http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=544798אני בת 16. קוראים לי אנג'י (כינוי). אני אמנית. תוכלו לראות ציורים וקישקושים שלי כאן. אם אתם מעוניינים. אימ אה גוד ליסנר למי שירצה. אני כמוכם. אני אנושית. אין לי כנפיים. אני לא קדושה. אני מקווה שתוכלו להקשיב לי כמו שאני ארצה להקשיב לכם. תודה.heCopyright 2026 Some Where Over The Rainbow.... All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=544798http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=544798&blogcode=9541120<div align="right" dir="rtl">אני זוכרת כשהיינו קטנים הכל נראה כל כך תמים אמרנו תמיד ניהיה חברים היינו מן כנופייה של ילדים אף פעם לא הבנתי מה בדיוק קרה ואיך זה הפך ככה גדלנו לגדולים ופתאום אחד לשני לא היינו כל כך חשובים במקום ביחד רצינו לבד כל אחד ורצונותיו אבל מה קרה לתמיד ניהיה חברים אף פעם לא אדע, גם במרוצת השנים זה טוב אתה יודע מדי פעם להיות קטן להשתולל ולהתפרע ללכת לשחק בגן ולפעמים אני עוד הולכת לפארק הזה בשכונה ומוצאת את עצמי יושבת בנדנדה הישנה נד נד נד נד רד עלה עלה ורד מלמטה עד למעלה נד נד נד נד. אל תשכחו את העבר. הוא מה שעשה אתכם עכשיו בהווה. אנג'י</div>Wed, 09 Jul 2008 17:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (Some Where Over The Rainbow...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=544798&blogcode=9541120http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=544798&blog=9541120http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=544798&blogcode=9472626<div align="right" dir="rtl">שיר לכבוד השואה. There'snoone that listens noone that sees there's noone that cries noone that weeps and when darkness falls i'm here all alone here in this tomb my name no even engravedon a stone not even a sign or a mark that shows that im here that i'm even alive only more dead more dead that arrive and sometimes, just sometimes i hear from below a breath, a heart beat of another human soul בחייאת אנשים, תהנו מהחיים שלכם, אל תבזבזואף לאשנייה. אף פעם אין לדעת מה יקרה בשנייה הבאה. בהצלחה! אנג'י</div>Sun, 29 Jun 2008 19:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (Some Where Over The Rainbow...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=544798&blogcode=9472626http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=544798&blog=9472626http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=544798&blogcode=9404756<div align="right" dir="rtl"> אני יושבת במקום הקבוע שותה לי שוקו חם הזמן מרגיש לי קצת תקוע והזיכרון קצת נעלם בחוץ יורד הגשם, כולם במעילים רק אני יושבת וחושבת על המילים המילים שאמרת נחקקו לי בזכרון והמחוגים לא מתקדמים בשעון המילים שאמרת כמו צלקת לי בעור ואליך אני מתגעגעת מאד המילים שאמרת, "אני הולך, ביי" לא שמת לב לגשם שנטף מעליי הכוס שלי כבר ריקה וגם העיניים למזלי הרע כבר צקמתי ושילמתי ת'חשבון זוג בא והתיישב לי בשולחן אבל לא הסתכלתי לאחור.. והמילים שאמרת שוב עולות לי בראש הנה הן, אחת שתיים ושלוש המילים שאמרת היו לי לסכין ללב תוכל לשמוע אותו נסדק אם תתקרב המילים שאמרת "אני הולך, ביי" לא שמת לב לגשם בעיניי אז כבר הגעתי הביתה והתיישבתי על הספה בוהה בטלוויזיה בלי סיבה אתה יודע, היא מכובה.. והזמן שוב מרגיש לי תקוע ואין ממנו מנוס אני לא יכולה עוד לנוע חבל שלא ציפיתי זאת מראש המילים שאמרת כל כך פשוט ואכזרי הכל מבולגן לי בראש למה דווקא אני?.. והמילים שאמרת היו לי כסכין ללב תוכל לשמוע אותו נשבר אם תתקרב "אני הולך, ביי" זה באמת כזה פשוט? ולעומת זאת היה מה שהיה ואין להחזיר את</div>Thu, 19 Jun 2008 23:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (Some Where Over The Rainbow...