http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=543003And he'll always be there singing songs in my head.heCopyright 2026 Chasing the sun. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=543003http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=543003&blogcode=13477962<div align="right" dir="rtl">הטעם שלך לא נעלם, נשאר תקוע בתוכי. אבל גם כשאתה כולך בתוכי אני מרגישה ריקה.. אני צריכה שתתכוון למילים שלך כשאתה מזיין אותי, שוכב איתי, עושה איתי אהבה.. איך שתרצה לקרוא לזה. אני צריכה שתסתכל לי בעיניים ותחייך את החיוך המטומטם שלך ואז תלחש לי באוזן.. שאני הזונה שלך. כואב לך שגבר אחר מדבר איתי? תגיד משהו. דיי לאדישות המטומטמת שלך, דיי לחוסר הבעת רגשות שלך! מה, רק כשאתה מזדיין איתי אתה יכול להביע רגשות? אז בוא נזדיין 24/7 הרי אני הזיון הכי טוב שהיה לך לא? או לפחות ככה אתה טוען.. מזל שהגיע כיפור אני צריכה לבקש סליחה ממנו שם למעלה על כל המחשבות הזדוניות שהיו לי בגללך.. אתה גורם לי לדבר מלוכלך, אתה גורם לי לצעוק ולשבור מיטות ולהתפרע. מסכנה אמא שלך ומסכנים השכנים שלך, גם מהם אני צריכה לבקש סליחה. אני צריכה לבקש סליחה מאמא בגלל כל הכסף שהיא מבזבזת על בגדים שמהר מאוד נשארים על הרצפה. אני צריכה לבקש סליחה מכל הגברים שחשבו שאני הולכת להזדיין איתם ובסוף התחמקתי מהם, מה לעשות, תפסת אותי.. רק איתך אני רוצה להזדיין. מזל שאתה לא יכול לראות את מה שאני כותבת פה, אחרת היית בטוח שאני מאוהבת בך או</div>Tue, 25 Sep 2012 00:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (Chasing the sun)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=543003&blogcode=13477962http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=543003&blog=13477962http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=543003&blogcode=13303264<div align="right" dir="rtl">זה לגעת, להרגיש ולהתמכר.. לא צריך שום חיבוק, או התכרבלות, או "אני אוהב אותך". בלי כל הקיטש המיותר מסביב, בלי "לעשות אהבה", בלי חיוכים ובלי להיות עדין. בגדים מתעופפים באוויר בלי לחשוב יותר מדי, שני גופות ערומים, מתנשפים, מחכים.. להזיע, לזוז מצד לצד, למעלה, למטה, מאחורה, מקדימה, אפילו לא צריך להסתכל אחד על השני. למשוך בשיער, לנשוך, לשרוט את הגב, את הבטן, לתפוס כמה שיותר חזק.. כמו חיות. להיות מוכן, לרצות את זה, התחושה של שני גופות מתחברים.. בלי רגשות, בלי מחשבות, הכל פיזי. להרגיש את החדירה, את התנועה, את העיניים נעצמות, מתמסרות לרגע.. ההנאה, האנחות, הגניחות, הצעקות. הדיבור המלוכלך "תזיין אותי", "אל תגמור עדיין", הכל מתחבר ביחד, בלי לשים לב לכל מה שמסביב, החרמנות פשוט מתעלה על כל תחושת בושה. ההרגשה של משהו שממלא אותך מבפנים, גורם לכל הגוף להתנתק, להיות מרוכז רק בזה.. יוצא, נכנס, יוצא, נכנס. מהר יותר. חזק יותר. הכל בבקשות, בהתחננויות, בדרישות. עוד קצת, רק עוד קצת. ההרגשה הזאת שמשהו בתוכך נבנה לאט לאט, יוצר מן כדור שרק רוצה לגדול עוד ועוד.. סופג לתוכו כל הנאה, כל תזוזה, כל כ</div>Thu, 07 Jun 2012 22:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (Chasing the