינה עמוקה ועודני מנותק מהוויות העולם.&lt;/p&gt;<br />&lt;p&gt;'מה זה מה'?! 'לא שמעת את הטלפון',? אמר נירי והצית סיגריה.&lt;/p&gt;<br />&lt;p&gt;קפצתי מהמיטה.. 'חם לי, אני הולך להתקלח'.&lt;/p&gt;<br />&lt;p&gt;[טוף, נירי משוטט באיזור-אז אולי נמשיך אחורי זה]&lt;/p&gt;</div>Sun, 29 May 2011 04:35:00 +0200sefivo@walla.co.il (מישור בבירה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545757&blogcode=12521393http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=545757&blog=12521393http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545757&blogcode=12245773<div align="right" dir="rtl"><p>מתבונן בחיים החדשים שלי: </p> <p>דירה סרוחה, מטונפת. שקיות בכל פינה, בדלים על השיש.</p> <p>סיגריות, כן הרבה סיגריות, הבגדים כבר מסריחים מהן. מרגיש טיפה'לה יותר מדי מה?</p> <p>מזרחית. הרבה אייל גולן. וגם שזה לא ממש ברור לי למה. </p> <p>והמון המון סקס. אף פעם לא עשיתי כל כך הרבה. אני חושב ששלוש פעמים סקס ביום במשך שבוע זה הרבה.</p> <p>בליל שבת יצאנו לטייל. הוא אני והיא. היא זו חברה שלו.</p> <p>שתינו אקסלים כמו תיכוניסטים, וגם ירדנו לחצר בית הספר. ראובן השמיע את הלהיטים שיש לו בפלאפון, אביב גפן וכאלו עישנו כמה סיגריות, צילמתי אותם על רקע הגרפיטי שבשכונה, וטיילנו ברחובות הקרים.</p> <p>היא פונה אלי: אני יכולה לשאול אותך משהו? אמרתי לה שתשאל מה שהיא רוצה. אז היא אמרה שלא משנה. אני יודע מה היא רצתה לשאול.</p> <p>אתמול היא הביאה את חברה שלה, לירוני,&nbsp;היא לומדת הוראה. בחורה עם הרבה כסף, הרבה מאוד. דברנו שעתיים והן הלכו.</p> <p>למחרת היא וראובן התקשרו. בא ללירון, תביא איתך בקבוק יין לבן. ואז ראובן הוסיף לי שהיא 'בעניין שלי',אז שאני יזרום איתה.</p> <p>אז לא באתי. לא רוצה לזרום איתה. היה נחמד לדבר איתה, אבל אני לא רוצה שיזווגו אותי.</p> <p>אתמול חברה של רובי התקשרה אלי שוב.</p> <p>אמי, אני יכולה לשאול אותך משהו? אני אשאל במקומך. רוצה לשאול אם אני הומו? אז אני כן. הערב היא התקשרה שוב. דברנו ארבע שעות.&nbsp; אני יותר מחושש שאני הופך לידיד ההומו שלה. אבל בכנות? אני נהנה מהתפקיד הזה.</p> <p>ראובן חושב שאני סטרייט, ויש לו יסוד סביר לחשוב כך. ראובן חושב שחברה שלו מתחילה להתאהב גם בי. לא טוב. הוא לא מוכן לנשק אותה בלחי, אחרי שאני נשקתי אותה.. סבבה.</p> <p>היחסים בין רובי לחברה שלו עלו על שרטון. ומי אשם? אני.</p> <p>לירון כועסת עלי שהברזתי. 'היא תכננה שאני אשן אצלה, ויתפתחו דברים'. היא אומרת שאני גבר כמו כל הגברים שהיא מכירה, והיא לא בטוחה שהיא תסכים שוב למשחקים כאלו. באמת איום לירון. אני באמת לא מבין אנשים שחושבים להתאהב בי.</p> <p>אני לא מסתיר כלום..</p> <p>אני מצטער כל יום שאת הבחורה שאני הכי אוהב בעולם, איבדתי, בגלל שהתנהגתי במיטה כמו &nbsp;פוסט טראומטי. הדרך אל ליבכן עוברת במיטה? </p> <p>אני לא אומר את זה כהתרסה. וגם אם זה נכון ניחא לגמרי. רק שאדע.</p> <p>אני קצת מבולבל לאחרונה. וכשאני קורא פוסטים של לפני שנתיים או שנה, אני לא מבין מה המוטרף הזה כותב.</p> <p>אולי אני מוטרף דווקא עכשיו. אבל כנראה שאני מוטרף תמיד.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p></div>Sun, 02 Jan 2011 02:31:00 +0200sefivo@walla.co.il (מישור בבירה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545757&blogcode=12245773http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=545757&blog=12245773http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545757&blogcode=12219806<div align="right" dir="rtl"><p>בן גוריון היה פוליטיקאי קטן וחף מחזון, שהצליח להשתחל למקום הנכון בזמן הנכון כדי לצאת ענק נוכח זרעי החורבן שזרע במערכת הפוליטית.