http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541470heCopyright 2026 לפעמים החיים משחקים בתופסת. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541470http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541470&blogcode=10568654<div align="right" dir="rtl">מכירים את זה שיש לכם מצברוח הכי היי שבעולם, ואז אתם מדברים עם מישהו, נניח שהוא גם קרוב אליכם, והוא פשוט מוריד לכם את כל החשק להכל במכה? מכירים? אוווף אני נורא רוצה לדבר איתה סתם שיחה.. להגיד היי ולשאול מה נשמע? ולקבל סתם תשובה כמו הכל סבבה, מה איתך? או.. הכל בסדר, או משהו בסגנון... אבל איכשהו כל שיחה איתה נגמרת בזה שאני לא מצליחה להחליט מי רוצה להתאבד, היא כי רע לה? או אני בגלל הדכאון שהיא מביאה לי בשיחות האלה..? אני חושבת שהיא חולה. אני חושבת שיש לה דכאון ואני חושבת שהיא צריכה לקבל טיפול. היא לא באמת רוצה להתאבד, סתם מאבדת חשק לחיות.. היא לא תעשה עם זה כלום... היא גם לא מאיימת לעשות... אני חושבת שהיא חולה ואני יודעת שאין שום דבר שאני יכולה לעשות כדי לשנות את זה... עם ההורים שלה אי אפשר לדבר ואם אני אפנה לגורם אחר אני יכולה לשכוח מהקשר שלי איתה.... מכירים את זה שאתם רואים מישהו קורס לתוך עצמו ופשוט יודעים שאין שום דבר שתוכלו לעשות עם זה... אני חושבת שזה הפוסט האחרון שלי. כן, אמרתי את זה כבר כמה פעמים, אבל בפעמים הקודמות תכננתי לעזוב כי לא היה לי מה להגיד, וכשהיה לי אז חזרתי.</div>Mon, 23 Feb 2009 23:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (לפעמים החיים משחקים בתופסת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541470&blogcode=10568654http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541470&blog=10568654http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541470&blogcode=10547905<div align="right" dir="rtl"> אני עדיין אוהבת אותו. מרגע לרגע זה נראה לי פחות ופחות הגיוני... יש לי חבר, כמעט חודש. ואני בכלל לא יודעת מה אני עושה איתו. אני עדיין אוהבת אותו. הוא מת עליי, הוא שולח הודעות כל הזמן לשאול לשלומי, מנסה שנפגש בכל הזדמנות אפשרית... אבל אני באמת לא יודעת מה אני עושה איתו, אני לא נמשכת אליו, ואני אפילו לא בטוחה אם יש לי נושא לשיחה איתו. אני עדיין אוהבת אותו. אנחנו כבר כמעט חודש ביחד, סופשבוע זה התאריך, אנחנו יוצאים לחגוג, אני רוצה לקנות לו משהו, "תשומת לב"... אבל אני אפילו לא יודעת מה הוא אוהב, אני לא יודעת עליו כלום. אני עדיין אוהבת אותו. אני מרגישה כאילו אני עובדת עליו, כאילו אני לא באמת איתו.. חברה אמרה לי שלפעמים לוקח זמן להתחבר, אבל אני פשוט לא חושבת שיש למה... אני עדיין אוהבת אותו. ולו- בכלל לא אכפת. אני עדיין אוהבת אותו, למרות שנפרדנו לפני 3 חודשים ועבר עליי כ"כ הרבה מאז... אני עדיין אוהבת אותו למרות שלפעמים אני לא מבינה איך אהבתי אותו מלכתחילה... אני עדיין אוהבת אותו, אבל הוא לא ממש אוהב אותי חזרה.. לא מראה את זה בכל אופן... אני עדיין אוהבת אותו, ומתגעגעת.. לחיבוק ש</div>Tue, 17 Feb 2009 23:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (לפעמים החיים משחקים בתופסת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541470&blogcode=10547905http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541470&blog=10547905http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541470&blogcode=10385109<div align="right" dir="rtl">לבכות. אני פשוט רוצה לבכות. בכי משחרר. בכי בלי סיבה (ועם זאת בגלל כ"כ הרבה סיבות...). בכי מהלב. בכי שיימשך עוד ועוד ועוד... לבכות בלי סיבה. לבכות כי כואב. לבכות כדי לשכוח. לבכות כדי שהזמן לא יעבור. פשוט לבכות... אני לא יכולה לשים את האצבע על משהו, ולהגיד "בגלל זה!" בגלל זה אני רוצה לבכות, בגלל זה כ"כ עצוב לי... זה הכל ביחד... הוא נפרד ממני (טוב זה היה צפוי..) אבל זה לא כ"כ נורא, מתוך כל הכיתה אף אחת לא שמה עליי פס (וכולן טוענות שזה לא בכוונה, פשוט כשהן שמעו את ההודעה, הן העבירו "רק לחברות קרובות"...) אבל לא באמת אכפת לי.. (זה לפחות מה שאני משתדלת להאמין). יש לי שכבה שכל אחד חושב בקושי על התחת של עצמו, ואני צריכה לעשות את העבודה של כולם (על חשבון הזמן שלי כמובן, כן?) אבל אני אוהבת לעזור... אז הכל זה לא כ"כ נורא, והכל בעצם אני נורא אוהבת לעשות, וממנו כבר לא כ"כ אכפת