sun)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=543003&blogcode=13303264http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=543003&blog=13303264http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=543003&blogcode=13061736<div align="right" dir="rtl">לאט לאט החשק שלי להכנס לפה ולכתוב עולה.. ככה זה כשיש בלאגן ואין למי להסביר הכל, כי בתאכלס, למי יש כוח להקשיב לזיוני שכל ולטלנובלות הבלתי פוסקות היום-יומיות שלי? בתאכלס, אני בעצמי בא לי להקיא מכל הקשקושים הבלתי פוסקים האלה, מכל המאהבים, החברות, החברים, האויבים, המשפחה.. שיתנו לי קצת שקט. כל יום שנפתח נראה הזוי יותר מהקודם, החיים מתקדמים לי מהר מדי.. הלוואי והייתי יכולה לעצור רק לרגע ולהסתכל על מה אני מפספסת, מה עוד חסר לי, במה אני טועה, למה אני נפגעת, למה אני מתאכזבת כל פעם מחדש.. ואני עדיין עומדת, אמנם בקושי, אבל עומדת עם סימן שאלה ענק מעל הראש ומחכה לתשובות שפשוט לא מגיעות.. עולה לי פלאשבק של בן זונה שפגע בי במשך חצי שנה, אעלק היה הידיד הכי טוב, ולפני הגיוס בא לבקש סליחה, ועוד נזכר להגיד לי שאני לא מפסיקה לקבל כאפות מאנשים.. כן בוא תזרע לי מלח הפצעים, בוא תראה לי כמה אני מטומטמת שאני מקרבת אלי אנשים והם דורכים עלי שוב ושוב. אז כן, החברה הכי טובה שלי התנשקה עם אקס שלי ופשוט לא מפסיקה לעלות לי על העצבים כל פעם מחדש, האהבה הכי גדולה שלי שבר לי את הלב והלך להיות חבר של חברה שלי, שכמובן</div>Sat, 18 Feb 2012 02:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (Chasing the sun)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=543003&blogcode=13061736http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=543003&blog=13061736http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=543003&blogcode=12754905<div align="right" dir="rtl">בזמן האחרון יש הרגשה כאילו כל מה שאני עוסקת בו זה הדברים שפספסתי , הדברים שפעם היו שלי ורק שלי , ופשוט נעלמו ממני. מתי הדברים כ"כ התהפכו? הכל משתנה, מתערבל, מתחדש. בן אדם שלא הייתי איתו בקשר ארבע שנים הופך להיות מרכז החיים שלי. בן אדם שהיה כל העולם שלי חמש שנים הפך להיות האויב שלי.. איך הדברים פה משתנים, מחבר לאויב, מאויב למכר, ממכר לידיד נפש. אני לא בטוחה אם האנשים מסביבי הם אלה שמשתנים, או שזו בכלל אני שסוף סוף מתבגרת, סוף סוף מקבלת את החיים כמו שהם ובעצם מבינה שבחיים צריך לזרום, אין מה לעשות.. לכתוב פה נראה לי כמו הדבר הכי מפגר שיש, אין לי כבר שייכות למקום הזה, הוא מייצג אותי בעבר, מישהי ילדותית שהכל אצלה סבב סביב בנים. היום אני מבינה כמה בנים הם דבר נידח בכל החיים האלה, שמערכות יחסים הן לא רק מערכת יחסים בין גבר לאישה שאוהבים, מכבדים ומעריכים אחד את השני. צריך לדעת לשמור על מערכות יחסים בין אנשים ביום יום, בין אם הם החברים הכי טובים, ובין אם הם סתם אנשים שאתה אומר להם שלום פעם ב.. לך תדע מתי תזדקק לכל האנשים האלה בסופו של דבר, העולם הזה הפכפך. בסופו של דבר, איך שלא נסתכל על זה</div>Mon, 19 Sep 2011 20:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (Chasing the sun)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=543003&blogcode=12754905http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=543003&blog=12754905