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=544798&blogcode=9404756http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=544798&blog=9404756http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=544798&blogcode=9359641<div align="right" dir="rtl">לאחרונה קראתי הרבה ספרים שעוסקים ב.. נו אפשר לומר סקס. אחד שמאד ריגש אותי היה זיכרונותיה של גיישה מאת ארתור גולדן. זה סיפורה של גיישה לשעבר שחיה"כרגע"בניו יורק ומגלה ל"קורא" את סיפור חייה. חלקם מכם בטח ראה את הסרט, שגם נורא מרגש אבל לא מדויק בלשון המעטה. בקיצור, אני בגיל כמעט 17 כיום עם חבר יותר משנתיים (תסיקו לבד מה אני מתכוונת) מגלה שסקס מוחבא בכל כך הרבה מהרבדים בחברה והתרבות שלנו, משהו שהיה קיים גם ביפן של שנות ב-30וגם בכל אחת המדינות, כל אחת מהשנים מאז שהעולם קיים. כלומר, מה עושה את הסקס מרכז המחשבה היום? סקס אפיל בפרסומות שרואים בחורות מלקקות גלידות וחסרות כל מחשבה מקורית, עם שיער מחומצן לרוב, איפור כבד כלכך שאי אפשר לזהות מהמסכה לפרצוףהאמיתי, שגם הוא מוחבא מאחורי מסכה מחייכת שמתחת למסכת האיפור.. ברצינות. מה קרה? אני יודעת שהמון אנשים כותבים על זה, והמון אנשים מתלוננים ומקטרים ובלה בלה בלה, אבל תאכלס מי עושה משהו? גברים עדיין מזילים ריר על בחורות חצי ערומות, או משהו שגם נפוץ ובנות על גברים חצי ערומים.. נו באמת קצת צנעה! קצת כבוד עצמי! אני שומעת כל יום על בנות שאומרות שהן "ר</div>Thu, 12 Jun 2008 19:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Some Where Over The Rainbow...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=544798&blogcode=9359641http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=544798&blog=9359641http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=544798&blogcode=9297817<div align="right" dir="rtl">נכון לפעמים אתם מרגישים קצת... קצת... מאוכזבים? קצת... עצובים? אולי עייפים, מיואשים? פשוט מעוצבנים? כולם נגדכם פתאום, שום דבר לא מסתדר... כאילו אתם לבדכם לגמרי, ולא משנה מה אתם עושים, שום דבר לא מצליח.. אתם לא לבד לגמרי. יש לכם לפחות אותי. גם אני לפעמים בודדה, עצובה עצבניתועייפה, ומעל הכל גם מיואשת. אבל אתם יודעים מה? לא אתן לזה לעצור בעדי, כי אם אני כן אתן לזה, איך אוכל אי פעם להיות מאושרת, שמחה מלאת תקווה ואנרגטית, שלווה ואחזיק את היד של האהובים עליי...? הבטחתי ציורים. הסורק עובד :) תהנו! מנטרה לחיים אוהבים: כשהאפלה משתלטת, תמיד תדאג שיש לך יד להחזיק. אנג'י</div>Mon, 02 Jun 2008 20:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (Some Where Over The Rainbow...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=544798&blogcode=9297817http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=544798&blog=9297817http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=544798&blogcode=9133071<div align="right" dir="rtl">את הקטע הבא ארצה לבקש ממכם הקוראים דבר אחד - לאחר הקריאה, תגיבו ותרשמו מה לפי דעתכם כותרת הסיפור צריכה להיות. חושך. לילה. צלצול טלפון צורם. "הלו? מי זה בשעה הזאת?" קול עייף אמר. "שלום גברת כהן? מדבר דן לוגסי מהסוכנות רואה ובלתי נראה. יש לנו תוצאות." קול גבר צעיר ענה. עינייה העייפות של גברת כהן נפתחו בערנות ובמהירות, "יופי. אני אגיע תוך 20 דקות." קולה של גברת כהן היה צלול וברור. 