http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545171Through the dark age And into the storm heCopyright 2026 No Time To Cry. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545171http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545171&blogcode=9072261<div align="right" dir="rtl"> לפני כמה ימים אני ואמא שלי הלכנו לקנות לי בגדים,משום מה אמא שלי אמרה שאין לי בגדים בכלל,למרות שלטעמי יש לי כבר יותר מידי. אז הלכנו לביג סנטר שנמצא ליד הישוב שבו אני גרה,ואז קרה הדבר הרע,התחלתי לשמוע עוד פעם את הקולות בראש שלי 'אסור לך לדרוך עלהמרצפות הלבנותשל המדרכה,את תזהמי אותם!' אז מה עשיתי,לא דרכתי על המרצפות הלבנות של המדרכה,וזה היה קשה,ולכן אפילו התחלתי לקפוץ,רק לא לדרוך עלהמרצפות הלבנות. מה קרה בסופו של דבר? דרכתי על מרצפה לבנה,ממש בקצה העקב,התחלתי להרגיש נורא,הקולות הנוראים החלו לצרוח 'שמנה! מטומטמת! איך את מעזה לזהם את המדרכה?!' הבטן שלי התחילה לכאוב והקולות רק גברו,ביקשתי מאמא שלי ללכת לשירותים ושם הקאתי את הנשמה וזה רק לשם התחלה,ואז התחלתי לבכות. התחיל לי התקפף חרדה ולא הצלחתי לנשום כמו שצריך,וגם העובדה שבכיתי לא עזרה לנשימה שלי,הקלות רק התחזקו,וצעקו דברים נוראיים. התחלתי להתפלל לה' או לקולות בראש שלי שכול הטירוף הזה יפסיק,רק שיפסיק. זה הפסיק אחרי חצי שעה של חרדה נוראית,בכי ותפילה לא ברורה. לא,אני לא מרגיש טוב עכשיו. </div>Fri, 25 Apr 2008 23:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (No Time To Cry)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545171&blogcode=9072261http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=545171&blog=9072261http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545171&blogcode=9034401<div align="right" dir="rtl">עבדתי על אמא שלי בעניים. לקחתי חבילת קרקרים ענקית מן המדף ואמרתי לה,'אני אוכל את כול הקרקרים ואז אני יבלע את האנטיביוטיקה'. שקר וכזב,לקחתי את החבילה אל החדר וסגרתי את הדלת,כדאי להראות לעצמי שאני חזקה מול האוכל אז התחלתי לסדר את החדר. התעלמתי נחרצות מן הקרקרים כאילו ולא היו,כאילו היו עוד משהו דומם ורגיל בחדר שלי,כאילו שזה לא הדבר ממנו אני פוחדת יותר מכול. סידרתי את החדר,התיישבתי מול הקרקרים,לקחתי לשלושה,כול אחת חתכתי לחתיכות קטנות ואכלתי לאט-לאט,יש לי את כול הזמן שבעולם. לקחתי את כדור האנטיביוטיקה ובעלתי אותו למרות טעמו המר והנורא,לקחתי את חבית הקרקרים והחבאתי אותה בארון. ניצלתי,זה"כ הנזק-50 קל' כנראה. הגעתי לחלק הכי מעניין בספר 'מיזרי' מאת סטיבן קינג,הרגע בו פול שלדון מגלה על עברה של השובה שלו-אנני וילקס, שכנראה סובלת ממקרה חמור של מאניה-דיפרסיה,ואני מתה להמשיך לקרא ולגלות מה אנני חובה בעברה,מהו הסוד האפל שלה. אתמול נסעתי לתל-אביב,ושנאתי כול רגע,אני רגילה לישוב השקט והקטן שבו אני גרה,ותל-אביב היא כ" רועשת,אני לא מבינה איך בכלל אפשר לגור שם,חזרתי ביתה עם בחילה. </div>Sun, 20 Apr 2008 11:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (No Time To Cry)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545171&blogcode=9034401http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=545171&blog=9034401