</p> <p>&nbsp;</p> <p>הגמד לא הבין שישראל דומה לארה"ב, במובן של מדינות מהגרים ללא מסורת פוליטית, ולכן צריכה את שיטת הממשל שלה, ולכן כשל והעתיק את שיטת הבחירות הבריטית, כאילו המהגרים (שלא לדבר על המיעוט הערבי שהבין שישאר בארץ) ינהגו זה בזה כג'נטלמנים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>כדי להחמיר את המצב, הוא זרע את שיטת המעמדות בישראל. את הערבים הוא הפך לאזרחים סוג ג' בעזרת כלים כמו שלטון צבאי ואפוטרופוס נכסי הנעדרים. את החרדים הוא הפך לאזרחים סוג א' כאשר יצר את מעמד 'תורתו אומנותו' (שוחד פוליטי נטו, לא היה נחוץ בגרוש למטרה המוצהרת) והעתיק את חוק העדות הבריטי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>מנקודה זאת והלאה, שום דבר לא שינה יותר. ה"ג'נטלמנים" (וזה כולם, כולל כולם) גרמו למצב ללכת ולהתדרדר - קרעים הולכים וגדלים בעם, שהלכו יד ביד עם פיצול הולך וגדל בכנסת, סחיטה פוליטית שהפכה לחלק מהשיטה, וחברי כנסת פחדנים מבכדי לשנות את שיטת הבחירות.</p> <p>&nbsp;</p> <p>המדינה תלך ותדרדר, דרך נפילה חדה ברמת החיים לזאת של מדינת עולם שלישי, ועד חורבן של המדינה. השאלה היחידה היא מה יקרה לאחר החורבן - אולי הצבא יקח את השלטון בכח, אולי הערבים יכבשו את המדינה, ואולי החרדים יצרו כאן מדינת הלכה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בכל מקרה, אין לעם שום שליטה על מה שיקרה - אנחנו רק יכולים להסתכל איך המדינה נחרבת ולקוות לטוב.</p></div>Sat, 18 Dec 2010 23:39:00 +0200sefivo@walla.co.il (מישור בבירה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545757&blogcode=12219806http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=545757&blog=12219806http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545757&blogcode=12204384<div align="right" dir="rtl"><p>אתמול תקף אותי הרעב, ונכנסתי ל'שווארמה ששון' לשבור את רעבוני.</p> <p>הושטתי יד לקבל את השווארמה תוך שאני מפיל שתי קופות צדקה, ומלא חמש אגורות נפלו ממנה לכל הסלטים [הם חושבים שזה מיכל מחזור].</p> <p>קירות השווארמה היו מעוטרות ברשימה נכבדה של רבנים, חלקם לובשים אבנטים ומצנפות, חלקם מיני פרוות וכובעים מסעירים.</p> <p>כשאני מקבל בהכנעה את נוכחות הרבנים התיישבתי לאכול.</p> <p>והנה אני מבחין תוך כדי שאיבת השלוקי של הטחינה מהאגודל, שהרבנים מביטים בי בצורה משונה, עיניהם פשוט יצאו מהחורים, בפרט איזה מקובל בעל גבות עבות. </p> <p>לרגע חשבתי שזה בגלל שששון שם לי סחוג, אבל מרגע לרגע הבנתי שאיני הוזה.</p> <p>חישבתי מיד שנטלתי ידיים כהוגן ואף בירכתי בכוונה עצומה. 'אולי אין פה משגיח'? חשבתי. אך מיד יצא מן המטבח בחור שמנמן תוך שהוא מצליף זיתים שחורים לפיו. א''כ לא זו הסיבה.</p> <p>ואז נפל לי האסימון. הם פשוט מורעבים! זה מבט של רעב.</p> <p>ניגשתי לששון, ושאלתי אותו מדוע הוא לא נותן לרבנים אוכל.</p> <p>ששון ניסה להצטדק, ואמר שהרבנים צמחוניים. אמרתי לו שלא יבלבל את המח, צמחוניים לא מסתכלים ככה על שווארמה. יש לי מספיק חברים צמחוניים.</p> <p>לחצתי עליו, ואז הוא אמר שמאז הפריצה-הם לא מקבלים אוכל.</p> <p>מתברר ששבוע קודם, פרצו לשם וגנבו את המכשיר של השווארמה [בהמות!], והרבנים, למרות כמותם, לא הצליחו להשתלט על הגנב, או למצער, להזמין משטרה.</p> <p>ומאז ששון הפסיק לתת להם אוכל.</p> <p>תוך כדי שאנחנו מדברים, שלח המקובל בעל הגבות העבות את לשונו הצחיחה, ובלע את השווארמה כשהוא כמעט קורע את ידי בשיניו האלוהיות.</p> <p>שני מלפפונים חמוצים עטופים בטחינה הידרדרו לעמקי השרוול שלי.</p> <p>מאז כשאני נכנס למסעדות, אני בודק שאין שם רבנים. מקסימום תמונה של בגין.</p> <p>&nbsp;</p></div>Fri, 10 Dec 2010 17:17:00 +0200sefivo@walla.co.il (מישור בבירה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545757&blogcode=12204384http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=545757&blog=12204384