20 דקות לאחר מכן. דפיקה על דלת. חריקת דלת חלשה. "איפה זה?" דברת כהן אמרה בכמעט תקיפות. "בואי איתי, זה במשרד." דן לוגסי ענה. לאחר כשעה. "תודה רבה. אני אצור קשר לגבי התשלום, זה לא הזמן המתאים כרגע." גברתכהן אמרה בכיווץ קטן של גבותיה, כאשר החזיקה בידה חבילה קטנה וחומה. "כן, ברור ברור. שיהיה לך בוקר טוב גברת כהן." דן לוגסי ענה. גברת כהן יצאה מהדירה ופסעה כמה צעדים לעבר המעלית, לחצה על הכפתור וחיכתה בסבלנות. כאשר גברת כהן נכנסה למכוניתה והתניעה אותה כבר היה אור בחוץ. הטלפון שוב השמיע את צלצולו הצורם. "נו, מה עכשיו?" מילמלה בזמן שלחצה על הכפתור לענות. "הלו?" גברת כהן שאלה. "שלום שרה מתוק</div>Mon, 05 May 2008 23:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (Some Where Over The Rainbow...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=544798&blogcode=9133071http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=544798&blog=9133071http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=544798&blogcode=9019786<div align="right" dir="rtl">הפוסט הזה מוקדש לכל המשוררים שכתבו דברים נדושים ספק עצובים ספק שמחים (לדעתי ככה זאת האהבה) הראשון יהיה נדוש עצוב - &amp;; השלכת- &amp;; לעצים נושרים עלים ולי דמעות לחופים גולשים גלים ולי רק צרות ולילדים מעילים ומגפיים ולי כלום בעיניים זהו זמן השלכת הזמן שלך ללכת שוב הולך, לאנשהוא והחיוך שוב עגום ביי מלאך אמרת אבל למה לא חזרת ביי מלאך אמרת בזמן השלכת הנוראה הקסומה המיוחדת שליבי שונא כל כך היפה המטהרת ובזמן השלכת ביי מלאך אמרת ביי אהובי שוב לוחשת לצל הלילה לעלים הכתומים לעצים הקרחים ביי אהובי שוב לוחשת מהחלום ביי... ועכשיו לאהבה אין עוד מקום. &amp;; &amp;; &amp;; אני יודעת, זה קצת מדכא. אבל הי, לכל אמן יש את אפס ודאונס, זאת אומרת תראו את פיקאסו - זה היה אבל קצת קיצוני עם התקופה הכחולה והורודה וכו'.. אבל לא נורא הכל נשכח ונסלח! הלאה, לשיר הבא. &amp;; לכל הרומנטיקים חסרי התקנה שאני נכללת בהם, הנה שיר שמח חרוש: &amp;; &amp;; Seasons&amp;; &amp;; While winter becomes spring and yellow becomes green gray becomes blue and&amp;;I love you And w</div>Fri, 18 Apr 2008 00:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (Some Where Over The Rainbow...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=544798&blogcode=9019786http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=544798&blog=9019786http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=544798&blogcode=9001688<div align="right" dir="rtl">השיר הזה שבחרתי לשתף איתכם מאד מיוחד. הוא יכול להיות עצוב, הוא יכול להיות שיר אהבה, הוא יכול להיות שיר פרידה, רק תבחרו במה שאתם רוצים והוא יכול להיות. תמיד יש לנו בחירה. Look Above At the night look above at the sky at the stars look above you only there im with you When sun goes down and moon raise up look above look up cause i am watching looks at the stars look at the moon Remember me how i was remember me how i used to be see in the stars my smile my eyes see in te stars what we lost and what will never come back At the night look above look above מקווה שנהניתם <F</div>Tue, 15 Apr 2008 15:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (Some Where Over The Rainbow...