לי.. (כאילו.. אני אוהבת אותו, מאוד.. אבל זה יעבור.. עם הזמן זה יעבור...) ומהשכבה באמת שהתייאשתי כבר... אבל זה לא אומר שאני עשויה מאבן, ואנשים לא מבינים שהם גורמים לי סדקים.. וסדק, ועוד סדק ועוד אחד, ואז יש שבר קטן, שהו</div>Mon, 05 Jan 2009 22:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (לפעמים החיים משחקים בתופסת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541470&blogcode=10385109http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541470&blog=10385109http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541470&blogcode=10237231<div align="right" dir="rtl">זהו. זה נגמר. המילה האחרונה עוד לא נאמרה, אבל מחר זה נגמר. אני כ"כ רוצה חיבוק... רק חיבוק......</div>Mon, 01 Dec 2008 00:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (לפעמים החיים משחקים בתופסת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541470&blogcode=10237231http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541470&blog=10237231http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541470&blogcode=10232986<div align="right" dir="rtl">זה פשוט לא יאומן.. כל פעם שאני כותבת, אני כותבת "בפעם האחרונה", גם לעצמי אני מבטיחה שאני לא חוזרת, שהפעם סיימתי. אני שומרת את הבלוג כי יש בו כ"כ הרבה זכרונות שאני לא יכולה לוותר עליהם כ"כ בקלות, וכל פעם אני מבטיחה שזו הפעם האחרונה. ואיכשהו תמיד אני חוזרת... כי כשקשה, כשלבד, כשאני מחפשת עם מי לדבר, תמיד פה אני מוצאת את המקלט שלי, את השקט שלי עם עצמי... השקט הטוב, לא השקט של הלבד שצורם באוזניים.. השקט שלי עם עצמי. ניסיתי למצוא תחליף לכתיבה, לדבר עם אנשים... אבל כולם עסוקים בלעשות כלום ולאף אחד אין זמן... גם לי לא תמיד יש זמן לעצמי... אז יש לי חבר, כבר יותר מחודש.. וטוב לי איתו, באמת שטוב... אבל יש מן הרגשה שהוא מתחיל לקחת אותי כמובן מאליו.. לא ראיתי אותו שבוע (לימודים, בלאגן.. זאת לא הייתה אשמתו, גם לא ממש אשמתי, פשוט לא היה זמן...) כל השבוע רק חיכיתי שיגיע יום שישי והייתי בטוחה שהוא יתקשר, יגיד שהוא מתגעגע, שהוא רוצה להפגש... הוא לא התקשר. גם בשבת לא... חיכיתי עד 6 אחה"צ לפני שהתקשרתי, התחלתי כבר לדאוג אולי קרה משהו... זרקתי מילה על זה שלא שמעתי ממנו, הוא לא נשמע נסער במיוחד.. כן וזה</div>Sat, 29 Nov 2008 21:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (לפעמים החיים משחקים בתופסת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541470&blogcode=10232986http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541470&blog=10232986http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541470&blogcode=10002408<div align="right" dir="rtl">גמר חתימה טובה לכל קוראי הבלוג! (אם עוד יש כאלה.. חח) צום קל (ומועיל) לכל מי שצם. ושתהיה שנה טובה!!!! *מצטערת אם מישהו נפגע ממשהו שנכתב בבלוג הזה, בין אם הדבר קשור אליו באופן ישיר ובין אם לא- סליחה!</div>Wed, 08 Oct 2008 14:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (לפעמים החיים משחקים בתופסת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541470&blogcode=10002408http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541470&blog=10002408http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541470&blogcode=9871336<div align="right" dir="rtl">"אם אני יעבירו אותי כיתה, תעברי איתי?" האמת? הייתי נותנת לך גם את החיים שלי אם הייתי יכולה, אבל זה לא כ"כ פשוט... זה לא רק החלטה שלי וגם אם כן.. כמה שברור מאליו שאני נוטה להגיד "כן", זה לא כ"כ פשוט... מה עושים??? אמרתי שאני לא יחזור, אבל חוץ ממנה אין לי אף אחד לדבר איתו (בטח שלא על זה..) והיא כרגע לא ממש במצב של לדבר או לשמוע הסברים.... קשה לי ורע לי ועצוב וכואב... ובא לי להרוג אותן שגרמו לה להגיע למצב כזה, לשחוט אותן שבגללן היא סובלת (ויחד איתה גם אני...) "אמא לא מוכנה לשמוע על זה. היא רוצה להעביר אותי ביצפר" לא!!!!! אל תסכימי!!! לעבור כיתה זה רק חדר ליד, ביצפר חדש זה אנשים חדשים ולימודים חדשים... ביצפר חדש זה להיות רחוקה... לא. בבקשה... אוף.