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=544798&blogcode=9001688http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=544798&blog=9001688http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=544798&blogcode=8998793<div align="right" dir="rtl">לקטע הראשון שאפרסם כאן (זה שהיה לפני היה רק ברכת שלום) ארצה לצטט מתוך סיפור שאי שם בשנותיי הצעירותהלא כל כך רחוקות כתבתי.. "אחרי הארוחה אצל סבתא כשכולנו ישבנו בסלון היה לי התקף עצבות. התעלמתי מכל הילדים וקולות הצחוק והתמקדתי בפינה ברצפה ליד הרגליים שלי. חשבתי רק עליו, ועל איך אוכל לדבר איתו ויכולתי להרגיש איך המצח שלי מתקמט בכאב ואת המבט העצוב שלי כמעט סודק את הרצפה.. ואז פתאום הרגשתי שמסתכלים עליי. הרמתי את העיניים וראיתי את שרון מסתכל על אמא ומניע את ראשו קלות לכיווני, ושוב מסתכל עליי.העברתי את מבטי אל אמא והיא גם בדיוק הפנתה את מבטה אליי והסתכלה עליי במבט החודר המעצבן הזה שלה, אותו מבט שאגם קיבלה מאמא ושרון. כשחזרנו הביתה הדבר הראשון שעשיתי היה לעלות לחדר שלי ולפרוק את הבגדים מעליי ולהשתחל לבגדים של שינה - חולצה ישנה של אבא ושורט פשוט. אחר כך הסרתי את האיפור והתמוטטתי על המיטה, וראיתי מגוון דברים עליה: הציור האחרון שציירתי, כמה ספרים ומחברות, כביסה שעוד לא קיפלתי ועוד כמה בגדים שלבשתי יותרמוקדם באותו יום. כשמשכתי את הכרית אליי והנחתי את הראש עליה כבר לא יכולתי לעצור את הדמעות. ב</div>Tue, 15 Apr 2008 01:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (Some Where Over The Rainbow...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=544798&blogcode=8998793http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=544798&blog=8998793http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=544798&blogcode=8998528<div align="right" dir="rtl">שלום וברוכים הבאים, אני מניחה שאם נכנסתם קראתם את ההודעה הראשונית שלי, או שאני לא יודעת זאת פעם ראשונה שלי האמת בדבר כזה בכלל. בחיים לא חשבתי שיהיה לי בלוג אבל השעה הגיעה והיום בא, והופ טרללה בלוגרית נולדה. כאן זה יהיה נגיד היומן שלי. אני לא אכתוב כל יום (יש לי חיים) ואעדכן פה ושם, אבל שורה תחתונה אני אפרסם דברים אישיים, שאני לא מגלה. זאת ההתפרקות שלי. אתם לא חייבים להביע דעה אבל דעות וביקורות תמיד רצויות, רק תשתדלו להיות נחמדים. אני אמנית כפי שציינתי לפני, יש לי חבר כבר יותר משנתיים, שאני מאוד שמחה ממנו. הדבר הכי טוב שקרה לי זה הוא. כן, כן אתם לא אומרים משהו שלא שמעתי בעבר, דביק, קיטשי וקלישאה... כמו תקליט שבור, אבל לא נורא. אין לי בועה לפוצץ ואני לא חיה באשליות. אני כמוכם, רק שהתמזל מזלי ומצאתי מישהו לאהוב ולהחזיק את היד בזמנים קשים וכואבים. אז נחזור לעניין, אני אמנית, אני אפרסם שירים, ציורים קישקושים עבודות, תמונות וסיפורים וסו און סו און, שהכנתי\יצרתי\כתבתי והשקעתי את מיטבי בהם - אז קצת רחמים. אני שרה, אני רוקדת, אני שוחה אני עפה אני קופצת אני נושמת אני חיה אני מתה. כמ</div>Tue, 15 Apr 2008 00:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (Some Where Over The Rainbow...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=544798&blogcode=8998528http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=544798&blog=8998528