</div>Mon, 08 Sep 2008 12:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (לפעמים החיים משחקים בתופסת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541470&blogcode=9871336http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541470&blog=9871336http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541470&blogcode=9717590<div align="right" dir="rtl">שלום לכל קוראי הבלוג! (לפי התגובות עוד יש כאלה, תמיד נחמד שיש מי שאכפת לו..) האמת היא שכמו ההשערה שהועלתה בתגובות, אני לא מעדכנת פשוט כי טוב לי. לפעמים טוב יותר ממה שחשבתי שיוכל להיות... לפחות אחרי מה שקרה.. (גם למי שלא מעודכן בפרטים זה לא ממש רלוונטי כרגע...) ואם אני כבר פה אז אולי ווידוי קטן ועצה למי שעוד טורח לבוא לבקר... כשהייתי כותבת פה, הבלוג היה מצד אחד סוג של מקלט. הייתי כותבת ויודעת שמישהו יקרא, שמישהו שלא מכיר אותי (ולכן אין לו דעה קודמת על מה שאני כותבת) יגיב על המחשבות שלי, הרגשות שלי... זה לא היה הבלוג הראשון שלי (ואני כן מקווה שהאחרון..) והישראבלוג היה באותו זמן סוג של התמכרות, הייתי מגיעה הביתה וישר למחשב, קודם לבלוג שלי- מי הגיב? כמה קראו..? כאלה.. לפעמים גם לעדכן, אח"כ הייתי נכנסת למעודפים ומתחילה לעבור על כל הבלוגים שמופיעים (בד"כ כאלה שאני קוראת בהם קבוע או שהיה בהם משהו שמשך אותי.. בלוג שלא קראתי בו במשך כמה זמן היה יורד מהרשימה כדי "לפנות מקום"...) כל החיים שלי התמקדו בזה, בלכתוב, בתגובות ובלקרוא (ואם אני יכולה לנסות לעזור..) צרות של אחרים... בתקופה האחרונ</div>Sat, 09 Aug 2008 02:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (לפעמים החיים משחקים בתופסת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541470&blogcode=9717590http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541470&blog=9717590http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541470&blogcode=9252210<div align="right" dir="rtl">עבר יותר מחודש. אני מבקרת לפעמים פשוט אין על מה לכתוב.. מבחנים, לימודים... סה"כ החיים די נחמדים כרגע.. המצב סבבה ויש לי באמת שקט לפעמים.. השקט הזה, שייחלתי לו כ"כ הרבה זמן... לכל מי שלא מאמין בניסים, ולמי שכמוני- לא ממש מאמין באלוהים..: את הגורל שלך לא אחרים קובעים- אתה היחיד שיכול לשנות אותו! אחד הפסיכולוגים טען פעם, שאין "אני", "אני" זה מה שאני חושב שאחרים חושבים עליי (המפשט לא נורא מסובך, תקראו פעם פעמיים בסוף תבינו..) אז לי יש טענה נורא פשוטה בעניין- אם אני זה מה שאני חושב שאחרים חושבים עליי- תגרמו להם לחשוב אחרת! יום נפלא ולילה טוב! ובנימה אופטימית זו- אל תשכחו: </div>Sun, 25 May 2008 23:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (לפעמים החיים משחקים בתופסת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541470&blogcode=9252210http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541470&blog=9252210http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541470&blogcode=9039325<div align="right" dir="rtl">קפצתי לי לבקר ולאחל חג שמח לכל קוראי הבלוג! (אם יש כאלה ;]) קטע מוזר, יש לי בלוגים כבר די הרבה זמן (זה לא הראשון ואולי לא האחרון..) פעם, בבלוגים הקודמים וגם בזה עד לא מזמן, הכתיבה הייתה ממש צורך. (אני יודעת שיש כאלה שמבינים על מה אני מדברת, אבל למען אלו שלא- אני אפרט.) זה היה ברמה של התמכרות כמעט. הייתי מגיעה הביתה- ישר למחשב, לפעמים לעדכן (גם אם זה לא משהו ממש עקרוני..) ולפעמים סתם לבדוק אם מישהו נכנס. היו תקופות (ועדיין יש) שהייתי הופכת לפרנואידית ובטוחה שמישהו עלה על הבלוג, ואז הייתי מתחילה להעביר אותו הרבה יותר מדי כתובות במעט מדי זמן, לפעמיםאפילו מחקתי אותו והעלתי מחדש. אבל עכשיו, עכשיו רגוע לי.. החיים זורמים... אני בודקת לפעמים מה קורה כאן, אבל בד"כ כי אין לי משו יותר טוב לעשות, אני מעדכנת אם יש לי משו להגיד או אם עבר עליי יום מוצלח/גרוע במיוחד... אני חושבת שזה טוב, שהחיים קצת מתאפסים על עצמם, יש קצת שקט (מקווה שאחרי ולא לפני הסערה..) אני חושבת שאני אסכם את זה בזה שפשוט טוב לי. =) הרגשה נחמדה, עבר הרבה זמן מאז שהרגשתי ככה... בכל אופן, רק קפצתי לי לאחל חג שמ</div>Mon, 21 Apr 2008 00:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (לפעמים החיים משחקים בתופסת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541470&blogcode=9039325http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541470&blog=9039325